|
טקסט הדף מנוקד
וְלֵיתָא דְּרַבִּי יַנַּאי וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר סָבַר אֵבֶר קָטָן דְּגָדוֹל וְאֵבֶר גָּדוֹל דְּקָטָן בֶּן יוֹמוֹ כִּי הֲדָדֵי נִינְהוּ וְרַבִּי נָתָן סָבַר אֵבֶר קָטָן דְּגָדוֹל אִין אֵבֶר גָּדוֹל דְּקָטָן בֶּן יוֹמוֹ לָא מַאי הָוֵי עֲלַהּ תָּא שְׁמַע דְּתַנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר שֶׁמֶן כְּדֵי לָסוּךְ אֵבֶר קָטָן שֶׁל קָטָן בֶּן יוֹמוֹ מַיִם כְּדֵי לָשׁוּף בָּהֶן אֶת הַקִּילוֹר אָמַר אַבָּיֵי מִכְּדֵי כׇּל מִילְּתָא דִּשְׁכִיחָא וְלָא שְׁכִיחָא אֲזוּל רַבָּנַן בָּתַר דִּשְׁכִיחָא לְקוּלָּא שְׁכִיחָא וּשְׁכִיחָא אֲזוּל רַבָּנַן בָּתַר דִּשְׁכִיחָא לְחוּמְרָא יַיִן שְׁתִיָּיתוֹ שְׁכִיחָא רְפוּאָתוֹ לָא שְׁכִיחָא אֲזוּל רַבָּנַן בָּתַר שְׁתִיָּיתוֹ דִּשְׁכִיחָא לְקוּלָּא חָלָב אֲכִילָתוֹ שְׁכִיחָא רְפוּאָתוֹ לָא שְׁכִיחָא אֲזוּל רַבָּנַן בָּתַר אֲכִילָתוֹ לְקוּלָּא דְּבַשׁ אֲכִילָתוֹ שְׁכִיחָא רְפוּאָתוֹ שְׁכִיחָא אֲזוּל רַבָּנַן בָּתַר רְפוּאָתוֹ לְחוּמְרָא אֶלָּא מַיִם מִכְּדֵי שְׁתִיָּיתוֹ שְׁכִיחָא רְפוּאָתוֹ לָא שְׁכִיחָא מַאי טַעְמָא אֲזוּל רַבָּנַן בָּתַר רְפוּאָתוֹ לְחוּמְרָא אָמַר אַבָּיֵי בְּגָלִילָא שָׁנוּ רָבָא אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת כְּדִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר שְׁמוּאֵל כׇּל שַׁקְיָינֵי מַסּוּ וּמְטַלְּלִי לְבַר מִמַּיָּא דְּמַסּוּ וְלָא מְטַלְּלִי
וּשְׁאָר כׇּל הַמַּשְׁקִין בִּרְבִיעִית תָּנוּ רַבָּנַן דָּם וְכׇל מִינֵי מַשְׁקִין בִּרְבִיעִית רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר דָּם כְּדֵי לִכְחוֹל בְּעַיִן אַחַת שֶׁכֵּן כּוֹחֲלִין לְבַרְקִית וּמַאי נִינְהוּ דְּמָא דְתַרְנוּגְלָא בַּרָּא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר דָּם כְּדֵי לִכְחוֹל בּוֹ עַיִן אַחַת שֶׁכֵּן כּוֹחֲלִין לְיָארוּד וּמַאי נִיהוּ דְּמָא דִכְרוּשְׁתִּינָא וְסִימָנָיךְ גַּוָּא לְגַוָּא בַּרָּא לְבַרָּא בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמוֹצִיא אֲבָל בְּמַצְנִיעַ כׇּל שֶׁהוּא חַיָּיב רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמַצְנִיעַ אֲבָל בְּמוֹצִיא אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא בִּרְבִיעִית וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּמוֹצִיא שׁוֹפְכִין לִרְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁשִּׁיעוּרָן בִּרְבִיעִית אָמַר מָר בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמוֹצִיא אֲבָל בְּמַצְנִיעַ כׇּל שֶׁהוּא אַטּוּ מַצְנִיעַ לָאו מוֹצִיא הוּא אָמַר אַבָּיֵי הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בְּתַלְמִיד שֶׁאָמַר לוֹ רַבּוֹ לֵךְ וּפַנֵּה לִי הַמָּקוֹם לִסְעוּדָה הָלַךְ וּפִנָּה לוֹ דָּבָר חָשׁוּב לַכֹּל חַיָּיב עִילָּוֵיהּ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּב לַכֹּל אִי אַצְנְעֵיהּ רַבֵּיהּ מִיחַיַּיב עִילָּוֵיהּ וְאִי לָא לָא מִיחַיַּיב אָמַר מָר מוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּמוֹצִיא שׁוֹפְכִין לִרְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁשִּׁיעוּרָן בִּרְבִיעִית שׁוֹפְכִין לְמַאי חֲזוּ אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה לְגַבֵּל בָּהֶן אֶת הַטִּיט וְהָתַנְיָא טִיט כְּדֵי לַעֲשׂוֹת בָּהֶן פִּי כוּר לָא קַשְׁיָא הָא דְּמִיגַּבַּל הָא דְּלָא מִיגַּבַּל לְפִי שֶׁאֵין אָדָם טוֹרֵחַ לְגַבֵּל טִיט לַעֲשׂוֹת פִּי כוּר מַתְנִי' הַמּוֹצִיא חֶבֶל כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אוֹזֶן לַקּוּפָּה גֶּמִי כְּדֵי לַעֲשׂוֹת תְּלַאי לַנָּפָה וְלַכְּבָרָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כְּדֵי לִיטּוֹל מִמֶּנּוּ מִדַּת מִנְעָל לַקָּטָן נְיָיר כְּדֵי לִכְתּוֹב עָלָיו קֶשֶׁר מוֹכְסִין וְהַמּוֹצִיא קֶשֶׁר מוֹכְסִין חַיָּיב רש"יוליתא לדרבי ינאי. ור' שמעון בן אלעזר או או קתני או אבר קטן של גדול או להפך וכולה חד שיעורא הוא: ת''ש כו'. ודרבי ינאי תנאי היא: מכדי כל מילתא דשכיחא ולא שכיחא. כל ששיערו חכמים לענין שבת והוא ראוי לשני דברים חדא שכיחא וחדא לא שכיחא אזול רבנן בשיעורן בתר דשכיחא ואפילו היא קולא ששיעורה גדול אמרינן סתמיה להא עביד ולא אמרי' הואיל וחזי נמי למילתא אחריתי ששיעורה קטן ניזיל בתרה לחומרא ואע''פ דלא שכיחא: שכיחא ושכיחא. והיכא דשכיחי תרוייהו אזלינן לחומרא ומשערינן בשיעורא זוטא: רפואתו לא שכיחא. כגון לשוף בו קילור ואע''ג דחזי לה דאיכא דעביד בחלב אשה ואיכא דעביד במיא וחסין על היין שדמיו יקרים הלכך אזול בתר שתייתו ושיערוהו בכדי מזיגת כוס ואע''ג דלקולא שיש כאן שיעור גדול וכן חלב נמי חזי לאכילה ולשוף קילור ומיהו לא שכיחא שהרי אף המים ראויין לכך ויש עושין ממים הלכך אזול רבנן בתר אכילתו ושיעורו בכדי גמיאה ואע''ג דקולא היא: דבש רפואתו נמי שכיחא. שאין משקה אחר ראוי לכתית: לחומרא. הואיל ותרוייהו שכיחן לחומרא בעינן לשעוריה: רפואתו לא שכיחא. שהרי שאר משקין ראויין לכך ויש שפין קילור בשאר משקין ושתייתו שכיחא שרוב שתיית מים הם שאין אדם שותה יין לכל צמאיו כי אם לסעודתו: בגלילא שנו. שהן עניים ומקפידין בדבר מועט וחסין על יין וחלב לשוף קילור ואין שפין אלא במים והלכך רפואתו נמי שכיחא ובעינן למיזל לחומרא: כל שקייני. כל משקין ששפין בהן קילור: מסו. החולי: ומטללי. מסככין על העין ומונעין מראיתו עד שיכלה מראיתו לגמרי מפני שהן עבין ונגלדין כמין דבק שקורין גלוזייר : בר ממיא. דעדיפי מכולהו דמסו ולא מטללי שנבלעין מיד או ניגבין מהר ולא נגלדין על גב העין: שכן כוחלין לברקית. מיילא שבולטת בעין: ומאי נינהו. מאיזה דם כוחלין אותו: ליארוד. תבלול ובתוספתא ראיתי לחורור והן טיפות דקות של לובן הנולדות בעין כדתנן בבכורות גבי מומין (דף לח:) דמא דכרושתינא. עטלף שקורין טלפא: גוא. כרושתינא מצוי בתוך היישוב שהוא ליארוד שהוא שוקע בתוך העין: לברא. דמא דתרנגולת ברא לברקית שהיא בולטת: בד''א. דבעינן שיעורא במוציא לר''ה: אבל המצניע. והוציאו חייב בכל שהוא לקמיה פריך אטו מצניע לאו מוציא הוא: ר' שמעון אומר בד''א. דמיחייב בשיעורא זוטא כי האי: במצניע. בשיעור הזה וחזר והוציאו: אבל במוציא. אדם שלא הצניעו והוציאו אינו חייב אלא ברביעית: במוציא שופכין. אדם שלא הצניען אינו חייב אלא ברביעית דבציר מהכי לא חזו כדלקמן לגבל טיט: אטו מצניע לאו מוציא הוא. הלא אין מתחייב אלא על ידי הוצאה: אמר אביי הכא בתלמיד. כגון שולי דנגרי שאומר לו רבו לך ופנה לי המקום: דבר שחשוב לכל מיחייב עליה. ואף על גב דלא אצנעיה רביה לצרכו: דבר שאינו חשוב לכל כו'. והכי קאמרי בד''א דבעינן שעורא דחשיב במוציא כלומר בדבר שאין לך לילך בו אלא אחר הוצאתו של זה שהמחשבה תלויה בזה שהוציא אבל במצניע בדבר שיש לך לילך אחר מחשבה של מצניע כגון המצניע כל שהוא חייב זה המוציאו ורשב''א אמרה ואזיל לטעמיה דאמר בפרקין דלעיל דבדבר שאין מצניעין כמוהו והוכשר לזה והצניעו נתחייב זה במחשבתו של זה וה''ה דמצי לאוקמי במצניע גופיה ולמימר הכי בד''א במוציא בדבר שלא הוצנע ואין לך לילך בו אלא אחר הוצאתו של זה אבל אם היה זה מצניע דבר זה מתחילה וחזר והוציאו חייב אלא משום דשמעי' לי' דאמר נתחייב זה במחשבה של זה אוקמא אביי אפי' באחר שהוציאו וכ''ש אם הוציאו הוא עצמו: פי כור. נקב שנותנין בו המפוח ושיעורא זוטא הוא ומרביעית חזי לגבל טובא וכיון דהוצאת טיט חשיבא בכדי פי כור בעינן נמי לשעוריה בהנך דעבדי לטיט בכדי גיבול פי כור: דמיגבל. כבר חשוב בכדי פי כור אבל זה שעדיין לא נגבל אינו נשער בכך לפי שאין אדם טורח לגבל שיעור מועט כזה ואם בא לגבל מגבל יותר ועושה בו דברים אחרים: מתני' אזן לקופה. לאוחזה בה: תלאי. לתלותו בו: מדת מנעל. להראותו לאומן כמדה זו אני צריך: נייר. מעשבים עושים אותו: קשר של מוכסין. יש לך אדם שנותן המכס לראש הנהר במקום אחד או מוחל לו במתנה והוא מוסר לו חותם להראות למוכס שמחל לו המכס ודרכו לכתוב בו שתי אותיות והן גדולות משתי אותיות שלנו: תוספותשכן כוחלין ליארוד. אין נראה לר''י לפרש דהיינו תבלול דבתוספת' קתני בהך מילתא גופא שכוחלים לחורור ובבכורות (דף לח:) חשיב תבלול וחורור אלמא תבלול לאו היינו חורור: דם וכל מיני משקין ברביעית. בתוספתא גרס ושאר מיני משקין וכן נראה דהא כל מיני משקין אינן ברביעית דיין ושמן ודבש ומים שיעורן כדתנן במתני': אטו מצניע לאו מוציא הוא. פירש בקונט' דהוה מצי למימר הב''ע כשהצניעו והוציאו אלא דניחא ליה לישנויי בשלא הוציאו המצניע עצמו משום דאתיא כרשב''א וקשה דמנלן דאתיא כרשב''א אדרבה כרשב''ג אתיא דמיירי לבסוף ועוד דאמאי נקט בתלמיד שא''ל רבו אפילו אדם בעלמא נמי ודוחק לומר דלא מחייב רבי שמעון במחשבתו של זה אלא תלמיד במחשבתו של רבו לכך נראה דה''פ אטו מצניע לאו מוציא הוא דמדלא קתני אבל המצניע בכל שהוא דהוה משמע דהמצניע הוא המוציא כדדייק לעיל אינו חייב אלא המצניעו מתניתין דלא כרשב''א אלא קתני במצניע משמע אפילו אחר הצניעו חייב המוציא ולהכי קשיא ליה אטו מצניע לאו מוציא הוא דהא שום תנא לא מחייב אא''כ הוציאו המצניע אלא רשב''א לבדו ומתניתין דכלל גדול (לעיל עה:) דהמצניע דלא כוותיה ומשני בתלמיד שאמר לו רבו דכה''ג כ''ע מודו שהתלמיד עושה הכל לדעת רבו: שופכין למאי חזו. דוקא אברייתא קא בעי וכן משמע לקמן (דף עט.) דאמר והא טיט דמקמי דליגבליה תנא מודים חכמים לרבי שמעון במוציא שופכין כו' והוינן בה שופכין למאי חזו משמע דבמתני' אתי שפיר ונרא' לר''י דהיינו טעמא משום דשופכין דמתניתין איכא למימר דחזו לכמה דברים לרחוץ בהם כוסות וקערות דלא מאיסי כולי האי אלא שאינן ראויין לשתיה אבל הכא דומיא דדם קתני דמאיסי טובא ולכך בעי למאי חזו: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|