|
טקסט הדף מנוקדתְּרֵי עִיסְקֵי וְחַד שְׁטָרָא פְּסֵידָא דְּלֹוֶה וְאָמַר רָבָא הַאי מַאן דְּקַבֵּיל עִיסְקָא מִן חַבְרֵיהּ וּפְסֵיד טְרַח וּמַלְּיֵיהּ וְלָא אוֹדְעֵיהּ לָא מָצֵי אֲמַר לֵיהּ דְּרִי מֵהַיְאךְ פְּסֵידָא בַּהֲדַאי מִשּׁוּם דַּאֲמַר לֵיהּ לְהָכִי טְרַחְתְּ (לְמַלָּיוֹתֵיהּ) [וּמַלֵּיתֵיהּ] כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיקְרוֹ לָךְ מַפְסֵיד עִיסְקֵי וְאָמַר רָבָא הָנֵי בֵּי תְרֵי דְּעָבְדִי עִיסְקָא בַּהֲדֵי הֲדָדֵי וּרְוַוח וַאֲמַר לֵיהּ חַד לְחַבְרֵיהּ תָּא לִיפְלוֹג אִי אֲמַר לֵיהּ אִידַּךְ נַרְוַוח טְפֵי דִּינָא הוּא דִּמְעַכֵּב וְאִי אָמַר לֵיהּ הַב לִי פַּלְגָא דְּרַוְוחָא אָמַר לֵיהּ רַוְוחָא לְקַרְנָא מִשְׁתַּעְבֵּד וְאִי אָמַר לֵיהּ הַב לִי פַּלְגָא רַוְוחָא וּפַלְגָא קַרְנָא אָמַר לֵיהּ עִיסְקָא לַהֲדָדֵי מְשׁוּעְבַּד וְאִי אָמַר לֵיהּ נִפְלוֹג רַוְוחָא וְנִפְלוֹג קַרְנָא וְאִי מָטֵי לָךְ פְּסֵידָא דָּרֵינָא בַּהֲדָךְ אָמַר לֵיהּ לָא מַזָּלָא דְּבֵי תְרֵי עָדִיף מַתְנִי' הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ וְלֹא רָצָה לְנַכֵּשׁ וְאָמַר לוֹ מָה אִיכְפַּת לְךָ הוֹאִיל וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ אֶת חֲכִירָךְ אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר לוֹ לְמָחָר אַתָּה יוֹצֵא מִמֶּנָּה וּמַעֲלֵת לְפָנַי עֲשָׂבִים גְּמָ' אִי אָמַר לֵיהּ לְבָתַר הָכִי כָּרֵיבְנָא לַהּ אָמַר לֵיהּ חִטֵּי מְעַלְּיָיתָא בָּעֵינָא וְאִי אָמַר לֵיהּ זָבֵינְנָא לָךְ חִטֵּי מִשּׁוּקָא אָמַר לֵיהּ חִטֵּי דְּאַרְעַאי בָּעֵינָא וְאִי אָמַר לֵיהּ מְנַכֵּישְׁנָא לָךְ שִׁיעוּר מְנָתָיךְ אָמַר לֵיהּ קָא מַנְסְבַתְּ שֵׁם רַע לְאַרְעַאי וְהָתְנַן מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲלֵת לְפָנַי עֲשָׂבִים אֶלָּא מִשּׁוּם דְּאָמַר לֵיהּ בִּזְרָא דִּנְפַל נְפַל מַתְנִי' הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ וְלֹא עָשְׂתָה אִם יֵשׁ בָּהּ כְּדֵי לְהַעֲמִיד כְּרִי חַיָּיב לִטַּפֵּל בָּהּ אָמַר רַבִּי יְהוּדָה מַאי קִצְבָה בִּכְרִי אֶלָּא אִם יֵשׁ בָּהּ כְּדֵי נְפִילָה גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ וְלֹא עָשְׂתָה אִם יֵשׁ בָּהּ כְּדֵי לְהַעֲמִיד כְּרִי חַיָּיב לִטַּפֵּל בָּהּ שֶׁכָּךְ כּוֹתֵב לוֹ אֲנָא אֵוקֹים וְאֵנוּר וְאֶזְרַע וְאֶחְצוֹד וַאֲעַמַּר וְאֵדוּשׁ וְאֶידְרֵי וְאוֹקֵים כַּרְיָא קׇדָמָךְ וְתֵיתֵי אַנְתְּ וְתִיטּוֹל פַּלְגָא וַאֲנָא בְּעַמְלִי וּבְנַפְקוּת יְדַי פַּלְגָא וְכַמָּה כְּדֵי לְהַעֲמִיד בָּהּ כְּרִי אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא כְּדֵי שֶׁתַּעֲמוֹד בּוֹ הָרַחַת אִיבַּעְיָא לְהוּ רַחַת הַיּוֹצֵא מֵהַאי גִּיסָא לְהַאי גִּיסָא מַאי תָּא שְׁמַע אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ לְדִידִי מִפָּרְשָׁא לִי מִינֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא כֹּל שֶׁאֵין כּוֹנֵס שֶׁלּוֹ רוֹאֶה פְּנֵי הַחַמָּה אִיתְּמַר לֵוִי אָמַר שָׁלֹשׁ סְאִין דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי אָמְרִי סָאתַיִם אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ סָאתַיִם שֶׁאָמְרוּ חוּץ מִן הַהוֹצָאָה תְּנַן הָתָם פָּרִיצֵי זֵיתִים וַעֲנָבִים בֵּית שַׁמַּאי מְטַמְּאִין וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִין מַאי פָּרִיצֵי זֵיתִים אָמַר רַב הוּנָא רִשְׁעֵי זֵיתִים אָמַר רַב יוֹסֵף וּמַאי קְרָאָה [וּבְנֵי] פָּרִיצֵי עַמְּךָ יִנַּשְּׂאוּ לְהַעֲמִיד חֲזוֹן וְנִכְשָׁלוּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר מֵהָכָא וְהוֹלִיד בֵּן פָּרִיץ שֹׁפֵךְ דָּם וְכַמָּה פָּרִיצֵי זֵיתִים רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר אַרְבַּעַת קַבִּין לַקּוֹרָה דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי אָמְרִי סָאתַיִם לַקּוֹרָה וְלָא פְּלִיגִי הָא בְּאַתְרָא דִּמְעַיְּילִי כּוֹרָא בְּאוֹלָלָא הָא בְּאַתְרָא דִּמְעַיְּילִי תְּלָתָא כּוֹרִין בְּאוֹלָלָא תָּנוּ רַבָּנַן רש"יתרי עיסקי וחד שטרא פסידא דלוה. קבל היום ממנו במנה ולמחר במנה וכתב שטר על מאתים הפסיד הלוה כמה דפרישית שאם יהא הפסד בזה ושכר בזה לא יחשבו כל אחד לבדו אלא השכר ימלא הקרן תחילה ואח''כ יחלוקו המותר ואם כתב ב' שטרות כמשפט הזה מחשב הפסד של זה לבד והשכר של זה לבד ויקבל הבעלים עליו בהפסד החצי ובשכר השליש ועצה טובה קמ''ל רבא דבחד עיסקא לכתוב חד שטרא ובתרי עסקי נכתוב ב' שטרי ויהא הדבר שקול: ולא מצי למימר ליה. לבתר דמלייה: דרי מהיאך פסידא קמא בהדאי. וקבל עלך חצי הפסד ובשכר טול שליש ונמצאת פוחת מן הקרן: דא''ל להכי טרחת ומליי' וכו'. דמדלא אודעתן מעיקרא נכלם היית בדבר ואדעתא דמלוי קרנא טרחת: בי תרי דעבוד עיסקא בהדי הדדי ורווח. שני קבלנים שקבלו עיסקא מבעל הבית בשותפות שימכרוהו ויסחרו במעות עד זמן פלוני ויחלקו ביניהם ובין בעה''ב כמשפט ונשתמשו חצי הזמן ונשתכרו: דמעכב. עליה עד שיגיע הזמן שקבעו לבעה''ב שיחזרו לו את שלו והמותר יחלוקו: אי אמר ליה ניפלוג רווחא. השתא מפרש ואזיל מ''ט אית ליה דניעכב אי א''ל האי פלוג רווחא והקרן ניתפוס עדיין להרויח בו עד הזמן מצי א''ל אידך רווחא לקרנא משתעבד שמא בסחורה שנעשה עוד נפסיד וצריך שיהא הריוח קיים להשתכר בו עוד כדי למלאות הקרן: ואי אמר ניפלוג. תרוויהו מצי א''ל עיסקא להדדי משתעבד ואם ניפלוג שמא אני אפסיד בסחורה שאקנה שהרי קבלתי אני להתעסק בה עד אותו הזמן ואם אפסיד שמא חלק השני ישתכר וימלא חסרון ואנו יחד קבלנו ונשתעבדו החלקים זה לזה: מתני' ולא רצה לנכש. התבואה: אתן לך חכירך. כך וכך כורין שפסקתי עמך ומה איכפת לך אם יחסר חלקי שהעשבים מכחישים השבלים אין זה אלא עלי: אין שומעין לו. והא ליתא אלא בחכרנותא דאי בקבלנותא פשיטא מי מצי א''ל מאי איכפת לך: גמ' ואי א''ל כריבנא וכו'. השתא מפרש אמאי אין שומעין לו אי אמר לו אני אחרוש אחר הקצירה ואהפוך שרשי העשבים שנותרו בה וימותו ולא תעלה לפניך עשבים מאי מהדר ליה: א''ל אנא חטי מעליא בעינא. אותו חכירות שפסקת לי אני רוצה שיהו בריאים ולא כחושים: מנסבת שם רע לארעאי. הרואים סבורים שניכשת ואעפ''כ היא מלאה עשבים ואתה מוציא שם רע לארעאי ומחר אם באתי למכור או להוריד לזה אריס אחר לא יהיה יורד: והא תנן וכו'. הרי לא שנה במתני' אלא טענה אחת ובשבילה קאמר אין שומעין לו ע''כ בהא תליא כולה: אלא משום דא''ל בזרא דנפל. כל טענתו אינה אלא שמעלת עשבים לשנה הבאה וטענתו לעולם עומדת דכי א''ל כריבנא לאחר הקצירה א''ל האי נהי דעקרת לשרשים סוף סוף העשבים שתניח בה עכשיו עד שיזרעו יפלו הזרעים לארץ ויצמחו לשנה הבאה ולזו לא תועיל החרישה: מתני' המקבל שדה מחבירו ולא עשתה. תבואה אלא מעט ובא לו האריס למנוע מלהתעסק בה עוד שאין בה עוד כדי טרחו: אם יש בה כדי לעשות. מתבואתה כרי ובגמרא מפרש מאי שיעוריה: חייב ליטפל בה. בעל כרחו והא ליתא אלא בקבלנותא דאי בחכרנותא מה לו לבעל השדה אם יחדל לו סוף סוף חכירו הוא נותן לו: מה קצבה בכרי. מה קצבה יש אם קצבתם לו כרי לשיעור חיוב טיפול שדה גדולה לשיעור כרי ושדה קטנה לשיעור כרי: אלא אם יש בה כדי נפילה. שיכול לחזור ולזורעה לשנה הבאה מתבואת שנה זו: נפילה. זרע שמפזרים לה במפולת יד: גמ' אקום ואניר. אעמוד ואחרוש: ואדרי. אזרה המוץ ברחת או בנפה: בעמלאי ובנפקות ידי. בהוצאתי: הרחת. פל''א שזורין המוץ ברוח מתוך התבואה: שתעמוד בה. כשתוחבין אותה בתוכו: מהאי גיסא ומהאי גיסא. אם נראין חודיה משני צדדין: כונס שלו. פלדי''ן בלע''ז הרחת שמכניסין אותה לגבות התבואה עליה לזרות שאין רואה פני החמה וצדדין נמי בכלל כונס הם: תנן התם. במס' עוקצין וכו' משום אמרי דבי ר' ינאי דמפרשי שיעורא בכולהו הנך מתני' נקט להו גבי מתני' דמפרשי בה דבי ר' ינאי שיעורא: פריצי זיתים. כדמפרש רשעי זיתים וענבים שהן לעולם בוסר שאין בישולן נגמר לעולם: מטהרים. מן טומאת אוכלין דלא חזי לאכילה: וכמה פריצי. כמה הן מבושלין ועדיין פריצין הן: ארבעת קבין לקורה. שמכניסין בבית הבד מהן כדי שיעור טעינת הקורה בפעם אחת ואין מוציאין אלא ארבעה קבין שמן: באוללא. בתפוחה אחת שקורין שק ויש מקום שבתי בד שלהן גדולין ומכניסין שלשת כורים יחד ויש מקום שאין מכניסין אלא כור זיתים בטעינת קורה וישער רבי אלעזר בקטנים ורבי ינאי בגדולים וסאתים הוי תלתא זימני ארבעה קבין: תוספותהני בי תרי דקבלו עיסקא בהדי הדדי. מאדם אחד וא''ת ואמאי נקט בכי האי גוונא ולא נקט האי מאן דקביל עיסקא מחבריה וי''ל לפי שהמקבל יכול לחזור קודם הזמן ולומר לא אטרח עוד ואטול מה שיגיע לידי עד הנה דפועל יכול לחזור אפילו בחצי היום אבל בעל העיסקא יכול להיות שאין יכול לחזור שהרי פלגא הוה מלוה ביד המקבל וגם פלגא דפקדון נתן לו זכות והשליטו להשתכר בו עד הזמן וזה לא היה שום חידוש להשמיענו דמעכב המקבל דטעם פשוט כדפרישית ולהכי לא נקט בכי האי גוונא: מזלא דבי תרי עדיף. בכולהו הוה מצי למימר בהו הכי אלא דעדיפא מיניה קאמר בהו: ר''ח גריס מהאי גיסא או מהאי גיסא פירוש כדי להעמיד צד הרחב שלמטה שאז אין צריך תבואה כל כך שבדבר מועט עומד ואינו נופל או מהאי גיסא של מעלה שאינו רחב שאז צריך תבואה הרבה ופשיט ליה מדקאמר כל שאין כונס שלו רואה פני חמה דהיינו צד הרחב שיש בו בית קיבול קצת לקבל תבואה: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|