|
טקסט הדף מנוקד
אַהֲנַי כְּתִיבָה לְגֵירָעוֹן
רַבִּי יוֹסֵי הָיָה דּוֹרֵשׁ לְשׁוֹן הֶדְיוֹט דְּתַנְיָא רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת כְּתוּבָּה מִלְוָה גּוֹבֶה מִלְוָה לִכְפּוֹל גּוֹבֶה מֶחֱצָה נְהַרְבְּלָאֵי גָּבוּ תִּילְתָּא מָרִימָר מַגְבֵּי נָמֵי שְׁבָחָא אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְמָרִימָר וְהָתַנְיָא לִכְפּוֹל גּוֹבֶה מֶחֱצָה לָא קַשְׁיָא הָא (דִּקְנֵי) [דִּקְנוֹ] מִינֵּיהּ הָא דְּלָא (קָנֵי) [קְנוֹ] מִינֵּיהּ רָבִינָא מַשְׁבַּח וְכָתֵיב לִבְרַתֵּיהּ אֲמַרוּ לֵיהּ נִקְנֵי מִינֵּיהּ דְּמָר אֲמַר לְהוּ אִי מִקְנֵא לָא מִיכְפַּל אִי מִיכְפַּל לָא מִיקְנֵא הָהוּא גַּבְרָא דַּאֲמַר לְהוּ הַבוּ לָהּ אַרְבַּע מְאָה זוּזֵי לִבְרַתִּי בִּכְתוּבְּתַהּ שְׁלַח רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אַוְיָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב אָשֵׁי אַרְבַּע מְאָה דְּאִינּוּן תַּמְנֵי מְאָה אוֹ אַרְבַּע מְאָה זוּזֵי דְּאִינּוּן מָאתַן אָמַר רַב אָשֵׁי חָזֵינַן אִי אֲמַר הַבוּ לַהּ אַרְבַּע מְאָה זוּזֵי דְּאִינּוּן תַּמְנֵי מְאָה אִי אֲמַר כְּתוֹבוּ לַהּ אַרְבַּע מְאָה זוּזֵי דְּאִינּוּן מָאתַן אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רַב אָשֵׁי חָזֵינַן אִי אֲמַר לִכְתוּבְּתַהּ אַרְבַּע מְאָה זוּזֵי דְּאִינּוּן תַּמְנֵי מְאָה וְאִי אֲמַר בִּכְתוּבְּתַהּ אַרְבַּע מְאָה זוּזֵי דְּאִינּוּן מָאתַן וְלָא הִיא לָא שְׁנָא דְּאָמַר לִכְתוּבְּתַהּ וְלָא שְׁנָא דְּאָמַר בִּכְתוּבְּתַהּ אַרְבַּע מְאָה זוּזֵי דְּאִינּוּן מָאתַן עַד דְּאָמַר הַבוּ לַהּ סְתָמָא הָהוּא גַּבְרָא דְּקַבֵּל אַרְעָא מֵחַבְרֵיהּ אֲמַר אִי מוֹבַרְנָא לַהּ יָהֵיבְנָא לָךְ אַלְפָּא זוּזֵי אוֹבַיר תִּילְתָּא אָמְרִי נְהַרְדָּעֵי דִּינָא הוּא דְּיָהֵיב לֵיהּ תְּלָת מְאָה וּתְלָתִין וּתְלָתָא וְתִילְתָּא רָבָא אָמַר אַסְמַכְתָּא הִיא וְאַסְמַכְתָּא לָא קָנְיָא וּלְרָבָא מַאי שְׁנָא מֵהָא דִּתְנַן אִם אוֹבִיר וְלָא אֶעֱבֵיד אֲשַׁלֵּם בְּמֵיטְבָא הָתָם לָא קָא גָזֵים הָכָא כֵּיוָן דְּקָאָמַר מִילְּתָא יַתִּירְתָּא גּוּזְמָא בְּעָלְמָא הוּא דְּקָגָזֵים הָהוּא גַּבְרָא דְּקַבֵּיל אַרְעָא לְשׁוּמְשְׁמֵי זַרְעַהּ חִיטֵּי עֲבַדָא חִיטֵּי כְּשׁוּמְשְׁמֵי סְבַר רַב כָּהֲנָא לְמֵימַר מְנַכֵּי לֵיהּ כַּחְשָׁא דְאַרְעָא אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב כָּהֲנָא אָמְרִי אִינָשֵׁי (כָּחֲשָׁא) [תִּכְחוֹשׁ] אַרְעָא וְלָא לִכְחוֹשׁ מָרַהּ הָהוּא גַּבְרָא דְּקַבֵּיל אַרְעָא לְשׁוּמְשְׁמֵי זַרְעָא חִיטֵּי עֲבַדָא חִיטֵּי טְפֵי מִן שׁוּמְשְׁמֵי סְבַר רָבִינָא לְמֵימַר יָהֵיב לֵיהּ שְׁבָחָא דְּבֵינֵי בֵּינֵי אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּפְתִּי לְרָבִינָא אַטּוּ הוּא אַשְׁבַּח אַרְעָא לָא אַשְׁבַּחָה אָמְרִי נְהַרְדָּעֵי הַאי עִיסְקָא פַּלְגָא מִלְוָה וּפַלְגָא פִּקָּדוֹן עֲבוּד רַבָּנַן מִילְּתָא דְּנִיחָא לֵיהּ לְלֹוֶה וְנִיחָא לֵיהּ לְמַלְוֶה הַשְׁתָּא דְּאָמְרִינַן פַּלְגָא מִלְוָה אִי בָּעֵי לְמִשְׁתֵּי בֵּיהּ שִׁכְרָא שַׁפִּיר דָּמֵי רָבָא אָמַר לְהָכִי קָרוּ לֵיהּ עִיסְקָא דַּאֲמַר לֵיהּ כִּי יָהֲבִינָא לָךְ לְאִיעֲסוֹקֵי בֵּיהּ וְלָא לְמִשְׁתֵּי בֵּיהּ שִׁכְרָא אָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין וְאִם מֵת נַעֲשֶׂה מִטַּלְטְלִין אֵצֶל בָּנָיו רָבָא אָמַר לְהָכִי קָרוּ לֵיהּ עִיסְקָא דְּאִם מֵת לֹא יֵעָשֶׂה מִטַּלְטְלִין אֵצֶל בָּנָיו אָמַר רָבָא חֲדָא עִיסְקָא וּתְרֵי שְׁטָרֵי פְּסֵידָא דְמַלְוֶה רש"י
אהני כתיבה לגירעון. השטר מועיל לפחות דמיו אם יפחתו דמי המשכון שנשתמש בו הלוה יפרע משאר נכסיו ככל הכתוב בשטר: מקום שנהגו לעשות כתובה מלוה. שכל מה שכתוב בשטר כתובתה ודין נדוניא דהנעלת ליה מבי נשא לבית בעלה וכו' נפרעת ממנו כשנתארמלה או נתגרשה כדרך שבעל חוב נפרע ככל הכתוב בשטר מלוה כגון שכותבין בה כמו שאנו כותבין אחריות דנא קבילת עלאי: גובה מלוה. בעל גובה מאבי הבת כל מה שכתוב בכתובתה כאילו הלוהו: מקום שנהגו לכפול. לשום את מה שמכנסת לו כפליים בדמיו בשביל כבוד ולכתוב כפליים בכתובתה וכשהיא יוצאת אינה נפרעת אלא החצי: גובה. החתן מחמיו מחצה: מגבי שבחא. כל מה שהיה כותב וכופל היה גובה מאבי הבת: הא דקנו מיניה. מאבי הבת: ההוא דאמר להו. מצוה מחמת מיתה היה: שלח רב אחא כו'. האי לכתובתה אכתובה קאי או אגוביינא מקום שנהגו לכפול היה: הבו לה ארבע מאה. קאמר שיכתבו אותן תמני מאה בכתובתה או ד' מאה דכתובה קאמר דאינון מאתים לגבייה אי אמר לכתובתה. לגוביינא קאמר: ואי אמר בכתובתה. לכתוב לה בשטר כתובה קאמר: לא גזים. אינו מקבל עליו דבר גוזמא אלא כמשפט ולאו אסמכתא היא דהכי אפסדיה: דקביל ארעא לשומשמי. קבלנות היתה לזורעה שומשמין והן יקרין מן החטין ומכחישין הקרקע יותר מן החטין: ועבדה חטין כשומשמי. הצליח זריעתו ואף החטין הוקרו ונמצא שלא הפסיד בעל הבית במה ששינה זה ונשתכר כחש הקרקע שהיה נכחש בשומשמין יותר מן החטין: מנכה ליה. בעל הקרקע מחלקו דמי כחשא דארעא מה שהיתה מכחשת אם היה זורעה שומשמין יותר משזרעה חטין ולא יטול בה חטין שיעור שומשמין שהרי לא הכחישה כל כך מחמת החטין: אמר ליה אמרי אינשי כחוש ארעא כו'. כלומר היה לו לזרוע שומשמין אפילו היתה מכחשת קרקע יותר ולא יכחוש מרה ליטול עכשיו פחות וירעב הוא וביתו: טפי משומשמין. הוקרו החטין והצליחה אותה שנה זריעת חטין יותר משל שומשמין: יהיב ליה. בעל הקרקע מנכה לו מחכירתו ולא יטול אלא כדי שיעור דמי שומשמין שהיא ראויה להעשות לפי שזה גרם זה השבח: האי עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון. המקבל פרגמטיא מבעל הבית ושמה לה כפי דמיה שהיא שוה כאן והוא מוליכה למקום היוקר למחצית השכר חצי אחריות אונסים עליו כמלוה וחצי אחריותה על בעלים כפקדון: תקון רבנן הך תקנתא. דניחא להו לתרוייהו: ואי בעי למישתי ביה שכרא. אם רצה להוציא חציה בהוצאת ביתו מוציא שהרי מלוה עליו היא: לאיעסוקי ביה. דמתוך שתשתכר בשלך תטרח ותעסוק בה יפה: ואם מת. הלוה והעיסקא קיימת ביד בניו הרי חצייה שהיא מלוה נעשית מטלטלין אצל בניו ואין הבעלים גובים ממנה דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב: להכי קרו ליה עיסקא. שתהא קיימת תמיד ומתעסק בה ויסמכו עליה בעליה שלא תינתן להוציאה ואם מת לוה יגבה ולא תיעשה כמטלטלין שלהן דכיון דצריכה להיות קיימת סמיכתו עליה כמקרקעי דטעמא דלא קא משתעבדי מטלטלי דיתמי לב''ח משום דמעיקרא לאו עלייהו סמך דלאו למיגבי מינייהו אוזפיה שהרי בידו להוציאן אבל הני אין בידו להוציאן וסמך עלייהו: חד עיסקא ותרי שטרי פסידא דמלוה. משום דסתם עיסקא תילתא באגר לבעל הבית ופלגא בהפסד כדאמר באיזהו נשך (לעיל דף סח:) גבי שטרא דרב עיליש דאי לא מתחזי כרבית דכיון דפלגא מלוה אי לאו דשקיל מנתא באגרא דפלגא פקדון אישתכח דקא טרח בפקדון משום רבית דמלוה הלכך מאן דיהיב עיסקא שני חבילות בגדים במנה נכתוב שטר של מנה אי מפסיד באחת מן החבילות מדמי הקרן מחמשים חמשה דינרים ומשתכר בחבירתה ט''ו דינרין אין כאן חשבון להפסד לבד ולשכר לבד אלא נשתכר בפרגמטיא זו י' דינרין (וישלמו תחילת חבילה החסירה בה' דינרין של ט''ו דינרים שהרויח בחבילה אחרת וי' דינרין הנותרים הן הן ריוח ויטול מהן דיהיב עיסקא תילתא באגר והמקבל תרי תילתי) ויטלו בעליו מאותם י' דינרים שליש שהן ג' דינרים ושליש דינר והמקבל יטול שני שלישים אי כתב עלייהו שני שטרות כל חבילה שטר של חמשים נמצא חשבון של כל אחד לבדו ויקבל עליו המלוה בהפסד החצי שהוא שני דינרים וחצי ובשכר של חבירתה לא יטול אלא שליש ולא נמצא לחלקו שכר אלא שלשים מעות דהיינו חמשה דינרים דדינר שש מעות כסף פשיטי הן הרי פסידא דמלוה:
תוספות
אהני כתיבה לגירעון. וא''ת היכי משמע לומר מה שכתב לו תשלומין דאית ליך עלי כל קבל דיכי שיהא מהני לשומטו מע''ג בניו שיהא טועה המקשה לומר שלכך כתב לו כן ויש לומר דהכי משמע ליה למקשה תשלומין דאית ליך עלי לא מכח תחילת המלוה שכבר נפרעת בנתינת המשכון כי הקניתיו לך והשאלתו לי ועל שאילה זו יש לך תשלומין. עליו וע''כ מקשה למה צריך לכתוב לו כך כדי לשומטו מע''ג בניו בלאו הכי נמי הוא שומטו דממילא קני ליה המשכון ואפילו לא יקנה לו הלוה וא''ת וכיון שאם לא כתב לו הוא פטור מן הגירעון א''כ מצוה הוא שלא יקחנו והיאך הוא מותר על ידי כתיבה זו וי''ל שמדעתו מקנה לו הלוה לפי שמחזירו לו ימים רבים וכיון שמקנה לו אינן עוד בידו בתורת השבת העבוט אלא בתורת שאלה א''נ רבנן הוא דתקון שיכתוב כדי שלא ימנע המלוה מלהחזיר כמו שתקן הלל פרוזבול לפי שראה שהיו נמנעים מלהלוות (שביעית פ''י מ''ג): סבר רב כהנא למימר מנכה ליה כחשא דארעא. ומתני' דקתני אומדין כמה היתה ראויה ליעשות גבי מקבל שדה והובירה היינו בר מכחשא דארעא א''נ הכא דוקא גבי שומשמי דמכחשי יותר סבר דמנכה לו ואפילו מאן דחייש לכחש גופנא בפ' הכונס (ב''ק דף נט.) הכא מודה לרב אשי דלא חיישינן: האי עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון. ממתני' דאיזהו נשך (לעיל דף סח.) דאין מושיבין חנוני למחצית שכר אא''כ נותן כו' לא שמעינן דהוה פלגא מלוה ופלגא פקדון דה''א דטפי מפלגא פקדון הוי ואפ''ה בעי שכר עמלו כיון דליכא תרי תילתי פקדון: דלא למישתי ביה שכרא. שכשמוציאה מפסיד המלוה שאין קרן שלו קיים ואין לו על מה לסמוך:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|