|
טקסט הדף מנוקד
אֲמַר לֵיהּ הוּצָאָה אַתְּ אִיכְּסִיף הוּא סָבַר מִשְּׁמַעְתָּא קָאָמַר לֵיהּ אֲמַר לֵיהּ הָכִי קָאָמֵינָא רַב אַסִּי דְּהוּצָל קָאֵי כְּוָתָיךְ
נֵימָא כְּתַנָּאֵי הַגּוֹנֵב טִבְלוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ מְשַׁלֵּם לוֹ דְּמֵי טִבְלוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ דִּבְרֵי רַבִּי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא דְּמֵי חוּלִּין שֶׁבּוֹ מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר טוֹבַת הֲנָאָה מָמוֹן וּמָר סָבַר טוֹבַת הֲנָאָה אֵינָהּ מָמוֹן לָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא טוֹבַת הֲנָאָה אֵינָהּ מָמוֹן וְהָכָא בִּטְבָלִים שֶׁנָּפְלוּ לוֹ מִבֵּית אֲבִי אִמּוֹ כֹּהֵן וּבְמַתָּנוֹת שֶׁלֹּא הוּרְמוּ כְּמִי שֶׁהוּרְמוּ דָּמְיָין קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר כְּמִי שֶׁהוּרְמוּ דָּמְיָין וּמָר סָבַר לָאו כְּמִי שֶׁהוּרְמוּ דָּמְיָין וְאִיבָּעֵית אֵימָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא כְּמִי שֶׁהוּרְמוּ דָּמְיָין וְטוֹבַת הֲנָאָה אֵינָהּ מָמוֹן וְהָכָא בְּדִשְׁמוּאֵל קָמִיפַּלְגִי דְּאָמַר שְׁמוּאֵל חִיטָּה אַחַת פּוֹטֶרֶת אֶת הַכְּרִי דְּמָר אִית לֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל וּמָר לֵית לֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל וְאִיבָּעֵית אֵימָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא לֵית לְהוּ דִּשְׁמוּאֵל וְהָכָא הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי דְּקַנְסוּהוּ רַבָּנַן לְגַנָּב וְאִיבָּעֵית אֵימָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דִּשְׁמוּאֵל וְהָכָא הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה דְּקַנְסוּהוּ רַבָּנַן לְבַעַל הַבַּיִת דְּלָא אִיבְּעִי לֵיהּ לְשַׁהוֹיֵהּ לְטִיבְלֵיהּ תְּנַן הַמְקַדֵּשׁ בִּתְרוּמוֹת וּבַמַּעַשְׂרוֹת וּבַמַּתָּנוֹת בְּמֵי חַטָּאת וּבְאֵפֶר פָּרָה הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת וְאַף עַל פִּי יִשְׂרָאֵל וּרְמִינְהוּ הַנּוֹטֵל שָׂכָר לָדוּן דִּינָיו בְּטֵלִים לְהָעִיד עֵדוּתוֹ בְּטֵלָה לְהַזּוֹת וּלְקַדֵּשׁ מֵימָיו מֵי מְעָרָה וְאֶפְרוֹ אֵפֶר מִקְלֶה אָמַר אַבָּיֵי לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּשָׂכָר הֲבָאָה וּמִילּוּי כָּאן בִּשְׂכַר הַזָּאָה וְקִידּוּשׁ דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי הָכָא בְּמֵי חַטָּאת וּבְאֵפֶר פָּרָה וְקָתָנֵי הָתָם לְהַזּוֹת וּלְקַדֵּשׁ שְׁמַע מִינַּהּ הֲדַרַן עֲלָךְ הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ מַתְנִי' הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ צֵא וְקַדֵּשׁ לִי אִשָּׁה פְּלוֹנִית וְהָלַךְ וְקִדְּשָׁהּ לְעַצְמוֹ מְקוּדֶּשֶׁת לַשֵּׁנִי וְכֵן הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם וּבָא אַחֵר וְקִידְּשָׁה בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם מְקוּדֶּשֶׁת לִשְׁנֵי בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן תֹּאכַל בִּתְרוּמָה מֵעַכְשָׁיו וּלְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם וּבָא אַחֵר וְקִידְּשָׁה בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם מְקוּדֶּשֶׁת וְאֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן אוֹ בַת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה גְּמָ' הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ צֵא וְקַדֵּשׁ תָּנָא מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי אֶלָּא שֶׁנָּהַג בּוֹ מִנְהַג רַמָּאוּת וְתַנָּא דִּידַן הָלַךְ נָמֵי דְּקָתָנֵי הָלַךְ בְּרַמָּאוּת מַאי שְׁנָא הָכָא דְּקָתָנֵי הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ רש"יהוצאה את הוא סבר משמעתא קאמר ליה. מוצא את משמועה זו נראה שאין אתה חכם בה אי נמי קטיל קני באגמא את לשון הוצא ודפנא (סוכה דף כג.): לימא כתנאי. טובת הנאה ממון או אינה ממון: משלם לו דמי טיבלו. אף דמי תרומה ומעשר שבו: אלא דמי חולין שבו. אבל בתרומה ומעשר אמר ליה לאו בעל דברים דידי את וכשיבא כהן גם הוא לתובעו ידחהו ויאמר לא לך אתננה כי אם לכהן אחר: ה''ג לא דכ''ע טובת הנאה אינה ממון והכא במתנות שלא הורמו קמיפלגי. וכגון שנפל לו טבל זה מבית אבי אמו כהן רבי סבר כמי שהורמו דמיין וזכה אבי אמו בתרומה ומעשרות שבו שאף מעשר ראשון לכהנים מדקנסינהו עזרא ללוים: ורבי יוסי סבר לאו כמי שהורמו דמיין. וצריך היורש הזה לתתן לכהן ואין לו בהן אלא טובת הנאה והיא אינה ממון: ואיבעית אימא דכ''ע כמי שהורמו דמיין וטובת הנאה אינה ממון. והכא לאו דנפלו לו מבית אבי אמו כהן עסקינן אלא שגדלו בארצו וטעמא דרבי משום דאית ליה דשמואל דאמר חטה אחת פוטרת את הכרי הילכך אמר ליה בעל הטבל אל הגנב כולה דידי הוא דפטרנא נפשי בחטה אחת לתרומה וכי פליג רבי עליה דר' יוסי בר' יהודה בתרומה לחודה פליג אבל במעשר מודה דלאו בעל דברים דידיה הוא: ורבי יוסי לית ליה דשמואל. הילכך בתרומה נמי לא מצי תבע ליה וה''ה דמצי לאוקמיה נמי בטבלים שנפלו לו ודכ''ע כמי שלא הורמו דמיין וטובת הנאה אינה ממון וקמיפלגי בדשמואל אלא אי אוקמת הכי אוקמת ליה מתניתין דקתני מקודשת דלא כתרוייהו דכיון דטובת הנאה אינה ממון ומתנות שלא הורמו כלא הורמו דמיין היכי מיקדשא הא אין לו בתרומה אלא טובת הנאה ואפילו נפלו לו טבלים מבית אבי אמו כהן אבל השתא דאמרינן כמי שהורמו דמיין ופלוגתייהו בטיבלא דאתי מארעיה מתרצא מתני' כדשנינן לעיל ודברי הכל: קנסוהו לגנב. שלא תהא תרומה אצלו ממון שאין לו תובעים ונמצא חוטא נשכר: להזות ולקדש. משנה היא בבכורות הנוטל שכרו לדון דיניו בטלים להזות ולקדש מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה: להזות. על הטמא ולקדש מי חטאת כשנותן האפר במים קרי קדושה: מי מערה. סרוחים הם: אפר מקלה. כלומר סתם אפר שבא מן הקלוי באש: בשכר הבאה. האפר ממקום למקום ושכר מילוי המים דמילתא דטירחא היא ורחמנא לא רמיא עליה ושרי למשקל אגרא ומקודשת ומתניתין דבכורות בשכר הזאה וקידוש דליכא טירחא ושכר לימוד מצוה הוא נוטל והתורה אמרה (דברים ד) ראה למדתי אתכם וגו' כאשר צוני וגו' מה אני בחנם אף אתם בחנם (נדרים דף לז.): דיקא נמי. דמתניתין לאו אהזאה וקידוש קאי דקתני מי חטאת ואפר חטאת שעדיין אינן מעורבין: מתני' האומר מקודשת ואינה מקודשת. לשניהם דאסורה לשניהם אלא אם כן נתן האחד גט ולאדם אחר אסורה עד שיתנו שניהם גט ובגמרא פליגי בה ומפרש טעמא: בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה. שמא אינן קדושין ובת כהן לישראל נמי לא תאכל בתרומת בית אביה שמא הוו קידושין וזר פוסל בקדושין את בת כהן מן התרומה: תוספותמימיו מי מערה. פי' בקונטרס מים סרוחים ובחנם דחק לפרש כן דמצי לפרש מי מערה ממש כלומר מכונסים ואינן מים חיים ואנן מים חיים בעינן ואפרו אפר מקלה פירוש שעבר על דברי תורה דכתיב (דברים ד) ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים מה אני בחנם אף אתם בחנם וזה שעשה בשכר עבר על דברי תורה ומקרא ממש לא נפק ליה דהא לא שמעינן מיניה היכא דעבד בשכר דלא מהני אלא אסמכתא בעלמא הוא דלא מהני אפילו דיעבד: מתני': האומר. והלך וקידשה לעצמו מקודשת. וא''ת מה חידוש יש כאן פשיטא ויש לומר דמיירי כגון דאמר השליח לאשה בשעת קדושין פלוני שלחני לקדשך לו ובתוך כך אמר לה הרי את מקודשת לי והיא ידעה דקידשה לנפשיה דאל''כ לא היתה מקודשת לו ואשמועינן חידוש דמהו דתימא הא דקאמר לי לצורך משלחו קאמר קמ''ל דלא: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|