|
טקסט הדף מנוקד
עַל דַּעַת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו הוּא מַפְקִיד
אָמְרִי נְהַרְדָּעֵי דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי אוֹ שֶׁמְּסָרָן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים חַיָּיב הָא לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים פָּטוּר מִכְלָל דְּלַאֲחֵרִים לָא שְׁנָא גְּדוֹלִים וְלָא שְׁנָא קְטַנִּים חַיָּיב דְּאִם כֵּן לִיתְנֵי קְטַנִּים סְתָמָא שְׁמַע מִינַּהּ אָמַר רָבָא הִלְכְתָא שׁוֹמֵר שֶׁמָּסַר לְשׁוֹמֵר חַיָּיב לָא מִבַּעְיָא שׁוֹמֵר שָׂכָר שֶׁמָּסַר לְשׁוֹמֵר חִנָּם דְּגָרוֹעֵי גָּרְעַהּ לִשְׁמִירָתוֹ אֶלָּא אֲפִילּוּ שׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁמָּסַר לְשׁוֹמֵר שָׂכָר חַיָּיב מַאי טַעְמָא דַּאֲמַר לֵיהּ אַתְּ מְהֵימְנַתְּ לִי בִּשְׁבוּעָה הַאיְךְ לָא מְהֵימַן לִי בִּשְׁבוּעָה אִתְּמַר פָּשַׁע בָּהּ וְיָצָאת לַאֲגַם וּמֵתָה כְּדַרְכָּהּ אַבָּיֵי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבָּה אָמַר חַיָּיב רָבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבָּה אָמַר פָּטוּר אַבָּיֵי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבָּה אָמַר חַיָּיב כׇּל דַּיָּינָא דְּלָא דָּאֵין כִּי הַאי דִּינָא לָאו דַּיָּינָא הוּא לָא מִבַּעְיָא לְמַאן דְּאָמַר תְּחִילָּתוֹ בִּפְשִׁיעָה וְסוֹפוֹ בְּאוֹנֶס חַיָּיב דְּחַיָּיב אֶלָּא אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר פָּטוּר הָכָא חַיָּיב מַאי טַעְמָא דְּאָמְרִינַן הַבְלָא דְאַגְמָא קַטְלַהּ רָבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבָּה אָמַר פָּטוּר כֹּל דַּיָּינָא דְּלָא דָּאֵין כִּי הַאי דִּינָא לָאו דַּיָּינָא הוּא לָא מִיבַּעְיָא לְמַאן דְּאָמַר תְּחִילָּתוֹ בִּפְשִׁיעָה וְסוֹפוֹ בְּאוֹנֶס פָּטוּר דְּפָטוּר אֶלָּא אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר חַיָּיב הָכָא פָּטוּר מַאי טַעְמָא דְּאָמְרִינַן מַלְאַךְ הַמָּוֶת מָה לִי הָכָא וּמָה לִי הָתָם וּמוֹדֵי אַבָּיֵי דְּאִי הֲדַרָא לְבֵי מָרַהּ וּמִתָה דְּפָטוּר מַאי טַעְמָא דְּהָא הֲדַרָא לַהּ וְלֵיכָּא לְמֵימַר הַבְלָא דְּאַגְמָא קַטְלַהּ וּמוֹדֵי רָבָא כֹּל הֵיכָא דְּאִי גַּנְבַהּ גַּנָּב בַּאֲגַם וּמֵתָה כְּדַרְכָּהּ בֵּי גַנָּב דְּחַיָּיב מַאי טַעְמָא דְּאִי שַׁבְקַהּ מַלְאַךְ הַמָּוֶת בְּבֵיתֵיהּ דְּגַנָּבָא הֲוָה קָיְימָא אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרָבָא לְדִידָךְ דְּאָמְרַתְּ מַלְאַךְ הַמָּוֶת מָה לִי הָכָא וּמָה לִי הָתָם הַאי דְּאוֹתְבֵיהּ רַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל לְרַבִּי אַמֵּי וְשַׁנִּי לֵיהּ בְּשֶׁנָּתְנוּ לוֹ בְּעָלִים רְשׁוּת לְהַשְׁאִיל וְלֵימָא לֵיהּ מַלְאַךְ הַמָּוֶת מָה לִי הָכָא וּמָה לִי הָתָם אֲמַר לֵיהּ לְדִידְכוּ דְּמַתְנִיתוּ אֵין רְצוֹנִי שֶׁיְּהֵא פִּקְדוֹנִי בְּיַד אַחֵר אִיכָּא לְאוֹתֹבַהּ לְהַהִיא לְדִידִי דְּאָמֵינָא אַנְתְּ מְהֵימְנַתְּ לִי בִּשְׁבוּעָה וְהַאיְךְ לָא מְהֵימַן לִי בִּשְׁבוּעָה לֵיכָּא לְאוֹתֹבַהּ כְּלָל מֵתִיב רָמֵי בַּר חָמָא הֶעֱלָהּ לְרָאשֵׁי צוּקִין וְנָפְלָה אֵין זֶה אוֹנֶס וְחַיָּיב הָא מֵתָה כְּדַרְכָּהּ הֲרֵי זֶה אוֹנֶס וּפָטוּר וְאַמַּאי לֵימָא לֵיהּ אַוֵּירָא דְהַר קַטְלַהּ אִי נָמֵי אוּבְצָנָא דְהַר קַטְלַהּ הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן שֶׁהֶעֱלָהּ לְמִרְעֶה שָׁמֵן וְטוֹב אִי הָכִי נָפְלָה נָמֵי שֶׁהָיָה לוֹ לְתוֹקְפָּהּ וְלֹא תְּקָפָהּ אִי הָכִי אֵימָא רֵישָׁא עָלְתָה לְרָאשֵׁי צוּקִין וְנָפְלָה הֲרֵי זֶה אוֹנֶס אִיבְּעִי לֵיהּ לְמִיתְקְפַהּ לָא צְרִיכָא שֶׁתְּקָפַתּוּ וְעָלְתָה תְּקָפַתּוּ וְיָרְדָה אָמַר רַבִּי יוֹסֵי כֵּיצַד הַלָּה עוֹשֶׂה סְחוֹרָה בְּפָרָתוֹ כּוּ' אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי אֲמַר לֵיהּ רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה לְרַב יְהוּדָה אֲמַרְתְּ לַן מִשְּׁמֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל חָלוּק הָיָה רַבִּי יוֹסֵי רש"י
על דעת אשתו ובניו. על דעת שהנפקד מוסרו לאשתו ובניו הגדולים ואין יכולין לומר אין רצוננו כו': דיקא נמי. דהאי דגדולים פטורין דוקא בניו נקט ולא אחרים: דא''כ. דלאחרים נמי גדולים פטור ליתני או שמסרן לקטנים סתמא: בשבועה. שלא פשע בה: האיך לא מהימן לי. ואני אומר שישנה בידו או אכלה או פשע בה: פשע בה. שלא נעל בפניה כראוי: ויצאת לאגם. מקום שאינה משתמרת שם אצל זאבים ולא אצל גנבים ומיהו לא אכלוה לא זאבים ולא גנבים: ומתה. דהוי תחילתו בפשיעה שמא יטרפוה זאבים וסופו לא אבדה באותה פשיעה אלא בדבר שהוא אונס: לא מיבעיא למ''ד. לקמן בפרקין (דף מב.) גבי ההוא דאותיב זוזי דפקדון בצריפא דאורבני דהויא פשיעותא לגבי נורא ונטירותא לענין גנבי ואיגנוב וגניבה לגבי שומר חנם אונס הוא: אלא אפילו למ''ד פטור הכא חייב. דהתם ליכא פשיעותא אלא לענין נורא אבל הכא איכא למימר בפשיעה מתה שאם היתה בבית לא מתה ויציאתה לאגם היא פשיעת מיתתה דשמא הבל המצוי באגם קטלה: מה לי הכא כו'. אבל התם גבי זוזי אם שמרם כהלכתם דקי''ל (שם) כספים אין להם שמירה אלא בקרקע לא נגנבו ואע''ג דקי''ל בצריפא דאורבני אין דרך גנבים לבקש שם מעות ואונס הוא מיהו ע''י שלא שמר כדין שמירתם אבדו אבל פרה זו אם היתה בבית נמי היתה מתה: דאיגנבה גנב מאגם. שזהו דבר שהוא פשיעה אצל יציאתה לאגם אע''פ שסופה מתה בי גנב חייב ולא אמר אי הוה בבית שומר נמי הוה מתה: מ''ט. משעת גניבה היא אבודה מן הבעלים דאי נמי שבקה מלאך המות בי גנב הוה קיימא הלכך החיוב בא לו על שעת הגניבה: הא דאותביה ר' אבא. לעיל מהשוכר פרה והשאילה לאחר לימא אין רצוני כו': ושני ליה בשנתנו לו הבעלים רשות. מאי דוחקיה לשנויי הכי נימא ליה אם אירע בה אונס אחר דמצינו למימר אם היתה בבית לא נאנסה היה חייב אבל זו מתה כדרכה מלאך המות נמי בבית שוכר קטיל לה ומדלא שני ליה הכי שמעינן למ''ד תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב לא שנא אונס מלאך המות משאר אונסין: לדידכו. דאמריתו טעמא דשומר שמסר לשומר חייב משום אין רצוני איכא לאותובה לההיא ומאי דניחא ליה לרבי אמי שני ליה אנא לא סבירא לי לא אתקפתא ולא שינויא דלדידי דאמרי לעיל טעמא משום דלא מהימן ליה בשבועה ליכא לאותובה כלל שהרי שוכר עצמו נשבע לו כדתנן ישבע השוכר שמתה כדרכה: העלה לראשי צוקין. שומר שהעלה לראשי הרים חדים ומשופעים ונפלה: אין זה אונס. אלא פשיעה דדרכה ליפול: הא מתה כדרכה. בראש הצוק: פטור. דהוי סופו באונס: אוירא. צינה: אובצנא. עייפות טורח המעלה: למרעה שמן וטוב. דדרך הרועים להעלות שם בהמות לרעות: לתוקפה. להחזיק בה שכן דרך הרועים: עלתה. מאליה: שתקפתו. על כרחו ועלתה ולא יכול להחזיק בה שחזקה היתה ממנו:
תוספות
דאם כן ליתני קטנים סתמא. וא''ת תקשה לרב וי''ל דבניו נקט לרבותא דסד''א דעל דעת בניו הקטנים נמי מפקיד דרגילות הוא שלפעמים מוסר חפציו לבניו קטנים קמ''ל אי נמי לכך נקט בניו ולא נקט קטנים סתמא משום דבעי למידק הא גדולים הוי כדרך השומרים ומותר משום דעל דעת בניו הגדולים מפקיד אבל גדולים דעלמא אסור למסור אע''פ שאינו מתחייב בכך: את מהימנת לי בשבועה. ולכך היכא שהשומר הראשון יכול לישבע על האונס או שהיו עדים בדבר פטור ואפי' מסר לחש''ו ומתה ברשותם כיון דאף בבית שומר הראשון היתה מתה דמלאך המות מה לי הכא מ''ל התם כו' וסובר רבא שזהו טעמו של רבי יוחנן ולא כאביי דאמר משום דאין רצוני כו' וכן הלכה כרבא ולא כר''ח דפסיק כאביי: שהעלה למרעה שמן וטוב. דהשתא לא הוי פשיעה בהעלאה: אי הכי עלתה נמי. בשלמא לרבא דאמר מלאך המות כו' לא יצטרך להעמיד במרעה שמן וטוב ולכך העלה לראשי צוקין ונפלה חייב משום העלאה אע''פ שנפלה בע''כ שתקפתו וירדה ורישא דקתני אי עלתה פטור מיירי שתקפתו ועלתה וכן הנפילה היתה בתקפתו וירדה כמו בסיפא אבל לאביי דאוקמה במרעה שמן וטוב ולא פשע בהעלאה וחייב משום שפשע בנפילתה דמיירי שהיה יכול לתקפה ולא תקפה א''כ רישא נמי אפי' תקפתו ועלתה אמאי פטור ליחייב משום נפילה שהיה לו לו לשומרה שלא תפול דמסתמא נפלה דרישא הוי כמו נפלה דסיפא שהיה יכול לתקפה ומשני נפלה דרישא מיירי שתקפתו וירדה דומיא דעלתה דמיירי דתקפתו ועלתה ולא דמיא לנפילה דסיפא וא''ת אמאי נקט ברישא עלתה ובסיפא העלה והלא אין חילוק בין העלה מדעתו לעלתה בעל כרחו ובנפילה לבד הוה ליה לפלוגי דתקפתו וירדה הוה אונס לא תקפתו חייב וי''ל דרישא נקט עלתה לגלויי דנפלה הוי בע''כ וסיפא נקט העלה לגלויי דנפלה הוי שהיה בידו לתקפה ולא תקפה דומיא דהעלה שהיה בידו וא''ת וסיפא כיון דמיירי שהיה יכול לתקפה אמאי אוקמה במרעה שמן וטוב אפילו לא היה מרעה שמן וטוב לא פשע בהעלאה כיון שהיה יכול לשומרה מנפילה וי''ל כיון דאין צורך הבהמה בהעלאה זו פושע הוא שיש לו לחוש שמא ישכח ולא ישמרנה מליפול ולכך אם מתה היה חייב:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|