|
טקסט הדף מנוקד
אָמַר שְׁמוּאֵל בִּיתֵדוֹת
תָּנוּ רַבָּנַן קְרָשִׁים מִלְּמַטָּן עוֹבְיָין אַמָּה וּמִלְּמַעְלָן כָּלִין וְהוֹלְכִין עַד כְּאֶצְבַּע שֶׁנֶּאֱמַר יִהְיוּ תַמִּים עַל רֹאשׁוֹ וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר תַּמּוּ נִכְרָתוּ דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר כְּשֵׁם שֶׁמִּלְּמַטָּן עוֹבְיָין אַמָּה כָּךְ מִלְּמַעְלָן עוֹבְיָין אַמָּה שֶׁנֶּאֱמַר יַחְדָּיו וְהָכְתִיב תַּמִּים הַהוּא דְּלֵיתוֹ שַׁלְמִין וְלָא לֵיתוֹ דְּנִיסְרָא וְאִידַּךְ נָמֵי הָכְתִיב יַחְדָּו הָהוּא דְּלָא לִישַׁלְחוֹפִינְהוּ מֵהֲדָדֵי בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר כְּשֵׁם שֶׁמִּלְּמַטָּן עוֹבְיָין אַמָּה כָּךְ מִלְּמַעְלָן עוֹבְיָין אַמָּה הַיְינוּ דִּכְתִיב וּלְיַרְכְּתֵי הַמִּשְׁכָּן יָמָּה תַּעֲשֶׂה שִׁשָּׁה קְרָשִׁים וּשְׁנֵי קְרָשִׁים תַּעֲשֶׂה לִמְקֻצְעֹת דְּאָתֵי פּוּתְיָא דְהָנֵי מְמַלֵּי לֵיהּ לְסוּמְכָא דְהָנֵי אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר מִלְּמַטָּן עוֹבְיָין אַמָּה מִלְּמַעְלָן כָּלִין וְהוֹלְכִין עַד כְּאֶצְבַּע הַאי עָיֵיל וְהַאי נָפֵיק דְּשָׁפֵי לְהוּ כִּי טוּרִין וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים תָּנָא בְּנֵס הָיָה עוֹמֵד וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעֹת אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת שְׁמֹנֶה וְעֶשְׂרִים בָּאַמָּה שְׁדִי אוּרְכַּיְיהוּ לְפוּתְיָא דְמִשְׁכָּן כַּמָּה הָוְיָא עֶשְׂרִין וְתַמְנֵי דַּל עֲשַׂר לְאִיגָּרָא פָּשׁוּ לְהוּ תֵּשַׁע לְהַאי גִּיסָא וְתֵשַׁע לְהַאי גִּיסָא לְרַבִּי יְהוּדָה מִיגַּלְּיָא אַמָּה דַאֲדָנִים לְרַבִּי נְחֶמְיָה מִיגַּלְּיָא אַמָּה דִקְרָשִׁים שְׁדִי פּוּתַיְיהוּ לְאוּרְכֵּהּ דְּמִשְׁכָּן כַּמָּה הָוְיָא אַרְבְּעִין דַּל תְּלָתִין לְאִיגָּרָא פָּשָׁא לְהוּ עֲשַׂר לְרַבִּי יְהוּדָה מִכַּסְּיָא אַמָּה דַאֲדָנִים לְרַבִּי נְחֶמְיָה מִיגַּלְּיָא אַמָּה דַאֲדָנִים וְעָשִׂיתָ יְרִיעֹת עִזִּים לְאֹהֶל וְגוֹ' אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה וְגוֹ' שְׁדִי אוּרְכַּיְיהוּ לְפוּתְיָא דְמִשְׁכָּן כַּמָּה הָוְיָא תְּלָתִין דַּל עֲשַׂר לְאִיגָּרָא פָּשׁוּ לְהוּ עֲשַׂר לְהַאי גִּיסָא וַעֲשַׂר לְהַאי גִּיסָא לְרַבִּי יְהוּדָה מִיכַּסְּיָא אַמָּה דַאֲדָנִים לְרַבִּי נְחֶמְיָה מִיגַּלְּיָא אַמָּה דַאֲדָנִים תַּנְיָא נָמֵי הָכִי וְהָאַמָּה מִזֶּה וְהָאַמָּה מִזֶּה בָּעֹדֵף לְכַסּוֹת אַמָּה שֶׁל אֲדָנִים דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר לְכַסּוֹת אַמָּה שֶׁל קְרָשִׁים שְׁדִי פּוּתַיְיהוּ לְאוּרְכֵּיהּ דְמִשְׁכָּן כַּמָּה הָוְיָא אַרְבְּעִין וְאַרְבְּעֵי דַּל תְּלָתִין לְאִיגָּרָא פָּשׁוּ לְהוּ אַרְבֵּסְרֵי דַּל תַּרְתֵּי לְכַפְלָא דִּכְתִיב וְכָפַלְתָּ אֶת הַיְרִיעָה הַשִּׁשִּׁית אֶל מוּל פְּנֵי הָאֹהֶל פָּשׁוּ לְהוּ תַּרְתֵּי סְרֵי בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יְהוּדָה הַיְינוּ דִּכְתִיב חֲצִי הַיְרִיעָה הָעֹדֶפֶת תִּסְרַח אֶלָּא לְרַבִּי נְחֶמְיָה מַאי תִּסְרַח תִּסְרַח מֵחַבְרוֹתֶיהָ תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לְמָה מִשְׁכָּן דּוֹמֶה לְאִשָּׁה שֶׁמְהַלֶּכֶת בַּשּׁוּק וְשִׁפּוּלֶיהָ מְהַלְּכִין אַחֲרֶיהָ תָּנוּ רַבָּנַן חֲרוּצִים הָיוּ קְרָשִׁים וַחֲלוּלִים הָיוּ אֲדָנִים רש"י
אמר שמואל ביתדות. לא היו מקורות מלמטה אלא יתדות היו וריוח ביניהן כעין אותן שלנו העשויות להביא עצים. ולי נראה פי' דאטבי כמו אטבא דספרי האמור במנחות (ד' לב.) והוא גלואו''ן בלע''ז שמבקע מקל אחד בראשו ונושך בו דפי הקונטרס והכי קאמר רב כהנא באטבי לא היה נותן ריוח בין כל סדרא וסדרא כדקאמרת דמתוך שהסדר גבוה ג' קרשים כל אחד רחבו אמה וחצי ומושבו קצר שהוא אמה של עובי ותו לא הרי הן נופלות זו על זו אלא מושיב שתי שורות של שלש שנים זו אצל זו כמין אטבי ששתי צלעות האטבא סמוכות זו לזו כן מושיב לראש העגלה האחת ומחזיקות זו את זו ונמצא מקום מושב הסדר ב' אמות וכן עושה לראש השני ואמת הריוח באמצע ופרכינן היכא מנח להו לקרשים אגבה דעגלה והא עגלה גופה מקורה הואי ותינח צידיהן וביניהן כו' כדפרי' וללשון רבותי אין לשון הגירסא נראה כפירושן ולמה הוזכרו אותן טבעות כאן לשלחופינהו לקרשים שבשני סדרים הפנימית שלא יהו טבעותיהן מכוונין זו כנגד זו: ולהלן הוא אומר תמו נכרתו. מה תמו הנאמר להלן לשון כלייה אף תמים האמור כאן לשון כלייה: שנא' יחדו. כולן שוות: דלא לייתי דנסרא. קרש אחד מב' חתיכות: דלא לישלחופינהו. אחד לפנים ואחד לחוץ אלא מושיב הקרשים מכוונין זה אצל זה שיעמדו הקרשים מכוונים עוביה של זו כנגד עוביה של זו: ואתי פותיא דהני וממלא סומכא דהני. שכשהושיב ששה קרשים למערב נמצא רחבן תשע אמות והמשכן רחבו י' נמצא חסר הכותל חצי אמה לצפון וחצי אמה לדרום ומביא שני קרשים אחד למקצוע זה ואחד למקצוע זה ומושיבן אצל השש ורוחב הקרש אמה וחצי נמצא חצי האמה ממלא וסותם חסרון הקיר מערבי והאמה מכסה עביו של קרש הדרומי החיצון נמצאו הזויות שוין מבחוץ שני חודי הקרשים סמוכין יחד וכן לצפון: האי עייל והאי נפיק. דכיון דקרש אחד שבדרום ושבצפון למעלה כלה בעביו וקרש ההוא נותן במקצוע רחב אמה וחצי נמצא רחב הקרש של מקצוע בולט ויוצא לדרום מלמעלה חוץ מעביו של דרומי וכן לצפון: דשפי להו. לרוחב ב' קרשים שבמקצוע ומקצרן למעלה מרחבן שלא יהיו בולטין: כי טורים. ההרים הללו שהן משופעין [מב' צדדים]: בנס היה עומד. שאחר שהקרשים כולן נתונין באדנים לצפון למערב ולדרום היה נותנו ומבריח לשלשת הרוחות ואין לך אומן יכול לעשות כן ובנס היה נכפף מאליו: דל עשר לאיגרא. לרחב חלל המשכן שהוא י' אמות: לרבי יהודה. דאמר למעלה כלין עוביין של קרשים לכאצבע אינן ממעטין ביריעות וכשפורשן לרחב המשכן נופלות תשע אמות לצפון ומכסין ט' אמות לקרשים מבחוץ ואמה של אדנים מגולה שהאדנים גבהן אמה וחלולין הם והקרשים חרוצין למטה באמצע חצי אמה רחב בגובה אמה ונשאר חצי אמה לכאן וחצי אמה לכאן והן שתי ידות לקרש האחד ומחסר מן הידות מבחוץ ומשני צידיהן לרכוב על עובי דופני האדן כשנועץ שתי הידות בשני אדנים כדי שיהיו הקרשים תכופות ומשולבות אשה אל אחותה ולא יהא עובי האדן מפסיק ביניהן: לרבי נחמיה. דאמר אף מלמעלה עוביין אמה ממעט עובי הקרשים הדרומיות והצפוניות אמה לכאן ואמה לכאן באורך היריעות ואינן נופלות אלא ח' אמות לכל צד: מיגליא אמה מן הקרשים. חוץ לאדנים ואמה דאדנים: שדי פותייהו לאורכא דמשכן. לאחר שחברו ה' יריעות לבד וכל אחת ד' אמות רחב הרי כ' אמות וכנגדן במחברת השנית שהיא של ה' יריעות. הרי מ' ל' מהן הויין גג למשכן לאורכו ועשר העודפות: לרבי יהודה. דאמר אין עובי קרשים שבמערב ממעט בהו נמצא היו''ד אמות כולן תלויות ומכוסות כל י' אמות של אורך הקרש הרי אף האדנים של צד מערבי מכוסין: ועשית יריעות עזים. אלו יריעות עליונות הפרוסות על יריעות התחתונות העליונות קרויות אהל כלומר לגג ומכסה והתחתונות קרויות משכן עצמו שהן לנוי תכלת וארגמן ותולעת שני: מיכסיא אמה דאדנים. שנשארת מגולה מן התחתונות יכסוה העליונות: לרבי נחמיה מיגליא אמה דאדנים. ועודפה של יריעה זו הוצרך לכסות אמה דקרשים שלא כסוה התחתונות: בעודף. שיריעות האהל עודפות על יריעות המשכן ב' אמות יהיה סרוח על כיסוי התחתונות לכסות מה שלא כיסוהו: ארבעים וארבע. די''א יריעות היו: תרתי דכפלא. שהיתה נוטה רוחב חצי יריעה על רוח מזרחית שלא היו שם קרשים שהוא פתח למשכן ואין שם אלא מסך פרוש כמו וילון כדכתיב ועשית מסך לפתח האהל וגו': בשלמא לרבי יהודה. דאמר עובי הקרשים לא ממעט ביריעות היינו דכתיב חצי היריעה העודפת בעליונות יותר מן התחתונות תסרח על אחורי המשכן סרוח על כל אורך הקרשים והאדנים של מערב ונגררות בארץ: מאי תסרח. אמה אחת נגררת ותו לא שהרי עובי הקרשים מיעט בה אמה: מחברותיה. חצי היריעה סרוחה מחברותיה אמה ממנה לכסות האדנים ואמה נגררת: ושיפוליה. שולי בגדיה כך היתה יריעה של אחריו נגררת בארץ: חרוצים היו קרשים. כמו שפירשתי חצי אמה באמצע רחבן מלמטה בגובה אמה ונשארין הידות לכאן ולכאן וגם הם חרוצים מבחוץ כשיעור עובי דופן האדן ברחב ובגובה אמה עד הארץ לרכוב על האדן שיהו משולבות קרש על קרש ולא יפסיק עובי שני האדנים ביניהם: וחלולים היו האדנים. שבאותו חלל היו תוקעין ידות הקרשים:
תוספות
דל עשר לאיגרא. בכולה שמעתא אמר דרוחב המשכן י' אמות וקשה לר''י דמנא ליה להש''ס הא דילמא המשכן היה רוחבו י''א אמה והקרשים נאמר שלא היה עוביין אלא חצי אמה ושני קרשים למקצעות המשכן היו סותמות אמת אויר מכאן ואמת אויר מכאן וחצי אמה העודפת ברוחב הקרש כנגד עובי הקרשים של צד צפון ודרום ומאי חזית למימר איפכא שחצי אמה לכאן וחצי אמה [לכאן] הוא למלאות חסרון הכותל ואמה עובי להיות כנגד עובי הקרש הדרומי והצפוני ואומר ר''י דמבית עולמים ילפינן לה שהיה אורכו ששים אמה ורוחבו עשרים ה''נ במשכן רחבו שליש ארכו: תנא בנס היה עומד. אומר ר''י דהכא דקאמר שבריח התיכון היה מסבב ג' רוחות פליגא אברייתא דמלאכת המשכן דהתם אמר שלא היה נס אלא היו שם חמשה שנים למעלה אחד מתחיל מתחילת אורך המשכן עד חציו והשני מתחיל משם ואילך עד סוף הרוח וכן למטה היו שני בריחים כזה הענין אבל האמצעי היה הולך מרוח מזרח עד רוח מערב והיינו מן הקצה אל הקצה ולא היה מקיף כל שלש רוחות:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|