סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וּמוֹדֵי מָר זוּטְרָא בְּרוֹכְלִין הַמַּחֲזִירִין בָּעֲיָירוֹת דְּאַף עַל גַּב דְּלָא טָעַן טָעֲנִינַן לֵיהּ אֲנַן
וּמוֹדֶה רַב הוּנָא בְּחַנְוָתָא דְמָחוֹזָא דְּלִימָמָא עֲבִידָא לְלֵילְיָא לָא עֲבִידָא
רָמֵי בַּר חָמָא וְרַב עוּקְבָא בַּר חָמָא זְבוּן הָהִיא אַמְּתָא בַּהֲדֵי הֲדָדֵי מָר אִישְׁתַּמַּשׁ בָּהּ רִאשׁוֹנָה שְׁלִישִׁית וַחֲמִישִׁית וּמָר אִישְׁתַּמַּשׁ בָּהּ שְׁנִיָּה רְבִיעִית וְשִׁשִּׁית נְפַק עַרְעָר עִילָּוַהּ
אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא אֲמַר לְהוּ מַאי טַעְמָא עָבְדִיתוּ הָכִי כִּי הֵיכִי דְּלָא תַּחְזְקוּ אַהֲדָדֵי כִּי הֵיכִי דִּלְדִידְכוּ לָא הָוֵי חֲזָקָה לְעָלְמָא נָמֵי לָא הָוֵי חֲזָקָה
וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא כְּתוּב עִיטְרָא אֲבָל כְּתוּב עִיטְרָא קָלָא אִית לֵיהּ
אָמַר רָבָא אֲכָלָהּ כּוּלָּהּ חוּץ מִבֵּית רוֹבַע קָנָה כּוּלָּהּ חוּץ מִבֵּית רוֹבַע
אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּבַר זְרִיעָה הִיא אֲבָל לָאו בַּר זְרִיעָה הִיא קָנֵי לַהּ אַגַּב אַרְעָא
מַתְקֵיף לַהּ רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי אֶלָּא מֵעַתָּה צוּנְמָא בַּמֶּה יִקְנֶה אֶלָּא בְּאוֹקוֹמֵי בָּהּ חֵיוָתָא וּמִשְׁטְחָא בַּהּ פֵּירֵי הָכָא נָמֵי אִיבְּעִי לֵיהּ לְאוֹקוֹמֵי בָּהּ חֵיוָתָא אִי נָמֵי מִשְׁטְחָא בַּהּ פֵּירֵי
הָהוּא דַּאֲמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ מַאי בָּעֵית בְּהַאי בֵּיתָא אֲמַר לֵיהּ מִינָּךְ זְבֵינְתֵּיהּ וַאֲכַלִית שְׁנֵי חֲזָקָה אֲמַר לֵיהּ אֲנָא בִּשְׁכוּנֵי גַּוּוֹאֵי הֲוַאי
אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן אֲמַר לֵיהּ זִיל בְּרוֹר אֲכִילְתָךְ אֲמַר לֵיהּ רָבָא הָכִי דִּינָא הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה
וְרָמֵי דְּרָבָא אַדְּרָבָא וְרָמֵי דְּרַב נַחְמָן אַדְּרַב נַחְמָן דְּהָהוּא

רשב"ם

הכי גרסינן ומודה מר זוטרא ברוכלין המחזירין בעיירות דאע''ג כו'. אע''ג דסבירא למר זוטרא דאי טעין טענתיה טענה אבל אנו לא נטעון בשבילו מודי הוא היכא דהוי מערער רוכל המחזר בעיירות למכור קישוטי נשים ואינו חוזר לעירו כי אם לזמן ארוך דאע''ג דלא טעין לייתי מחזיק סהדי דדר בה רצופות יומם ולילה אנן טענינן ליה דדילמא משום דלא קביע במתא החזיק זה בביתו וכי הוה אתי במתא הוי נפיק האי מחזיק מן ביתא ולא ידע ליה זה המערער מעולם שהחזיק זה בביתו ולכך שתק ולא מיחה הלכך יביא המחזיק עדים שלא יצא מן הבית כל שלש השנים אפילו לילה אחת ול''ג ומודי רבא דהא לא איירי רבא לעיל אי טענינן ליה או טעין איהו לנפשיה וכל מאי דתריץ רבא לעיל אליבא דרב הונא תריץ ואי גרסינן הכי הוה לן למיגרס ומודה רב הונא: ומודה רב הונא. אע''ג דבעי רצופות יום ולילה בחנוונותא דמחוזא חנויות שמוכרין בהן לחם ויין דאי טעין אין חוששין לטענתו דאע''ג דלא דר בו בלילות חזקה מעלייתא היא שאין דירתן אלא ביום: מר אישתמש ראשונה כו'. עובדת לזה שנה ולזה שנה שאין אחד מהן יכול להחזיק בה ג' שנים רצופות להפסיד חבירו: עיטרא. שטר חלוקה ובעדים שתעבוד לזה שנה ולזה שנה י''מ קלא אית ליה והיה לו למחות מיד ולא מיחה ולאלתר הויא חזקה דכמי שמכרה להם בפניו דמי שהרי הניחם להביא עדים ולכתוב עליו שטר חלוקה ושתק אי נמי כיון דאיכא תרתי שני חזקה מפוזרות ועיטרא איכא קלא וכחזקה גמורה דמי דהיה לו למחות ולא מיחה ואין נראה לי כלל אלא משלש שנים ראשונות הויא חזקה כיון דאיכא עדים ושטר בין זה לזה כדאמרינן לקמן בפירקין (דף מא:) שלש לקוחות מצטרפות אמר רב וכולן בשטר אלמא אמר רב אע''ג דכל אחד אין מחזיק אלא שנה אחת מצטרפים שלש השנים לחזקה משום דמכח שטר קאתו ה''נ לא שנא והיינו טעמא דהויא חזקה שהיה לו למערער למחות בתוך שלש שנים ואינו יכול לומר בשביל שראיתי' מחזיק בדילוג לא מחיתי שהייתי סבור לכך אתם עושים שאתם יראים להחזיק שנים רצופות שהשטר מוכיח שלא בשביל כן עושים אלא שע''מ כן חלקו שכן יהו משתמשין וכן עיקר: חוץ מבית רובע. באותו שדה שלא נעבד בו ולא נזרע: דבר זריעה היא. דאמר ליה אי דידך הואי אמאי לא זרעת והלכך לא מחיתי: אלא מעתה. הלוקח מחבירו צונמא במאי קני לה באיזו אכילה של שלש שנים הואיל ואינה בת זריעה וכי אינו קונה אותה בהעמדת שם בהמותיו לרבוץ ולרעות או לשטיחת פירותיו: הכא נמי כו'. ולא קני לה אגב ארעא: ואכלתיה שני חזקה. ואבדתי שטרי ואתה לא מחית לי שאזדהר בשטרי: אמר ליה. מערער: אנא בשכוני גוואי הואי. בחדרים הפנימים היתה עיקר דירתי והייתי עובר דרך עליך ומשתמש עמך בבית החיצון שדרת בו ברשותי ולכך לא מחיתי: אמר ליה. למחזיק: זיל ברור אכילתך. הבא עדים שדרת בבית לבדך ג' שנים בלא אותו שבא עמך כדין כל חזקת ג' שנים שצריך להביא עדים שהחזיק בה חזקה גמורה: המוציא מחבירו. דהיינו מוכר שהרי לוקח מוחזק: עליו. למערער להביא ראיה שנשתמש עמו וסבירא ליה לרבא דכיון שראו עדים לזה המוחזק שנשתמש בו שלש שנים אין לנו לחוש שמא גם זה היה עמו הואיל ולא שמענו בלתי היום והאי עובדא לא מתוקם אלא כשהיה לו עדות למערער דבית זה שלו היה אבל בלא עדות אפילו רב נחמן מודי דהמחזיק נאמן בלא ראיה שהפה שאסר הוא הפה שהתיר דאי בעי אמר שלי הוא מעולם כי אמר נמי מינך זבינתה מהימן:

תוספות

אנו יודעים על הלילות מסתמא כיון שדר בימים דר נמי בלילות אם לא שטוען המערער שבודאי לא דר ור''ח פירש דמר זוטרא קאי אפירכא דרב יימר דפריך נוגעין בעדותן הן וקאמר מר זוטרא אי טעין ואמר המחזיק לייתו תרי סהדי דדרו ביה שלש שנים ביום ובלילה והבו לי אגרא ונפקו ואזלו להו והנהו דדיירי ביה אחריני נינהו טענתו טענה ולא נוגעין בעדותן הן דלא דיירי בה השתא דמצי למימר להו הבו לי אגר ביתא אלא אינהו אמרו דיירנא ואינהו אמרו פרענו והפה שאסר הוא הפה שהתיר דאי בעו אמרי לא דיירנא ביה וליכא למימר דדילמא מכחיש להו שהוא לא היה יודע כלל שהיו דרים באותו בית ובסמוך לא גרסינן מודה מר זוטרא אלא ומודה רבא דבעי' שלש שנין ביממא ובליליא אם הנך עדים רוכלים המחזרים בעיירות אע''ג דלא אמרו דדרו ביה שלש שנין ביממא ובליליא אלא אמרי בידינו היה זה הבית שלש שנים רצופות אע''ג שימים רבים הם מחזרים בעיירות ולא היו בזה הבית עדותן עדות ור''ת גרס דדיירנא ביה שלש שנין ופירש דאביי ורבא תרוייהו סבירא להו דאין צריך להביא עדים על הימים ועל הלילות ורבא לא אמר ביממא ובליליא אלא להוציא המקשה מסברתו ולא לפלוגי אאביי אתא וקאמר מר זוטרא אם אמר העידוני סתם שדרתי ג' שנים בחזקת ימים ולילות אע''פ שלא ראו ממש כל הימים והלילות אלא שבחזקת כן מחזקין אותו שכל שעה שהיו נכנסים פעמים ביום ופעמים בלילה היו רואין אותו בביתו טענתיה טענה והוה ליה למימר עדותן עדות אלא אגב דנקיט ברישא דמילתיה אי טעין אומר נמי טענתיה טענה ומודה רבא וה''ה מר זוטרא ואביי ברוכלין המחזרין בעיירות אף על גב דלא טען טענינן ליה דאין צריכים להעיד שראו ממש שהרי הם מחזרין בעיירות ואין יכולין להעיד על הראיה אלא יעידו שבחזקתו היה זה הבית שלש שנים ימים ולילות: ומודה רב הונא בחנותא דמחוזא דביממא עבדי ובליליא לא עבדי. פירוש ומועיל להם אם החזיקו ג' שנים ואע''ג דלאו שלש רצופות אלא מפוזרות כיון דאורחייהו בהכי דהוי כאתרי דמוברי באגי ואם תאמר א''כ פשיטא דמודה רב הונא כדפריך לעיל גבי באגי וי''ל לפי שבני אדם שאינם חנוונים דרים בהן בין ביום ובלילה ואותן צריכים ג' שנים רצופות יום ולילה וס''ד דחנוונים נמי יצטרכו כן קא משמע לן ומהאי טעמא אתי שפיר דבעינן להו שלש שנים שלימות דהיינו ו' שנים אע''ג דבשדות ובית הבדים לא בעינן אלא שלש שנים בין הכל (אלא) היינו משום דכמו שאר בני אדם הדרים שם שאין חנוונים בעו ג' שנים ביום ובלילה ה''נ חנוונים בעו ג' שנים שלימות דהיינו ו' שנים והא דלא אייתי להא לעיל גבי ומודה רב הונא אומר ר''ת משום דלא סלקא שמעתתא דבתי וכי האי גוונא איכא בסוף [הכונס] (ב''ק דף סא:) גבי ומודו חכמים לרבי יהודה: דלא תחזקו אהדדי. ואע''ג דתנן לקמן (דף מב.) השותפין אין להם חזקה זה על זה פרש''י דהכא הוזקקו לעשות כן לפי שלא היה להם עדי שותפות וקשיא לר''י דא''כ אותו שהחזיק שנה ראשונה יאמר שהוא שלו כיון שאין עדים שיש לחבירו חלק ונראה לר''י דלא היו רוצים שיחזיק האחד שלש שנים שלא תשתכח השותפות: אבל כתוב עיטרא קלא אית לה. והא דאמר בהמפקיד (ב''מ לט. ושם ד''ה לא) גבי אין מורידין לנכסי קטן ל''ש עביד עיטרא ל''ש לא עביד אין מורידין גבי יתמי החמירו [וע''ע תוס' גיטין כח. ד''ה והניחו]: בשכוני גוואי הואי. והואי לי אורח עלך ונראה לי שהיה לו עדים שהיה בשכוני גוואי אבל לא היו יודעים באיזה דרך היה יוצא דאי לא היה לו עדים כלל דהוה בשכוני גוואי היכי הוה קאמר רב נחמן זיל ברור אכילתך דאטו יש להם לעדי חזקה לידע שלא היה המערער באותו בית כל שלש שנים ואם יאמר המערער הייתי עמך שני ימים ואין לך שלש שנים שלימות והעדים אינן יודעים יפסיד:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר