סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

נִשְׁבַּע עָלָיו מַהוּ מִי אָמְרִינַן כֵּיוָן דְּאִי מִיגְּנֵב בָּעֵי שַׁלּוֹמֵי לֵיהּ מָמוֹנָא קָא כָפַר לֵיהּ אוֹ דִלְמָא הַשְׁתָּא מִיהַת הָא מַנַּח וְעַפְרָא בְּעָלְמָא הוּא וְלָא כָּפַר לֵיהּ מָמוֹנָא
מִילְּתָא דְּאִיבַּעְיָא לֵיהּ לְרָבָא פְּשִׁיטָא לֵיהּ לְרַבָּה דְּאָמַר רַבָּה שׁוֹרִי גָּנַבְתָּ וְהוּא אוֹמֵר לֹא גָּנַבְתִּי
מָה טִיבוֹ אֶצְלְךָ שׁוֹמֵר חִנָּם אֲנִי עָלָיו חַיָּיב שֶׁהֲרֵי פָּטַר עַצְמוֹ מִגְּנֵיבָה וַאֲבֵידָה
שׁוֹמֵר שָׂכָר אֲנִי עָלָיו חַיָּיב שֶׁהֲרֵי פָּטַר עַצְמוֹ מִשְּׁבוּרָה וּמֵתָה
שׁוֹאֵל אֲנִי עָלָיו חַיָּיב שֶׁהֲרֵי פָּטַר עַצְמוֹ מִמֵּתָה מֵחֲמַת מְלָאכָה
אַלְמָא אַף עַל גַּב דְּהָא קָאֵים כֵּיוָן דְּאִי מִיגְּנֵיב מָמוֹנָא קָא כָפַר הַשְׁתָּא נָמֵי מָמוֹנָא קָא כָפַר הָכָא נָמֵי אַף עַל גַּב דְּעַפְרָא בְּעָלְמָא הוּא כֵּיוָן דְּאִי מִיגְּנִיב בָּעֵי שַׁלּוֹמֵי לֵיהּ מָמוֹנָא מְעַלְּיָא הַשְׁתָּא נָמֵי מָמוֹנָא קָא כָפַר לֵיהּ
יָתֵיב רָבָא וְקָאָמַר לְהָא שְׁמַעְתָּא אֵיתִיבֵיהּ רַב עַמְרָם לְרָבָא וְכִחֵשׁ בָּהּ פְּרָט לְמוֹדֶה בָּעִיקָּר
כֵּיצַד שׁוֹרִי גָּנַבְתָּ וְהוּא אוֹמֵר לֹא גָּנַבְתִּי
מָה טִיבוֹ אֶצְלְךָ אַתָּה מְכַרְתּוֹ לִי אַתָּה נְתַתּוֹ לִי בְּמַתָּנָה אָבִיךָ מְכָרוֹ לִי אָבִיךָ נְתָנוֹ לִי בְּמַתָּנָה אַחַר פָּרָתִי רָץ מֵאֵלָיו בָּא אֶצְלִי תּוֹעֶה בַּדֶּרֶךְ מְצָאתִיו שׁוֹמֵר חִנָּם אֲנִי עָלָיו שׁוֹמֵר שָׂכָר אֲנִי עָלָיו שׁוֹאֵל אֲנִי עָלָיו וְנִשְׁבַּע וְהוֹדָה יָכוֹל יְהֵא חַיָּיב תַּלְמוּד לוֹמַר וְכִחֵשׁ בָּהּ פְּרָט לְמוֹדֶה בָּעִיקָּר
אֲמַר לֵיהּ תְּדוֹרָא כִּי תַּנְיָא הָהִיא דְּקָאָמַר לֵיהּ הֵילָךְ כִּי קָאָמֵינָא דְּקָיְימָא בַּאֲגַם
אַתָּה מְכַרְתּוֹ לִי מַאי מוֹדֶה בָּעִיקָּר אִיכָּא לָא צְרִיכָא דְּאָמַר לֵיהּ לֹא נָתַתִּי לְךָ דְּמֵי שְׁקֹיל תּוֹרָךְ וְזִיל
אַתָּה נְתַתּוֹ לִי אָבִיךָ נְתָנוֹ לִי מַאי מוֹדֶה בָּעִיקָּר אִיכָּא דְּאָמַר לֵיהּ עַל מְנָת דְּעָבֵידְנָא לָךְ נְיָיח דְּנַפְשָׁא וְלָא עֲבַדִי לָךְ שְׁקֹיל תּוֹרָךְ וְזִיל
תּוֹעֶה בַּדֶּרֶךְ מְצָאתִיו לֵימָא אִיבְּעִי לָךְ לְאַהֲדוֹרֵיהּ לִי אָמַר אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל בְּאוֹמֵר שְׁבוּעָה אֲבֵידָה מָצָאתִי וְלֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהִיא שֶׁלְּךָ שֶׁאַחְזִירֶנָּה לָךְ
תַּנְיָא אָמַר בֶּן עַזַּאי שָׁלֹשׁ שָׁבוּעוֹת הֵן הִכִּיר בָּהּ וְלֹא בְּמוֹצְאָהּ בְּמוֹצְאָהּ וְלֹא בָּהּ לֹא בָּהּ וְלֹא בְּמוֹצְאָהּ
לֹא בָּהּ וְלֹא בְּמוֹצְאָהּ קוּשְׁטָא אִשְׁתְּבַע אֵימָא בָּהּ וּבְמוֹצְאָהּ
לְמַאי הִלְכְתָא רַב אַמֵּי אָמַר רַבִּי חֲנִינָא לִפְטוּר וּשְׁמוּאֵל אָמַר לְחִיּוּב
וּבִפְלוּגְתָּא דְּהָנֵי תַּנָּאֵי דְּתַנְיָא הַמַּשְׁבִּיעַ עֵד אֶחָד פָּטוּר וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מְחַיֵּיב
בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי מָר סָבַר דָּבָר הַגּוֹרֵם לְמָמוֹן כְּמָמוֹן דָּמֵי וּמָר סָבַר לָאו כְּמָמוֹן דָּמֵי
אָמַר רַב שֵׁשֶׁת הַכּוֹפֵר בְּפִקָּדוֹן נַעֲשֶׂה עָלָיו גַּזְלָן וְחַיָּיב בָּאוֹנָסִין וּתְנָא תּוּנָא וְכִחֵשׁ בָּהּ לָמַדְנוּ עוֹנֶשׁ אַזְהָרָה מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תְכַחֲשׁוּ מַאי לָאו לְעוֹנֶשׁ מָמוֹן
לָא לְעוֹנֶשׁ שְׁבוּעָה הָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא וְאִישְׁתְּבַע מִכְּלָל דְּרֵישָׁא דְּלָא אִישְׁתְּבַע דְּקָתָנֵי סֵיפָא וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר לָמַדְנוּ עוֹנֶשׁ אַזְהָרָה מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תְשַׁקְּרוּ וּמִדְּסֵיפָא דְּאִישְׁתְּבַע רֵישָׁא דְּלָא אִישְׁתְּבַע
אָמְרִי אִידֵּי וְאִידֵּי דְּאִישְׁתְּבַע כָּאן שֶׁהוֹדָה כָּאן שֶׁבָּאוּ עֵדִים אֲתוֹ עֵדִים חַיָּיב בְּאוּנְסִין אוֹדוֹיֵי אוֹדִי חַיָּיב בְּקֶרֶן וְחוֹמֶשׁ וְאָשָׁם
מֵתִיב רָמֵי בַּר חָמָא וְשֶׁכְּנֶגְדּוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה כֵּיצַד אֶחָד שְׁבוּעַת הָעֵדוּת וְאֶחָד שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן וַאֲפִילּוּ שְׁבוּעַת שָׁוְא
וְאִם אִיתָא בִּכְפִירָה הוּא דְּאִיפְּסִיל לֵיהּ
אָמְרִי הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן דְּקָאֵי בַּאֲגַם דְּלָאו כְּפִירָה הוּא דְּסָבַר אִשְׁתְּמִיטְנָא לֵיהּ אַדְּאָזֵילְנָא וּמַיְיתֵינָא לֵיהּ
תִּדַּע דְּאָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין הַכּוֹפֵר בְּמִלְוָה כָּשֵׁר לְעֵדוּת

רש"י

נשבע עליו. לאחר שנאסר נשבע שאין אצלו ולא גזלו ממנו: מהו. מי אמרינן הא מנח ויכול לפטור בו את עצמו ואשתכח דלאו מידי כפריה: שומר חנם אני עליו. ונשבע והודה: חייב. קרבן שבועה אע''פ שהודה קודם שבועה בגוף הממון: שהרי פטר עצמו. בשבועה: מגניבה ואבידה. שאם היה נגנב ממנו משבועה ואילך היה נפטר בדברי שקר שהרי הוא עצמו גנבו וחייב בכל אונסין עד שיחזירנו: שואל. פטור במתה מחמת מלאכה ומכחש בשר מחמת מלאכה דלמעבד מלאכה שייליה ולאו לאוקמה בכילתא: אע''ג דהא קאים. ומודה ליה בגויה והשתא איהו לא כפר מידי אפ''ה כיון דשמא סוף השבועה לבא לידי כפירת ממון חייב: הכא נמי. אע''ג דכפירה דחמץ כהודאה הוא דהא עפרא בעלמא הוא כיון דשמא יאבד ויתחייב לו ממון ונמצא שתועיל לו שבועה זו להפטר חייב: אתה מכרתו. לקמן פריך מאי מודה בעיקר איכא: תועה בדרך מצאתיו. והביאותיו לבית: תדורא. אין לב: הילך. וליכא למימר אילו מיגניב דהא קמיה קאי ושקיל ליה: איבעיא לך לאהדוריה ניהלי. כשמצאתו לא היה לך לאוספו אל ביתך שהרי מכיר היית בו ואין לך גנב גדול מזה: שלש שבועות הן. בעדות אבידה שהשביע את העד אם ראית את אבידתי ואמר לאו ואח''כ הודה: הכיר בה ולא במוצאה. האבידה שאמר שראה אותה מהלכת ברשות אחרת ואינו יודע מי הוא או הודה שהכיר במוצאה ולא בה והיה לו לומר איש פלוני מצא אבידה ואיני יודע אם שלך הוא ובעד אחד קמיירי: לפטור. על כולן פטור העד: המשביע עד אחד. וכפר ואמר שבועה שאיני יודע לך עדות: פטור. העד מקרבן שבועת העדות דהא אי הוה מסהיד ליה לא הוה מחייב להיאך אלא שבועה ואע''ג דאיכא למימר דלמא לא משתבע גורם לממון פטור והני נמי גורם לממון נינהו: בה ולא במוצאה. אי הוה מסהיד ליה ראיתיה שנמצא בזוית פלוני ואיני יודע מי מצאה היה מחזר באותה שכונה עד שיודיעוהו וכ''ש במוצאה ולא בה [ומיהו ממון ממש לא מפסדו דאי נמי אסהידו ליה ראינו שמצא פלוני זה היה יכול לומר נאנסה ממני ופוטר עצמו משבועה]: הכופר בפקדון. ובאו עדים: נעשה עליו גזלן. משעת כפירה ואע''פ שלא נשבע ומכאן ואילך אין לו דין דשומר חנם אלא חייב באונסים אם יאנס: וכחש בה למדנו לעונש. דכתיב בתריה והשיב את הגזילה אלמא קמה ליה ברשותיה משעת וכחש עד דעביד השבה וזהו עונשה: ה''ג מאי לאו עונש כפירה. כלומר עונש דמאי לאו דאיעניש אכפירה אף על גב דלא אשתבע: לא עונש שבועה. האי עונש דענשיה קרא להתחייב באונסין משום שבועת שקר היא אבל אי לא אשתבע לא: ונשבע על שקר למדנו לעונש. דכתיב בתריה חומש ואשם: ת''ל לא תשקרו. דהיינו אזהרת שבועת שקר דסמיך ליה לא תשבעו בשמי לשקר ומלא תשקרו נפקא לן דבשבועת כפירת ממון משתעי כדכתיב איש בעמיתו כמו וכחש בעמיתו בפקדון: כאן שהודה. בסיפא כשהודה שיש חומש ואשם: ושכנגדו חשוד. במסכת שבועות (דף מד:) גבי ואלו נשבעין ונוטלין דזה אחד מהן מי שהיה לו חבירו חייב שבועה והוא חשוד על השבועה שנמצא שקרן בשבועתו שכנגדו נשבע ונוטל: אחד. שנחשד על שבועת העדות: ואחד. שנשבע על שבועת הפקדון שראינוהו שנשבע לשקר ואפילו לא נחשד אלא לשבועת שוא שאין בה כפירת ממון ורע לשמים הוא ולא רע לבריות נפסל לשבועת ממון: ואם איתא. לדרב ששת דמשעת כפירתו נעשה גזלן למה לי למתנייה גבי הנך דמשמע דלא אפסיל עד שעת שבועה כי הנך הא משעת כפירה אפסיל ליה משום דהוי גזלן: דקאי באגם. וכי אמר רב ששת כגון דאמרי סהדי דכי כפר ליה בידיה נקט ליה (תדע) דהיכא דאיכא למימר לאשתמוטי איכוין עד דמייתי ליה לא מפסיל בלא שבועה: דאמר רב אידי הכופר במלוה. ולא נשבע ובאו עדים כשר לעדות דמלוה להוצאה ניתנה ואינה עכשיו בידו ורוצה לדחותו עד שתשיג ידו:

תוספות

ושמואל אמר לחיוב. תימה היכי מ''ל לחיוב דאם כן הויא ברייתא זו ואין צ''ל זו: מאי לאו עונש דממון. תימה בממון מה שייך לומר לא ענש אלא א''כ הזהיר דבשלמא בעונש שבועה דהיינו קרבן שייך דבפסח ומילה ליכא קרבן משום דלית בהו לאו אע''ג דאיכא כרת: כאן שהודה כאן שבאו עדים. ואיצטריך שתי אזהרות משום דעונשן אין שוין דבהודה שייך חומש ואשם ובעדים לא שייך אלא חיוב עונשין ומיהו תימה אמאי קאמר ברישא מוכחש עונש שמענו ובסיפא אומר מונשבע על שקר דכיון דלא מיירי אלא לאחר שבועה תרוייהו ה''ל למימר מונשבע על שקר: אחד שבועת העדות ואחד שבועת הפקדון. וא''ת אמאי לא חשיב שבועת מלוה וי''ל משום דשבועה במלוה לא כתיב אלא מפקדון אתיא:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר