|
טקסט הדף מנוקד
לָאו הַיְינוּ הַנָּחָתָן בָּעֵי רָבָא אֱגוֹז בִּכְלִי וּכְלִי צָף עַל גַּבֵּי מַיִם מַהוּ מִי אָמְרִינַן בָּתַר אֱגוֹז אָזְלִינַן וְהָא נָיַיח אוֹ דִילְמָא בָּתַר כְּלִי אָזְלִינַן וְהָא לָא נָיַיח תֵּיקוּ שֶׁמֶן עַל גַּבֵּי יַיִן מַחֲלוֹקֶת רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי וְרַבָּנַן דִּתְנַן שֶׁמֶן שֶׁצָּף עַל גַּבֵּי יַיִן וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּשֶּׁמֶן לֹא פָּסַל אֶלָּא שֶׁמֶן רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר שְׁנֵיהֶם חִיבּוּר זֶה לָזֶה
אָמַר אַבָּיֵי בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים עֲמוּקָּה עֲשָׂרָה וּרְחָבָה שְׁמֹנָה וְזָרַק לְתוֹכָהּ מַחְצֶלֶת חַיָּיב חִילְּקָהּ בְּמַחְצֶלֶת פָּטוּר לְאַבָּיֵי דִּפְשִׁיטָא לֵיהּ דְּמַחְצֶלֶת מְבַטְּלָא מְחִיצְתָּא כׇּל שֶׁכֵּן חוּלְיָא דִּמְבַטְּלָא מְחִיצְתָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן דְּמִיבַּעְיָא לֵיהּ חוּלְיָא מַחְצֶלֶת פְּשִׁיטָא דְּלָא מְבַטְּלָא מְחִיצְתָּא וְאָמַר אַבָּיֵי בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים עֲמוּקָּה עֲשָׂרָה וּרְחָבָה אַרְבָּעָה מְלֵאָה מַיִם וְזָרַק לְתוֹכָהּ חַיָּיב מְלֵאָה פֵּירוֹת וְזָרַק לְתוֹכָהּ פָּטוּר מַאי טַעְמָא מַיִם לָא מְבַטְּלִי מְחִיצְתָּא פֵּירוֹת מְבַטְּלִי מְחִיצְתָּא תַּנְיָא נָמֵי הָכִי הַזּוֹרֵק מִן הַיָּם לְאִיסְרַטְיָא וּמִן הָאִיסְרַטְיָא לַיָּם פָּטוּר רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אִם יֵשׁ בִּמְקוֹם שֶׁזָּרַק עָמוֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה חַיָּיב מַתְנִי' הַזּוֹרֵק אַרְבַּע אַמּוֹת בַּכּוֹתֶל לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים כְּזוֹרֵק בָּאֲוִיר לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים כְּזוֹרֵק בָּאָרֶץ הַזּוֹרֵק בָּאָרֶץ אַרְבַּע אַמּוֹת חַיָּיב גְּמָ' וְהָא לָא נָח אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בִּדְבֵילָה שְׁמֵינָה שָׁנִינוּ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אָמַר רַבִּי חִיָּיא זָרַק לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה וְהָלְכָה וְנָחָה בְּחוֹר כׇּל שֶׁהוּא בָּאנוּ לְמַחְלוֹקֶת רַבִּי מֵאִיר וְרַבָּנַן לְרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר חוֹקְקִין לְהַשְׁלִים מִיחַיַּיב לְרַבָּנַן דְּאָמְרִי אֵין חוֹקְקִין לְהַשְׁלִים לָא מִיחַיַּיב תַּנְיָא נָמֵי הָכִי זָרַק לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה וְהָלְכָה וְנָחָה בְּחוֹר כׇּל שֶׁהוּא רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּיב וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב תֵּל הַמִּתְלַקֵּט עֲשָׂרָה מִתּוֹךְ אַרְבַּע וְזָרַק וְנָח עַל גַּבָּיו חַיָּיב תַּנְיָא נָמֵי הָכִי מָבוֹי שֶׁשָּׁוָה לְתוֹכוֹ וְנַעֲשָׂה מִדְרוֹן לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ שָׁוָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְנַעֲשָׂה מִדְרוֹן לְתוֹכוֹ אוֹתוֹ מָבוֹי אֵינוֹ צָרִיךְ לֹא לֶחִי וְלֹא קוֹרָה רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר תֵּל הַמִּתְלַקֵּט עֲשָׂרָה מִתּוֹךְ אַרְבַּע וְזָרַק וְנָח עַל גַּבָּיו חַיָּיב מַתְנִי' זָרַק לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת וְנִתְגַּלְגֵּל חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת פָּטוּר חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת וְנִתְגַּלְגֵּל לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת חַיָּיב גְּמָ' וְהָא לָא נָח אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְהוּא שֶׁנָּח עַל גַּבֵּי מַשֶּׁהוּ תַּנְיָא נָמֵי הָכִי זָרַק חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת וּדְחָפַתּוּ הָרוּחַ וְהִכְנִיסַתּוּ וְאַף עַל פִּי שֶׁחָזְרָה וְהוֹצִיאַתּוּ פָּטוּר אֲחָזַתּוּ הָרוּחַ מַשֶּׁהוּ אַף עַל פִּי שֶׁחָזְרָה וְהִכְנִיסַתּוּ חַיָּיב אָמַר רָבָא תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה לְרַבָּנַן צָרִיךְ הַנָּחָה עַל גַּבֵּי מַשֶּׁהוּ יָתֵיב מָרִימָר וְקָאָמַר לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְמָרִימָר רש"ילאו היינו הנחתן. ואם נטלו משם לאו עקירה היא: שמן על גבי יין. לענין שבת מחלוקת ר' יוחנן בן נורי ורבנן: דתנן שמן. של תרומה: שצף על גבי יין. של תרומה משום הכי נקט טבול יום משום דפוסל ואינו מטמא הלכך לא פסל אלא שמן בלבד דלאו חיבור הוא למיהוי כחד ואילו הוה טמא הוה מטמא ליה לשמן ושמן פסל ליה ליין: שניהם חיבור. דהוי כחד ונפסל אף היין ולענין שבת נמי לרבנן הוה ליה כאגוז על גבי מים ולרבי יוחנן הוה ליה כמים על גבי מים: וזרק לתוכה מחצלת. משום סיפא נקט ליה דבעי למימר חלקה במחצלת פטור לאשמעי' דהנחת חפץ וסילוק מחיצה בהדדי פטור והכא סילוק מחיצה דזיל הכא ליכא ארבעה וזיל הכא ליכא ד' דבצר ליה עובי מקום מחצלת: כל שכן חוליא. דסילוק מחיצה ודאי הוא דמבטיל לה: לרבי יוחנן מחצלת פשיטא ליה דלא מבטלה. דאי נמי אמרינן סילוק מחיצה והנחת חפץ כי הדדי פטור הכא חייב דלא מבטל ליה הלכך לאו סילוק מחיצה היא: וזרק לתוכה. מרה''ר מידי דנייחא כגון אבן או מים: חייב. ולא אמרינן כיון דמלא הוא לא הוי רה''י דמבטל להו מחיצות: מלאה פירות. פטור דבטיל מחיצות כאילו מלאוה עפר: תניא נמי הכי. דמים לא מבטלי מחיצה: מן הים לאיסרטיא. מכרמלית לרה''ר פטור: איסרטיא. הוא סרטיא: ר''ש אומר אם יש. בים במקום שזרק גומא מיוחדת לבדה עמוקה עשרה ורחבה ד' רה''י לעצמה היא ולא הוי כשאר ים אף על גב דים נמי עמוק הוא וממילא שמעינן מדר''ש דמים לא מבטלי מחיצה: גמ' רבי מאיר ורבנן. דאיפליגו בחוקקים להשלים בפ''ק דיומא (דף יא:) ובעירובין (ד' יא:) לר''מ דאמר חוקקין להשלים במקו' שיש כדי לחוק הכא חייב דרואין החור כאלו הוא ארבע: תל המתלקט. שהוא מדרון והולך ומתלקט מעט מעט עד שמגביה י' מתוך ד''א הרי הוא כאלו זקוף כולו והוי רה''י במקום גובהו ואם זרק מרה''ר ונח על גביו חייב ודוקא נקט מתוך ד' אמות דאי מתוך ה' הרי הוא כשאר רשות הרבים דניחא תשמישתיה להילוך: ונעשה מדרון לרה''ר. שהיה קרקע המבוי גבוה מקרקע רה''ר והוצרך לשפע אצל פתחו לצד רה''ר או שהיה שוה לרה''ר ונעשה מדרון לתוכה שהיה רה''ר גבוה מקרקע המבוי וכניסת המבוי נמי מן הפתח ולפנים גבוה כקרקע רה''ר ברחב אמה או חצי אמה ואח''כ הוא נעשה מדרון לצד דופן האמצעי: אותו מבוי אינו צריך לחי. דאותו גובה שבצד הפתח הוה ליה מחיצה אף על פי שהוא משפע והולך: מתני' זרק חוץ לד''א ונתגלגל כו' חייב. לא שנפל לארץ דא''כ לא צריכא למימר אלא שהרוח גלגלתהו מן האויר לתוך ד' אמות: גמ' והא לא נח. חוץ לד' ואמאי אזלינן בתרה: שנח ע''ג משהו. שעמד קצת ואח''כ נתגלגל והוא הדין אם אחזתן הרוח באויר ועכבתו מעט ואחר כך הכניסתו דחשיב נמי הנחה אם בתוך ג' הוא: ודחפתו הרוח. בעודו באויר: אחזתו משהו. הרוח עכבתו במקומו מעט: לרבנן. דפליגי עליה דר''ע בזורק מרה''י לרה''י ורה''ר באמצע דלית להו קלוטה כמי שהונחה לא תימא בתוך ג' מודו אלא אפילו תוך ג' נמי צריך שינוח ואם עבר רה''ר כולה פטור ונפקא מינה נמי לזורק ד' אמות וכשבא לנוח והגיע לתוך ג' נזכר שגגתו עד שלא נח פטור כדאמרינן במתני' (דף קב.) עד שתהא תחלתו וסופו שגגה ולא אמרינן עד שלא נזכר הוה ליה מונח: תוספותפירות מבטלי מחיצתא. וא''ת ומ''ש מדבילה שמינה דאמרינן לעיל דלא מבטלי ואביי דהכא אית ליה שינויא דבדבילה שמינה שנו כדאמר בפ''ק (דף ז:) זימנין משני ליה בכותל דלית ביה חור ובדבילה שמינה כו' וי''ל דדבילה אינה עומדת כל כך להתבטל שם בכותל כמו שרגילין לבטל פירות בבור כעין תבואה אי נמי דבילה דבר מועט הוא ולא מבטלא אבל בור מלא פירות או חציו מבטל רה''י וה''ה דגרעין אחד או דבר מועט לא מבטל רה''י וא''ת היכי ממעטי הני פירות והא אמר בפרק חלון (עירובין עח:) כל דבר הניטל בשבת אינו ממעט ואפי' אי איירי הכא בטבל שאין ניטל בשבת מ''מ כיון דניטל מן התורה הזורק לתוכו אמאי פטור ואומר ר''י דמן התורה ממעט כל דבר ואפילו הניטל ומדרבנן הוא דגזרו דדבר הניטל אינו ממעט ולהכי לא קאמר מותר לזרוק בתוכו אלא קאמר הזורק לתוכו פטור משמע דאיסורא דרבנן איכא ואפילו בחריץ שבין שתי חצרות אמרו דדבר הניטל אינו ממעט אע''ג דהוי לקולא דלא אסרי אהדדי אבל ק''ק דבפרק חלון (שם) מייתי על בית שמילאוהו תבן דהוי לענין אהל דאורייתא: והלכה ונחה בחור כל שהוא כו'. בחור מפולש איירי והאי חוקקין להשלים היינו לשוויה מקום ד' כדפי' בפ''ק (דף ז:): והא לא נח. וא''ת מאי פריך והתניא לעיל (ד' צז.) תוך ג' ד''ה חייב אע''ג דלא נח ואין נראה לומר דאתוך ד' אמות קאי אמאי פטור הא לא נח וא''כ כשנח אחר כך חוץ לארבע יתחייב דהא (מתניתין) נמי הכי משמע דאחוץ לד' אמות פריך אמאי חייב וי''ל דפריך לרבא דאמר תוך שלשה לרבנן בעי הנחה ע''ג משהו: אחזתו הרוח משהו כו'. פי' שעיכבתו ע''ג קרקע או אפי' באויר כדפי' בקונט' דחשיבה אחיזת הרוח כמונח על גבי משהו ונראה דע''ג קרקע אפי' לר' יהודה דהיינו רבנן דקאמר רבא דצריך הנח' מודה) דלא בעינן כדפי' לעיל (דף פ.) ומיהו ק''ק דבסמוך מסקינן איפכא דמתגלגל כיון דאין סופו לנוח לאו כמונח דמי אבל האי כיון דסופו לנוח כמונח דמי וחזר ר''י לפרש דודאי רבי יהודה סבר כר''ע דקלוטה כמו שהונחה היכא דבעי שתנוח שם כי ההוא דפירקין אבל בההוא דפרק בתרא דעירובין (ד' צז:) היה קורא בספר דלא בעי שתפול שם בעי ר' יהודה הנחה על גבי משהו ורבא קאמר דרבנן דר''ע לית להו קלוטה כמו שהונחה דמיא בשום מקום אפי' רצונו שתנוח שם אפילו תוך ג' ולא ס''ל כברייתא דלעיל דקתני תוך ג' ד''ה חייב אלא סבר כברייתא דהכא דקתני אחזתו הרוח משהו ומתניתין נמי משמע דאיירי בנח משהו כדאוקי ר' יוחנן דומיא דרישא דקתני תוך ד' אמות פטור דאיירי בשנח דאי לאו הכי אמאי מיפטר ורב חלקיה בר טוביה דאמר לעיל תוך שלשה ד''ה חייב מוקי מתניתין בדלא נח ורישא דקתני פטור מיירי כגון שפסק כחו ומחמת הרוח נתגלגל חוץ לארבע: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|