|
טקסט הדף מנוקד
הָא בְּבָרִיא וְהָא בִּשְׁכִיב מְרַע
מַתְנִיתִין דְּקָתָנֵי הָא אָמַר תְּנוּ נוֹתְנִין בִּשְׁכִיב מְרַע דְּבַר מִהְדַּר הוּא דְּאָמְרִינַן מַאי אִיכָּא לְמֵימַר דִּלְמָא כַּתְבַהּ מֵעִיקָּרָא לְהַאי וְאִמְּלִיךְ וְלָא יַהֲבַהּ נִיהֲלֵיהּ וַהֲדַר כַּתְבַהּ לְאִינִישׁ אַחֲרִינָא וְיַהֲבַיהּ נִיהֲלֵיהּ הַשְׁתָּא קָא הָדַר בֵּיהּ מֵהָהוּא דְּיַהֲבַהּ נִיהֲלֵיהּ אִי בְּמַתְּנַת בָּרִיא יַהֲבַהּ לֵיהּ לֵית לֵיהּ פְּסֵידָא דְּכִי נָפְקָא תַּרְתֵּי בָּתְרָיְיתָא זָכֵי דְּהָא הֲדַר בֵּיהּ מִקַּמָּיְיתָא אִי בְּמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע נָמֵי יַהֲבַהּ נִיהֲלֵיהּ לֵית בַּהּ פְּסֵידָא דְּבָתְרָיְיתָא זָכֵי דְּקָא הָדַר בֵּיהּ מִקַּמָּיְיתָא כִּי קָתָנֵי בְּבָרַיְיתָא אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם מוֹדִים לֹא יַחְזִיר לֹא לָזֶה וְלֹא לָזֶה בְּבָרִיא דְּלָאו בַּר מִהְדַּר הוּא דְּאָמְרִינַן דִּלְמָא כַּתְבַהּ לְהַאי מֵעִיקָּרָא וְאִמְּלִיךְ וְלָא יַהֲבַהּ לֵיהּ וַהֲדַר כַּתְבַהּ לְאִינִישׁ אַחֲרִינָא וְיַהֲבַהּ לֵיהּ הַשְׁתָּא קָא הָדַר בֵּיהּ מֵהָהוּא דְּיַהֲבַהּ לֵיהּ וְסָבַר מִהְדָּר לָא מָצֵינָא הָדַרְנָא בִּי אֵימַר לְהוּ דַּאֲנָא לְהַאי יַהֲבִתַהּ וְנַיהְדְּרוּ נִיהֲלֵיהּ כְּתָבָא כִּי הֵיכִי דְּכִי מַפֵּיק הַאי כְּתָבָא דְּקָדֵים זָכֵה בֵּיהּ הוּא אֶלָּא אָמְרִינַן לֵיהּ אֲנַן הַאי כְּתָבָא לָא יָהֲבִינַן לֵיהּ לְהַאי דִּלְמָא מִכְתָּב כְּתַבְתְּ מֵיהָב לָא יְהַבְתְּ נִיהֲלֵיהּ וִיהַבְתַּהּ לְאִינִישׁ אַחֲרִינָא וְקָא הָדְרַתְּ בֵּיהּ אִי לָא יְהַבְתַּהּ לְאִינִישׁ אַחֲרִינָא וְקָא בָּעֵית דְּתִתְּבַהּ לְהַאי כְּתֹיב לֵיהּ הַשְׁתָּא כְּתָבָא אַחֲרִינָא וְיַהֲבֵיהּ נִיהֲלֵיהּ דְּאִי יָהֲבַתְּ לְאִינִישׁ אַחֲרִינָא לֵית בַּהּ פְּסֵידָא דְּקָדֵים זָכֵי מַתְקֵיף לַהּ רַב זְבִיד וְהָא אִידֵּי וְאִידֵּי דְּיָיתֵקָאוֹת קָא תָנֵי אֶלָּא אָמַר רַב זְבִיד הָא וְהָא בִּשְׁכִיב מְרַע וְלָא קַשְׁיָא הָא בֵּיהּ וְהָא בִּבְרֵיהּ מַתְנִיתִין דְּקָא אָמַר תְּנוּ נוֹתְנִין בְּדִידֵיהּ דְּבַר מִהְדָּר הוּא דְּאָמְרִינַן אִי נָמֵי יַהֲבַהּ לְאִינִישׁ אַחֲרִינָא לֵית בַּהּ פְּסֵידָא דְּקַמָּא וּבָתְרָא בָּתְרָא זָכֵי דְּהָא הֲדַר בֵּיהּ מִקַּמָּא כִּי קָא תָנֵי בְּבָרַיְיתָא אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם מוֹדִים לֹא יַחְזִיר לֹא לָזֶה וְלֹא לָזֶה בִּבְרֵיהּ דְּאָמְרִינַן דִּלְמָא כְּתַב אֲבוּהּ לְהַאי וְאִמְּלִיךְ וְלָא יַהֲבַיהּ נִיהֲלֵיהּ וּבָתַר אֲבוּהּ כְּתַב אִיהוּ לְאִינִישׁ אַחֲרִינָא וְיַהֲבַהּ לֵיהּ וְהַשְׁתָּא קָא הָדַר בֵּיהּ מֵהָהוּא סָבַר מִהְדָּר לָא מָצֵינָא הָדַרְנָא בִּי אֵימַר לְהוּ דְּאַבָּא יַהֲבַהּ לֵיהּ לְהַאי וְנִתְּבוּ לֵיהּ כְּתָבֵיהּ וְנֵיזִיל וְנַפֵּיק מִינֵּיהּ דְּהוּא זָכֵי וְנִפְלוֹג בַּהֲדֵיהּ הִלְכָּךְ אָמְרִינַן לֵיהּ אֲנַן הַאי כְּתָבָא לָא יָהֲבִינַן לֵיהּ לְהַאי דְּדִלְמָא מִכְתָּב כַּתְבֵיהּ אֲבוּהּ מֵיהָב לָא יַהֲבַהּ לֵיהּ וִיהַבְתֵּיהּ אַתְּ לְאִינִישׁ אַחֲרִינָא וְקָא הָדְרַתְּ בֵּיהּ אֶלָּא אִי קוּשְׁטָא קָא אָמְרַתְּ דִּיהַב לֵיהּ אֲבוּךְ זִיל אַתְּ הַשְׁתָּא כְּתֹיב לֵיהּ שְׁטָרָא אַחֲרִינָא דְּאִי נָמֵי לָא יַהֲבַהּ לֵיהּ אֲבוּהּ וּכְתַבְתֵּיהּ אַתְּ לְאִינִישׁ אַחֲרִינָא לֵית בַּהּ פְּסֵידָא דְּקַמָּא וּבָתְרָא קַמָּא זָכֵי תָּנוּ רַבָּנַן מָצָא שׁוֹבָר בִּזְמַן שֶׁהָאִשָּׁה מוֹדֶה יַחְזִיר לַבַּעַל אֵין הָאִשָּׁה מוֹדֶה לֹא יַחְזִיר לֹא לָזֶה וְלֹא לָזֶה בִּזְמַן שֶׁהָאִשָּׁה מוֹדֶה מִיהַת יַחְזִיר לַבַּעַל וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא כָּתְבָה לִיתֵּן בְּנִיסָן וְלֹא נָתְנָה עַד תִּשְׁרֵי וַאֲזַלָה זְבֵנְתַּהּ לִכְתוּבְּ[תַ]הּ בְּטוֹבַת הֲנָאָה מִנִּיסָן עַד תִּשְׁרֵי וּמַפֵּיק לֵיהּ לְשׁוֹבָר דִּכְתִיב בְּנִיסָן וְאָתֵא לְמִטְרַף לָקוֹחוֹת שֶׁלֹּא כַּדִּין אָמַר רָבָא רש"י
הא בבריא. שהיה שטר מתנת בריא דלא כתיב ביה כדקציר ורמי בערסיה כדין שכותבין בשטרי מתנות שכיב מרע: דבר מהדר הוא. שיכול לחזור במתנתו אם כתב שני שטרות השני זוכה שהרי חזר בו מראשון: אי במתנת בריא יהבה ניהליה. לההוא בתרא: לית ליה פסידא. בהאי שטרא דמהדרא ליה להאי: בבריא. כגון שהיה השטר זה הנמצא מתנת בריא שהוא זכה לשטר המאוחר לו שאינו יכול לחזור במתנתו: דאי יהבתיה לאיניש אחרינא לית ליה פסידא. בשטרא דכתבת השתא דמאן דקדים שטריה זכה: ביה. שעדיין הוא קיים ואמר תנו לזה: הא בבריה. שמת מחליו וזה בנו אומר החזירהו: דבר מהדר הוא. ממתנה זו אם חזר בו לאחר שיצאו שני שטרות בב''ד יזכה האחרון: א''נ יהבה. שוב לאיניש אחרינא במתנת בריא: לית ליה פסידא. לההוא בתרא בהאי שטרא דמהדרינא ליה להאי: כתבה איהו. הבן: דהוא קדים. שיהא שטרו קודם דכיון דמת אביו מחליו זכה משנתנה לו: ונפלוג בהדיה. אחלוק עמו בקנוניא זו: קמא זכה. מאחר ששני השטרות יצאו משמך הקודם זכה שמתנת בריא הם והשתא דאוקימנא טעמא דלא יחזיר משום דלמא כתבה להאי ואמליך ולא יהבה ליה והדר כתבה לאיניש אחרינא ליכא למרמי אמתנות ולא תידוק מתני' גבי מתנות הא אמר תנו נותנין דכי נמי אמר תנו שייך למימר טעמא דלא יחזיר משום שאני אומר כתובין היו ונמלך עליהן שלא לתנן והדר כתבה לאיניש אחרינא וגבי דייתקאות ע''כ אם אמר תנו נותנין אם הוא קיים דהא תלה תנא דידן טעמא משום שאני אומר נמלך עליהן שלא לתנן ואי נמי הכי הוה דנמלך השתא אם אמר תנו נותנין דליכא למיחש למידי וה''ק מצא דייתיקי או מתנה לא יחזיר שאני אומר כו' והיכא דאמר תנו שייך למימר לא יחזיר משום טעמא דשאני אומר כגון מתנת בריא או בשכיב מרע ומת ובריה קאמר תנו שמעי' ממתני' דלא יחזיר ולא דייקינן האמר תנו נותנין והיכא דלא שייך למימר שאני אומר כגון בשכיב מרע שלא מת מחליו דייקינן האמר תנו דבטל שאני אומר הלכך נותנין: מצא שובר. שכתבה אשה לבעלה התקבלתי כתובתי ועודה תחתיו: ולא נתנה עד תשרי. והוא לא פרע עד תשרי: ואזלה. איהי בעודה תחתיו בין ניסן לתשרי: וזבנתה לכתובה. לאחר: בטובת הנאה. כלומר בזול לפי שנותן מעותיו בספק שאם תמות היא יירשנה בעלה ויפסיד מי שלקחה ואם ימות בעלה או יגרשנה יהיה לוקח במקומה ויגבה כתובתה ושוב לא היה לבעלה לפרוע לה הכתובה אלא ללוקח ושובר שנכתב בשמה אינו כלום: ומפיק לשובר. שכתוב בניסן ויקדום לשטרו של לוקח ויחזיק הבעל בקרקע המיוחדת לכתובתה שלא כדין:
תוספות
ברייתא בבריא דלמא כתבה להאי ולא יהביה ליה. היינו דלא כאביי דלדידיה אמאי לא נהדר כיון שהוא רוצה דעדיו בחתומיו זכין לו היכא דמטא שטרא לידיה ואביי יתרץ כדרב זביד דבסמוך: והא אידי ואידי דייתיקאות קתני. וא''ת ולפרוך נמי והא מתנות קתני ואור''ת דמיירי מתני' שפירש שנותן לו גוף ופירי מהיום אם לא יחזור עד לאחר מיתה דמצי הדר ביה ורש''י דחק לפרש דגבי מתנות אפי' אם אמר תנו אין נותנין וה''פ דמתניתין שאני אומר כתובין היו ונמלך עליהם שלא ליתנן ויהיב לאיניש אחרינא ועתה רוצה לחזור בו מן השני וליתנה לראשון לפיכך. אפילו אם אמר תנו אין נותנין אבל דייתיקי אם אמר תנו נותנין דאפילו נמלך ונתן לאחר יכול לחזור וקשה לפירושו דא''כ פירוש דנמלך דמתני' יהיה בשני עניינים ותו לעיל גבי גט דדייק הא אמר תנו נותנין אפילו לזמן מרובה לפרש''י ז''ל מנ''ל לפרושי הכי דלמא ה''פ משום דנמלך איכא למיחש שמא לא ניתן הגט עדיין ולכך אפילו אם אמר תנו אין נותנין אלא לשון ונמלך משמע שעתה אינו רוצה כדפרישית לעיל (י''ח. ד''ה הא): ובתר אבוה כתבה איהו לאיניש אחרינא. תימה אמאי לא אמרינן נמי שנתנה האב תחלה במתנת שכיב מרע ואח''כ האב עצמו כתבה להאי ולא יהבה ליה ומת האב ונתקיימה המתנה לראשון והבן רוצה שתהיה לשני: מצא שובר כו' וליחוש דלמא כתב ליתן בניסן כו'. וא''ת לפרוך על מתני' דגט פשוט (ב''ב דף קסז.) דכותבין שובר לאשה וכ''ת לא חיישינן אלא היכא שנפל ואתרע הא פריך לעיל (יב:) גבי כותבין שטר ללוה אע''ג דליכא ריעותא וי''ל דמצי לדחויי בשטרי הקנאה אבל הכא אי בשטרי הקנאה מיירי כי אין האשה מודה נמי יחזיר לבעל דאין אשה מודה משמע אפילו אינה אומרת שהוא מזויף אלא אומרת שכתבה ליתן ולא נתנה ואומרת עתה אל תתנו לפי שנמלכה דומיא דמצא שוברין דמתניתין דלא יחזיר שאני אומר כתובים היו ונמלך כו':
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|