|
טקסט הדף מנוקד
לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן שֶׁלְּךָ קוֹדֵם לְשֶׁל כׇּל אָדָם
אֶלָּא לְזָקֵן וְאֵינָהּ לְפִי כְּבוֹדוֹ אָמַר רַבָּה הִכִּישָׁהּ חַיָּיב בָּהּ אַבָּיֵי הֲוָה יָתֵיב קַמֵּיהּ דְּרַבָּה חֲזָא לְהָנָךְ עִיזֵּי דְּקָיְימוּ שְׁקַל קָלָא וּשְׁדָא בְּהוּ אֲמַר לֵיהּ אִיחַיַּיבְתְּ בְּהוּ קוּם אַהְדְּרִינְהוּ אִיבַּעְיָא לְהוּ דַּרְכּוֹ לְהַחְזִיר בַּשָּׂדֶה וְאֵין דַּרְכּוֹ לְהַחְזִיר בָּעִיר מַהוּ מִי אָמְרִינַן הֲשָׁבָה מְעַלְּיָא בָּעֵינַן וְכֵיוָן דְּלָאו דַּרְכֵּיהּ לְהַחְזִיר בָּעִיר לָא לִחַיַּיב אוֹ דִלְמָא בַּשָּׂדֶה מִיהַת הוּא דְּאִיחַיַּיב לֵיהּ וְכֵיוָן דְּאִיחַיַּיב עֲלֵיהּ בַּשָּׂדֶה אִיחַיַּיב לֵיהּ בָּעִיר תֵּיקוּ אָמַר רָבָא כֹּל שֶׁבְּשֶׁלּוֹ מַחְזִיר בְּשֶׁל חֲבֵירוֹ נָמֵי מַחְזִיר וְכֹל שֶׁבְּשֶׁלּוֹ פּוֹרֵק וְטוֹעֵן בְּשֶׁל חֲבֵירוֹ נָמֵי פּוֹרֵק וְטוֹעֵן רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי הֲוָה קָאָזֵיל בְּאוֹרְחָא פְּגַע בֵּיהּ הָהוּא גַּבְרָא הֲוָה דָּרֵי פִּתְכָּא דְאוֹפֵי אוֹתְבִינְהוּ וְקָא מִיתְּפַח אֲמַר לֵיהּ דְּלִי לִי אֲמַר לֵיהּ כַּמָּה שָׁוִין אֲמַר לֵיהּ פַּלְגָא דְזוּזָא יְהַיב לֵיהּ פַּלְגָא דְזוּזָא וְאַפְקְרֵהּ הֲדַר זְכָה בְּהוּ הֲדַר יְהַיב לֵיהּ פַּלְגָא דְזוּזָא וְאַפְקְרֵהּ חַזְיֵיהּ דַּהֲוָה קָא בָּעֵי לְמֶיהְדַּר לְמִזְכֵּיה בְּהוּ אֲמַר לֵיהּ לְכוּלֵּי עָלְמָא אַפְקַרְ[תִּי]נְהוּ וְלָךְ לָא אַפְקַרְ[תִּי]נְהוּ וּמִי הָוֵי הֶפְקֵר כִּי הַאי גַוְונָא וְהָתְנַן בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הֶפְקֵר לַעֲנִיִּים הֶפְקֵר וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינוֹ הֶפְקֵר עַד שֶׁיְּהֵא הֶפְקֵר לַעֲנִיִּים וְלַעֲשִׁירִים כִּשְׁמִיטָּה אֶלָּא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי לְכוּלֵּי עָלְמָא אַפְקְרִינְהוּ וּבְמִלְּתָא בְּעָלְמָא הוּא דְּאוֹקְמֵיהּ וְהָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי זָקֵן וְאֵינָהּ לְפִי כְבוֹדוֹ הֲוָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין הוּא דַּעֲבַד דְּתָנֵי רַב יוֹסֵף וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם זֶה בֵּית חַיֵּיהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ זוֹ גְּמִילוּת חֲסָדִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ זֶה בִּיקּוּר חוֹלִים בָּהּ זוֹ קְבוּרָה וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה זֶה הַדִּין אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן זוֹ לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין אָמַר מָר אֲשֶׁר יֵלְכוּ זֶה בִּיקּוּר חוֹלִים הַיְינוּ גְּמִילוּת חֲסָדִים לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְבֶן גִּילוֹ דְּאָמַר מָר בֶּן גִּילוֹ נוֹטֵל אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בְּחׇלְיוֹ וַאֲפִילּוּ הָכִי מִבְּעֵי לֵיהּ לְמֵיזַל לְגַבֵּיהּ בָּהּ זוֹ קְבוּרָה הַיְינוּ גְּמִילוּת חֲסָדִים לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְזָקֵן וְאֵינָהּ לְפִי כְּבוֹדוֹ אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן זוֹ לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא עַל שֶׁדָּנוּ בָּהּ דִּין תּוֹרָה אֶלָּא דִּינֵי דְּמָגִיזְתָּא לְדַיְּינוּ אֶלָּא אֵימָא שֶׁהֶעֱמִידוּ דִּינֵיהֶם עַל דִּין תּוֹרָה וְלָא עֲבַדוּ לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין מַתְנִי' אֵי זוֹ הִיא אֲבֵידָה מָצָא חֲמוֹר אוֹ פָּרָה רוֹעִין בַּדֶּרֶךְ אֵין זוֹ אֲבֵידָה חֲמוֹר וְכֵלָיו הֲפוּכִין פָּרָה רָצָה בֵּין הַכְּרָמִים הֲרֵי זוֹ אֲבֵידָה הֶחְזִירָהּ וּבָרְחָה הֶחְזִירָהּ וּבָרְחָה אֲפִילּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִישָׁה פְּעָמִים חַיָּיב לְהַחְזִירָהּ שֶׁנֶּאֱמַר הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם הָיָה בָּטֵל מִסֶּלַע לֹא יֹאמַר לוֹ תֵּן לִי סֶלַע אֶלָּא נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ כְּפוֹעֵל אִם יֵשׁ שָׁם בֵּית דִּין מַתְנֶה בִּפְנֵי בֵּית דִּין אִם אֵין שָׁם בֵּית דִּין בִּפְנֵי מִי יַתְנֶה שֶׁלּוֹ קוֹדֵם גְּמָ' אַטּוּ כֹּל הָנֵי דְּאָמְרִינַן לָאו אֲבֵידָה הָווּ אָמַר רַב יְהוּדָה הָכִי קָאָמַר אֵי זוֹ הִיא כְּלַל אֲבֵידָה שֶׁהוּא חַיָּיב בָּהּ מָצָא חֲמוֹר וּפָרָה רוֹעִין בַּדֶּרֶךְ אֵין זוֹ אֲבֵידָה וְלָא מִיחַיַּיב בַּהּ חֲמוֹר וְכֵלָיו הֲפוּכִים פָּרָה וְרָצָה בֵּין הַכְּרָמִים הֲרֵי זוֹ אֲבֵידָה וּמִיחַיַּיב בַּהּ וּלְעוֹלָם אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים הֵיכִי דָמֵי אִי בְּלֵילָוָתָא אֲפִילּוּ חֲדָא שַׁעְתָּא נָמֵי אִי בִּימָמָא אֲפִילּוּ טוּבָא נָמֵי לָא לָא צְרִיכָא דַּהֲוָה חָזֵי לַהּ בְּקַדְמְתָא וּבַחֲשֶׁכְתָּא תְּלָתָא יוֹמֵי אָמְרִינַן אִיתְרְמוֹיֵי אִתְרְמִי לַהּ וְנָפְקָא טְפֵי וַדַּאי אֲבֵידָה הִיא תַּנְיָא נָמֵי הָכִי מָצָא טַלִּית וְקַרְדּוֹם רש"ילא יהיה בך אביון. לא תביא עצמך לידי עניות: הכישה. זה שאינו לפי כבודו אם הכישה הכאה אחת להשיבה. נתחייב בה לאהדורה הואיל והתחיל: קלא. מרט''א בלע''ז: דרכו להחזיר בשדה. שאין שם רואים כל כך ואינו בוש: ואין דרכו בעיר. שהוא בוש משכיניו והוא מצא בשדה: מהו. שיתחייב להשיבה: לא מיחייב. להתחיל בהשבתה בשדה: וכיון דאיחייב. שהזיזה ממקומה חייב אף בעיר: פורק וטוען. פורק משא מן החמור וטוען עליו דכתיב עזוב תעזוב הקם תקים: פתכא דאופי. משאוי של עצים: וקא מיתפח. עומד לפוש: דלי לי. הטעינני: הדר זכה בהו. חזר האיש ההוא והחזיק בהן מן ההפקר: הפקר לעניים הוי הפקר. אע''ג שלא הפקירו אלא לעניים הוי הפקר למפטר מן המעשר: זה בית חייהם. ללמוד להם אומנות להתפרנס בו חוקות ותורות כתיבי ברישיה דקרא: דיני דמגיזתא לידיינו. בתמיה דמגיזתא גוזאי הדנין ביסורים ובחזקה וחבירו בבבא קמא (דף קיד.) דדייני בגזתיא: מתני' איזו היא אבידה. בגמרא מפרש: איזו זו אבידה. ואינו חייב להחזיר שמדעת הניחוה שם: רצה בין הכרמים. דמסתקבא: לא יאמר לו תן לי סלע. שבטלתי ממלאכתי שיאמר לו אם עשית מלאכתך היית מרבה טורח עכשיו לפי מה שטרחת טול: כפועל. בגמרא מפרש: אם יש שם בית דין. אם נוח לו לטרוח יותר כדי להרבות שכר ואינו חפץ ליבטל ממלאכתו מה יעשה אם יש שם שלשה בני אדם יתנה בפניהם ויאמר ראו שאני משתכר כך וכך ואי איפשי ליבטל ליטול שכר מועט אני אשיב אם תאמרו שאטול שכר משלם: גמ' כלל. סתם אבידה שמוכחת שהיא שם שלא מדעת בעלים: ולעולם. בתמיה וכי אף אם ימצאנה שם לעולם נאמר מדעת היא וכי דרך שלא להכניס: בקדמותא. לפני עלות השחר: חשכתא. שחשכה ערבית: תוספותה''מ לא תעשה ועשה השוה בכל אבל האי דאינו שוה בכל דחי כדמוכח פרק שני נזירין (נזיר דף נח:) דאתי עשה דמצורע ודחי לאו ועשה דכהנים וכן ק' לקמן (לב.) יכול אמר לו אביו הטמא כו' ופריך תיפוק ליה דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה הא גבי כהנים שאינו שוה בכל דחי וי''ל דעשה דמצורע שאני דחמיר משום דגדול השלום כדאמר בפ' שילוח הקן (חולין דף קמא.) דעשה דמצורע הוי דחי לאו ועשה דשילוח הקן אי לאו יתורא דשלח תשלח אבל עשה דעלמא לא דחי לאו ועשה אפילו אינו שוה בכל וזה התירוץ לא יתיישב למאן דשרי מצורע בימי חלוטו בתשמיש המטה פ''ק דמועד קטן (. דף ז:) ולדידיה יש לומר דהכא סמיך על ותו מי דחינן איסורא מקמי ממונא ולקמן נמי עדיפא משני דהוה דחי אפילו לאו ועשה אי לאו קרא אפי' אי בעלמא לא דחי ובפ''ב דיבמות (דף כא.) דאמר גבי פלוגתא דר' יוחנן ור''א בביאת כ''ג באלמנה מן הנישואין כ''ע לא פליגי דלא פטרה דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה וי''ל דחשיב שוה בכל כיון שהאלמנה עשתה איסור כמו הכהן דאקרי ביה לא יקח לא יקחו אע''ג דאין שוה בכל אלא בכהנים אבל ההיא דגילוח זקן שאינו שוה בנשים נדחי מקמי עשה דמצורע: אלא לזקן ואינו לפי כבודו. וא''ת תיפוק ליה מולאחותו דכבוד הבריות דוחה מילת בנו ושחיטת פסחו וי''ל כבוד הבריות דמת מצוה חמיר טפי שמוטל בבזיון פן יסריח או יאכלוהו כלבים אע''ג דבפ' מי שמתו (ברכות דף כ. ושם ד''ה שב) מוכח דאי הוה כלאים שב ואל תעשה היה נדחה מפני כבוד הבריות היינו משום דערום הוי גנות ובזיון גדול כדאמר (יבמות דף סג:) אין לך משוקץ יותר מאותו שהוא מהלך ערום ומהכא לא ידעי' דדחי אלא ממונא אבל איסורא כמו פסח ומילה וגם כרת לא: [וע' תוס' שבועות ל: ד''ה אבל]: אפקרה. שלא יכשלו בני אדם בלא תגזול וא''ת הא אמר בפ' אין בין המודר (נדרים דף מה.) אין הפקר אלא בפני שלשה וי''ל דהכא נמי הוו שלשה אי נמי דאורייתא בלא שלשה נמי הוי הפקר והא דאמר שלהי פ''ק דשבת (דף יח: ושם ד''ה דמפקרא) גיגית נר וקדירה אפקורי מפקר להו אע''ג דליכא שלשה התם אנן סהדי דמפקר להו בלבו שלא יעשה איסור שביתת כלים: לא חרבה כו'. ואם תאמר דביומא (דף ט:) אמר מפני שנאת חנם וי''ל דהא והא גרמא: איזוהי אבידה. שיבין שאין הבעלים יודעין שהיא שם: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|