|
טקסט הדף מנוקד
דְּמַיכְלְמוּ לֵיהּ וּמִיכְּלַם
מַתְנִי' הַמְבַיֵּישׁ אֶת הֶעָרוֹם הַמְבַיֵּישׁ אֶת הַסּוֹמֵא וְהַמְבַיֵּישׁ אֶת הַיָּשֵׁן חַיָּיב וְיָשֵׁן שֶׁבִּיֵּישׁ פָּטוּר נָפַל מִן הַגָּג וְהִזִּיק וּבִיֵּישׁ חַיָּיב עַל הַנֶּזֶק וּפָטוּר עַל הַבּוֹשֶׁת עַד שֶׁיְּהֵא מִתְכַּוֵּין גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן בִּיְּישׁוֹ עָרוֹם חַיָּיב וְאֵינוֹ דּוֹמֶה בִּיְּישׁוֹ עָרוֹם לְבִיְּישׁוֹ לָבוּשׁ בִּיְּישׁוֹ בְּבֵית הַמֶּרְחָץ חַיָּיב וְאֵינוֹ דּוֹמֶה בִּיְּישׁוֹ בְּבֵית הַמֶּרְחָץ לְבִיְּישׁוֹ בַּשּׁוּק אָמַר מָר בִּיְּישׁוֹ עָרוֹם חַיָּיב עָרוֹם בַּר בּוֹשֶׁת הוּא אָמַר רַב פָּפָּא מַאי עָרוֹם דַּאֲתָא זִיקָא כַּרְכִינְהוּ לְמָאנֵיהּ וַאֲתָא הוּא דַּלִּינְהוּ טְפֵי וּבַיְּישֵׁיהּ בִּיְּישׁוֹ בְּבֵית הַמֶּרְחָץ חַיָּיב בֵּית הַמֶּרְחָץ בַּר בּוֹשֶׁת הוּא אָמַר רַב פָּפָּא שֶׁבִּיְּישׁוֹ עַל גַּב הַנָּהָר בָּעֵי רַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל בִּיְּישׁוֹ יָשֵׁן וָמֵת מַהוּ מַאי קָמִבַּעְיָא לֵיהּ אָמַר רַב זְבִיד הָכִי קָמִבַּעְיָא לֵיהּ מִשּׁוּם כִּיסּוּפָא הוּא וְהָא מִית לֵיהּ וְלֵית לֵיהּ כִּיסּוּפָא אוֹ דִלְמָא מִשּׁוּם זִילוּתָא הוּא וְהָא אוֹזְלֵיהּ תָּא שְׁמַע רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר חֵרֵשׁ וְקָטָן יֵשׁ לָהֶן בּוֹשֶׁת שׁוֹטֶה אֵין לוֹ בּוֹשֶׁת אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא מִשּׁוּם זִילוּתָא הַיְינוּ דְּקָתָנֵי קָטָן אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ מִשּׁוּם כִּיסּוּפָא קָטָן בַּר בּוֹשֶׁת הוּא אֶלָּא מַאי מִשּׁוּם זִילוּתָא אֲפִילּוּ שׁוֹטֶה נָמֵי אָמְרִי שׁוֹטֶה אֵין לְךָ בּוֹשֶׁת גְּדוֹלָה מִזּוֹ מִכׇּל מָקוֹם נִיפְשׁוֹט מִינַּהּ דְּמִשּׁוּם זִילוּתָא הוּא דְּאִי מִשּׁוּם כִּיסּוּפָא קָטָן בַּר כִּיסּוּפָא הוּא כִּדְאָמַר רַב פָּפָּא דְּמַיכְלְמוּ לֵיהּ וּמִיכְּלַם הָכָא נָמֵי דְּמַיכְלְמוּ לֵיהּ וּמִיכְּלַם רַב פָּפָּא אָמַר הָכִי קָמִבַּעְיָא לֵיהּ מִשּׁוּם כִּיסּוּפָא דִידֵיהּ הוּא וְהוּא מִיית לֵיהּ אוֹ דִלְמָא מִשּׁוּם בּוֹשֶׁת מִשְׁפָּחָה תָּא שְׁמַע חֵרֵשׁ וְקָטָן יֵשׁ לוֹ בּוֹשֶׁת שׁוֹטֶה אֵין לוֹ בּוֹשֶׁת אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא מִשּׁוּם בּוֹשֶׁת מִשְׁפָּחָה הַיְינוּ דְּקָתָנֵי קָטָן אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ מִשּׁוּם כִּיסּוּפָא דִידֵיהּ קָטָן בַּר בּוֹשֶׁת הוּא אֶלָּא מַאי מִשּׁוּם בּוֹשֶׁת דִּבְנֵי מִשְׁפָּחָה אֲפִילּוּ שׁוֹטֶה נָמֵי שׁוֹטֶה אֵין לְךָ בּוֹשֶׁת גְּדוֹלָה מִזּוֹ מִכׇּל מָקוֹם נִיפְשׁוֹט מִינַּהּ דְּמִשּׁוּם בּוֹשֶׁת מִשְׁפָּחָה דְּאִי מִשּׁוּם כִּיסּוּפָא קָטָן בַּר כִּיסּוּפָא הוּא אָמַר רַב פָּפָּא אִין דְּמַיכְלְמוּ לֵיהּ וּמִיכְּלַם וְהָתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר חֵרֵשׁ יֵשׁ לוֹ בּוֹשֶׁת שׁוֹטֶה אֵין לוֹ בּוֹשֶׁת קָטָן פְּעָמִים יֵשׁ לוֹ פְּעָמִים אֵין לוֹ הָא דְּמַיכְלְמוּ לֵיהּ וּמִיכְּלַם הָא דְּמַיכְלְמוּ לֵיהּ וְלָא מִיכְּלַם הַמְבַיֵּישׁ אֶת הַסּוֹמֵא וְכוּ' מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּתַנְיָא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר סוֹמֵא אֵין לוֹ בּוֹשֶׁת וְכָךְ הָיָה רַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר מֵחַיָּיבֵי גָלִיּוֹת וּמֵחַיָּיבֵי מַלְקִיּוֹת וּמֵחַיָּיבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה גָּמַר עֵינֶךָ עֵינֶךָ מֵעֵדִים זוֹמְמִין מָה הָתָם סוֹמִין לָא אַף הָכָא סוֹמִין לָא מֵחַיָּיבֵי גָלִיּוֹת דְּתַנְיָא בְּלֹא רְאוֹת פְּרָט לַסּוֹמֵא דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר לְרַבּוֹת אֶת הַסּוֹמֵא מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה אָמַר לָךְ וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת רֵעֵהוּ בַיַּעַר לַחְטֹב עֵצִים וַאֲפִילּוּ סוֹמֵא כְּתַב רַחֲמָנָא בְּלֹא רְאוֹת לְמַעוֹטֵי וְרַבִּי מֵאִיר כְּתַב רַחֲמָנָא בְּלֹא רְאוֹת לְמַעוֹטֵי וּכְתַב רַחֲמָנָא בִּבְלִי דַעַת לְמַעוֹטֵי הָוֵי מִיעוּט אַחַר מִיעוּט וְאֵין מִיעוּט אַחַר מִיעוּט אֶלָּא לְרַבּוֹת וְרַבִּי יְהוּדָה הָהוּא בִּבְלִי דַעַת פְּרָט לְמִתְכַּוֵּין הוּא דַּאֲתָא חַיָּיבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין אָתְיָא רֹצֵחַ רֹצֵחַ מֵחַיָּיבֵי גָלִיּוֹת חַיָּיבֵי מַלְקִיּוֹת אָתְיָא רָשָׁע רָשָׁע מֵחַיָּיבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין תַּנְיָא אִידַּךְ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר סוֹמֵא אֵין לוֹ בּוֹשֶׁת רש"ידמיכלמו ליה ומיכלם. כשמזכירין לו בושת ומכלימין אותו בה מצטער: ערום בר בושת הוא. בתמיה. כיון דאין מקפיד לילך ערום בפני בני אדם מי הוי בר בושת: בית המרחץ. בני אדם עומדים ערומים ואין להם בושת: ביישו ישן. בייש אדם ישן: ומת. מתוך שנתו ולא הכיר בבשתו שעשה לו זה מהו: כיסופא. חפיית פנים: זילותא. שמזלזל בו בפני רבים ואף על פי שאינו שם על לבו: והתניא. בניחותא: דלא כרבי יהודה. דאמר סומא אין לו בושת אם בייש חבירו פטור ומתניתין קתני ישן שבייש פטור ובסומא לא תנא הכי הלכך סומא חייב: בעדים זוממין. כתיב (דברים יט) לא תחוס עינך עליו בבושת נמי כתיב (שם כה) וקצותה את כפה לא תחוס עינך עדים אי אפשר בסומין דבעינן ראיה דאם לא ראה שקטע ידו של חבירו היאך יעיד: בלא ראות. משמע שהוא רואה במקום אחר וכאן היה בלא ראות: אתיא רוצח רוצח מחייבי גליות. במיתה כתיב (במדבר לה) לא תקחו כופר לנפש רוצח ובגלות כתיב (שם) לנוס שמה רוצח: במלקות. כתיב (דברים כה) אם בן הכות הרשע ובמיתה כתיב (במדבר לה) אשר הוא רשע למות: תוספותערום בר בושת הוא. פי' בקונטרס כיון דאין מקפיד להלוך ערום בפני בני אדם מי הוי כלל בר בושת וק' לפירושו מ''ש דפריך אברייתא הוה ליה למפרך אמתניתין דקתני המבייש את הערום חייב ונראה לפרש דאמתניתין לא פריך דפשיטא דערום בר בושת הוא אם רוקק בו או סטרו אבל לשון הברייתא משמע ליה ביישו ערום שמביישו במה שמגלהו ומערימו ועוד דקתני אין דומה ביישו ערום לביישו לבוש ואם רוקק בו או סוטרו כך מתבייש כשהוא ערום כמו כשהוא לבוש ולכך פריך ערום בר בושת הוא אם הוא ערום היאך הערימו והא דקתני נמי בברייתא ביישו בבית המרחץ חייב אביישו ערום נמי קאי שהערימו בבית המרחץ והשתא א''ש הא דפריך בית המרחץ בר בושת הוא בערמומי' והלא דרך בני אדם להיות ערומים במרחץ: דאתא זיקא כו'. אבל אם הוא עצמו דלינהו ובא חבירו ודלינהו טפי פטור כיון שזה אין מקפיד או שמא אורחא דמילתא נקט דאתא זיקא: ביישו ישן ומת מהו. תימה דלא מייתי הכא מילתיה דרב ששת דבריש הנחנקין (סנהדרין דף פה. ושם) פריך בפשיטות והאמר רב ששת ביישו ישן ומת חייב ויש ספרים שכתוב בהן והאמר רב ששת ביישו ישן חייב ול''ג ומת ולא נהירא כלל דמה ענין ישן לגברא קטילא שיוצא ליהרג ועוד מאי קמ''ל רב ששת מתניתין היא המבייש את הישן חייב ומיהו אין תימה כ''כ שלא הביא כאן מילתא דרב ששת למיפשט בעיין דכה''ג אשכחן באין בין המודר (נדרים דף לה: ושם) דאיבעיא הני כהני שלוחי דידן הוו או שלוחי דשמיא הוו ולא מייתי מילתיה דרב הונא בריה דרב יהושע דאמר בפרק קמא דקדושין (דף כג: ושם) הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו דאי שלוחי דידן מי איכא מידי דאנן לא מצי עבדי ואינהו מצו עבדי אך קשה דבמסקנא דהכא משמע דביישו ישן ומת פטור דמסיק דמשום כיסופא דידיה הוא ור''ת גריס התם והאמר רב ששת ביישו חייב ואיוצא ליהרג קאי: סומא אין לו בושת. דסומא שבייש פטור אבל המבייש את הסומא חייב דהא לא משתמע מעיניך שיהא פטור וכן משמע מתוך פירוש הקונטרס דפי' דדייק מתניתין דלא כרבי יהודה מדלא קתני סומא שבייש פטור כדקתני ישן שבייש פטור משמע דלא מצי דייק מדקתני המבייש את הסומא חייב דמודה רבי יהודה דמבייש את הסומא חייב: מה להלן סומא לא. וא''ת אי מה להלן גזלנים ועבדים לא אף גבי בושת ליפטרו וכ''ת אשה תוכיח דפסולה לעדות וחייבת בבושת כדכתיב והחזיקה במבושיו א''כ סומא נמי לא אתי וי''ל כיון דעיניך עיניך גמר אע''ג דעיניך אבית דין קאי סברא הוא דלענין דבר התלוי בראיה ניתנה ג''ש: ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. תימה לא ליכתוב שום מיעוט וממילא אתרבי וכן יש להקשות גבי אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט: חייבי מלקיות מנין אתיא רשע רשע. רבי יהודה דריש הכא ג''ש דרשע רשע ורבנן לא פליגי אלא דלא פטרי סומא אפילו בחייבי גליות ובאחד דיני ממונות (סנהדרין דף לג: ושם ד''ה אתיא) גבי דיני נפשות מחזירין לזכות נמי אמר חייבי מלקיות מנין אתיא רשע רשע תניא נמי הכי כו' וסתמא דגמרא דריש לה בפ''ק דמכות (דף ה:) גבי אין העדים זוממין נהרגים עד שיגמר הדין על פיהם והא דאמר בפרק קמא דסנהדרין (דף י.) מאי טעמא דרבי ישמעאל דאמר מכות בכ''ג אמר אביי אתיא רשע רשע רבא אמר מלקות תחת מיתה עומדת לאו משום דלית ליה לרבא רשע רשע אלא משום דלא צריך דמגוף המלקות שמעינן דהוי בכ''ג דמלקות תחת מיתה ומיתה בכ''ג ולענין מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה לא שייך כל כך מלקות תחת מיתה עומדת דשמא במיתה דוקא משום ושפטו העדה והצילו העדה וכן בפרק קמא דמכות (דף ה.) גבי משלשים בממון ואין משלשים במכות דאמר מנא הני מילי אמר אביי אתיא רשע רשע רבא אמר בעינן כאשר זמם וליכא לאו הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|