|
טקסט הדף מנוקד
וַאֲפִילּוּ הִזִּיק עַד שֶׁלֹּא חָב בַּעַל חוֹב קְדֵים שְׁמַע מִינַּהּ בַּעַל חוֹב מְאוּחָר שֶׁקָּדַם וְגָבָה מַה שֶּׁגָּבָה לֹא גָּבָה
לָא לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ מַה שֶּׁגָּבָה גָּבָה וְשָׁאנֵי הָתָם דַּאֲמַר לֵיהּ אִילּוּ גַּבָּךְ הֲוָה לָא מִינָּךְ (הֲוָה) גְּבַי לֵיהּ דְּהַאי תּוֹרָא דְּאַזְּקַן מִינֵּיהּ מִשְׁתַּלֵּמְנָא תָּנוּ רַבָּנַן שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם וְחָבַל בּוֹ בַּחֲמִשִּׁים זוּז וְשָׁבַח וְעָמַד עַל אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז שֶׁאִלְמָלֵא לֹא הִזִּיקוֹ הָיָה עוֹמֵד עַל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת זוּז נוֹתֵן כִּשְׁעַת הַנֶּזֶק כָּחַשׁ כִּשְׁעַת הַעֲמָדָה בַּדִּין שָׁבַח מַזִּיק נוֹתֵן לוֹ כִּשְׁעַת הַנֶּזֶק כָּחַשׁ כִּשְׁעַת הַעֲמָדָה בַּדִּין אָמַר מָר שָׁבַח מַזִּיק נוֹתֵן כִּשְׁעַת הַנֶּזֶק מַנִּי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הִיא דְּאָמַר בַּעַל חוֹב הוּא וְזוּזֵי הוּא דְּמַסֵּיק לֵיהּ אֵימָא סֵיפָא כָּחַשׁ כִּשְׁעַת הַעֲמָדָה בַּדִּין אֲתָאן לְרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר שׁוּתָּפֵי נִינְהוּ רֵישָׁא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְסֵיפָא רַבִּי עֲקִיבָא לָא כּוּלַּהּ רַבִּי עֲקִיבָא הִיא וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּשֶׁפִּיטְּמוֹ אִי כְּשֶׁפִּיטְּמוֹ אֵימָא רֵישָׁא שָׁבַח וְעָמַד עַל אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז נוֹתֵן לוֹ כִּשְׁעַת הַנֶּזֶק אִי כְּשֶׁפִּיטְּמוֹ צְרִיכָא לְמֵימַר אָמַר רַב פָּפָּא רֵישָׁא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ בֵּין דְּפַטְּמַהּ פַּטּוֹמֵי בֵּין דִּשְׁבַחָא מִמֵּילָא וְאִצְטְרִיךְ לְאַשְׁמוֹעִינַן דְּהֵיכָא דִּשְׁבַחָא מִמֵּילָא נוֹתֵן לוֹ כִּשְׁעַת הַנֶּזֶק סֵיפָא לָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ אֶלָּא כְּשֶׁפִּטְּמוֹ כָּחַשׁ כִּשְׁעַת הַעֲמָדָה בַּדִּין כָּחַשׁ מֵחֲמַת מַאי אִילֵימָא דְּכָחֲשָׁה מֵחֲמַת מְלָאכָה לֵימָא לֵיהּ אַתְּ מַכְחֲשַׁתְּ וַאֲנָא יָהֵיבְנָא אָמַר רַב אָשֵׁי דִּכְחַשׁ מֵחֲמַת מַכָּה דַּאֲמַר לֵיהּ קַרְנָא דְּתוֹרָךְ קְבִירָא בֵּיהּ מַתְנִי' שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם וְאֵין הַנְּבֵילָה יָפָה כְּלוּם אָמַר רַבִּי מֵאִיר עַל זֶה נֶאֱמַר וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה וְכֵן הֲלָכָה קִיַּימְתָּ וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ וְלֹא קִיַּימְתָּ וְגַם הַמֵּת יֶחֱצוּן וְאֵיזֶה זֶה שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם וְהַנְּבֵילָה יָפָה חֲמִשִּׁים זוּז שֶׁזֶּה נוֹטֵל חֲצִי הַחַי וַחֲצִי הַמֵּת וְזֶה נוֹטֵל חֲצִי הַחַי וַחֲצִי הַמֵּת גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם וְהַנְּבֵילָה יָפָה חֲמִשִּׁים זוּז זֶה נוֹטֵל חֲצִי הַחַי וַחֲצִי הַמֵּת וְזֶה נוֹטֵל חֲצִי הַחַי וַחֲצִי הַמֵּת וְזֶהוּ שׁוֹר הָאָמוּר בַּתּוֹרָה דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אֵין זֶהוּ שׁוֹר הָאָמוּר בַּתּוֹרָה אֶלָּא שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם וְאֵין הַנְּבֵילָה יָפָה כְּלוּם עַל זֶה נֶאֱמַר וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן פְּחָת שֶׁפְּחָתַתּוּ מִיתָה מַחֲצִין בַּחַי מִכְּדֵי בֵּין רַבִּי מֵאִיר בֵּין רַבִּי יְהוּדָה הַאי מֵאָה וְעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה שָׁקֵיל וְהַאי מֵאָה וְעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה שָׁקֵיל מַאי בֵּינַיְיהוּ אָמַר רָבָא פְּחַת נְבֵילָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ רַבִּי מֵאִיר סָבַר פְּחַת נְבֵילָה דְּנִיזָּק הָוֵי וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר פְּחַת נְבֵילָה דְּמַזִּיק הָוֵי פַּלְגָא אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי אִם כֵּן מָצִינוּ לְרַבִּי יְהוּדָה רש"יואפי' הזיק עד שלא חב. נמי בעל חוב קדים לתפיסה וכיון דתפס אמאי מפקינן מיניה: ש''מ. בתמיה דפלוגתא היא בעלמא (כתובות דף צד.) דאיכא למ''ד מה שגבה גבה: אית דגרסי ואפי' הזיק עד שלא חב נמי דניזק קדים ש''מ כו'. כלומר אע''ג דניזק קדים שיעבודיה קשיא ליה האי: אילו גבך הוה. דכבר גבית ליה קודם שהזיק: לאו מינך משתלימנא. בתמיה: ושבח. ניזק ועמד על ד' מאות זוז: שאלמלא כו'. כלומר הועיל ואיכא למימר אלמלא לא הזיקו היה עומד על שמונה מאות זוז נותן לו כ''ה זוזים כשעת הנזק ולא מצי א''ל מאי אפסדתיך הא שבח טפי משום דאמר ליה ניזק אי לא אזיקתן הוי שבח וקאי על תמני מאה. ל''א שאלמלא לא הזיקו כו' ועכשיו תובע ניזק מאתים חציין של ד' מאות חצי נזק שהפסידו אינו נותן לו אלא כ''ה כשעת הנזק. וראשון עיקר: כיחש. הניזק מחמת המכה ונראה עכשיו הזיקו גדול יותר מתחילה בשעת הנזק נותן לו כפי נזק שבשעת העמדה בדין כדקאמר לקמן קרנא דתורך קבירא ביה: שבח מזיק. ועמד על ד' מאות: נותן לו. כ''ה זוז כשעת הנזק ואין יכול ניזק לומר לו תן לי חלק שמינית שבו שזכיתי בו משעת הנזק וברשותי השביח: כחש כשעת העמדה בדין. ונותן לו חלק שמינית שבו שברשותו כחש ולקמן פריך רישא לסיפא: ה''ג כולה ר' עקיבא היא וכשפיטמו. מזיק לשור וחסר ממונו לשבוחיה הלכך לא שקיל ניזק בשבחא: אימא רישא שיבח ניזק ועמד על ארבע מאות זוז. אפי' הכי נותן לו כשעת הנזק ולא מצי א''ל מאי אפסדתיך משום דא''ל ניזק אלמלא לא הזיקו היה עומד על ח' מאות: ואי כשפיטמו. ניזק לשורו צריכא למימר דיהיב לו כשעת הנזק ולא מצי א''ל מאי אפסדתיך הא האי דאשבח משום פיטומו הוא וחסר ביה ממונא. ללישנא אחרינא הכי משמע אימא רישא שבח ניזק נותן לו כשעת הנזק ותו לא ולא מצי למימר ניזק תן לי ב' מאות שאלמלא לא הזיקו כו' ואי בשפיטמו ניזק צריכא למימר דלא יהיב ליה מזיק ב' מאות האי דאשבח משום פיטומא הוא וקשיא לי הא ודאי אצטריך לאשמועינן דאשתבח דאפסדיה דאי לא אזיק הוה קאי השתא בהאי פיטומא דפטמיה על תמני מאה ולשון ראשון שמעתי ועיקר: רישא נותן לו כשעת הנזק. ולא מצי א''ל מאי אפסדתיך בין דפטומי פטמיה בין דשבח ממילא והיכא דפטמיה לא הוה אצטריך למיתנא אלא משום היכא דשבח ממילא אצטריך לאשמועינן: כחש כשעת העמדה בדין. ארישא מהדר: מתני' וחצו את כספו. דהיינו חצי נזק: וכן הלכה. ודאי כן הלכה דמנה נותן לו דהיינו ח''נ אבל אין זה שור האמור בתורה דקיימת ומכרו את השור החי וגו' ובגמ' מפרש במאי פליגי: והנבילה יפה נ' זוז. דה''ל הזיקו ק''נ ופלגא נזקא דהיינו ע''ה בעי ניזק להפסיד והלכך שקיל חצי (נזק) החי וחצי המת דשוו קכ''ה ומטי לכל אחד פסידא ע''ה: גמ' פחת שפחתתו מיתה מחצין בחי. כלומר נבילה לא שייכא גבי מזיק כלל אלא שמין את הנבילה כמה פחותין דמיה עכשיו משעה שהיה חי ונותן לו מזיק חצי הפחת: האי קכ''ה קא שקיל והאי קכ''ה קא שקיל. היכא דנבילה שוי נ' דהא לר''מ גופי' שקיל נ' דנבילה וע''ה מן החי דהיינו חצי הפחת שפחתה מיתה והוו קכ''ה ולרבי יהודה נמי נוטל הניזק חצי החי דהיינו ק' וחצי המת דהיינו כ''ה ובמאי פליגי: פחת נבילה. אם פחתו דמיה משעת מיתה עד שעת מכירה לר''מ דאמר לא שייך מזיק בנבילה פחת דניזק הוי ולא יהיב ליה אלא חצי מה שפחתה מיתה: תוספותאילו גבך הוה לאו מינך הוה גבי ליה. תימה אז הוא בדין שיגבה שפשע בשמירתו וי''ל דלא קאמר אלא כלומר דאין גוף השור משועבד לב''ח כמו שהוא משועבד לניזק שמשתלם מגופו וכן פירש בקונטרס בריש שור שנגח ארבעה וחמשה (לקמן ד' לו.): שאלמלא לא הזיקו היה עומד על שמנה מאות זוז נותן כשעת הנזק. לא נקטיה לאשמועינן שלא ישלם כל מה שהיה ראוי להשביח אלמלא לא הוזק דמילתא דפשיטא הוא דאטו אם נגח שור קטן הייתי סבור שישלם דמי שור גדול לפי שהיה ראוי להיות גדול ומשביח ועוד אי להכי אצטריך מאי פריך בסמוך אי כשפטמו צריכא למימר אלא י''ל כפי' הקונט' בלשון אחר: הכא במאי עסקינן כשפטמו. וכגון שאין השבח יותר על היציאה שאם היה יותר נהי נמי דאמרינן בחזקת הבתים (ב''ב ד' מב:) דשותף הוי כיורד ברשות מ''מ מה שאדם רוצה ליתן למפטם לפטם יטול המזיק והמותר יש לו להיות לניזק וא''ת א''כ אמאי אצטריך למיפרך מרישא מסיפא גופה לפרוך אי בשפטמו צריכא למימר וי''ל דסיפא אצטריך דסד''א כיון דאמר ר''ע הוחלט השור הוי ליה מזיק כשפטמו מניח מעותיו על קרן הצבי כמו בהלך למדינת הים ובא אחר ופרנס אשתו (כתובות ד' קז:) ועוד מצינו למימר דאיירי שפיר שהשבח יתר על היציאה והא דקאמר נותן כשעת הנזק לאו דוקא אלא בא להשמיענו שיטול יותר מדמי יציאותיו דכיורד ברשות דמי: כשפיטמו. וא''ת אמאי מפליג בין שבח לכחש לפלוג בשבח גופיה דשבח ממילא כשעת העמדה בדין וי''ל דאגב דנקט ברישא שבח וכחש בסיפא נמי נקט הכי: זה נוטל חצי החי וחצי המת. האי לישנא לאו דוקא ולא אתי למימר אלא שמקבל עליו חצי הפחת ולפי המסקנא שקיל בשבחא: דרבי מאיר סבר פחת נבלה דניזק. אע''ג דבפ''ק (ד' י:) נפקא לן מוהמת יהיה לו מ''מ האי קרא דהכא אצטריך לאשמועינן דלא משלם אלא חצי נזק דאי מוחצו את כספו ה''א שהוא פעמים יותר ופעמים פחות כדמוכח בסמוך דפריך א''כ מצינו תם לר' יהודה דמשלם יותר מח''נ ומשני אית ליה לרבי יהודה פחת שפחתו מיתה מחצין אלמא נפקא לן מוגם את המת יחצון דלא משלם אלא חצי נזק: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|