סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

בּוֹאוּ וְנֵצֵא לִקְרַאת כַּלָּה מַלְכְּתָא וְאָמְרִי לַהּ לִקְרַאת שַׁבָּת כַּלָּה מַלְכְּתָא רַבִּי יַנַּאי מִתְעַטֵּף וְקָאֵי וְאָמַר בּוֹאִי כַלָּה בּוֹאִי כַלָּה
מַתְנִי' הַמְבַקֵּעַ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אַחֵר חַיָּיב
גְּמָ' וּצְרִיכָא דְּאִי תְּנָא הַמְבַקֵּעַ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מִשּׁוּם דִּשְׁכִיחִי רַבִּים אֲבָל מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד דְּלָא שְׁכִיחִי רַבִּים אֵימָא לָא
וְאִי תְּנָא מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד מִשּׁוּם דְּמֵעִיקָּרָא שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת עָבֵיד אֲבָל מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים דְּבִרְשׁוּת עָבֵיד אֵימָא לָא
וְאִי תְּנָא הָנָךְ תַּרְתֵּי הָא מִשּׁוּם דִּשְׁכִיחִי רַבִּים וְהָא מִשּׁוּם דְּשֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת אֲבָל מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אַחֵר דְּלָא שְׁכִיחִי רַבִּים וּמֵעִיקָּרָא בִּרְשׁוּת אֵימָא לָא צְרִיכָא
תָּנוּ רַבָּנַן הַנִּכְנָס לַחֲנוּתוֹ שֶׁל נַגָּר שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת וְנִתְּזָה בְּקַעַת וְטָפְחָה עַל פָּנָיו וָמֵת פָּטוּר וְאִם נִכְנַס בִּרְשׁוּת חַיָּיב
מַאי חַיָּיב אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא חַיָּיב בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים וּפָטוּר מִגָּלוּת
לְפִי שֶׁאֵין דּוֹמֶה לְיַעַר יַעַר זֶה לִרְשׁוּתוֹ נִכְנָס וְזֶה לִרְשׁוּתוֹ נִכְנָס זֶה לִרְשׁוּת חֲבֵירוֹ נִכְנַס
אָמַר רָבָא קַל וָחוֹמֶר וּמָה יַעַר זֶה לְדַעְתּוֹ נִכְנָס וְזֶה לְדַעְתּוֹ נִכְנָס נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁנִּכְנַס לְדַעַת חֲבֵירוֹ וְגוֹלֶה זֶה שֶׁלְּדַעַת חֲבֵירוֹ נִכְנָס לֹא כׇּל שֶׁכֵּן
אֶלָּא אָמַר רָבָא מַאי פָּטוּר מִגָּלוּת דְּלָא סַגִּי לֵיהּ בְּגָלוּת וְהַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא מִשּׁוּם דְּהָוֵי לֵיהּ שׁוֹגֵג קָרוֹב לְמֵזִיד
מֵתִיב רָבָא הוֹסִיף לוֹ רְצוּעָה אַחַת וָמֵת הֲרֵי זֶה גּוֹלֶה עַל יָדוֹ וְהָא הָכָא דְּשׁוֹגֵג קָרוֹב לְמֵזִיד הוּא דְּאִיבְּעִי אַסּוֹקֵי אַדַּעְתֵּיהּ דְּמַיְיתֵי אִינָשֵׁי בַּחֲדָא רְצוּעָה וְקָתָנֵי הֲרֵי זֶה גּוֹלֶה אָמַר רַב שִׁימִי מִנְּהַרְדְּעָא דְּטָעֵי בְּמִנְיָנָא
טְפַח לֵיהּ רָבָא בְּסַנְדָּלֵיהּ אֲמַר לֵיהּ אַטּוּ הוּא מָנֵי וְהָתַנְיָא גָּדוֹל שֶׁבְּדַיָּינִין קוֹרֵא וְהַשֵּׁנִי מוֹנֶה וְהַשְּׁלִישִׁי אוֹמֵר הַכֵּהוּ
אֶלָּא אָמַר רַב שִׁימִי מִנְּהַרְדְּעָא דִּטְעָה דַּיָּינָא גּוּפֵיהּ
מֵיתִיבִי הַזּוֹרֵק אֶת הָאֶבֶן לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהָרַג הֲרֵי זֶה גּוֹלֶה וְהָא הָכָא דְּשׁוֹגֵג קָרוֹב לְמֵזִיד הוּא דְּאִיבְּעִי לֵיהּ אַסּוֹקֵי אַדַּעְתֵּיהּ דְּבִרְשׁוּת הָרַבִּים שְׁכִיחִי אִינָשֵׁי וְקָתָנֵי הֲרֵי זֶה גּוֹלֶה
אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק בְּסוֹתֵר אֶת כּוֹתְלוֹ
אִיבְּעִי לֵיהּ עַיּוֹנֵי בְּסוֹתֵר בַּלַּיְלָה
בַּלַּיְלָה נָמֵי אִיבְּעִי לֵיהּ עַיּוֹנֵי בְּסוֹתֵר אֶת כּוֹתְלוֹ בַּיּוֹם לְאַשְׁפָּה
הַאי אַשְׁפָּה הֵיכִי דָמֵי אִי דִּשְׁכִיחִי רַבִּים מֵזִיד הוּא וְאִי לָא שְׁכִיחִי רַבִּים אָנוּס הוּא
אָמַר רַב פָּפָּא [לָא צְרִיכָא אֶלָּא] בְּאַשְׁפָּה הָעֲשׂוּיָה לְהִפָּנוֹת בַּלַּיְלָה וְאֵינָהּ עֲשׂוּיָה לְהִפָּנוֹת בַּיּוֹם וְאִיכָּא דְּמִיקְּרֵי וְיָתֵיב מֵזִיד לָא הָוֵי דְּהָא אֵינָהּ עֲשׂוּיָה לְהִפָּנוֹת בַּיּוֹם אָנוּס נָמֵי לָא הָוֵי דְּהָא אִיכָּא דְּמִיקְּרֵי וְיָתֵיב
רַב פָּפָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא מַתְנִי לַהּ אַרֵישָׁא הַנִּכְנָס לַחֲנוּתוֹ שֶׁל נַגָּר שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת וְנִתְּזָה לוֹ בְּקַעַת וְטָפְחָה לוֹ עַל פָּנָיו וָמֵת פָּטוּר אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא חַיָּיב בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים וּפָטוּר מִגָּלוּת
מַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַסֵּיפָא כׇּל שֶׁכֵּן אַרֵישָׁא וּמַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַרֵישָׁא אֲבָל אַסֵּיפָא כֵּיוָן דְּבִרְשׁוּת חַיָּיב גָּלוּת
וּמִי חַיָּיב גָּלוּת וְהָתַנְיָא הַנִּכְנָס לַחֲנוּתוֹ שֶׁל נַפָּח וְנִתְּזֻה נִיצוֹצוֹת וְטָפְחֻה לוֹ עַל פָּנָיו וָמֵת פָּטוּר וַאֲפִילּוּ נִכְנַס בִּרְשׁוּת
הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בִּשְׁוַלְיָא דְנַפָּחֵי שְׁוַלְיָא דְנַפָּחֵי לְמִקְטְלֵאּ קָאֵי כְּשֶׁרַבּוֹ מְסַרְהֵב בּוֹ לָצֵאת וְאֵינוֹ יוֹצֵא
וּמִשּׁוּם דְּרַבּוֹ מְסַרְהֵב בּוֹ לָצֵאת לְמִיקְטְלֵיהּ קָאֵי כְּסָבוּר יָצָא אִי הָכִי אַחַר נָמֵי

רש"י

בואו ונצא. כאדם המקבל פני מלך: מתני' המבקע. עצים: והזיק ברה''י. של אחרים: ברשות היחיד. שלו: והזיק ברשות היחיד אחר. של אחרים חייב: גמ' דשכיחי רבים. והוה ליה לעיוני: דלא שכיחי רבים. במקום הנזק: פטור. מגלות: חייב בד' דברים. אם לא מת אלא הוזק נותן לו נזק צער ורפוי ושבת דהוה ליה פושע אבל בושת לא דאינו חייב על הבושת עד שיתכוין ורישא דשלא ברשות פטור מד' דברים דליכא פשיעה אבל אנזק חייב כדקיימא לן פצע תחת פצע לחייב על האונס כרצון: לדעתו. שלא נטל רשות מחבירו: קרוב למזיד. דאיבעי ליה לעיוני: הוסיף לו. שליח ב''ד למי שחייב מלקות: רצועה אחת. יותר על מה שאמדוהו ב''ד שיכול לקבל ומת גולה על ידו: טפח רבא. לרב שימי: בסנדליה. דרב שימי הכהו על סנדלו ל''א בעט בסנדלו לרב שימי: אטו הוא. השליח מני: קורא. והפלא ה' את מכותך וגו' (דברים כח): ה''ג. בסותר את כותלו ביום לאשפה: להפנות. בני אדם נפנין בה לנקביהם: מתני לה. לדר''י בר חנינא: חייב בד' דברים. דהתם נמי פושע הוא כיון דחזייה דעייל איבעי ליה לעיוני: מאן דמתני לה אסיפא. פטור מגלות שאינו דומה ליער כ''ש ארישא: בשוליא דנפחי. תלמידו של אותו נפח: מסרהב. מפציר בו לצאת:

תוספות

ונתזה בקעת וטפחה לו בפניו. לא גרסינן ומת דהא מוקי לה לענין ארבעה דברים: זה שלדעת חבירו נכנס. משמע דאיירי כשראהו נכנס וא''ת בשלא ברשות אמאי פטור כיון שראהו שנכנס הא אמרינן בפ' הפרה (לקמן מח. ושם ד''ה היזקו) הנכנס לחצר בעל הבית שלא ברשות דאפי' בעל הבית הזיקו חייב אי הוה ידע ביה ואפילו שלא בכוונה דומיא דלא הוה ידע דפטור התם וי''ל הא דקתני רישא פטור היינו מד' דברים אבל נזק חייב וכן פי' בקונטרס א''נ כולה ברייתא בשלא ראהו מ''מ חשיב לדעת חבירו שהיה לו לידע שלא על חנם שאל ממנו רשות אלא משום שרוצה ליכנס: דלא סגי ליה בגלות. וא''ת והא תנן באלו הן הגולין (מכות ח.) הזורק אבן לחצרו והרג אם יש לו רשות לניזק ליכנס לשם גולה ואם לאו אינו גולה ואמאי גולה כשנכנס ברשות וי''ל דהתם מיירי כגון שיש לו דרך בתוכו או במכר או במתנה או בשאלה או בשכירות שאין בעל החצר יכול לעכב עליו אבל הכא מיירי באדם ששואל רשות ליכנס לפי שעה דיודע הוא שיכנס לאלתר כיון ששאל ממנו רשות להכי הוי קרוב למזיד: מיתיבי הזורק אבן לרה''ר והא הכא דשוגג קרוב למזיד. בריש אלו הן הגולין (מכות דף ז:) דריש בשגגה פרט למזיד ומוקי לה באומר מותר וקרי ליה מזיד משום דאומר מותר קרוב למזיד והא דלא מייתי הך משנה התם דלא משמע ליה לדמויי האי קרוב למזיד לההוא אבל ההוא דלעיל לא הוי קרוב למזיד טפי מהאי והא דפריך בגמ' אהך משנה במכות והא מזיד הוא ומשני בסותר כותלו וכולה סוגיא כדהכא סמיך אהא דפטרינן הכא קרוב למזיד ולא אתיא ההיא סוגיא כמאן דמתני דר' יוסי בר חנינא ארישא: חייב בארבעה דברים. פי' בקונטרס כיון דחזייה דעייל איבעי ליה לעיוני וקשה לריב''א דאם ראה היה לו להתחייב גלות אע''ג דלא נתן לו רשות ליכנס מידי דהוה אמסרהב בו לצאת גבי נפח בסמוך דחייב גלות אאחר דלא הוי שוליא דנגרי ואע''פ שנכנס ברשות כיון שעתה מסרהב בו לצאת הוי כשלא ברשות וי''ל דשאני התם כיון שתחילת כניסתו ברשות לפיכך באחר יש לו לחוש שמא לא יצא ודמי טפי ליער כי בוטח הוא שלא למהר לצאת כיון שנתן לו רשות ליכנס והיה לו לנפח לעיין אם יצא אם לאו אבל הכא שתחלת כניסתו שלא ברשות אין לו לחוש כל כך ולא דמי ליער והביא ראיה מירושלמי דגר' א''ר יוסי בר חנינא היה עומד ומבקע עצים בחצירו ונכנס פועל לתבוע שכרו ונתזה בקעת והזיקו חייב ואם מת אינו גולה לפי שאין דומה ליער והתניא רבי חייא פטור נימא דלא פליג דהא דאמר ר' יוסי בר חנינא כשראהו ומה דתני ר' חייא בשלא ראהו הרי משמע אפי' דראהו פטור מגלות כיון דנכנס שלא ברשות אע''ג דמסרהב בו לצאת מחייבינן גבי נפח היכא דנכנס ברשות וכי דחי בירושלמי ומוקי דר' חנינא כשאומר לו הכנס ודאי צריך להעמידה כשלא ראהו דלא תקשה דנפח על מה שהוא פטור מגלות: מאן דמתני לה אסיפא כ''ש ארישא. משמע דיותר הרישא קרובה לאונס ממה שהסיפא קרובה למזיד ותימה אי מטעם אונס פטור מגלות כ''ש שהיה לו ליפטר מארבעה דברים כדמוכח לעיל בסוף פרק שני (דף כו:) בהכיר בה ושכחה דפטור מארבעה דברים וחייב גלות וי''ל דלאו מטעם אונס פטר ליה הכא אלא לפי שאין דומה ליער כשנכנס שלא ברשות והא דקאמר כל שכן ארישא משום דדמי סיפא טפי ליער מרישא וכן פירש בקונטרס:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר