|
טקסט הדף מנוקד
חֲזֵינָא קַשְׁיָא
תָּנֵי חֲדָא פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה זוֹרְעָהּ וּשְׁלִישִׁית אֵינוֹ זוֹרְעָהּ וְתַנְיָא אִידַּךְ שְׁלִישִׁית זוֹרְעָהּ רְבִיעִית אֵינוֹ זוֹרְעָהּ לָא קַשְׁיָא הָא כְּרַבִּי הָא כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הָא כְּרַבִּי דְּאָמַר בִּתְרֵי זִימְנֵי הָוְיָ[א] חֲזָקָה הָא כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְּאָמַר בִּתְלָת זִימְנֵי הָוְיָ[א] חֲזָקָה אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁזְּרָעָהּ וְצִמְּחָה וַאֲכָלָהּ חָגָב אֲבָל זְרָעָהּ וְלֹא צִמְּחָה מָצֵי אֲמַר לֵיהּ בַּעַל הַקַּרְקַע כׇּל יְמֵי זֶרַע זְרַעא לַהּ וֶאֱזִיל וְעַד אֵימַת אָמַר רַב פָּפָּא עַד דְּאָתוּ אֲרִיסֵי מִדַּבְרָא וְקָיְימָא כִּימָה אַרֵישַׁיְיהוּ מֵיתִיבִי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר וְכֵן הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר כִּדְבָרָיו חֲצִי תִשְׁרֵי מְרַחְשְׁוָן וַחֲצִי כִסְלֵיו זֶרַע חֲצִי כִסְלֵיו טֵבֵת וַחֲצִי שְׁבָט חוֹרֶף חֲצִי שְׁבָט אֲדָר וַחֲצִי נִיסָן קוֹר חֲצִי נִיסָן אִיָּיר וַחֲצִי סִיוָן קָצִיר חֲצִי סִיוָן תַּמּוּז וַחֲצִי אָב קַיִץ חֲצִי אָב אֱלוּל וַחֲצִי תִּשְׁרֵי חוֹם רַבִּי יְהוּדָה מוֹנֶה מִתִּשְׁרִי רַבִּי שִׁמְעוֹן מוֹנֶה מִמְּרַחְשְׁוָן מַאן מֵיקֵל בְּכוּלְּהוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן וְכוּלֵּי הַאי לָא קָאָמַר לָא קַשְׁיָא הָא דְּקַבְּלַהּ מִינֵּיהּ בְּחָרְפֵי הָא דְּקַבְּלֵהּ מִינֵּיהּ בְּאַפְלֵי רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם קִבְּלָה מִמֶּנּוּ בְּמָעוֹת הָהוּא גַּבְרָא דְּקַבֵּיל אַרְעָא לְמִיזְרַעה בַּהּו תּוּמֵי אַגּוּדָּא דִּנְהַר מַלְכָּא סָבָא בְּזוּזֵי אִיסְתְּכַר נְהַר מַלְכָּא סָבָא אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא אֲמַר לֵיהּ נְהַר מַלְכָּא סָבָא לָא עֲבִיד דְּמִיסְתְּכַר מַכַּת מְדִינָה הִיא זִיל נַכֵּי לֵיהּ אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְרָבָא הָא אֲנַן תְּנַן רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם קִבְּלָה הֵימֶנּוּ בְּמָעוֹת בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אֵינוֹ מְנַכָּה לוֹ מִן חֲכוֹרוֹ אֲמַר לְהוּ לֵית דְּחָשׁ לַהּ לִדְרַבִּי יְהוּדָה מַתְנִי' הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ בַּעֲשָׂרָה כּוֹר חִטִּים לְשָׁנָה וְלָקְתָה נוֹתֵן לוֹ מִתּוֹכָהּ הָיוּ חִטֶּיהָ יָפוֹת לֹא יֹאמַר לוֹ הֲרֵינִי לוֹקֵחַ מִן הַשּׁוּק אֶלָּא נוֹתֵן לוֹ מִתּוֹכָהּ גּמ' הָהוּא גַּבְרָא דְּקַבֵּיל אַרְעָא לְאַסְפַּסְתָּא בְּכוֹרֵי דִשְׂעָרֵי עֲבַדָא אַסְפַּסְתָּא וְחַרְשַׁהּ וְזַרְעַהּ שְׂעָרֵי וּלְקוֹ הָנֵי שְׂעָרֵי שַׁלְחַהּ רַב חֲבִיבָא מִסּוּרָא דִפְרָת לְקַמֵּיהּ דְּרָבִינָא כִּי הַאי גַּוְנָא מַאי כִּי לָקְתָה נוֹתֵן לוֹ מִתּוֹכָהּ דָּמֵי אוֹ לָא אֲמַר לֵיהּ מִי דָּמֵי הָתָם לָא עֲבַדָא אַרְעָא שְׁלִיחוּתָא דְּמָרַהּ הָכָא עֲבַדָא אַרְעָא שְׁלִיחוּתָא דְּמָרַהּ הָהוּא גַּבְרָא דְּקַבֵּל פַּרְדֵּס מֵחַבְרֵיהּ בַּעֲשַׂר דַּנֵּי חַמְרָא תְּקֵיף הָהוּא חַמְרָא סְבַר רַב כָּהֲנָא לְמֵימַר הַיְינוּ מַתְנִיתִין לָקְתָה נוֹתֵן לוֹ מִתּוֹכָהּ אָמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי מִי דָּמֵי הָתָם לָא עֲבַדָא אַרְעָא שְׁלִיחוּתָא הָכָא עֲבַדָא אַרְעָא שְׁלִיחוּתָא וּמוֹדֶה רַב אָשֵׁי בְּעִינְּבֵי דִּכְדוּם וּבְשָׂדֶה שֶׁלָּקְתָה בָּעוֹמָרֶיהָ מַתְנִי' הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ לְזׇרְעָהּ שְׂעוֹרִים לֹא יִזְרָעֶנָּה חִטִּים חִטִּים יִזְרָעֶנָּה שְׂעוֹרִים רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹסֵר תְּבוּאָה לֹא יִזְרָעֶנָּה קִטְנִית קִטְנִית יִזְרָעֶנָּה תְּבוּאָה וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹסֵר גְּמָ' אָמַר רַב חִסְדָּא מַאי טַעְמָא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דִּכְתִיב שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא יְדַבְּרוּ כָזָב וְלֹא יִמָּצֵא בְּפִיהֶם לְשׁוֹן תַּרְמִית מֵיתִיבִי מִגְבַּת פּוּרִים לְפוּרִים וְאֵין מְדַקְדְּקִין בַּדָּבָר וְאֵין הֶעָנִי רַשַּׁאי לִיקַּח מֵהֶן רְצוּעָה לְסַנְדָּלוֹ אֶלָּא אִם כֵּן הִתְנָה בְּמַעֲמַד אַנְשֵׁי הָעִיר דִּבְרֵי רַבִּי יַעֲקֹב שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל רש"יפעם ראשונה ושניה. זרעה ואכלה חגב או נשדפה חוזר וזורעה שנית ואם אינו זורעה אינו מנכה לו אפילו היא מכת מדינה: פלוגתא דרבי ורשב''ג. גבי נשואה לראשון ומת לשני ומת במסכת יבמות: מצי אמר ליה בעל הקרקע כל יומי זרע זרע ואזיל. כלומר כל זמן הזריעה חזור וזרעה שמא לא הגיע זמן: ועד אימת. הוי משך זמן הזריעה: עד זמן דכי אתא אריסא מדברא. ונכנס לבית בזמן שהן רגילין ליכנס דהיינו לאחר תשע שעות ביום קרוב לסוף העשירית קיימא כימה שהוא זנב טלה להדי רישייהו בראש כל אדם דהיינו באמצע הרקיע שנראה לכל אדם כאילו הוא על ראשו והן הן ימי אדר לפי שבגלגל קבועין בו שנים עשר מזלות וזהו סידרן טש''ת סא''ב מע''ק גד''ד ולעולם ששה עולין וששה שוקעין בניסן לעולם בתחילת עלות השחר טלה מתחיל לעלות ומאזנים שוקע ושתי שעות המזל שוהה לעלות לאחר שתי שעות העולה גמר עלייתו והשוקע גמר שיקועו נמצא הששה עולים בשתים עשרה שעות ביום וששה בלילה כל ימי ניסן ראש טלה מתחיל לעלות ובאייר שור ובסיון תאומים וכן הסדר נמצא באדר מזל דגים מתחיל לעלות בבוקר סוף שתי שעות טלה מתחיל לעלות ולסוף ארבע גמר עלייתו ושור עולה לסוף שש גמר שור עלייתו ומתחיל תאומים לסוף שמנה גמר תאומים ומתחיל סרטן ונמצא ראש טלה באמצע שהרי עברו שש שעות משהתחיל ובשש שעות ראשו מגיע לאמצע שהרי מתחילת עליית המזל עד תחילת שיקועו שנים עשר שעות נמצא שמשעה שמתחיל לעלות עד שש שעות מגיע לאמצע הרקיע ולסוף שמנה שעות משעלה הוי זנבו באמצע הרקיע נמצא באדר זנב טלה בסוף שעה עשירית באמצע הרקיע הוא והכי אמרינן במסכת ברכות בפרק הרואה (דף נח:) שכימה בזנב טלה הוא: חצי תשרי וכו'. שש תקופות שהובטחו לנח ובניו קמפרש: קציר. כנגד זרע זה בתחילת גשמים זה בתחילת החמה וקיץ כנגד חורף וחורף הוא חוזקו וחורפו של סתיו וימי צינה לשון (איוב כט) כאשר הייתי בימי חרפי חוזקי ועיקרי קיץ הוא חוזקו של יבש ועל שמייבשין באותו פרק תמרים ותאנים לקציעות והן נקראין קיץ כדכתיב (שמואל ב טז) הלחם והקיץ לאכול הנערים וגו' קור הוא סופו של סתו וכן חום סופו של שמש וכן כל אחד שני חדשים י''ב חדשים לששה עתים: מתחילת תשרי. מתחיל למנות שני חדשים בכל עת: מאן קמיקל. במשך ימי הזרע למי שבא לאחר זריעותיו: רבי שמעון. שמנה מן מרחשון ואומר מרחשון וכסלו זרע: בחרפי. חטין ושיפון הנזרעין בתחילת החורף: באפלי. שעורין וקטנית הנזרעין באדר: איסתכר. לשון (בראשית ח) ויסכרו מעינות תהום נסתמה הליכתו שעכבוהו העליונים העליונים הסיבוהו דרך אחרת ואין ירק מצליח אלא בקרקע נרבצת בארץ לחה: מכת מדינה. לא עליו לבדו עברה ולאסוקי אדעתיה נמי לא הוה ליה דלא הוי עביד למיסתכר: מתני' ולקתה. שהיו חטין שדופות וגם כחושות וזו בחכירות הוצרכה לשנותה ולא בקבלנות דאי בקבלנות פשיטא דכל אחד זוכה ומתחייב בחלקו: גמ' עבדא אספסתא. היא נקצרת לשלשים יום כדאמר בריש ח''ה (ב''ב כח:) וחזר וזרעה שעורים: עבדא ארעא שליחותא. בעליה לא חכרה אלא לאספסתא ואילו זרע לה אספסתא ואזיל היה מצליח והוא פסק עמו ליקח שעורין מן השוק: פרדיסא. כרם: תקיף. החמיץ: עבדא ארעא שליחותא. הענבים לא לקו אלא משנעשה יין בחביותיו בביתו לקה ואמר בבבא בתרא (דף צו:) חמרא אכתפא דגברא שוור זה קונהו מזה טוב ומזלו גורם להחמיץ: ענבי דכדום. ענבים שהתליעו: בעומריה. בעודן שטוחות ליבש בימות הקיץ דכל [זמן] זה עודן צריכין לקרקע וכך הענבים שהתליעו בין בציר לדריכה וכגון דלא איחרו יותר מן המנהג: מתני' המקבל שדה לזרעה שעורין. ובחכירות כך וכך חטין או שעורין או מעות: לא יזרענה חטין. שהחטין מכחישות את הקרקע יותר מן השעורין והא לא מיתוקמא אלא בחכרנות דאי בקבלנות הא אמרינן תיכחוש ארעא ולא ליכחוש מרה והרי הוא נהנה בשינוי של זה: ורבן שמעון בן גמליאל אוסר. וטעמא מפרש בגמרא: תבואה לא יזרענה קטנית. שהקטנית מכחשת הקרקע יותר מן התבואה: גמ' תוספותוקיימא כימה להדי רישא. פי' בקונט' דכימה זנב טלה כדאמר בברכות (דף נח:) ולא דק אלא אמרינן התם דעש זנב טלה אלא שכימה סמוכה לה ואומר הב לי בניי ומה שפי' בקונטרס דביום ראשון של אדר בסוף שעה עשירית קיימא כימה באמצע הרקיע קשה דפועלים לא אתו מדברא עד צאת הכוכבים כדפי' בריש הפועלים (לעיל דף פג:) ותו דבסוף י' שעות הן עוד היום גדול ואין נראין הכוכבים ומשמע שבא ליתן סימן לאריסין להכיר שעה שיבאו מן השדה וזה דוחק לומר דה''ק כשיחשיך לילה אז רואין למפרע שבשעת הליכתן היתה כימה להדי רישייהו ונראה לפרש דאתו אריסי מדברא בתחילת הלילה וקיימא כימה להדי רישייהו היינו בתחילת שבט ואז כלה זמן הזרע והא דאמר בפ' כל הקרבנות (מנחות דף פה. ושם ד''ה וזורע) שהיו זורעים קודם הפסח ע' יום וזהו חמשה יומי בתוך שבט התם שקרקע חשובה היא שזורעין בה לצורך העומר נמשך שם ימי הזרע יותר א''נ דבתחילת שבט של חמה הוא דקיימא כימה להדי רישייהו ואין תחילת של שבט של חמה מתחיל ברוב שנים יותר מע' יום לפני הפסח.: שדא ביה אספסתא ועבדא. לא הוה צריך למימר דשדא ביה אספסתא דבלאו הכי מצי למימר אילו הוה זרע אספסתא הוה עבדא אלא מעשה הוה הכי: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|