|
טקסט הדף מנוקד
וּבְעִנְיָינָא דְּשָׂכִיר כְּתִיב
לֹא תִּגְנֹבוּ דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי לְכִדְתַנְיָא לֹא תִּגְנֹב עַל מְנָת לְמֵיקַט לֹא תִּגְנֹב עַל מְנָת לְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל אֲמַר לֵיהּ רַב יֵימַר לְרַב אָשֵׁי לָאו דִּכְתַב רַחֲמָנָא בְּמִשְׁקָלוֹת לְמָה לִי אֲמַר לֵיהּ לְטוֹמֵן מִשְׁקְלוֹתָיו בְּמֶלַח הַיְינוּ גָּזֵל מְעַלְּיָא הוּא לַעֲבוֹר עָלָיו מִשְּׁעַת עֲשִׂיָּיה תָּנוּ רַבָּנַן לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה בַּמִּדָּה זוֹ מְדִידַת קַרְקַע שֶׁלֹּא יִמְדּוֹד לְאֶחָד בִּימוֹת הַחַמָּה וּלְאֶחָד בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים בַּמִּשְׁקָל שֶׁלֹּא יַטְמִין מִשְׁקְלוֹתָיו בְּמֶלַח וּבַמְּשׂוּרָה שֶׁלֹּא יַרְתִּיחַ וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וְחוֹמֶר וּמָה מְשׂוּרָה שֶׁהִיא אֶחָד מִשְּׁלֹשִׁים וּשְׁלֹשָׁה בַּלּוֹג הִקְפִּידָה עָלָיו תּוֹרָה קַל וְחוֹמֶר לְהִין וַחֲצִי הִין וּשְׁלִישִׁית הִין וּרְבִיעִית הַהִין וְלוֹג וַחֲצִי לוֹג וּרְבִיעִית הַלּוֹג אָמַר רָבָא לְמָה לִי דִּכְתַב רַחֲמָנָא יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּרִבִּית יְצִיאַת מִצְרַיִם גַּבֵּי צִיצִית יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּמִשְׁקָלוֹת אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי הוּא שֶׁהִבְחַנְתִּי בְּמִצְרַיִם בֵּין טִפָּה שֶׁל בְּכוֹר לְטִפָּה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל בְּכוֹר אֲנִי הוּא שֶׁעָתִיד לִיפָּרַע מִמִּי שֶׁתּוֹלֶה מְעוֹתָיו בְּגוֹי וּמַלְוָה אוֹתָם לְיִשְׂרָאֵל בְּרִבִּית וּמִמִּי שֶׁטּוֹמֵן מִשְׁקְלוֹתָיו בְּמֶלַח וּמִמִּי שֶׁתּוֹלֶה קָלָא אִילָן בְּבִגְדוֹ וְאוֹמֵר תְּכֵלֶת הוּא רָבִינָא אִיקְּלַע לְסוּרָא דִפְרָת אֲמַר לֵיהּ רַב חֲנִינָא מִסּוּרָא דִּפְרָת לְרָבִינָא יְצִיאַת מִצְרַיִם דִּכְתַב רַחֲמָנָא גַּבֵּי שְׁרָצִים לְמָה לִי אֲמַר לֵיהּ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי הוּא שֶׁהִבְחַנְתִּי בֵּין טִפָּה שֶׁל בְּכוֹר לְטִפָּה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל בְּכוֹר אֲנִי עָתִיד לִיפָּרַע מִמִּי שֶׁמְּעָרֵב קִרְבֵי דָגִים טְמֵאִין בְּקִרְבֵי דָגִים טְהוֹרִין וּמוֹכְרָן לְיִשְׂרָאֵל אֲמַר לֵיהּ אֲנָא הַמַּעֲלֶה קָא קַשְׁיָא לִי מַאי שְׁנָא הָכָא הַמַּעֲלֶה דִּכְתַב רַחֲמָנָא אֲמַר לֵיהּ לְכִדְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִילְמָלֵא (לֹא) הֶעֱלֵיתִי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם אֶלָּא בִּשְׁבִיל דָּבָר זֶה שֶׁאֵין מְטַמְּאִין בִּשְׁרָצִים דַּיִּי אֲמַר לֵיהּ וּמִי נְפִישׁ אַגְרַיְיהוּ טְפֵי מֵרִבִּית וּמִצִּיצִית וּמִמִּשְׁקָלוֹת אֲמַר לֵיהּ אַף עַל גַּב דְּלָא נְפִישׁ אַגְרַיְיהוּ טְפֵי מְאִיסִי לְמֵכְלִינְהוּ וְאֵיזֶהוּ תַּרְבִּית הַמַּרְבֶּה בְּפֵירוֹת כֵּיצַד לָקַח הֵימֶנּוּ חִטִּים בְּדִינַר זָהָב וְכוּ' אַטּוּ כֹּל הָנֵי דְּאָמְרִינַן עַד הַשְׁתָּא לָאו רִבִּית הוּא אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ עַד כָּאן שֶׁל תּוֹרָה מִכָּאן וְאֵילָךְ שֶׁל דִּבְרֵיהֶם וְכֵן אָמַר רָבָא עַד כָּאן שֶׁל תּוֹרָה מִכָּאן וְאֵילָךְ שֶׁל דִּבְרֵיהֶם עַד כָּאן יָכִין רָשָׁע וְיִלְבַּשׁ צַדִּיק עַד כָּאן וְתוּ לָא אֶלָּא אֲפִילּוּ עַד כָּאן יָכִין רָשָׁע וְיִלְבַּשׁ צַדִּיק עַד כָּאן רִבִּית קְצוּצָה מִכָּאן וְאֵילָךְ אֲבַק רִבִּית אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר רִבִּית קְצוּצָה יוֹצְאָה בְּדַיָּינִין אֲבַק רִבִּית אֵינָהּ יוֹצְאָה בְּדַיָּינִין רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילּוּ רִבִּית קְצוּצָה נָמֵי אֵינָהּ יוֹצְאָה בְּדַיָּינִין אָמַר רַבִּי יִצְחָק מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר קְרָא בַּנֶּשֶׁךְ נָתַן וְתַרְבִּית לָקַח וָחָי לֹא יִחְיֶה אֵת כׇּל הַתֹּעֵבוֹת הָאֵלֶּה עָשָׂה לְמִיתָה נִיתַּן וְלֹא לְהִישָּׁבוֹן רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר אָמַר קְרָא אֶל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ לְמוֹרָא נִיתַּן וְלֹא לְהִשָּׁבוֹן רָבָא אָמַר מִגּוּפֵיהּ דִּקְרָא שְׁמִיעַ לֵיהּ מוֹת יוּמָת דָּמָיו בּוֹ יִהְיֶה הוּקְשׁוּ מַלְוֵי רִבִּית לְשׁוֹפְכֵי דָּמִים מָה שׁוֹפְכֵי דָּמִים לֹא נִיתְּנוּ לְהִשָּׁבוֹן אַף מַלְוֵי רִבִּית לֹא נָתְנוּ לְהִשָּׁבוֹן אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר קְרָא רש"י
ובעניינא דשכירות כתיב. לאו דגזל לא תעשוק ולא תגזול וכל עושק כבישת שכר שכיר הוא: לא תגנובו דכתב רחמנא למה לי. לילף מרבית ואונאה שהרי מחסרו ממון לא תגנוב דעשרת הדברות לא קמיבעיא ליה דאזהרה לגונב נפשות הוא כדאמרינן בסנהדרין (דף פו.): למיקט. לצער: על מנת לשלם תשלומי כפל. שרוצה לההנותו ויודע בו שלא יקבל: לאו דמשקלות. לא תעשה עול וגו' (ויקרא יט): לטומן משקלותיו. המנה או הפרס טומן במלח להכבידו וכשהוא לוקח במשקל לוקח באלו: משעת עשייה. משעת הטמנה ואפילו לא שקל בהן: לא ימדוד לאחד בימות החמה כו'. אחין הבאין לחלוק את השדה לא ימדוד המודד לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים באותו החבל מפני שהחבל לח בימות הגשמים ומתפשט כל צרכו ובימות החמה מתוך יובשו הוא נגמד וכויץ: משורה. מדת הלח היא: ירתיח. אשקומ''א בלעז שממלא את המדה כשמוציא את היין ולאחר זמן נמצאת חסרה: יציאת מצרים גבי רבית. בפרשת בהר סיני: גבי משקלות. בקדושים תהיו: שהבחנתי במצרים. הרי שבאו עשרה רווקים על מצרית אחת ונתעברה מהן בעשר עבורין עשר בכורות שהן בכורות של אביהן. כולן מתו: תולה מעותיו בנכרי. מלוה מעותיו לישראל ברבית ואומר של נכרי הם: קלא אילן. צבע הדומה לתכלת ורחמנא אמר (במדבר טו) פתיל תכלת ותכלת דמיו יקרים שצבוע בדם חלזון שאינו עולה מן הים אלא אחת לשבעים שנה: סורא דפרת. סורא היושבת על נהר פרת ואין זו סורא סתם: גבי שרצים. בויהי ביום השמיני כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים: אלא בשביל דבר זה. כדמפרש לקמיה שהן מעולים ונאים ואינן נמאסים בשקצים הללו להכי כתב לשון עילוי שמעלה גדולה היא אצלם: עד השתא. המלוה סלע בחמשה דינר: של תורה. דרך הלואה: עד כאן יכין רשע וילבש צדיק. שאם מת והניח לבניו מעות של רבית אין חייבין להחזיר ועל זה נאמר יכין רשע וילבש צדיק והכי תניא לה בתוספתא: ע''כ ותו לא. בתמיה כ''ש דרבית דרבנן אין הבן חייב להחזיר: אפילו ע''כ. דרבית דאורייתא הוא: יכין. האב שהוא רשע וימות ולא יהנה והבן שהוא צדיק אינו חייב להחזיר: ע''כ רבית קצוצה. וכופין אותו ב''ד להחזיר אם תובעו בחייו: וחי לא יחיה. סיפיה דקרא מות יומת דמיו בו יהיה: מגופיה דקרא. דבנשך נתן דיחזקאל נפקא ליה בהדיא מדכתיב דמיו בו יהיה הוקשו לשופך דם כלומר דמים ששפך שהעני את חבירו ומת ברעב עליו ישובו:
תוספות
שתולה מעותיו בנכרי. וא''ת והלא אפילו יהא אמת שהם של נכרי אסור כיון שאין ללוה עם הנכרי כלום ומיהו לפי מה שנביא ראיה לקמן ישראל שיש בידו מעות נכרי והם באחריות הנכרי מותר להלותם ברבית לישראל אתי שפיר אי נמי י''ל דאיירי כגון שאמר ליה חבירו הלויני מעות מן הנכרי ואמור לו שיסמוך עלי או כגון שנתן לו משכנותיו ליתנם לנכרי והוא הלוה לו משל עצמו ואומר שעשה כדבריו: שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא. ואע''ג דעובר על מצות ציצית מ''מ איצטריך קרא לעבור עליו משעת תלייה: יכין רשע וילבש צדיק. אפי' למ''ד רשות יורש לאו כרשות לוקח וליכא שנוי רשות ואפי' הניח קרקעות ומלוה על פה גובה מן היורשין אפ''ה ילבש צדיק כדאמר רבא בריש הגוזל בתרא (ב''ק ד' קיב.) וחי אחיך לדידיה אזהר רחמנא דנהדר לבריה לא אזהר רחמנא: רבא אמר מגופיה דקרא. אע''ג דרבא משני ריש הגוזל בתרא (שם) אפילו תימא רשות יורש לאו כרשות לוקח ושאני הכא דכתיב וחי אחיך עמך לאו משום דס''ל כר' אלעזר דהא הכא דריש כרבי יוחנן אלא לא בא אלא ליישב הברייתא דהתם למ''ד לאו כרשות לוקח ולכך בסמוך דקאמר רב נחמן מ''ט דר''א לא קבעו הגמרא כמו כן בשם רבא: מות יומת דמיו בו יהיה הוקשו מלוי ברבית לשופכי דמים. תימה היכי משמע דמיו בו עבירה דשפיכות דמים הלא באוב וידעוני וכמה עבירות דלא שייכי לשפיכות דמים כתיב דמיהם בם וי''ל דמיתורא דדמיו בו דריש דאי לאו הכי למאי כתביה דאי למגמר סקילה ברבית מאוב וידעוני חדא דברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן ותו לא מצינו מיתה גבי ממון ובפרק קמא דתמורה (ד' ו:) יש בספרים וכתב בתריה והוליד בן פריץ שופך דם לפי זה אתי שפיר דהוקשו בהדיא:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|