|
טקסט הדף מנוקד
הָאֶחָד חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן וְהַשְּׁנַיִם אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְיַבֵּם אִם קָדְמוּ וְכָנְסוּ אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָן מִיָּדָם
דַּוְקָא מִיחְלָץ וַהֲדַר יַבּוֹמֵי אֲבָל יַבּוֹמֵי וַהֲדַר מִיחְלָץ לָא דְּקָא פָּגַע בִּיבָמָה לַשּׁוּק תָּא שְׁמַע דְּתָנֵי טָבְיוֹמֵי לְזֶה חֲמִשָּׁה בָּנִים וּלְזֶה חֲמִשָּׁה בָּנוֹת וְאָמַר אַחַת מִבְּנוֹתֶיךָ מְקוּדֶּשֶׁת לְאֶחָד מִבָּנַי כׇּל אַחַת וְאַחַת צְרִיכָה חֲמִשָּׁה גִּיטִּין מֵת אֶחָד מֵהֶם כׇּל אַחַת וְאַחַת צְרִיכָה אַרְבָּעָה גִּיטִּין וַחֲלִיצָה מֵאֶחָד מֵהֶן וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי כְּשֶׁהוּכְּרוּ וּלְבַסּוֹף נִתְעָרְבוּ הָא אַחַת מִבְּנוֹתֶיךָ לְאֶחָד מִבָּנַי קָתָנֵי תְּיוּבְתָּא דְרָבָא תְּיוּבְתָּא וְהִילְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דְּאַבָּיֵי בְּיַעַ"ל קַגַ"ם מַעֲשֶׂה בְּחָמֵשׁ נָשִׁים אָמַר רַב שְׁמַע מִינַּהּ מִמַּתְנִיתִין אַרְבַּע וְנָקֵיט רַב בִּידֵיהּ תְּלָת שְׁמַע מִינַּהּ הַמְקַדֵּשׁ בְּפֵירוֹת שְׁבִיעִית מְקוּדֶּשֶׁת וּשְׁמַע מִינַּהּ קִידְּשָׁהּ בְּגָזֵל אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת אֲפִילּוּ בְּגָזֵל דִּידַהּ מִמַּאי מִדְּקָתָנֵי שֶׁלָּהֶם הָיְתָה וְשֶׁל שְׁבִיעִית הָיְתָה טַעְמָא דִּשְׁבִיעִית דְּהֶפְקֵר הוּא הָא דִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ לָא וּשְׁמַע מִינַּהּ אִשָּׁה נַעֲשֵׂית שָׁלִיחַ לַחֲבֶירְתָּהּ וַאֲפִילּוּ בִּמְקוֹם שֶׁנַּעֲשֵׂית לָהּ צָרָה וְאִידַּךְ מַאי הִיא קִידּוּשִׁין שֶׁאֵין מְסוּרִים לְבִיאָה וְנִיחְשְׁבַהּ מִשּׁוּם דִּמְסַפְּקָא לֵיהּ אִי כְּאַבָּיֵי אִי כְּרָבָא כִּי סְלֵיק רַבִּי זֵירָא אַמְרַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן אֲמַר לֵיהּ מִי אָמַר רַב הָכִי וְהוּא לָא אֲמַר וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן גָּזַל וְלֹא נִתְיָיאֲשׁוּ הַבְּעָלִים שְׁנֵיהֶם אֵינָם יְכוֹלִים לְהַקְדִּישׁ זֶה לְפִי שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ וְזֶה לְפִי שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ הָכִי קָאָמַר לֵיהּ מִי אָמַר רַב כְּווֹתִי מֵיתִיבִי קִידְּשָׁהּ בְּגָזֵל בְּחָמָס וּבִגְנֵיבָה אוֹ שֶׁחָטַף סֶלַע מִיָּדָהּ וְקִדְּשָׁהּ מְקוּדֶּשֶׁת הָתָם בְּגָזֵל דִּידַהּ הָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא אוֹ שֶׁחָטַף סֶלַע מִשֶּׁלָּהּ מִכְּלָל דְּרֵישָׁא בְּגָזֵל דְּעָלְמָא עָסְקִינַן פָּירוּשֵׁי קָא מְפָרֵשׁ קִידְּשָׁהּ בְּגָזֵל בְּחָמָס וּבִגְנֵיבָה כֵּיצַד כְּגוֹן שֶׁחָטַף סֶלַע מִיָּדָהּ וְקִדְּשָׁהּ בּוֹ רש"י
האחד חולץ לשתיהן. שהרי אינו יכול לכנוס דילמא פגע באחות זקוקה: דוקא קתני. האחד חולץ לשתיהן תחילה והדר יבומי אחת מהשתים אחר חליצת אחיו אבל יבומי אחת מן השתים תחילה אפי' לאחר חליצת אחיו שאין כאן אחות זקוקה לא לישתרי דכיון דלא חלץ היחיד לשתיהן איכא למיחש בזו שמתייבמת שמא זו היא יבמתו של יחידי נמצא כונסה נושא יבמה לשוק כלומר למי שאין ליבמה ונושא אותה בלא חליצה ומשום הקדמת חליצת אחד מן השנים ליבום של שני לא איצטריך למיתנייא דהא דפגיעת אחות זקוקתו מרישא שמעינן: אחת מבנותיך מקודשת לאחד מבני. וכגון שעשאוהו שליח: כל אחת צריכה ה' גיטין. שאין ידוע איזו נתקדשה ומאיזה מהם נתקדשה לפיכך צריכות גט מכולן: וחליצה מאחד מהן. שמא ארוסת המת היא וכל אחת עומדת בספק זה: יע''ל קג''ם. סימני הלכות הן שנחלקו בהם אביי ורבא ובכל מקום הלכה כרבא חוץ מאלו יאוש שלא מדעת באלו מציאות (ב''מ דף כא:) ועד זומם אביי אמר למפרע הוא נפסל בפרק [זה בורר] (סנהדרין דף כז.) לחי העומד מאיליו בפ''ק דעירובין (דף טו.) קדושין שלא נמסרו לביאה בשמעתין גילוי דעתא בגיטא בהשולח (גיטין דף לד.) מומר אוכל נבילות לתיאבון בפ' [זה בורר] (דף כז.): ונקיט רב בידיה תלת. לשלש מהן היה אוחזן בידו לסדרן בסדר גירסתו אבל הרביעית לא היתה מוחזקת בידו לסדרה בגרסת הגמרא: המקדש בפירות שביעית מקודשת. ולא אמרינן לאו ממונו דזוכה בהן נינהו אלא כיון דזכה בהן ממונו הוא לכל דבר אי נמי דלא תימא לאכלה אמר רחמנא (ויקרא כה) ולא לדבר אחר: ואפילו בגזל דידה. ולא אמרינן מדקבילתיה אחילתיה: ואפילו במקום שנעשית לה צרה. ואע''פ שבכל עדות שהאשה כשרה לה אין הצרה נאמנת שליחותה מיהא כיון דעבדא עבדא דהא הכא בקידושין הללו הן נעשות צרות ע''י זו שקבלה וקתני (היו) נכריות מקודשות: ונחשביה. רב נמי להא ואמאי לא נקט בידיה אלא תלת הא נמי ש''מ דקידושין שאין מסורין לביאה לא הוו קידושין: מספקא ליה אי כאביי. דמוקי לה בבת אחת שקידש שתיהן הא קידש אחת מהן מקודשת ואע''ג דלא פירש ושמע מינה הוו קידושין ואי כרבא דמוקי בשלא קידש אלא אחת ולהכי אמר רב שמע מינה ממתניתין ארבע דודאי קידושין שלא נמסרו לביאה נמי שמעינן מינה אבל לא היה לו לפרש הי מינייהו שמעת מינה אי הוו קידושין אי לא הוו קידושין: אמרה לשמעתא. הא דקא אמרינן לעיל קדשה בגזל אינה מקודשת: אמר רב הכי. קא סלקא דעתך אתמוהי אתמה משום דלא סבירא ליה: ופרכינן ואילו רבי יוחנן גופיה מי לא אמר הכי. דגזל שבידו אינו ממונו: חמסן. יהיב דמי על כרחו של בעל חפץ: בגזל דידה. כיון דקבילתיה אחילתיה ולקמן פריך הא רב נמי בגזל דידה קאמר:
תוספות
והילכתא כוותיה דאביי ביע''ל קג''ם. מעשה בא לפני ר''ת בבנו של הר''ר אושעיא הלוי שקידש בת עשיר אחד ואמר בתך מקודשת לי סתמא ולא פירש פלונית בתך ואמר ר''ת דמקודשת ולא מיבעיא אם שידך באחת מהם בשם ואח''כ קידשה סתם דאדעתא דהכי קידשה אלא אפי' לא שידך בשם אלא שנתרצו בפה ואמר פלוניתא אתן לך יש לנו לומר דאדעתא דהכי קדיש דשארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ועוד אפי' לא פירש נמי אפי' בפה יש לנו לומר דקידש הגדולה משום דלא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה והר''ר מנחם מיוני נחלק עליו ואמר דהא הוי נמי כמי שקידש אחת משתי אחיות ואי כדברי ר''ת דהגדולה מקודשת משום דלא יעשה כן במקומנו זה אינו לא לרבא ולא לאביי דהא אפילו לאביי דאמר הוו קידושין לא אמרינן אלא להצריכה גט אם כן זה נמי צריך ליתן גט ואף ר''ת חזר בו ולא עבד עובדא: ביע''ל קג''ם. למ''ד פירש הקונטרס לחי העומד מאיליו ור''ת מפרש דהלמ''ד היינו . ימי לידה שאינה רואה בהן שאין עולים לספירת זיבתה ובני נרבונא מפרשים דהלמ''ד היינו פלוגתא דפ' כל שעה (פסחים דף כה:) לא אפשר ולא קמכוין דהלכה כאביי ומכל מקום לא הוזכר יע''ל קג''ם אלא על יאוש שלא מדעת ועד זומם וא''ת אמאי לא חשיב נמי פשע בה ויצאת לאגם ומתה כדרכה אביי משמיה דרבה אמר חייב ורבא משמיה דרבה אמר פטור (ב''מ דף לו:) והלכה כאביי דהא מסקינן (שם דף מב.) והלכתא תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב כדפר''ח ובספרים לא כתוב והלכתא בהך שמעתא אבל כתב בה''ג וגם כתוב בספרים גבי המפקיד מעות אצל חבירו. בעובדא דצריפא דאורבני ונראה לפרש דלכך לא נכתבה בכללא דיע''ל קג''ם דלאחר כך נפסקה הך הילכתא כרבנן סבוראי: המקדש בפירות שביעית מקודשת. פירש בקונטרס ולא אמרינן לאו ממונו הוא לקדש בו את האשה כיון דלא בא אלא מטעם זכיה כיון דזכה בו ממונו הוא לכל דבר אי נמי יש לפרש דאע''ג דאסור לקנות מהם חפץ כדכתיב. לאכלה ולא לסחורה ה''מ לכתחילה אבל בדיעבד המקח קיים וכן גבי אשה בדיעבד מקודשת וכן משמע לקמן במתניתין (דף נו:) דקתני מכרן וקידש בדמיהן מקודשת: ואפילו במקום שנעשית לה צרה. דנהי נמי דצרתה אינה נאמנת לומר מת בעלה דילמא מקלקלא לה הני מילי עדות בלא מעשה אבל עדות במעשה נאמנת אי נמי י''ל דהחידוש הוי מהא דאמר אשה נעשית שליח לחבירתה אפי' היכא דקיבלה הקידושין מסתמא: והוא לא אמר והא אמר רבי יוחנן גזל כו'. תימה מאי מתמה גמרא דלמא לא אמר ר' יוחנן מילתיה אלא בגזל דאחרים אבל בגזל דידה פליג עליה דרב דאמר דאינה מקודשת דהא שמעינן בסמוך דבגזל דידה מקודשת טפי מבגזל דעלמא וי''ל דהא דמהני גזל דידה טפי מגזל דעלמא הני מילי בדשדיך אבל בדלא שדיך אדרבה גרע גזל דידה מגזל דעלמא דמצי אמרה אין שקלי ודידי שקלי ורב הוה מיירי בדלא שדיך וא''ת מאי אתא ר' יוחנן לאשמועינן בהא דאמרינן דאינו יכול להקדיש פשיטא דהא אמרינן בכמה משניות וברייתות דגזל אינו נקנה אלא בייאוש כגון ההיא דאילו מציאות (ב''מ ד' כב.) שטף נהר קוריו עציו ואבניו אם נתייאשו הבעלים הרי אלו שלו משמע הא לא נתייאשו לא וי''ל דמילתיה דרבי יוחנן קא משמע לן דאין הנגזל יכול להקדישן לפי שאינן ברשותו אבל בגזלן ליכא שום חידוש כדפרישית וא''ת לרב נמי דקאמר לעיל דקידשה בגזל אינה מקודשת מאי אתא לאשמועינן הא מכח משנה שלימה היא דהיכא דלא נתייאשו הבעלים אינו שלו ויש לומר מכל מקום אצטריך מילתיה דרב דאי מכח המשנה הוה אמינא דוקא בממונא הוא דלא קנה אלא ביאוש ליחייבוהו בית דין לשלם אבל לחומרא אע''ג דלא נתייאשו אמרינן שאם קידש אשה מקודשת להצריכה גט לכך אצטריך מילתיה דרב לומר דאינה מקודשת והשתא ניחא שפיר דמתמה גמרא ממילתא דרבי יוחנן
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|