|
טקסט הדף מנוקד
לֹא שָׁנוּ אֶלָּא דְּאָמַר לָהּ בָּזוֹ וּבָזוֹ וּבָזוֹ אֲבָל אָמַר לָהּ בְּאֵלּוּ אֲפִילּוּ אוֹכֶלֶת נָמֵי מְקוּדֶּשֶׁת כִּי קָא אָכְלָה מִדְּנַפְשַׁהּ קָאָכְלָה
תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרָבָא הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּאַלּוֹן בְּרִמּוֹן וּבֶאֱגוֹז אוֹ שֶׁאָמַר לָהּ הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּאֵלּוּ אִם יֵשׁ בְּכוּלָּן שָׁוֶה פְּרוּטָה מְקוּדֶּשֶׁת וְאִם לָאו אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת בָּזוֹ וּבָזוֹ וּבָזוֹ אִם יֵשׁ בְּכוּלָּם שָׁוֶה פְּרוּטָה מְקוּדֶּשֶׁת וְאִם לָאו אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת בָּזוֹ נְטָלַתּוּ וַאֲכָלַתּוּ בָּזוֹ נְטָלַתּוּ וַאֲכָלַתּוּ וְעוֹד בָּזוֹ וְעוֹד בָּזוֹ אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת עַד שֶׁיְּהֵא בְּאַחַת מֵהֶן שָׁוֶה פְּרוּטָה הַאי בְּאַלּוֹן בְּרִמּוֹן בֶּאֱגוֹז הֵיכִי דָּמֵי אִילֵימָא דְּאָמַר לַהּ אוֹ בְּאַלּוֹן אוֹ בְּרִמּוֹן אוֹ בֶּאֱגוֹז אִם יֵשׁ בְּכוּלָּן שָׁוֶה פְּרוּטָה מְקוּדֶּשֶׁת וְהָא אוֹ קָאָמַר וְאֶלָּא בְּאַלּוֹן וּבְרִמּוֹן וּבֶאֱגוֹז הַיְינוּ בָּזוֹ וּבָזוֹ וּבָזוֹ אֶלָּא לָאו דַּאֲמַר לַהּ בְּאֵלּוּ הָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא אוֹ שֶׁאָמַר לָהּ הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּאֵלּוּ מִכְּלָל דְּרֵישָׁא לָאו בְּאֵלּוּ עָסְקִינַן פָּירוּשֵׁי קָא מְפָרֵשׁ הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּאַלּוֹן בְּרִמּוֹן בֶּאֱגוֹז כֵּיצַד כְּגוֹן דְּאָמַר לַהּ הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּאֵלּוּ וְקָתָנֵי סֵיפָא בָּזוֹ נְטָלַתּוּ וַאֲכָלַתּוּ אִם יֵשׁ בְּאַחַת מֵהֶם שָׁוֶה פְּרוּטָה מְקוּדֶּשֶׁת וְאִם לָאו אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת וְאִילּוּ רֵישָׁא לָא קָא מְפַלֵּיג בֵּין אוֹכֶלֶת לְמַנַּחַת שְׁמַע מִינַּהּ כֹּל הֵיכָא דַּאֲמַר לַהּ בְּאֵלּוּ כִּי קָא אָכְלָה מִנַּפְשַׁהּ קָא אָכְלָה שְׁמַע מִינַּהּ הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר אַסֵּיפָא קָאֵי וּמַאי עַד שֶׁיְּהֵא בְּאַחַת מֵהֶן שָׁוֶה פְּרוּטָה עַד שֶׁיְּהֵא בָּאַחֲרוֹנָה שָׁוֶה פְּרוּטָה הָכִי נָמֵי עַד שֶׁיְּהֵא בָּאַחֲרוֹנָה שָׁוֶה פְּרוּטָה אֶלָּא לְרַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ אַרֵישָׁא קָאֵי וְאוֹכֶלֶת אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ הָכָא כְּלָלֵי קָחָשֵׁיב פְּרָטֵי לָא קָא חָשֵׁיב הָא מַנִּי רַבִּי הִיא דַּאֲמַר לָא שְׁנָא כְּזַיִת כְּזַיִת וְלָא שְׁנָא כְּזַיִת וּכְזַיִת פְּרָטָא הָוֵי אָמַר רַב הַמְקַדֵּשׁ בְּמִלְוֶה אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת מִלְוָה לְהוֹצָאָה נִיתְּנָה נֵימָא כְּתַנָּאֵי הַמְקַדֵּשׁ בְּמִלְוֶה אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת וְיֵשׁ אוֹמְרִים מְקוּדֶּשֶׁת מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר מִלְוָה לְהוֹצָאָה נִיתְּנָה וּמָר סָבַר מִלְוָה לָאו לְהוֹצָאָה נִיתְּנָה וְתִסְבְּרָא אֵימָא סֵיפָא וְשָׁוִים בְּמֶכֶר שֶׁזֶּה קָנָה אִי אָמְרַתְּ מִלְוָה לְהוֹצָאָה נִיתְּנָה בְּמַאי קָנֵי אָמַר רַב נַחְמָן הוּנָא חַבְרִין מוֹקֵים לַהּ בְּמִילֵּי אוּחְרֵי וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁאָמַר לַהּ הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּמָנֶה וְנִמְצָא מָנֶה חָסֵר דִּינָר מָר סָבַר כְּסִיפָא לַהּ מִילְּתָא לְמִיתְבְּעֵיהּ וּמָר סָבַר לָא כְּסִיפָא לַהּ מִילְּתָא לְמִיתְבְּעֵיהּ וְאֶלָּא הָא דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּמָנֶה וְנָתַן לָהּ דִּינָר הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת וְיַשְׁלִים לֵימָא כְּתַנָּאֵי אַמְרַהּ לִשְׁמַעְתֵּיהּ אָמְרִי מָנֶה חָסֵר דִּינָר כְּסִיפָא לַהּ מִילְּתָא לְמִיתְבְּעֵיהּ מָנֶה חָסֵר תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע לָא כְּסִיפָא לַהּ מִילְּתָא לְמִיתְבְּעֵיהּ מֵיתִיבִי הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּפִקָּדוֹן שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ וְהָלְכָה וּמְצָאַתּוּ שֶׁנִּגְנַב אוֹ שֶׁאָבַד אִם נִשְׁתַּיֵּיר הֵימֶנּוּ שָׁוֶה פְּרוּטָה מְקוּדֶּשֶׁת וְאִם לָאו אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת וּבְמִלְוָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּיֵּיר הֵימֶנּוּ שָׁוֶה פְּרוּטָה מְקוּדֶּשֶׁת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר מִלְוָה רש"ילא שנו. היכא דאוכלת ראשונה ראשונה דאין מצטרפת לפרוטה: אלא דאמר לה בזו ובזו ובזו. דלא גמרי קידושין ולא נקנה לה עד נתינה אחרונה שהיא גמר דבורו וכבר היו הראשונות מלוה: אבל באלו. מקבלת הראשונה לא באתה לידה בתורת מלוה דמשנגמר הדיבור הקנה לה בתורת קידושין וכי אכלה מדידה קא אכלה ואפילו אכלה ראשונה ראשונה מקודשת אם יש בכולן שוה פרוטה: ה''ג. אבל אמר לה באלו אפי' אוכלת נמי מקודשת: באלון ברמון באגוז. אלון אגלנ''ט בלע''ז והוא מאכל חזיר יער ובלשון אשכנז אייכל''ן וגם בני אדם אוכלין וצולין אותם באש כמו ערמונים: ה''ג בזו ובזו אם יש בכולן כו' בזו נטלתו ואכלתו ועוד בזו ועוד בזו וכו'. והאי דפלגינהו לתרי בבי דרישא ומציעתא ותנא בתרוייהו אם יש בכולן משום דבעי איפלוגי במציעתא בין אוכלת למנחת כדמפרש ואזיל: הניחא כו'. לאו לרבא פרכינן אלא לעיל קאי דמתרצינן היתה אוכלת דמתני' לרב ושמואל ארישא ולרבי אמי אסיפא הניחא לר' אמי דאוקמה להיתה אוכלת דמתניתין אסיפא דהוי כללא ומאי באחת באחרונה הכא נמי היתה אוכלת דברייתא קאי נמי אכללא כדתני בה בזו ובזו אם יש בכולן שוה פרוטה מקודשת ותנא פלוגתא גבי נטלתו ואכלתו למימר עד שיהא באחת מהן מצינו נמי לתרוצי עד שיהא באחרונה אלא לרב ושמואל דאמרי באחת אפילו אחדא מקמייתא נמי אמר ואפרטא דהתקדשי התקדשי קאי ואוכלת איצטריכא ליה האי באחת דברייתא היכי מיתרצי הא בהך ברייתא לא תנא שום פרטא דהא בזו ובזו ובזו כללא חשיב לה וכ''ש היכא דקתני ועוד בזו ועוד בזו ועוד בזו וקתני גבי אוכלת עד שיהא באחת מהן ואי אקמייתא דאכלתנהו מיד נמי קאמר דאי איכא בחדא שוה פרוטה מקודשת קשיא הא הוה ליה מלוה: ה''ג הא מני רבי היא דאמר ל''ש כזית כזית ול''ש כזית וכזית פרטא הוי. והך סיפא דקתני בזו נטלתו ואכלתו ועוד בזו ועוד בזו תנא אחרינא הוא ולאו היינו תנא דרישא ומציעתא וס''ל כרבי ותנא אוכלת והוא הדין למנחת ואוכלת איצטריכא ליה לאשמועינן דאע''ג דמקרבה הנייתה לא מקדשה בפחות מש''פ ולהכי תנא בזו בזו תרי זימני גבי נטלתו ואכלתו ועוד בזו ועוד בזו ותנא אם יש באחת מכולן שוה פרוטה מקודשת משום דס''ל התקדשי אכל חדא קאי התקדשי בזו התקדשי בזו ועוד בזו התקדשי והך דרבי בזבחים בפ''ב במחשב בשחיטת הזבח בין ששחט ע''מ לאכול כזית למחר כזית בחוץ בין שאמר כזית למחר וכזית בחוץ הוו להו שתי מחשבות ולרבי יהודה דאזיל בתר לשון ראשון הוי פיגול וחייבין עליו כרת: אינה מקודשת. אפילו ישנה בעין: להוצאה ניתנה. הלוה רשאי להוציאה בהוצאה ואינו חייב להעמידה בעיסקא שתהא מצויה בכל עת שיתבענו וכיון דלהוצאה ניתנה הויא לה כי דידה ולא יהיב לה מידי: ושוין במכר. אם מכר לו קרקע שנקנה בכסף אם אמר ליה מלוה שיש לי עליך יהא לך בשביל המכר ונתרצה לו קנה הלוקח אם ישנה בעין: במילי אוחרי. בדבר אחר דהך מלוה לא במלוה שיש לו עליה קאמר אלא שאמר לה התקדשי לי במנה ונמצא מנה חסר דינר ואמר לה הרי הוא עלי מלוה: כסיפא לה מילתא למיתבעיה. ולא סמכה דעתה הילכך אינה מקודשת: כסיפא לה מילתא. דדבר מועט הוא דינר ממנה: דר''א שלא קבלה מכל המנה אלא דינר לא כסיפא לה מילתא למיתבעיה את המנה: אפילו לא נשתייר כו'. מקודשת בההיא הנאה דמחיל לה גבה: תוספותמהני והכא מהני והיינו דקאמר גמרא אם אינו קדוש נשיאות חטא למה כתוב כלומר אי משום דעבר אמילתא דקאמר רחמנא כיון דבקרא כתיב. בהרימכם את חלבו ממנו כל חלב. דגן תירוש ויצהר דמשמע שיש לו לאדם לתרום מן היפה ואם לא הביא מחלבו פשיטא דעבר א''כ למה כתיב האי קרא ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו פשיטא אלא ש''מ דלהכי כתביה לומר לך דהתורם מן הרעה על היפה דאיכא שני חטאות חטא שעבר על מה דקאמר רחמנא דיתרום מן היפה וחטא על תרומתו דהויא תרומה מן הרעה והיינו דקאמר מכאן לתורם מן הרעה על היפה כו': לשון רש''י ה''ג בזו ובזו אם יש בכולן ש''פ כו'. והאי דפלגינהו לתרי בבי רישא דקתני באלו ומציעתא דקתני בזו ובזו אע''ג דתנא בתרוייהו אם יש בכולן כו' משום דקבעי לפלוגי במציעתא בין אוכלת למנחת כדמפרש ואזיל: לשון רש''י הניחא לאו לרבא פרכינן אלא לעיל קאי דמתרצינן דהיתה אוכלת דמתניתין לרב ושמואל קאי ארישא ולר' אמי אסיפא: הא מני רבי היא דאמר ל''ש כזית כזית לא שנא כזית וכזית פרטא הוי. והך סיפא דקתני בזו נטלתו ואכלתו ועוד בזו ועוד בזו הוה פרטא כמו התקדשי התקדשי ותנא אוכלת דבעינן ש''פ וה''ה מנחת ואוכלת איצטריכא ליה לאשמועינן דאע''ג דמקרבא הנייתה לא מקדשה בפחות משוה פרוטה ולאו היינו ת''ק דמציעתא דתנא בזו ובזו אם יש לו בכולן שוה פרוטה מקודשת דלרבי פרטא הוה ובעינן ש''פ באחת מהן אלא תרי תנאי הוו ומי ששנה זו לא שנה זו מילתא דרבי בפ''ב דזבחים (דף ל:): הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|