סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וּמִי אָמַר רַב עַבְדָּא כִּמְקַרְקְעֵי דָּמֵי וְהָאָמַר רַב דָּנִיאֵל בַּר רַב קַטִּינָא אָמַר רַב הַתּוֹקֵף בְּעַבְדּוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ וְעָשָׂה בּוֹ מְלָאכָה פָּטוּר וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ עַבְדָּא כִּמְקַרְקְעֵי דָּמֵי אַמַּאי פָּטוּר בִּרְשׁוּתָא דְּמָרֵיהּ קָאֵי
הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה כִּי הָא דִּשְׁלַח לֵיהּ רַבִּי אַבָּא לְמָרֵי בַּר מָר בְּעִי מִינֵּיהּ מֵרַב הוּנָא הַדָּר בַּחֲצַר חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר אוֹ אֵין צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר וּשְׁלַחוּ לֵיהּ אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר
הָכִי הַשְׁתָּא בִּשְׁלָמָא הָתָם בֵּין לְמַאן דְּאָמַר בֵּיתָא מְיַתְּבָא יָתֵיב נִיחָא לֵיהּ בֵּין לְמַאן דְּאָמַר וּשְׁאִיָּה יֻכַּת שָׁעַר נִיחָא לֵיהּ
אֶלָּא הָכָא מִי נִיחָא לֵיהּ דְּנִכְחוֹשׁ עַבְדֵּיהּ אָמְרִי הָכִי נָמֵי נִיחָא לֵיהּ דְּלָא לִיסְתְּרֵי עַבְדֵּיהּ
(בֵּי) רַב יוֹסֵף בַּר חָמָא הֲווֹ[ה] תָּקֵיף עַבְדֵי דְּאִינָשֵׁי דְּמַסֵּיק בְּהוּ זוּזֵי וְעָבֵדי בְּהוּ מְלָאכָה אֲמַר לֵיהּ רַבָּה בְּרֵיהּ מַאי טַעְמָא עָבֵיד מָר הָכִי אֲמַר לֵיהּ דְּאָמַר רַב נַחְמָן עַבְדָּא נְהוֹם כְּרֵיסֵיהּ לָא שָׁוֵי אֲמַר לֵיהּ אֵימָא דְּאָמַר רַב נַחְמָן כְּגוֹן דָּארוּ עַבְדֵּיהּ דִּמְרַקֵּיד בֵּי כוּבֵּי כּוּלְּהוּ עַבְדֵי מֶעְבָּד עָבְדִי
אֲמַר לֵיהּ אֲנָא כְּרַב דָּנִיאֵל סְבִירָא לִי דְּאָמַר רַב דָּנִיאֵל בַּר רַב קַטִּינָא אָמַר רַב הַתּוֹקֵף בְּעַבְדּוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ וְעָשָׂה בּוֹ מְלָאכָה פָּטוּר אַלְמָא נִיחָא לֵיהּ דְּלָא לִיסְתְּרֵי עַבְדֵּיהּ
אֲמַר לֵיהּ הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלָא מַסֵּיק בְּהוּ זוּזֵי מָר כֵּיוָן דְּמַסֵּיק בְּהוּ זוּזֵי מִחֲזֵי כְּרִבִּית דְּאָמַר רַב יוֹסֵף בַּר מִנְיוֹמֵי אָמַר רַב נַחְמָן אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ הַדָּר בַּחֲצַר חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ אֵין צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר הִלְוָהוּ וְדָר בַּחֲצַר חֲבֵירוֹ צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר אֲמַר לֵיהּ הֲדַרִי בִּי
אִיתְּמַר הַתּוֹקֵף סְפִינָתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ וְעָשָׂה בָּהּ מְלָאכָה אָמַר רַב רָצָה שְׂכָרָהּ נוֹטֵל רָצָה פְּחָתָהּ נוֹטֵל וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֵינוֹ נוֹטֵל אֶלָּא פְּחָתָהּ
אָמַר רַב פָּפָּא לָא פְּלִיגִי הָא דַּעֲבִידָא לְאַגְרָא הָא דְּלָא עֲבִידָא לְאַגְרָא וְאִיבָּעֵית אֵימָא הָא וְהָא דַּעֲבִידָא לְאַגְרָא הָא דִּנְחֵית לֵיהּ אַדַּעְתָּא דְּאַגְרָא וְהָא דִּנְחֵית לֵיהּ אַדַּעְתָּא דְּגַזְלָנוּתָא
גָּזַל מַטְבֵּעַ וְנִסְדַּק [וְכוּ'] אָמַר רַב הוּנָא נִסְדַּק נִסְדַּק מַמָּשׁ נִפְסַל פְּסָלַתּוּ מַלְכוּת
וְרַב יְהוּדָה אָמַר פְּסָלַתּוּ מַלְכוּת נָמֵי הַיְינוּ נִסְדַּק אֶלָּא הֵיכִי דָּמֵי נִפְסַל שֶׁפְּסָלַתּוּ מְדִינָה זוֹ וְיוֹצֵאה בִּמְדִינָה אַחֶרֶת
אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא לְרַב הוּנָא לְדִידָךְ דְּאָמְרַתְּ נִפְסַל פְּסָלַתּוּ מַלְכוּת הֲרֵי פֵּירוֹת וְהִרְקִיבוּ יַיִן וְהֶחְמִיץ דְּכִי פְּסָלַתּוּ מַלְכוּת דָּמֵי וְקָתָנֵי מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵילָה
אֲמַר לֵיהּ הָתָם נִשְׁתַּנָּה טַעְמוֹ וְרֵיחוֹ הָכָא לֹא נִשְׁתַּנָּה
אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב יְהוּדָה לְדִידָךְ דְּאָמְרַתְּ פְּסָלַתּוּ מַלְכוּת נָמֵי הַיְינוּ נִסְדַּק הֲרֵי תְּרוּמָה וְנִטְמֵאת דְּכִי פְּסָלַתּוּ מַלְכוּת דָּמֵי וְקָתָנֵי אוֹמֵר לוֹ הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ
אֲמַר לֵיהּ הָתָם לָא מִינְּכַר הֶיזֵּיקַהּ הָכָא מִינְּכַר הֶיזֵּיקַהּ
אִיתְּמַר הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ עַל הַמַּטְבֵּעַ וְנִפְסַלה הַמַּטְבֵּעַ רַב אָמַר

רש"י

פטור. מלשלם לבעליו שכרו: שלא בשעת מלאכה. בשעה [שאינו רגיל] לעשות מלאכה או שאין עכשיו לבעליו מלאכה לעשות דזה נהנה וזה אין חסר הוא ופטור: כדשלח ליה כו' הדר בחצר חבירו. ומוקמינא לה בפ''ב (דף כא.) בחצר דלא קיימא לאגרא: ביתא מיתבא יתיב. זה הדר בתוכה ההנהו לבית זה שהוא מיושב בדיורין: יתיב. אין חרב לפי שהדר בתוכה טם ומשפיץ סדקיה תמיד: ושאיה יוכת שער. שד הוא ושמו שאיה מכתת שערים וכותלי בית שאין אדם דר בתוכה: דלא נסתרי. שלא ילמד דרכי הבטלה: פחתה. אם נשברה או נתקלקלה ודמי פחתה יתירין על שכרה נוטל דמי פחתה: עביד לאגרא. מסתמא כי נחית לה אדעתא דאגרא נחית הלכך לאו בתורת גזלן דיינינן ליה ונותן שכרה על כרחו אם רבין הן על דמי פחתה: הא דלא עבידא לאגרא. לא יהיב ליה אלא פחתה: נחת לה אדעתא דאגרא. רצה שכרה נוטל ואם פחתה יתר על שכרה נוטל דמי פחתה דהא ע''כ שקלה וגזל הוא: נחית לה אדעתא דגזלנותא. אפי' שכרה גדול מפחתה לא יהיב אלא פחתה דכל הגזלנין משלמין כשעת הגזלה: פסלתו מלכות. המלך צוה שלא יצא לא במדינה זו ולא במדינה אחרת: היינו נסדק. דכיון דלא נסדק לגמרי היזק גמור הוא ומשלם כשעת הגזלה: אלא היכי דמי נפסל. דקתני מתניתין הרי שלך לפניך כגון שפסלתו מדינה זו בני מדינה פסלוהו מעצמן: ויוצא במדינה אחרת. שיכול לומר לו לך להוציאו שם: תרומה לא מינכר היזיקה. לא נשתנה מראיתה משאר חטים: הכא מינכרא הזיקה. שאין צורה זו דומה לצורה של כל היוצאים עכשיו וכשגזלה הימנו היו כל צורות המדינות שוות לה: המלוה את חבירו. שום פרגמטיא: על המטבע. שקצץ לו מעות:

תוספות

ומי אמר רב עבדא כמקרקעי דמי והאמר רב דניאל בר רב קטינא כו'. ואם היה כמקרקעי דמי אפי'. נחת ליה בתורת גזלנות לא נפק מרשותיה דמריה דהוי כקרקע דאין נגזלת ומשלם אגרא היכא דקאי לאגרא כמו ספינה דלקמן היכא דלא נחת ליה בתורת גזלנות: הלוהו ודר בחצירו. כולה סוגיא דהכא כלישנא קמא דאיזהו נשך (ב''מ דף סד: ושם) צ''ע היאך הלוה מותר לעשות שום טובה למלוה אפי' דברים שהיה עושה לו בלא הלואה ואפילו דברים שאין רגילות ליטול מהן שכר יהא אסור דומיא דחצר דלא קיימא לאגרא וכ''ש דברים שאין רגילות להשאיל בחנם כגון להשאיל סוסו שיהא אסור אפי' הוא כ''כ אוהבו שבלאו הכי היה משאילו וא''כ יותר מדאי יש לו ליזהר ללוה שלא יעשה למלוה שום הנאה וי''ל דדוקא מילי דפרהסיא ואוושא טובא כגון לדור בחצירו ולתקוף בעבדו אבל להשאיל לו כליו או אפי' סוסו כיון דבלאו הכי משאילו מותר ודיקא נמי. דנקט במתני' חצירו ולא נקט לא ישכיר לו כליו או בהמתו בפחות ועוד שמא י''ל דכל היכא דקודם הלואה היו אוהבים זה את זה שהיו משאילין חצר זה לזה אם היו צריכין מותר להשאיל אף לאחר הלואה ומתני' דאיזהו נשך (שם) בסתם בני אדם שאין רגילות שיהא עושה לוה למלוה אותה הנאה בלא הלואה דומיא דהקדמת שלום שאין אסור אלא באותו שלא היה רגיל להקדים לו מקודם לכן ומיהו אפילו דבר שהיה משאילו בלאו הכי כגון חצר דלא קיימא לאגרא אם נכנס שלא מדעת חבירו חייב אע''פ שאם לא הלוה לו לא היה חייב לתת לו שכר כדמשמע הכא ולפי זה ההיא דאיזהו נשך (שם). איירי דוקא בחצר דקיימא לאגרא דהתם איירי מדעתו כדקאמר לא ישכור הימנו בפחות אבל בלא קיימא לאגרא היה מותר כיון דברשותו נכנס וגם בלא הלואה היה מניח לו לדור בחנם והאי דקאמר התם עלה דמילתא דהכא מאי קמ''ל תנינא ומשני מהו דתימא ה''מ חצר דקיימא לאגרא כו' קמ''ל לא בעי למימר קמ''ל דמתניתין איירי אפילו בדלא קיימא לאגרא דמתניתין ודאי לא מיירי אלא דוקא בדקיימא לאגרא כיון דמיירי מדעתו אלא ה''פ קמ''ל דאפי' לא קיימא לאגרא אסור היכא דלא הוי מדעתו ופירוש זה דחוק דהפשט משמע דאמתניתין קאי וקמ''ל דמתני' איירי אפי' בדלא קיימא לאגרא אע''ג דאיירי שנכנס מדעתו: המלוה את חבירו על המטבע. פ''ה הלוה לחבירו שום פרקמטיא על המטבע שקצב לו במעות נותן לו מעות שיוצאין בשעת פרעון דהא קבל עליו לתת מטבע ודוקא הלוהו פרקמטיא אבל הלוהו מעות מה שהלוהו משלם לו עכ''ל הקונטרס ולפירושו נראה דאם הלוהו מעות נמי וקצב לו שישלם לו מעות דמשלם מטבע היוצא באותה שעה דמעות שנפסלו לאו מטבע נינהו ולא נקט בקונטרס פרקמטיא אלא משום דכשמלוה אדם מעותיו אין רגילין להזכיר דבר אבל כשמוכר פרקמטיא אפי' אמר סתם כך וכך מעות תתן צריך לשלם לו מטבע היוצא וקשה לפירושו דה''ל למימר המוכר לחבירו על המטבע או ה''ל למינקט הקיף ועוד כיון דמעות פרקמטיא זוקף עליו במלוה אין סברא כלל לחלק בין הלוהו מעות לפרקמטיא שמכר במעות ונראה. לפרש דאין חילוק בין מכר לו פרקמטיא בין הלוהו מעות ומיירי כשהתנה עמו ע''מ שישלם לו מעות וכיון שפירש לו כך סתמא דמילתא לכך פירש שאם יפסל יתן לו מטבע היוצא דאותו שנפסל אין שמו מטבע ושמואל סבר דכיון שיוצא במישן שם מטבע עליו ועוד אור''י די''ל כגון שהלוהו סאה חטין ואמר לו או תחזור לי סאה או כך וכך מעות ואילו במעות לחודייהו קצב היה משלם לו מטבע שנפסל אבל הכא שלא זקף עליו במלוה גמורה שיכול לפרוע לו. חטין אם ירצה נותן לו מטבע היוצא באותה שעה ולכל הפירושים אם הלוהו מעות סתם מעות שהלוה לו
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר