|
טקסט הדף מנוקד
גֵּר צָרִיךְ שְׁלֹשָׁה מַאי טַעְמָא מִשְׁפָּט כְּתִיב בֵּיהּ כַּדִּין מִי יֵימַר דְּמִזְדַּקְּקוּ לֵיהּ הָנֵי תְּלָתָא
מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל אֶלָּא מֵעַתָּה הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לְשִׁפְחָתוֹ וְאָמַר הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שֶׁאֲשַׁחְרְרִיךְ הָכִי נָמֵי דְּהָווּ קִידּוּשִׁין הָכִי הַשְׁתָּא הָתָם מֵעִיקָּרָא בְּהֵמָה הַשְׁתָּא דַּעַת אַחֶרֶת וְאֶלָּא הָא דְּאָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לְאִשְׁתּוֹ וְאָמַר לָהּ הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שֶׁאֲגָרְשִׁיךְ אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת הָכִי נָמֵי לְרַבִּי יוֹחָנָן דְּהָווּ קִידּוּשִׁין נְהִי דִּבְיָדוֹ לְגָרְשָׁהּ בְּיָדוֹ לְקַדְּשָׁהּ תִּפְשׁוֹט דְּבָעֵי רַב אוֹשַׁעְיָא הַנּוֹתֵן שְׁתֵּי פְּרוּטוֹת לְאִשָּׁה בְּאַחַת אָמַר לָהּ הִתְקַדְּשִׁי לִי הַיּוֹם וּבְאַחַת אָמַר לָהּ הִתְקַדְּשִׁי לִי לְאַחַר שֶׁאֲגָרְשִׁיךְ תִּפְשׁוֹט מִינַּהּ דְּלָא הָווּ קִידּוּשִׁין דִּלְמָא כִּי הֵיכִי דְּתָפְסִי קִידּוּשִׁין הַשְׁתָּא תָּפְסִי נָמֵי לְאַחַר כֵּן תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן אֵין תּוֹרְמִין מִן הַתָּלוּשׁ עַל הַמְחוּבָּר וְאִם תָּרַם אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה כֵּיצַד אָמַר פֵּירוֹת עֲרוּגָה זוֹ תְּלוּשִׁין יִהְיוּ תְּרוּמָה עַל פֵּירוֹת עֲרוּגָה זוֹ מְחוּבֶּרֶת פֵּירוֹת עֲרוּגָה זוֹ מְחוּבֶּרֶת יִהְיוּ תְּרוּמָה עַל פֵּירוֹת עֲרוּגָה זוֹ תְּלוּשִׁין לֹא אָמַר כְּלוּם אֲבָל אָמַר לִכְשֶׁיִּתָּלְשׁוּ וְנִתְלְשׁוּ דְּבָרָיו קַיָּימִין יָתֵר עַל כֵּן אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אֲפִילּוּ אָמַר פֵּירוֹת עֲרוּגָה זוֹ תְּלוּשִׁין יִהְיוּ תְּרוּמָה עַל פֵּירוֹת עֲרוּגָה זוֹ מְחוּבֶּרֶת פֵּירוֹת עֲרוּגָה זוֹ מְחוּבֶּרֶת יִהְיוּ תְּרוּמָה עַל פֵּירוֹת עֲרוּגָה זוֹ תְּלוּשִׁין לִכְשֶׁיָּבִיאוּ שְׁלִישׁ וְיִתָּלְשׁוּ וְהֵבִיאוּ שְׁלִישׁ וְנִתְלְשׁוּ דְּבָרָיו קַיָּימִין אָמַר רַבָּה לֹא אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אֶלָּא בְּשַׁחַת אֲבָל בַּאֲגַם לֹא רַב יוֹסֵף אָמַר אֲפִילּוּ בַּאֲגַם מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי אֲגַם לִישָּׁנָא דְּבוּצְלָנָא הוּא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר קְרָא הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ אִם יָלְדָה אִשְׁתְּךָ נְקֵבָה מְקוּדֶּשֶׁת לִי לֹא אָמַר כְּלוּם וְאָמַר רַבִּי חֲנִינָא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין אִשְׁתּוֹ מְעוּבֶּרֶת אֲבָל אִשְׁתּוֹ מְעוּבֶּרֶת דְּבָרָיו קַיָּימִין כְּמַאן אִי כְּרַבָּה כְּשֶׁהוּכַּר עוּבָּרָהּ אִי כְּרַב יוֹסֵף אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הוּכַּר עוּבָּרָהּ וְאִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רַבָּה לָא אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אֶלָּא בְּשַׁחַת דְּבֵי כִיבְשָׁא אֲבָל בְּשַׁחַת דְּבֵי שָׁקְיָא לָא רַב יוֹסֵף אָמַר אֲפִילּוּ בְּשַׁחַת דְּבֵי שָׁקְיָא כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ אִם יָלְדָה אִשְׁתְּךָ נְקֵבָה מְקוּדֶּשֶׁת לִי לֹא אָמַר כְּלוּם וְאָמַר רַבִּי חֲנִינָא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין אִשְׁתּוֹ מְעוּבֶּרֶת אֲבָל אִשְׁתּוֹ מְעוּבֶּרֶת דְּבָרָיו קַיָּימִים כְּמַאן כְּשֶׁהוּכַּר עוּבָּרָהּ וְדִבְרֵי הַכֹּל אָמַר אַבָּיֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב וְרַבִּי וְרַבִּי מֵאִיר כּוּלְּהוּ סְבִירָא לְהוּ אָדָם מַקְנֶה דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לְעוֹלָם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הָא דַּאֲמַרַן רַבִּי דְּתַנְיָא רש"יצריך שלשה. ישראלים שנזקקין לו להטבילו ולהודיעו מקצת מצות קלות וחמורות כדאמר ביבמות (דף מז.): משפט כתיב ביה. משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח: מי יימר דמזדקקו ליה. הלכך לאו בידו הוא: הכי נמי דהוו קידושין. הואיל ובידו לשחררה ולקדשה: ה''ג מעיקרא בהמה והשתא דעת אחרת. הלכך אין מחוסר מעשה גדול מזה: ה''ג הנותן פרוטה לאשתו ואמר הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשיך אינה מקודשת. אם גירשה הכי נמי דהוו קידושין לרבי יוחנן: בידו לקדשה. בתמיה וכי בידו לקדשה אם יגרשנה שמא לא תתרצה בקידושיו: תפשוט דבעי רבי אושעיא. מהא דאמרן דמשום דאין בידו לקדשה משיגרשנה לא הוו קידושין ולא מידי תפשוט דבעי ר' אושעיא נמי דלא הוו קידושין דהשתא חלין לכשיגרשנה: דלמא כי היכי דתפסי כו'. כלומר להכי מספקא ליה לרבי אושעיא בהא משום דאיכא למימר דלמא סבירא לן מגו דאי בעי לקדושי השתא מקדשי תפסי בה קידושין לאחר זמן מהשתא אבל המקדש את אשתו לא חזיא השתא למתפס קדושי שהרי מקודשת ועומדת: תניא כוותיה דרבי יוחנן. דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי: אבל אם אמר לכשיתלשו תרומה ונתלשו דבריו קיימין. הואיל ובידו לתלוש ולהפריש: יתר על כן. אפילו מה שאין בידו דקסבר אדם מקדיש ומקנה דשלב''ל: לכשיביאו שליש. שעדיין לא הביאו שליש ואין בידו לתלוש ולהפריש דתבואה שלא הביאה שליש לאו תבואה היא כדגמר בר''ה (דף יג.) מועשת את התבואה לשלש אל תקרי לשלש אלא לשליש: אלא בשחת. שאע''פ שלא נתבשלו הגרעינין שליש או אפי' עדיין לא לבלבו החיטים שחת מיהא הוי וראוי לקצור ולהאכיל לבהמה דמידי דמינכר וחשוב הוא: אבל באגם. שאינה אלא צמחים רכים ולקמן מפרש מאי לשון אגם: לא. דכיון דלא חשיב לא חייל עליה שם תרומה למפרע: דבוצלנא. שהוא מבצל ועולה מן הארץ ויש בו כדי לכוף וחבירו בעירובין (דף כט:) דלא איבצול זירתא שלא גדל זרת: כמאן אזלא. אדרבי חנינא קאי כמאן פריש רבי חנינא אמתני' דאם אשתו מעוברת דבריו קיימין אלמא דבר שלא בא כלל לעולם הוא דאין מקנה אבל בא מקצתו מקנה: כמאן אי כרבה. סבירא ליה דאוקמא לרבי אליעזר בן יעקב בשחת הכא מעוברת נמי בשהוכר עוברה וכדרבי אליעזר בן יעקב ואי כרב יוסף סבירא ליה דאפילו באגם אמרה רבי אליעזר הכא אפילו לא הוכר אמר רבי חנינא מקודשת לדברי ר' אליעזר בן יעקב וכדרבי אליעזר בן יעקב קי''ל דמשנתו קב ונקי: דבי כיבשא. שדה של בית הבעל שדייה במי גשמים: אבל בשחת דבי שקיא. של שדה בית השלחין שצריכה להשקות לא אמר דעבידא דפסידה כי לא משקה לה כדמיבעי לה הלכך כמי שלא באה לעולם כלל הוא: אפילו שחת דבי שקיא. הואיל והגיע לכלל שחת: ודברי הכל. בין לרבה בין לרב יוסף הוכר עוברה בעינן דומיא דשחת דהא נמי כשחת דבי כיבשא הוא שגמרו בידי שמים: שלא בא לעולם. ביאה גמורה כי הכא דלא הביא שליש: תוספותגר צריך שלשה משפט כתיב ביה כדין. נראה דוקא בקבלת מצות הוא דבעינן ג' אבל בטבילה בחד סגיא אם כבר קיבל עליו המצות וראיה מההיא דיבמות (דף מה:) דקאמר התם ההוא דהוו קרי ליה בר ארמאי פירוש משום דמל ולא טבל אמר ריב''ל מי לא טבל לקריו כלומר וכי לא ראה קרי מימיו דצריך לטבול א''כ משמע מדנפיק בטבילת קריו משמע דלא בעינן שלשה ומיהו קשה מהא דאמר (שם דף מז:) דמושיבין אותה במים עד צוארה ושני תלמידי חכמים יושבים מבחוץ ומודיעין לה מקצת מצות קלות ומקצת חמורות ופריך והא בעינן שלשה ומשני תני שלשה אלמא משמע דלטבילה נמי בעינן שלשה ויש לומר דודאי למצוה בעינן שלשה אבל לא לעכב אי נמי י''ל דהא דבעי שלשה היינו טעמא משום קבלת מצות וא''ת משום קבלת מצות נמי אמאי בעינן שלשה והרי הודאות והלואות דכתיב בהן משפט ואפ''ה אמרינן בסנהדרין (דף ג.) דדן אפילו יחידי ויש לומר דיש לנו להשוותן לגזילות וחבלות דלעולם בעי שלשה דכל היכא דאיכא לאקושי לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן וא''ת א''כ ליבעי מומחין כמו גזילות וחבלות ויש לומר דשליחותייהו עבדינן כדאמרינן בגיטין (דף פח:) עוד אמר הר''ר נתנאל דבגר כתיב לדורותיכם דמשמע בכל ענין אע''ג שאינן מומחין דעל כרחך השתא ליכא מומחין שהרי אין סמוכין ולדורותיכם משמע לדורות עולם: אלא מעתה הנותן פרוטה לשפחתו כו'. תימה אמאי לא משני נמי הכא מי יימר דמזדקקי לה תלתא כדמשני לעיל וא''כ אינו בידו וי''ל דסוגיא זו אתיא כמ''ד ביבמות (דף מז:) עבד אין חייב בקבלת מצות לאחר שחרור לפי שהיה חייב קודם שחרור במצות אשה א''כ בשעת קניינו היו מטבילין אותו כדי לקבל המצות וטבילה דלאחר שחרור היינו טבילת גר וההיא לא בעי שלשה: נהי דבידו לגרשה בידו לקדשה. ה''ה נמי דמצי לשנויי לעיל הכי: ואמר רבי חנינא לא שנו אלא שאין אשתו מעוברת. פי' בקונטרס דאיירי אליבא דר''א בן יעקב דאילו רבנן אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וא''כ אפילו מעוברת לאו כלום הוא וא''ת מנ''ל לרבי חנינא דאיירי כשאין אשתו מעוברת ורבי אליעזר בן יעקב היא ודלמא איירי אף כשאשתו מעוברת ורבנן היא וא''כ אמאי קאמר לא שנו וי''ל משום דבכולה ברייתא דבסמוך הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר כו' דקתני רבי מאיר אומר מקודשת ולא תני בהדייהו זו אם ילדה אשתך נקבה כו' אלמא קסבר דאפילו ר' מאיר מודה דאינה מקודשת היכא דאמר ליה אם ילדה אשתך נקבה ורבי מאיר ורבי אליעזר אמרו דבר אחד כדאמר לקמן ולפיכך אתא רבי חנינא לפרש דלא אמר רבי אליעזר בן יעקב אלא כשאין אשתו מעוברת וכו' כדפרי' דהא רבי אליעזר בן יעקב מודה היכא דאמר לו אם ילדה אשתך נקבה לאו כלום הוא ונראה דאע''ג דהלכה כרבי אליעזר בן יעקב בעלמא דקב ונקי הוא הכא לית הלכתא כוותיה ולאו ככולהו תנאי דאמרי אדם מקנה דשלב''ל דהא פליגי בב''מ (דף סו:) רב נחמן ורב הונא במוכר פירות דקל לחבירו רב הונא אמר עד שלא באו לעולם יכול לחזור בו משבאו לעולם אין יכול לחזור בו ואדם מקנה דבר שלא בא לעולם ורב נחמן אמר אפילו באו לעולם יכול לחזור בו דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וזה מכרן קודם שבאו לעולם והלכה כרב נחמן בדיני וא''כ אין הלכה כר''א בן יעקב: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|