סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

בִּרְשׁוּת מוֹכֵר מוּתָּר בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ אָסוּר
הַמּוֹלִיךְ פֵּירוֹת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם מְצָאוֹ חֲבֵירוֹ וְאָמַר לוֹ תְּנֵם לִי וַאֲנִי אַעֲלֶה לְךָ פֵּירוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי בְּאוֹתוֹ מָקוֹם אִם יֵשׁ לוֹ פֵּירוֹת בְּאוֹתוֹ מָקוֹם מוּתָּר וְאִם לָאו אָסוּר וְהַחַמָּרִין מַעֲלִים בִּמְקוֹם הַיּוֹקֶר כְּבִמְקוֹם הַזּוֹל וְאֵינָן חוֹשְׁשִׁין
מַאי טַעְמָא רַב פָּפָּא אָמַר נִיחָא לְהוּ דִּמְגַלּוּ לְהוּ תַּרְעָא רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא אָמַר נִיחָא לְהוּ דְּמוֹזְלִי גַּבַּיְיהוּ
מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ תַּגָּרָא חַדְתָּא
בְּסוּרָא אָזְלִי אַרְבָּעָה אַרְבְּעָה בְּכַפְרִי אָזְלָן שִׁיתָּא שִׁיתָּא יָהֵיב רַב זוּזֵי לְחַמָּרֵי וּ[מְ]קַבֵּיל עֲלֵיהּ אוּנְסָא דְאוֹרְחָא וְשָׁקֵיל מִינַּיְיהוּ חַמְשָׁה וְנִשְׁקוֹל שִׁיתָּא אָדָם חָשׁוּב שָׁאנֵי
בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי אַסִּי מֵרַבִּי יוֹחָנָן מַהוּ לַעֲשׂוֹת בִּגְרוּטָאוֹת כֵּן אֲמַר לֵיהּ בִּיקֵּשׁ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי לַעֲשׂוֹת כֵּן בִּכְלֵי פִשְׁתָּן וְלֹא הִנִּיחוֹ רַבִּי אִיכָּא דְּאָמְרִי בִּיקֵּשׁ רַבִּי לַעֲשׂוֹת בִּגְרוּטָאוֹת כֵּן וְלֹא הִנִּיחוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי
פַּרְדֵּיסָא רַב אָסַר וּשְׁמוּאֵל שָׁרֵי רַב אָסַר כֵּיוָן דִּלְקַמֵּיהּ שָׁוְיָא טְפֵי מִתְחֲזֵי כִּי אֲגַר נְטַר לֵיהּ וּשְׁמוּאֵל שָׁרֵי כֵּיוָן דְּהָוֵי בֵּיהּ תִּיוְהָא לָא מִיחֲזֵי כִּי אֲגַר נְטַר לֵיהּ
אָמַר רַב שִׁימִי בַּר חִיָּיא וּמוֹדֵי רַב בְּתוֹרֵי דִּנְפִישׁ פְּסֵידַיְיהוּ
אֲמַר לְהוּ שְׁמוּאֵל לְהָנְהוּ דְּשָׁבְשִׁי שִׁבְשָׁא הֲפוֹכוּ בְּאַרְעָא כִּי הֵיכִי דִּקְנֵי לְכוּ גּוּפָא דְאַרְעָא וְאִי לָא הָוְיָא לְכוּ כְּהַלְוָאָה וְאָסוּר
אֲמַר לְהוּ רָבָא לְהָנְהוּ דִּמְנַטְּרִי בָּאגֵי פּוּקוּ הֲפוֹכוּ בְּבֵי דָרֵי כִּי הֵיכִי דְּלָא תִּשְׁתַּלַּם שְׂכִירוּת דִּידְכוּ עַד הַהִיא שַׁעְתָּא דִּשְׂכִירוּת אֵינָהּ מִשְׁתַּלֶּמֶת אֶלָּא בַּסּוֹף וְהַהִיא שַׁעְתָּא אוֹזוֹלֵי דְּקָא מוֹזְלִי גַּבַּיְיכוּ
אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְרָבָא קָא אָכֵיל מָר רִבִּית דְּכוּלֵּי עָלְמָא שָׁקְלִי אַרְבְּעָה וּמְסַלְּקִי לְאָרִיסָא בְּנִיסָן מָר נָטַר לְהוּ עַד אִיָּיר וְשָׁקֵיל שִׁיתָּא
אֲמַר לְהוּ אַתּוּן קָא עָבְדִיתוּן שֶׁלֹּא כַּדִּין אַרְעָא לְאָרִיס מִשְׁתַּעְבַּד אִי אַתּוּן מְסַלְּקִיתוּ לְהוּ בְּנִיסָן מַפְסֵידְתּוּ לְהוּ בְּכַמָּה אֲנָא נָטַרְנָא לְהוּ עַד אִיָּיר וּמַרְוַוחְנָא לְהוּ בְּכַמָּה

רש"י

ברשות מוכר. אם קבל עליו מוכר אחריות הדרך: מותר. דאין כאן מלוה עד שתמכר וכל מה שנמכר ביוקר של בעלים הראשונים הוא: ברשות לוקח אסור. דמהשתא מלוה הוא גביה ויהיב ליה טופיינא מדמיה בריביתא: תנם לי. ואוכלם כאן ואני אעלה לך לזמן פלוני מפירות שיש לי שם: יש לו שם מותר. דמהשתא אוקמינהו ברשותיה ואע''ג דלא משיך סאה בסאה לאו רבית קצוצה היא אלא אבק רבית דרבנן וכי יש לו. לא גזור: אין לו באותו מקום אסור. דבשכר המתנתו נתן לו זה במקום היוקר: והחמרים מעלים במקום היוקר כבמקום הזול ואין חוששים. החמרים המשתכרים בתבואה ומביאים ממקום הזול למקום היוקר מותר להם ליקח מעות מבעלי בתים עשירים במקום היוקר ע''מ ליתן להם לזמן פלוני הפירות כשער מקום הזול ואין חוששין שיהא רבית שכר המתנת מעות כדמפרש ואזיל: מ''ט רב פפא אמר ניחא להו דמגלו להו תרעא. שעל ידי מעותיו של זה הם ניכרים סוחרים ומכירים אותם בעלי בתים של מקום הזול ונותנין להם בהקפה ומשתכרים אצלם ואפילו לא היה זה ממתין להם שום זמן אלא להביא לו מיד נוח להם לטרוח ולהיות שלוחים לקבל עליהם אחריות הדרך על כך: דמוזלי גבייהו. בני מקום הזול כששומעין שאין אלו משתכרין בה מוזלי גבייהו כדי שלא ימשכו ידיהם מלהרגיל אצלם: תגרא חדתא. תגר שאינו ניכר עדיין למאן דאמר דמגלו להו תרעא איכא למ''ד דמוזלי גבייהו ליכא דכיון שאינו ניכר להם אין מאמינים בדבריו שהוא נותנם במקומו בזול ולא מוזלי גביה: בסורא אזלן ארבע. גריוי בזוזא: בכפרי. שם מקום: אזלן שיתא. גריוי בזוזא: ונשקול שיתא. כיון דמקבל עליה אונסא דאורחא אין כאן רבית ואפילו לא קבל עליה אונסא דאורחא קתני החמרים מעלים במקום היוקר כבמקום הזול: מהו לעשות בגרוטאות כן. בשאר פרגמטיא כגון שברי זהב וכסף ושאר מיני מתכות מי אמרינן תבואה דמידי דשכיח הוא דאזלי ואתו כל שעתא אמרינן ניחא להו דמגלו תרעא אי נמי דמוזלי גבייהו אבל שאר פרגמטיא ליכא גילוי תרעא ולא אוזלי גבייהו דמי שמכר לו עכשיו לא ימכור למחר ופרגמטיא שלקח היום אינו לוקח למחר: פרדיסא. לקנות יין מן הכרם בדמים פחותים כל פירות שנה זו בכך וכך ולוקחין אחר שהן בוסר או סמדר אבל עדיין לא הגיעו לביכור: רב אסר. דמשום הקדמת מעות לזמן הבציר קמוזיל גביה והוי אגר נטר ליה: כיון דהוי ביה תיוהא. פעמים שיש קלקול בכרם כגון ברד או גשמים או קרח ומפסיד הכל ומקבל עליו כל ספיקי הפסד לא מיחזי כאגר נטר ליה. תיוהא נראה בעיני דבר חרטה כמו קדושין (דף מ:) תוהא על הראשונות: ומודה רב בתורי. מקום שבוצרין כרמים בשוורים בעגלה ומוליכין את העגלה בין שורות הכרמים ומתקלקלין רגלי השוורים בקלחי שרשים שבקרקע והפסדן רב: שבשי שיבשא. בעלי בתים המלוים תבואה לאריסים לזרע ומשלמין להם לגורן תבואה חדשה: סייעו בגופה דארעא. בחריש ובקציר מעט: הויא כהלואה. סאה בסאה: מנטרי באגי. שומרי הקמות עד הקציר: הפוכו בבי דרי. סייעו את בני הבקעה בדישת התבואה בגורן בהולכה ובהבאה סיועא פורתא לפי שבשביל שאתם ממתינים שכרכם עד גמר מירוח הגורן הם נותנים לכם מתנה יותר על שכרכם לפיכך סייעו אותם כדי שתהא פעולתכם מושכת עד כלות הגורן ושכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ואין כאן המתנה ואם יוסיפו לכם אין זה שכר המתנת שכרכם אלא אוזולי מוזלי לגבייכו: כולי עלמא. החוכרים שדותיהם לאריסים: שקלי ארבעה. כורין בחכירות השדה: ומסלקי לאריסא בניסן. כופין אותם לקצור תבואתו ולהסתלק ממנה בניסן: ומר משום דנטר ליה עד אייר. שקיל שיתא וקא סלקא דעתך משום המתנת החכירות קא מוספי: אתון הוא דעבדיתו שלא כדין. שאתם מסלקין אותן בניסן ועדיין לא נתמלאת התבואה בקשיה ומפסידין אותן הרבה וארעא לאריסא משתעבד עד שתתבשל התבואה כל צרכה הלכך שלא כדין היא כפייתכם: אנא נטרנא להו עד אייר ומרווחנא להו בכמה. ושכר שדי אני נוטל שלכך אני מפריז על חכירתה ואינו בשכר המתנת ד' כורין:

תוספות

ברשות מוכר מותר. וכגון שנתן לו שכר עמלו ומזונו שלא יהא טורח לו בשכר הלואה וא''ת א''כ מאי קמ''ל וי''ל דסיפא איצטריך ליה ברשות לוקח אסור דס''ד דלא מיחזי כרבית כיון שהוא מוכר במקום היוקר כמו שהוא נותן לו כאן במקום הזול: החמרים מעלין במקום היוקר כבמקום הזול. פירש בקונטרס אפילו אחריות הדרך בהליכה ובחזרה על החמרים ואי אפשר לומר כן דלעיל (דף סה.) גבי טרשא דרב חמא פי' בקונטרס גופיה שהיה אחריות ההליכה על רב חמא אע''ג דהוו שבקי להו מיכסא ונקטי להו שוקא ואפילו היה שם אחריות עליהם של מקבלים יש להתיר שם יותר מכאן דבשכר דשבקי להו מיכסא ונקטי להו שוקא יותר מבסחורות אחרות הויא שויא טפי והוו זבני לה ביוקר אבל כאן מה שהיו ניכרים סוחרים ע''י המעות ומגלו להו תרעא כך היה נעשה להם במעות אחרים וכל לוין כמו כן משתכרים ועוד דפריך בסמוך אדרב דשקיל חמשא בסורא ומקבל אונסא דאורחא ונשקול שיתא ולא פריך לא ליקביל אונסא דאורחא אלא נראה דאחריות הדרך בחזרתם עם התבואה ממקום הזול היה על בעה''ב והחמרים היו משתכרין במעות בהליכה ממקום היוקר למקום הזול בשום סחורה ואי לאו טעמא דמגלו להו תרעא או מוזלי גבייהו הוה אסור דבשכר הלואה של הליכה היו טורחין להם בחזרה: מאי טעמא ניחא להו דמגלי להו תרעא. לא ה''מ למימר כגון דיהבי להו שכר עמלם כדפי' ברשות מוכר מותר כי זה לא היה שום חידוש ור''ח פי' דאפילו שכירות החמרים נותן בעה''ב לחמרים ומ''מ נראה דמודה דלא יהיב שכר עמלם דאי יהיב לא הוה צריך כלל לטעמא דגלויי תרעא ואוזלי גבייהו ומה שדחק ר''ח לומר שנותן שכר החמרי' לפי שדומה לו שכר מועט גלוי תרעא ובחנם דחק דהקילו חכמים ברבית דרבנן כמו לעיל (דף סט.) ריש עגלא לפטומא: ניחא להו דמגלי להו תרעא. פירש בקונטרס ע''י מעות שבידם ניכרים סוחרים ומקיפין להם סחורות אחרות וקשה דקאמר איכא בינייהו תגרא חדתא ולפירושו איכא בינייהו נמי תגרא ישן דטעמא דמגלו להו תרעא ליכא שהרי ניכרים הם מימי קדם ונראה כפי' ר''ח דפירש דטעמא דמגלו להו תרעא שבעלי בתים המלוים מגלים להם שערי היוקר שפעמים בעוד שהולכים החמרים למקום הזול וחוזרין מתייקרין כאן ובעלי בתים מודיעין להם ומסייעין להם למכור: בתורי דנפיש פסידייהו. ר''ח גריס בתוורי ופי' שמוכר עגלים קטנים ולדות עדרו אשר יולדו לו בשנה זאת ומודה רב בהו דשרי שרגילות הרבה שמפילות והוה הקלקול יותר מתיוהא של פרדס: דשבשי שיבשא. פי' בקונטרס בעלי בתים המלוים תבואה לאריסים לזרע ומשלמין להן לגורן תבואה חדשה ולא אשכחן בשום דוכתא שקורין זה שיבשי ושיבשי היינו זמורות שמתרגם (בראשית מ) שלשה שריגים תלת שיבשין וכן (ברכות דף ה:) [דלא יהיב מר שיבשא לאריסא] (זבן שיבשתא מאריסא) ור''ח פירש שנותנין מעות לבעל הזמורות בכך וכך המשוי והם שוים יותר בשעת שזומר הכרמים וליכא תיוהא בזמורות כמו בפירי ולכך מצריך שמואל להפוכי בארעא:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר