סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

מְשַׁגֵּשׁ אֹרְחָתַיהּ דְּאִימֵּיהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר מַאי דִּכְתִיב וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיֹן לוֹמַר לָךְ מָה שִׁרְיוֹן זֶה כׇּל קְלִיפָּה וּקְלִיפָּה מִצְטָרֶפֶת לְשִׁרְיוֹן גָּדוֹל אַף צְדָקָה כׇּל פְּרוּטָה וּפְרוּטָה מִצְטָרֶפֶת לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל רַבִּי חֲנִינָא אָמַר מֵהָכָא וּכְבֶגֶד עִדִּים כׇּל צִדְקֹתֵינוּ מָה בֶּגֶד זֶה כׇּל נִימָא וְנִימָא מִצְטָרֶפֶת לְבֶגֶד גָּדוֹל אַף צְדָקָה כׇּל פְּרוּטָה וּפְרוּטָה מִצְטָרֶפֶת לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל
אַמַּאי קָרוּ לֵיהּ עוּלָּא מְשַׁגֵּשׁ אֹרְחָתַיהּ דְּאִימֵּיהּ דִּבְעָא מִינֵּיהּ רַב אַחָדְבוּי בַּר אַמֵּי מֵרַב שֵׁשֶׁת מִנַּיִן לִמְצוֹרָע בִּימֵי סְפוֹרוֹ שֶׁמִּטַּמֵּא אָדָם אָמַר לוֹ הוֹאִיל וּמְטַמֵּא בְּגָדִים מְטַמֵּא אָדָם
אֲמַר לֵיהּ דִּילְמָא טוּמְאָה בְּחִבּוּרִים שָׁאנֵי דְּהָא הֵסִיט נְבֵילָה דִּמְטַמֵּא בְּגָדִים וְאֵינוֹ מְטַמֵּא אָדָם
אֲמַר לֵיהּ וְאֶלָּא שֶׁרֶץ דִּמְטַמֵּא אָדָם מְנָלַן לָאו מִשּׁוּם דִּמְטַמֵּא בְּגָדִים אֲמַר לֵיהּ שֶׁרֶץ בְּהֶדְיָא כְּתִיב בֵּיהּ אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּכׇל שֶׁרֶץ אֶלָּא שִׁכְבַת זֶרַע דִּמְטַמֵּא אָדָם מְנָלַן לָאו מִשּׁוּם דְּהוֹאִיל וּמְטַמֵּא בְּגָדִים מְטַמֵּא אָדָם אֲמַר לֵיהּ שִׁכְבַת זֶרַע נָמֵי בְּהֶדְיָא כְּתִיב בֵּיהּ אוֹ אִישׁ לְרַבּוֹת אֶת הַנּוֹגֵעַ
אַהְדַּר לֵיהּ בִּבְדִיחוּתָא חֲלַשׁ דַּעְתֵּיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת אִישְׁתִּיק רַב אַחָדְבוּי בַּר אַמֵּי וְאִתְיַקַּר תַּלְמוּדֵיהּ אָתְיָא אִימֵּיהּ וְקָא בָּכְיָא קַמֵּיהּ צָוְוחָה צָוְוחָה וְלָא אַשְׁגַּח בָּהּ אֲמַרָה לֵיהּ חֲזִי לְהָנֵי חַדְיֵי דִּמְצֵית מִינַּיְיהוּ בְּעָא רַחֲמֵי עֲלֵיהּ וְאִיתַּסִּי
וְדַאֲתָאן עֲלַהּ מְנָא לַן כִּדְתַנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר נֶאֱמַר כִּבּוּס בְּגָדִים בִּימֵי סְפוֹרוֹ וְנֶאֱמַר כִּבּוּס בְּגָדִים בִּימֵי חִלּוּטוֹ מָה לְהַלָּן מְטַמֵּא אָדָם אַף כָּאן מְטַמֵּא אָדָם
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר גָּדוֹל הָעוֹשֶׂה צְדָקָה בַּסֵּתֶר יוֹתֵר מִמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ דְּאִילּוּ בְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ כְּתִיב כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה וְאִילּוּ בְּעוֹשֶׂה צְדָקָה כְּתִיב מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף [וְשֹׁחַד בַּחֵק חֵמָה עַזָּה] וּפְלִיגָא דְּרַבִּי יִצְחָק דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק אַף כּוֹפֶה חֵמָה אֵינוֹ כּוֹפֶה שֶׁנֶּאֱמַר וְשֹׁחַד בַּחֵק חֵמָה עַזָּה אַף עַל פִּי שֶׁשּׁוֹחַד בַּחֵיק חֵמָה עַזָּה אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רַבִּי יִצְחָק כׇּל דַּיָּין שֶׁנּוֹטֵל שֹׁחַד מֵבִיא חֵמָה עַזָּה לְעוֹלָם [שֶׁנֶּאֱמַר וְשֹׁחַד בַּחֵק וְגוֹ']
וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק כׇּל הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לְעָנִי מִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁשׁ בְּרָכוֹת וְהַמְפַיְּיסוֹ בִּדְבָרִים מִתְבָּרֵךְ בְּאַחַת עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לְעָנִי מִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁשׁ בְּרָכוֹת דִּכְתִיב הֲלֹא פָרֹשׂ וְגוֹ' וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת (וְגוֹ') כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְגוֹ'
וְהַמְפַיְּיסוֹ בִּדְבָרִים מִתְבָּרֵךְ בְּאַחַת עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת שֶׁנֶּאֱמַר וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ וַאֲפֵלָתְךָ כַּצׇּהֳרָיִם וְנָחֲךָ ה' תָּמִיד וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ וְגוֹ' וּבָנוּ מִמְּךָ חׇרְבוֹת עוֹלָם מוֹסְדֵי דוֹר וָדוֹר תְּקוֹמֵם וְגוֹ'
וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק מַאי דִּכְתִיב רוֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד מִשּׁוּם דְּרוֹדֵף צְדָקָה יִמְצָא צְדָקָה אֶלָּא לוֹמַר לָךְ כׇּל הָרוֹדֵף אַחַר צְדָקָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַמְצִיא לוֹ מָעוֹת וְעוֹשֶׂה בָּהֶן צְדָקָה
רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַמְצִיא לוֹ בְּנֵי אָדָם הַמְהוּגָּנִים לַעֲשׂוֹת לָהֶן צְדָקָה כְּדֵי לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם שְׂכָרוֹ לְאַפּוֹקֵי מַאי לְאַפּוֹקֵי מִדְּדָרֵשׁ רַבָּה דְּדָרֵשׁ רַבָּה מַאי דִּכְתִיב וְיִהְיוּ מֻכְשָׁלִים לְפָנֶיךָ בְּעֵת אַפְּךָ עֲשֵׂה בָּהֶם אָמַר יִרְמְיָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם [אֲפִילּוּ] בְּשָׁעָה שֶׁכּוֹפִין אֶת יִצְרָן וּמְבַקְּשִׁין לַעֲשׂוֹת צְדָקָה לְפָנֶיךָ הַכְשִׁילֵם בִּבְנֵי אָדָם שֶׁאֵינָן מְהוּגָּנִין כְּדֵי שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּ עֲלֵיהֶן שָׂכָר
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר כׇּל הָרָגִיל לַעֲשׂוֹת צְדָקָה זוֹכֶה הָוְיִין לוֹ בָּנִים בַּעֲלֵי חׇכְמָה בַּעֲלֵי עוֹשֶׁר בַּעֲלֵי אַגָּדָה בַּעֲלֵי חׇכְמָה דִּכְתִיב

רש"י

משגש. לשון מהומה ושגעון: קליפה. מייל''א בלע''ז: וכבגד עדים כל צדקותינו. כלומר אף כל צדקותינו נמאסו מחמת רשעינו כבגד מאוס שהאדם מסירו מעליו: עדים. כדמתרגמינן ויסר ואעדי וכן מעדה בגד ביום קרה (משלי כה) מ''מ מקיש צדקה לבגד צדקת הצדיקים לבגד הגון: בימי ספורו. בשבעת ימים שבין טהרת הצפרים להבאת קרבנותיו בשלמא בימי חלוטו איתקש למת לטמא אף באהל: הואיל ומטמא בגדים. דהא ביום השביעי כתיב וכבס בגדיו: טומאה בחבורין. כגון בגדי לבושו הרי הן כמוהו אבל שאר בגדים הנוגע בהן וכן אם יגע באדם לא מטמא תדע שהרי המסיט נבילה כתיב ביה והנושא את נבלתה יכבס בגדיו (ויקרא יא) ולא אשכחן דלהוי אב הטומאה לטמא אדם ושאר בגדים: שכבת זרע מטמא בגדים. וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע וגו': בהדיא כתיב ביה כו'. ה''ה נמי דהוה מצי למיפרך דהא טומאת בגדים לא דמיא לבגדים דבימי ספורו דהא בגדים דהכא לאו בגדי לבוש שרץ הן וטומאת מגע הוא אלא דעדיפא מיניה קא מותיב ליה: או לרבות הנוגע. דהכי תניא במסכת נדה (דף מג:) מנין לרבות הנוגע בשכבת זרע ת''ל או איש: הוה קמהדר ליה. רב אחדבוי לרב ששת בבדיחותא לפי שהיה רב ששת נכשל בתשובותיו: אשתתק רב אחדבוי. נעשה אלם: אתיא אימיה. דרב ששת: צווחה קמיה. שיתפלל עליו: להני חדיי. הדדים הללו חדיי תרגום של חזה: דמצית מינייהו. שינקת מהן: ודאתאן עלה. ואחרי שבא לידינו שאלה זו לקובעה בגמ' מנלן דמטמא אדם: נאמר כיבוס בגדים בימי ספורו. והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו וגו' ונאמר כיבוס בגדים למעלה ביום טהרת הצפרים כשיוצא מטומאת החלט וכבס המטהר את בגדיו: אף וחימה. שני לגיונות קשים הם ליפרע מן החוטאים: אע''פ ששוחד בחיק. שהוא עושה צדקה בסתר: חימה עזה. עדיין היא בתוקפה ורבי אלעזר סבר דהאי שוחד בחיק ארישא קאי ושוחד בחיק יכפה חימה עזה: ותפק לרעב נפשך. הוא פיוס דברי נחומים: ימצא צדקה. משמע יבא לידי עניות וימצא בני אדם שיעשו לו צדקה: ויהיו מוכשלים לפניך. את אנשי ענתות היה מקלל שהיו מבקשין נפשו:

תוספות

מנין למצורע בימי ספורו שמטמא אדם. פשיטא לן דמטמא כדתנן בריש מס' כלים (פ''א מ''א) אבות הטומאות השרץ ושכבת זרע ונבלה וטמא מת ומצורע בימי ספורו כו' הרי אלו מטמאין אדם וכלים במגע וכלי חרס באויר ולכך בעי מנלן דמטמא דהא כתיב ורחץ במים וטהר משמע דבאותה טבילה נטהר: דהא הסיט נבלה מטמא בגדים ואינו מטמא אדם. לאו. משום דטומאה בחבורין שאני. פ''ה דאינו מטמא אלא בגדים שהוא לבוש וקשה לריב''ם דבתורת כהנים פ' ויהי ביום השמיני מרבה שמטמא אפילו כלים (בחבורים) אע''ג דלא שייך בהו לבישה ואינו ממעט מבגדיו אלא אדם וכלי חרס שנוגע בהן אלא ודאי מטמא בגדים בשעה שמסיט אפילו אין לבוש בהן וכן משמע מדקאמר אלא מעתה שרץ דמטמא אדם מנלן לאו משום דמטמא בגדים מטמא אדם נמי כו' וחי קרי חבורים בגדים שהוא לבוש מאי פריך משרץ דלא שייך ביה לבישה התם ודאי ילפינן אדם מבגדים ונראה לריב''ם דלא גרס בחבורים אלא הכי גרס ודילמא טומאת בגדים שאני תדע דהא מסיט נבלה דמטמא בגדים ואינו מטמא אדם ולא גרסינן . מ''ט לאו משום דטומאה בחבורים שאני דלא מהדר אלא שיש חילוק בין טומאת בגדים לטומאת אדם וכן משמע דאיהו גופיה לא קא מיבעיא ליה אם מטמא בגדים וכלים במגע אלא אאדם בעי: אתיא אימיה וקא בכיא קמיה. פר''ח דהיינו אימיה דרב אחדבוי ולדידיה קרי עולא משגש אורחא דאימיה שגרם לאמו להתבזות לפני רב ששת והיא היתה מניקתו של רב ששת לכך. אמר חזי הני חדיי דמצית מינייהו: מה כיבוס בגדים האמור בימי חלוטו כו'. בכמה דברים חמור ימי חלוטו מימי ספורו ולא גמר מהיקשא והיינו טעמא משום דלגמרי לא מצי למגמר דהא כתב וטהר דמשמע דנטהר מכמו שהיה מתחלה אלא דוקא להך מילתא גמרי לפי שהן שוין דאין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה: גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו. פירוש יותר משכך חמה ממשה רבינו בתפלתו ואע''ג דמשה נמי עשה צדקה בסתר שמא אותה שעה כבר פסק אותו זכות: חמה אינו כופה. תימה דבפרק ארבעה נדרים (דף לב.) אמרינן דחמה משה הרגו: והמפייסו בדברים מתברך בי''א. יש מגיהין והנותן פרוטה לעני והמפייסו משום דמשמע להו דקראי איירי בנותן צדקה דכתיב ותפק לרעב נפשך ונפש נענה תשביע ולאו מילתא היא דנפש נענע תשביע היינו תשביע בדברים שתפייסנו בדברים וע''כ לא גרסי' ליה דלההיא גיר' הוה ליה למימר מתברך בי''ז הנך שש דלעיל והני אחת עשרה:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר