סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

נִמְנוּ וְגָמְרוּ הַמְקַדֵּשׁ בְּחֶלְקוֹ בֵּין קׇדְשֵׁי קֳדָשִׁים וּבֵין קֳדָשִׁים קַלִּים לֹא קִידֵּשׁ וְרַב אֲמַר עֲדַיִין הִיא מַחְלוֹקֶת אָמַר אַבָּיֵי כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן מִסְתַּבְּרָא
דְּתַנְיָא מִנַּיִן שֶׁאֵין חוֹלְקִים מְנָחוֹת כְּנֶגֶד זְבָחִים תַּלְמוּד לוֹמַר וְכׇל מִנְחָה אֲשֶׁר תֵּאָפֶה בַּתַּנּוּר לְכׇל בְּנֵי אַהֲרֹן תִּהְיֶה
יָכוֹל לֹא יַחְלְקוּ מְנָחוֹת כְּנֶגֶד זְבָחִים שֶׁלֹּא קָמוּ תַּחְתֵּיהֶם בְּדַלּוּת אֲבָל יַחְלְקוּ מְנָחוֹת כְּנֶגֶד עוֹפוֹת שֶׁהֲרֵי קָמוּ תַּחְתֵּיהֶן בְּדַלּוּת תַּלְמוּד לוֹמַר וְכׇל נַעֲשָׂה בַמַּרְחֶשֶׁת לְכׇל בְּנֵי אַהֲרֹן תִּהְיֶה
יָכוֹל לֹא יַחְלְקוּ מְנָחוֹת כְּנֶגֶד עוֹפוֹת שֶׁהַלָּלוּ מִינֵי דָמִים וְהַלָּלוּ מִינֵי קְמָחִים אֲבָל יַחְלְקוּ עוֹפוֹת כְּנֶגֶד זְבָחִים שֶׁהַלָּלוּ וְהַלָּלוּ מִינֵי דָמִים תַּלְמוּד לוֹמַר וְעַל מַחֲבַת
יָכוֹל לֹא יַחְלְקוּ עוֹפוֹת כְּנֶגֶד זְבָחִים שֶׁהַלָּלוּ מַעֲשֵׂיהֶם בַּיָּד וְהַלָּלוּ מַעֲשֵׂיהֶם בִּכְלִי אֲבָל יַחְלְקוּ מְנָחוֹת כְּנֶגֶד מְנָחוֹת שֶׁהַלָּלוּ וְהַלָּלוּ מַעֲשֵׂיהֶם בַּיָּד תַּלְמוּד לוֹמַר וְכׇל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְכׇל בְּנֵי אַהֲרֹן
יָכוֹל לֹא יַחְלְקוּ מַחֲבַת כְּנֶגֶד מַרְחֶשֶׁת וּמַרְחֶשֶׁת כְּנֶגֶד מַחֲבַת שֶׁזּוֹ מַעֲשֶׂיהָ רַכִּים וְזוֹ מַעֲשֶׂיהָ קָשִׁים אֲבָל יַחְלְקוּ מַחֲבַת כְּנֶגֶד מַחֲבַת וּמַרְחֶשֶׁת כְּנֶגֶד מַרְחֶשֶׁת שֶׁהַלָּלוּ וְהַלָּלוּ מַעֲשֵׂיהֶם קָשִׁים אִי נָמֵי מַעֲשֵׂיהֶם רַכִּים תַּלְמוּד לוֹמַר וַחֲרֵבָה לְכׇל בְּנֵי אַהֲרֹן תִּהְיֶה
יָכוֹל לֹא יַחְלְקוּ בְּקׇדְשֵׁי קָדָשִׁים אֲבָל יַחְלְקוּ בְּקָדָשִׁים קַלִּים תַּלְמוּד לוֹמַר אִישׁ כְּאָחִיו וּסְמִיךְ לֵיהּ אִם עַל תּוֹדָה כְּשֵׁם שֶׁאֵין חוֹלְקִין בְּקׇדְשֵׁי קֳדָשִׁים כָּךְ אֵין חוֹלְקִים בְּקָדָשִׁים קַלִּים
אִישׁ אִישׁ חוֹלֵק אֲפִילּוּ בַּעַל מוּם וְאֵין הַקָּטָן חוֹלֵק וַאֲפִילּוּ תָּם סְתָם סִפְרָא מַנִּי רַבִּי יְהוּדָה וְהוּא קָאָמַר דְּלֵית בַּהּ דִּין חֲלוּקָהּ כְּלָל שְׁמַע מִינַּהּ
אָמַר רָבָא וּכְרַב מִי לָא תַּנְיָא וְהָתַנְיָא הַצְּנוּעִים מוֹשְׁכִין אֶת יְדֵיהֶם וְהַגַּרְגְּרָנִים חוֹלְקִים מַאי חוֹלְקִים חוֹטְפִים כִּדְקָתָנֵי סֵיפָא מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁחָטַף חֶלְקוֹ וְחֵלֶק חֲבֵרוֹ וְהָיוּ קוֹרְאִין אוֹתוֹ בֶּן חַמְצָן עַד יוֹם מוֹתוֹ
אָמַר רַבָּה בַּר רַב שֵׁילָא מַאי קְרָאָה אֱלֹהַי פַּלְּטֵנִי מִיַּד רָשָׁע מִכַּף מְעַוֵּל וְחוֹמֵץ רַבָּה אָמַר מֵהָכָא לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ
מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד לֹא קִידֵּשׁ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שׁוֹגֵג לֹא קִידֵּשׁ מֵזִיד קִידֵּשׁ וְכוּ' מְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא מִשְּׁמֵיהּ דִּגְמָרָא וְכׇל מַעְשַׂר הָאָרֶץ מִזֶּרַע הָאָרֶץ מִפְּרִי הָעֵץ לַה' הוּא קֹדֶשׁ לַה' לַה' הוּא וְלֹא לְקַדֵּשׁ בּוֹ אִשָּׁה
הֲרֵי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר דִּכְתִיב כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם תְּרוּמַת ה' וּתְנַן הַמְקַדֵּשׁ בִּתְרוּמָה מְקוּדֶּשֶׁת דְּלָא כְּתִיב בֵּיהּ לַה'
וַהֲרֵי חַלָּה דִּכְתִיב בַּהּ תִּתְּנוּ לַה' וּתְנַן הַמְקַדֵּשׁ בִּתְרוּמוֹת מְקוּדֶּשֶׁת דְּלָא כְּתִיב בַּיהּ קֹדֶשׁ
וַהֲרֵי שְׁבִיעִית דִּכְתִיב בַּהּ יוֹבֵל הִיא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם וּתְנַן הַמְקַדֵּשׁ בְּפֵירוֹת שְׁבִיעִית מְקוּדֶּשֶׁת דְּלָא כְּתִיב בַּיהּ לַה'
וַהֲרֵי תְּרוּמָה דִּכְתִיב קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה וּתְנַן הַמְקַדֵּשׁ בִּתְרוּמָה מְקוּדֶּשֶׁת הָהוּא בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב

רש"י

נמנו וגמרו. למנין ורבו האומרים אינה מקודשת ובטלו המועטים וחזרו בהם וגמרו לומר אינה מקודשת: עדיין היא מחלוקת. לא עמדו למנין ולא חזר בו ר' יהודה: כוותיה דר' יוחנן מסתברא. דחזר בו ר' יהודה: שאין חולקין מנחות כנגד זבחים. כפי דמים לומר טול אתה מנחה ואני חזה ושוק או בשר חטאת ואשם: כל מנחה. משמע שבמנחה עצמה יחלקו כל בני אהרן: יכול. לא הוציא הכתוב אלא שלא יחלקו מנחות כנגד זבחים והדין נותן שהרי לא קמו בכל מקום מנחות תחת זבחים בדלות דבקרבן עולה ויורד מביא עני עופות תחת בהמה: זבחים. היינו בהמה הטעונה זביחה בסכין: אבל יחלקו מנחות. כנגד חטאת העוף: שהרי קמו תחתיהן בדלות. דכתיב במטמא מקדש ובשמיעת קול (ויקרא ה) ואם לא תשיג ידו לשתי תורים והביא את קרבנו אשר חטא עשירית האיפה: וכל נעשה במרחשת לכל בני אהרן תהיה. דכולהו קראי יתירי נינהו דמצי למיכתב כל מנחה לכל בני אהרן תהיה למה ליה לפרושי כל מיני מנחות: ת''ל ועל מחבת וגו'. אם אינו ענין למנחות כנגד זבחים שאינן מינן תניהו ענין לזבחים ועופות: יכול. לא מיעט הכתוב אלא שלא יחלקו עופות כנגד זבחים והדין נותן שהעופות מעשיהן ביד מליקה בצפורן והזבחים מעשיהן בכלי בסכין: מחבת ומרחשת. כלים היו במקדש וכל המנחות הנקמצות טעונות לוג שמן ומחבת צפה ואינה עמוקה ומתוך שהיא רחבה וצפה הסולת מתפשט בכולו והאור שורף את שמנה לפיכך מעשיהן קשים ומרחשת עמוקה ואין האור שורף את השמן לפי שנבלע בעובי החלות לפיכך מעשיהן רכין: אבל יחלקו מחבת כנגד מחבת. טול אתה חלקי במנחת ראובן ואני אטול חלקך במנחת שמעון: יכול לא יחלקו. קרבן כנגד חבירו בקדשי קדשים כמו מנחה אבל יחלקו קרבן כנגד חבירו בקדשים קלים דאית להו זכייה בגוייהו ויכול למכור חלקו בקרבן זה בשביל זה: איש כאחיו. למעוטי קטן: אפי' בעל מום. שאף הם היו מתליעים בעצים ומפשיטים ומנתחים ושוחטים: ספרא. תורת כהנים והא בתורת כהנים איתא אלמא לית בה דין שאר חלוקות בעילוי דמים ושמעינן מינה דלאו ממונו הוא אלא משלחן גבוה הוא דזכו: הצנועין מושכין ידיהם ממנו. גבי לחם הפנים תניא ארבעים שנה ששימש שמעון הצדיק נשתלחה ברכה בלחם הפנים וכל כהן המגיעו כזית יש אוכל ושבע יש אוכל ומותיר מכאן ואילך נשתלחה מארה בלחם הפנים וכל כהן המגיעו כפול הצנועין מושכין ידיהם ממנו דלא מהני להו מידי והגרגרנין חולקין וקס''ד דהאי חולקין לאו ליטול חלקו המגיעו קאמר כיון דנשתלחה בו מאירה כפול למאי חזי אלא חולקין דרך עילוי מניח חלקו לחבירו ונוטל כנגדו במקום אחר אלמא אית בהו דין חלוקה ועל כרחך הא ר' יהודה היא דאמר ממונו הוא ומשני לעולם אין בו דין חלוקה ומאי חולקין חלקו המגיעו קאמר וכשאינו שוה לו חוטף חלק חבירו ואוכלו והא דתנן במסכת סוכה (דף נו.) הנכנסים חולקין בצפון חלקו המגיעו קאמר ובעוד שהיתה בו ברכה: מאי קרא. דחמצן לשון חמסן: אשרו חמוץ. החזיקו יד הנגזל להצילו מיד עושקו: ולא אשרו חומץ. לא גרסינן הכא אלא בבבא קמא (דף מו:) גבי מנין שנזקקין לתובע תחלה: משמיה דגמרא. כך נקבעה בגמרא ושגורה בפי בני בית המדרש: דלא כתיב לה'. מלמד שתהא שלו אבל תרומת ה' שצוה עליה הוא: והרי חלה כו' ותנן המקדש בתרומות. כל תרומות במשמע וחלה נמי תרומה היא דכתיב (במדבר טו) מראשית עריסותיכם תתנו לה' תרומה: ותנן המקדש בפירות שביעית מקודשת. דקתני (לעיל דף נ:) ושל שביעית היתה ואמרו חכמים אין אחיות מקודשות הא נכריות מקודשות: ההוא בישראל כתיב. והם קרוים קדש לה':

תוספות

וסמיך ליה אם על תודה. וא''ת והא מוקמינן לה כר' יהודה ור' יהודה לא דריש סמוכים אלא במשנה תורה כדאיתא בריש יבמות (דף ד.) וי''ל דלאו סמוכים ממש דריש אלא וי''ו מוסיף על ענין ראשון דכתיב (ויקרא ז) וזאת תורת זבח השלמים: איש חולק ואפי' בעל מום. לאו מהכא נפקא אלא מקרא אחרינא דכתיב (ויקרא ו) כל זכר לרבות בעל מום ולא אצטריך להך דרשא דהכא אלא לומר לך שאין כהן קטן חולק ואפי' תם: וקאמר דלית בה דין חלוקה כלל. פירוש שאינו יכול ליטול ממון אחר של חבירו כדמפרש בברייתא אבל אין לפרש אין דין חלוקה כלל אפי' מיניה וביה דהא אשכחן בכמה דוכתין חלוקה גבי קדשים כדתנן פרק שואל (שבת דף קמח:) מטילין חלשים בקדשים ובפ''ק דפסחים (דף ג:) נמי הגיעני כפול וכיון דלית בה דין חלוקה אינו יכול לקדש בו אשה דהא בהא תליא: מאי חולקין חוטפין. כלומר לעולם אין בו דין חלוקה והאי חולקין חלקו המגיעו קאמר וכשאינו מגיע לו כי אם מעט חוטף חלק חבירו ואוכלו כדקתני סיפא מעשה באחד שחטף חלק חבירו וא''ת כיון שדרכן לחטוף אמאי קרו לההוא חמצן טפי מאחרים וי''ל לפי שחטף חלק הגרגרן כמותו אבל האחרים לא היו חוטפין אלא מחלק הצנועין כשמושכין ידיהם:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר