|
טקסט הדף מנוקד
אָמְרוּ הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר וְלֵיהּ לָא סְבִירָא לֵיהּ
אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן דְּבַר תּוֹרָה גְּזֵילָה הַנִּשְׁתַּנֵּית חוֹזֶרֶת בְּעֵינֶיהָ שֶׁנֶּאֱמַר וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל מִכׇּל מָקוֹם וְאִם תֹּאמַר מִשְׁנָתֵנוּ מִשּׁוּם תַּקָּנַת הַשָּׁבִים וּמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כִּסְתַם מִשְׁנָה וּתְנַן לֹא הִסְפִּיק לִיתְּנוֹ לוֹ עַד שֶׁצְּבָעוֹ פָּטוּר אֲמַר לְהוּ הַהוּא מִדְּרַבָּנַן וְרַבִּי יַעֲקֹב שְׁמֵיהּ לְדִידִי מִפָּרְשָׁא לִי מִינֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן כְּגוֹן שֶׁגָּזַל עֵצִים מְשׁוּפִּין וַעֲשָׂאָן כֵּלִים דְּהָוֵה לֵיהּ שִׁינּוּי הַחוֹזֵר לִבְרִיָּיתוֹ תָּנוּ רַבָּנַן הַגַּזְלָנִין וּמַלְוֵי בְּרִבִּית שֶׁהֶחְזִירוּ אֵין מְקַבְּלִין מֵהֶן וְהַמְקַבֵּל מֵהֶן אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בִּימֵי רַבִּי נִשְׁנֵית מִשְׁנָה זוֹ דְּתַנְיָא מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁבִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ רֵיקָה אִם אַתָּה עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה אֲפִילּוּ אַבְנֵט אֵינוֹ שֶׁלְּךָ וְנִמְנַע וְלֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ הַגַּזְלָנִין וּמַלְוֵי רִבִּיּוֹת שֶׁהֶחְזִירוּ אֵין מְקַבְּלִין מֵהֶם וְהַמְקַבֵּל מֵהֶם אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ מֵיתִיבִי הִנִּיחַ לָהֶם אֲבִיהֶם מָעוֹת שֶׁל רִבִּית אַף עַל פִּי שֶׁהֵן יוֹדְעִין שֶׁהֵן רִבִּית אֵין חַיָּיבִין לְהַחְזִיר אִינְהוּ הוּא דְּלָא הָא אֲבִיהֶם חַיָּיב לְהַחְזִיר בְּדִין הוּא דַּאֲבִיהֶם נָמֵי אֵינוֹ חַיָּיב לְהַחְזִיר וְהָא דְּקָתָנֵי בְּדִידְהוּ מִשּׁוּם דְּקָא בָּעֵי לְמִתְנֵי סֵיפָא הִנִּיחַ לָהֶם אֲבִיהֶם פָּרָה וְטַלִּית וְכׇל דָּבָר הַמְסוּיָּים חַיָּיבִין לְהַחְזִיר מִפְּנֵי כְּבוֹד אֲבִיהֶם תְּנָא רֵישָׁא נָמֵי בְּדִידְהוּ וּמִפְּנֵי כְּבוֹד אֲבִיהֶם חַיָּיבִין לְהַחְזִיר אֶקְרֵי כָּאן וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר בְּעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה עַמְּךָ כִּדְאָמַר רַב פִּנְחָס בְּשֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה הָכָא נָמֵי בְּשֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה אִי עָשָׂה תְּשׁוּבָה מַאי בָּעֵי גַּבֵּיהּ אִיבְּעִי לֵיהּ לְאַהְדּוֹרֵי שֶׁלֹּא הִסְפִּיק לְהַחְזִיר עַד שֶׁמֵּת תָּא שְׁמַע הַגַּזְלָנִים וּמַלְוֵי בְּרִבִּית אַף עַל פִּי שֶׁגָּבוּ מַחֲזִירִין גַּזְלָנִין מַאי שֶׁגָּבוּ אִיכָּא אִי גְּזוּל גְּזוּל וְאִי לָא גְּזוּל לָא גְּזוּל אֶלָּא אֵימָא הַגַּזְלָנִין וּמַאי נִיהוּ מַלְוֵי רִבִּיּוֹת אַף עַל פִּי שֶׁגָּבוּ מַחְזִירִין אָמְרִי מַחְזִירִין וְאֵין מְקַבְּלִין מֵהֶם אֶלָּא לָמָּה מַחְזִירִין לָצֵאת יְדֵי שָׁמַיִם תָּא שְׁמַע הָרוֹעִים וְהַגַּבָּאִין וְהַמּוֹכְסִין תְּשׁוּבָתָן קָשָׁה וּמַחְזִירִין לְמַכִּירִין אָמְרִי מַחְזִירִין וְאֵין מְקַבְּלִין מֵהֶם וְאֶלָּא לָמָּה מַחְזִירִין לָצֵאת יְדֵי שָׁמַיִם אִי הָכִי אַמַּאי תְּשׁוּבָתָן קָשָׁה וְעוֹד אֵימָא סֵיפָא וְשֶׁאֵין מַכִּירִין יַעֲשֶׂה בָּהֶן צׇרְכֵי צִיבּוּר וְאָמַר רַב חִסְדָּא בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת אֶלָּא לָא קַשְׁיָא כָּאן קוֹדֶם תַּקָּנָה כָּאן לְאַחַר תַּקָּנָה וְהַשְׁתָּא דְּאָמַר רַב נַחְמָן בְּשֶׁאֵין גְּזֵילָה קַיֶּימֶת אֲפִילּוּ תֵּימָא אִידֵּי וְאִידֵּי לְאַחַר תַּקָּנָה וְלָא קַשְׁיָא רש"י
אמרו הלכה כרבי שמעון בן אלעזר. כלומר הכי אמר שמואל יש שאומר הלכה כרבי שמעון בן אלעזר וליה לא סבירא ליה: הנשתנית. אע''פ שנשתנה חוזרת בעיניה כמות שהיא עכשיו ואפי' השביחה דשינוי לא קני: וא''ת משנתנו. דקתני דלא משלם כלים אלא דמי עצים אלמא קני בשינוי: עד שצבעו פטור. לגמרי והכא תקנת השבים אינה ואפי' הכי קני בשינוי: מתניתין מוקי לה רבי יוחנן בגוזל עצים משופים כו'. משום הכי קאמר רבי יוחנן דטעמא משום תקנת השבים הוא דשינוי כי האי לאו שינוי הוא: אין רוח חכמים נוחה הימנו. אין רוח חכמה וחסידות בקרבו: אין חייבין להחזיר. דכתיב והשיב את הגזלה אשר גזל והני לא גזול מידי דקנינהו בשינוי רשות וקסבר רשות יורש כרשות לוקח דמי: המסויים. דבר הניכר לרבים זו היא שגזל פלוני והניחה ליורשיו: בעושה מעשה עמך. וזה לא עשה מעשה עמו ואינן חייבין בכבודו: רב פנחס. בחומר בקודש (חגיגה כו.): ואי לא גזול לא גזול. ואמאי קרי להו גזלנין: אע''פ שגבו. וכל שכן לא גבו דמקרעינא שטרא: הרועים. גזלנים הם לרעות בהמות בשדות אחרים: גבאים. של מלך לגבות כסף גולגלתא וארנונא ושקלי טפי: תשובתם קשה. שגזלו הרבים ואין יודעים למי להחזיר: ומחזירין למכירין. למי שמכיר שלו שגזלוהו: בורות שיחין ומערות. להכניס בהן מים לשתות דהוי דבר הצריך לכל ויהנו מהן הנגזלים אלמא אהדורי בעי: קודם תקנה. שבימי רבי נשנית משנה זו דמחייב למהדר:
תוספות
ותנן לא הספיק ליתנו לו כו'. תימה דלא מייתי מתני' דבהמה והזקינה עבדים והזקינו דמשלם כשעת הגזילה לקמן (דף צו:) ואפי' ר''מ לא פליג אלא בעבדים דליכא למימר דלדבריהם דרבנן קאמר להו כדבעי למימר לקמן (דף צה.) דהא ר''מ אית ליה דשינוי קונה גבי נותן צמר לצבע (לקמן ק:) ועוד הא קתני גזל מטבע ונסדק משלם כשעת הגזילה (לקמן צו:) וי''ל דכל הני הוי מצי למימר דהוה סתם ואח''כ מחלוקת דפליגי לקמן (ק:) ר''מ ור''י בצבעו לו אדום וצבעו שחור ואע''ג דטעמא דר' יהודה לא משום דסבר שינוי אין קונה כמו שאפרש לקמן מ''מ היינו יכולים לדחות כן אבל ההיא דלא הספיק ליתנו אין לדחות דאפי' הוי סתם בחדא מסכת ומחלוקת במסכת אחריתי אית ליה לר' יוחנן הלכה כסתם משנה: בימי רבי נשנית משנה זו. אור''ת דלא לפניו ולא לאחריו אלא לדורו דוקא תקן משום מעשה שהיה ולא לדורות הבאין דהא מעשים בכל יום שמקבלים מן הגזלנים ודנין דיני גזילות כי ההוא דגזל פדנא דתורא לקמן (דף צו:) וההוא נרשאה דגנב סיפרא (לקמן דף קטו.) וההוא רעיא דבפ''ק דב''מ (דף ה.) ונסכא דרבי אבא (ב''ב דף לג:) ואמר נמי באיזהו נשך (ב''מ דף סא:) דרבית קצוצה יוצאה בדיינין ולכך לא פריך לקמן אלא מברייתות דהוה שונה ר' חייא שהיה תלמידו של רבי ולא הקשה ממתני' דקתני משלם כשעת הגזילה לפי שהמשניות היו קודם רבי אלא שרבי סדרם אבל ברייתות היה שונה ר' חייא מה שהיה מוסיף רבי על המשניות ור''י אומר דממתני' לא ה''מ למפרך דלא תקן רבי דאין מקבלים אלא מאותן בני אדם שרוב עסקם ומחייתם בכך והיו ניזונים בגזל ורבית ומתפרנסים בכך כל ימיהם כדקתני הגזלנין ומלוי ברבית דמשמע שאומנותם בכך וכן רועים וכל הנהו דמייתי אבל ממתניתין לא פריך שלא עשו תקנה מלקבל מאדם שגוזל ומלוה ברבית באקראי בעלמא אבל אין לפרש דלהכי לא פריך ממתני' משום דרבי לא תיקן אלא באותם שעשו תשובה וברייתא דמוכח . מינה מיירי בעבד תשובה מדקתני וחייבים להחזיר מפני כבוד אביהם מכ''מ ההיא דגזלנים ומלוי ברבית לא משמע דאיירי בעבדי תשובה ועוד שכל אדם יכול להערים שיעשה תשובה ויחזור מעצמו ולא יקבלו ממנו וכן ההיא דכל הכלים (שבת דף קכג:) דאמר ר' חנינא בימי נחמיה בן חכליה נשנית משנה זו וההיא דסוף אלו מציאות (ב''מ דף לג:) דקאמר בימי רבי נשנית משנה זו הכל מפרש ר''ת דלא נשנית . אלא לההוא דרא וכן ההיא דהוריות (דף יג:) ואין להאריך: הא אביהם חייב להחזיר. ואם תאמר לצאת ידי שמים קאמר ויש לומר דדייק מדנקט לשון חייבין דהוה ליה למימר אין מחזירין דהוה משמע הא אביהן מחזיר לצאת ידי שמים: אי עשה תשובה כו'. וא''ת ולימא כגון שלא קיבלו ממנו דאין מקבלין מהם וי''ל דאם החזיר ולא קיבלו ממנו לא מחייבין בנים להחזיר מפני כבוד אביהן דתו ליכא גנאי א''נ בדבר המסוים ומקבלין מהן מפני כבודו ומשני בשלא הספיק להחזיר עד שמת לפיכך חייבים בנים להחזיר מפני כבוד אביהן ומקבלין מהן דלא שייכא תקנה גבי בנים ועי''ל מאי בעי גביה דאיבעי ליה למוכרו או להוציא מתחת ידו ומדלא חשש לכבודו א''כ אמאי חייבין בנים להחזיר וכן צ''ל באיזהו נשך (ב''מ דף סב. ושם ד''ה תנאי) דשם לא יתכן לפרש בע''א. דפריך מהא ברייתא למ''ד רבית קצוצה אין יוצאה בדיינין דמשמע הא אביהן חייב להחזיר ומשני כי הכא ופריך אי עבד תשובה מאי בעי גביה ומאי קושיא אי רבית קצוצה אין יוצאה בדיינין אין חייב להחזירה אפילו לצאת ידי שמים כדמוכח התם דפריך מההיא דמייתי בסמוך הגזלנים ומלוי רביות אע''פ שגבו מחזירין ומשני תנאי היא ולא משני בבא לצאת ידי שמים כדמשני הכא בסמוך דכיון דדרשינן למיתה ניתן ולא להשבון או למורא ניתן ולא להשבון אפי' לצאת ידי שמים לא . מחייב ולא כפי' ריב''ן שפירש למורא ניתן הירא את ה' והחרד מיראתו ולא להשבון על פי ב''ד אלא צ''ל דהכי פריך מאי בעי גביה דכיון דלא חשש למוכרה ולהוציאה או להחזירה מפני כבודו תו לא מחייבי בנים משום כבוד אביהן: לצאת ידי שמים. בפרק איזהו נשך לא ה''מ לשנויי הכי למ''ד רבית קצוצה אינה יוצאה בדיינין דלדידיה אפי' לצאת ידי שמים לא מחייב כדפרישית וסוגיא דהכא כמ''ד רבית קצוצה יוצאה בדיינין אלא דתיקנו דאין מקבלין מדרבנן ולא שייך לשנויי הכא תנאי היא כדמשני התם דהנהו תנאי דהתם קדמו:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|