|
טקסט הדף מנוקד
אֲפִילּוּ יוֹם אֶחָד נָמֵי אֶלָּא דְּכוּלֵּי עָלְמָא נִיר לָא הָוֵי חֲזָקָה וְהָכָא פֵּירָא רַבָּא וּפֵירָא זוּטָא אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ
תָּנוּ רַבָּנַן נִיר אֵינוֹ חֲזָקָה וְיֵשׁ אוֹמְרִים הֲרֵי זֶה חֲזָקָה מַאן יֵשׁ אוֹמְרִים אָמַר רַב חִסְדָּא רַבִּי אַחָא הִיא דְּתַנְיָא נָרָהּ שָׁנָה וּזְרָעָהּ שְׁתַּיִם נָרָהּ שְׁתַּיִם וּזְרָעָהּ שָׁנָה אֵינָהּ חֲזָקָה רַבִּי אַחָא אוֹמֵר הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה אָמַר רַב אָשֵׁי שְׁאֵלִית כׇּל גְּדוֹלֵי הַדּוֹר וְאָמְרוּ לִי נִיר הֲרֵי זֶה חֲזָקָה אֲמַר לֵיהּ רַב בִּיבִי לְרַב נַחְמָן מַאי טַעְמָא דְּמַאן דְּאָמַר נִיר הָוֵי חֲזָקָה לָא עֲבִיד אִינִישׁ דְּכָרְיבוּ לֵיהּ לְאַרְעֵיהּ וְשָׁתֵיק וּמַאי טַעְמָא דְּמַאן דְּאָמַר נִיר לָא הָוֵי חֲזָקָה מֵימָר אָמַר כֹּל שִׁיבָּא וְשִׁיבָּא דִּכְרָבָא לְעַיֵּיל בֵּיהּ שְׁלַחוּ לֵיהּ בְּנֵי פּוּם נַהֲרָא לְרַב נַחְמָן בַּר רַב חִסְדָּא יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּינוּ נִירָא הָוֵי חֲזָקָה אוֹ לָא הָוֵי חֲזָקָה אֲמַר לְהוּ רַבִּי אַחָא וְכׇל גְּדוֹלֵי הַדּוֹר אָמְרִי נִיר הֲרֵי זֶה חֲזָקָה אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק רְבוּתָא לְמִיחְשַׁב גַּבְרֵי הָא רַב וּשְׁמוּאֵל בְּבָבֶל וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָמְרִי נִיר לָא הָוֵי חֲזָקָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא מַתְנִיתִין הִיא רַב מַאי הִיא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים חֶזְקָתָהּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים מִיּוֹם לְיוֹם מִיּוֹם לְיוֹם לְמַעוֹטֵי מַאי לָאו לְמַעוֹטֵי נִיר דְּלָא שְׁמוּאֵל מַאי הִיא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים עַד שֶׁיִּגְדּוֹר שָׁלֹשׁ גְּדֵירוֹת וְיִבְצוֹר שָׁלֹשׁ בְּצִירוֹת וְיִמְסוֹק שָׁלֹשׁ מְסִיקוֹת מַאי בֵּינַיְיהוּ אָמַר אַבָּיֵי דֶּקֶל נַעֲרָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ שֶׁעוֹשֶׂה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּשָׁנָה אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּשְׂדֵה הַלָּבָן אָמַר אַבָּיֵי מִדְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל נִשְׁמַע לְרַבָּנַן הָיוּ לוֹ שְׁלֹשִׁים אִילָנוֹת מִמַּטַּע עֲשָׂרָה לְבֵית סְאָה אָכַל עֲשָׂרָה בְּשָׁנָה זוֹ וַעֲשָׂרָה בְּשָׁנָה זוֹ וַעֲשָׂרָה בְּשָׁנָה זוֹ הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה רשב"ם
אפי' יום אחד נמי. יכול לעשות בו ניר: פירא רבא ופירא זוטא איכא בינייהו. ר' ישמעאל ס''ל דלא הוי חזקה עד שילקט פירא רבא דהיינו כשנגמרה כל התבואה לפיכך צריך שלשה חדשים כגון שעורים ושבולת שועל ועדשים שגדלים בג' חדשים ור''ע סבר פירא זוטא דהיינו כגון שחת שגדל בשלשים יום הויא חזקה אע''פ שלא נגמרה התבואה אי נמי כגון ירק דגדלין הירקות בחדש אחד: נרה שנה. בלא זריעה: ושתיק. ולא מיחה ומדלא מיחה הפסיד: כל שיבא ושיבא דכרבו ליעול בה. כל קיסמים שבמחרישה יכניס בה כלומר הלואי ויחרוש הרבה עד שתכלה מחרשתו ותתרפה הקרקע ואח''כ אטלנה ואזרענה אני: ילמדנו רבינו ניר הוי חזקה. בשדה הבעל ודי בחזקת י''ב חדש ושני ימים: רבי ישמעאל ור' עקיבא דמתניתין. כדאוקמינן דכ''ע ניר לא הוי חזקה כלומר יום א' בשנה שנר בו שדהו אינה חזקה להחשב כשנה שלמה לחשבון ג' שנים: זו דברי רבי ישמעאל ור''ע. דאמרי במתני' שדה הבעל חזקתו ג' שנים ואינה מיום ליום אלא י''ח חדשים לר' ישמעאל וי''ד לר''ע אבל חכמים אומרים חזקתן שלש שנים בכל דבר מיום ליום ואליבייהו דהני רבנן פרישנן בריש פירקין טעמא דחזקת ג' שנים דעד שלש שנים מיזדהר איניש בשטריה טפי לא מיזדהר וכוותייהו דהני רבנן אליבא דרב קיימי כדמוכח סוגיא דמכילתין דלא אזיל בתר לקיטת ג' פירות של ג' שנים אלא ג' שנים שלמות בעינן בכל דבר ומשום דאין אדם נזהר בשטרו יותר מג' שנים: לאו למעוטי ניר. דהא אפי' פירא רבא ופירא זוטא קא ממעט וכ''ש ניר דהא מיום ליום קתני למעוטי אפי' שנים מקוטעות אלמא ניר לא חשיב חזקת יום אחד דידיה כשנה שלמה דאם כן די בי''ב חדש ושני ימים ואנן שלש שנים מיום ליום בעינן: דאמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי ר' ישמעאל ור''ע. דאמרי במתני' אבל בשדה אילן כנס את תבואתו ומסק את זיתיו וכנס את קייצו הרי אלו ג' שנים אלמא משליקט ג' פירות בשדה אחת בשנה אחת בג' זמנים זה אחר זה תשיב לה חזקה: אבל חכמים אומרים. פירות ג' שנים צריך עד שיגדור בתמרים ג' גדירות כו': מסיקות. בזיתים: מאי בינייהו. בין רב ושמואל בין למר ובין למר ג' שנים בעינן: דקל נערה איכא בינייהו. דקל ילדה ובחורה דפחות מג' שנים שלמות טוענת ג' פעמים דלשמואל הויא חזקה בג' גדירות אע''ג דליכא ג' שנים שלמות ולרב בעינן ג' שנים מיום ליום ורבינו חננאל פי' דקל נערה דקל המשיר פירותיו קודם גמרן מלשון גם חצני נערתי (נחמיה ה) לדברי שמואל דאמר בעינן ג' גדירות לא הוי חזקה דהא לא גדר לדברי רב דאמר בעינן ג' שנים והרי הוא מחזיק בו ג' שנים והויא חזקה ולפי הלשון הזה אפי' שמואל לא בא לגרוע מג' שנים והכי קי''ל ל''א פירש עוד דקל נערה דקל דיופרין שעושה פעמיים בשנה לשמואל בשנה ומחצה הויא חזקה דהא איכא ג' גדירות ולרב לא הויא חזקה דליכא ג' שנים: אמר אביי מדברי ר' ישמעאל נשמע להו לרבנן היו לו שלשים כו'. ה''ג לה והכי פירושא דר' ישמעאל דבשנה אחת הוי חזקה בשדה אחת בשלש לקיטות בשלשה מקומות בשדה כדקתני כנס את תבואתו ומסק את זיתיו כו' מדבריו נשמע להו לרבנן דפליגי עליה כדאמר רב יהודה אמר שמואל לעיל ובעו ג' שנים דליכא פלוגתא בין ר' ישמעאל ובין רבנן אלא בשנה אחת וג' שנים אבל כל מאי דאמר ר' ישמעאל בשנה אחת אמרי רבנן בג' שנים: ממטע עשרה לבית סאה. דבית סאה צריך לעשר נטיעות כדאמר בלא יחפור (לעיל דף כו:) אבל אם פחות מבית סאה לי' אילנות הרי סמוכין ביותר והוי כיער ולא הוי חזקה דלא אחזיק כדמחזקי אינשי וביותר מבית סאה לי' נמי לא הויא חזקה בכל הקרקע אלא כנגד מה שצריך לאילנות: אכל י' בשנה זו כו' הרי זו חזקה. דכמי שהחזיק ג' שנים בכל השדה דמי שהיה אוכל בכל השנה מה שגדל בו:
תוספות
נרה שנה וזרע שתים כו'. נרה שתים וזרע שנה אחת לא נקט אלא משום רבותא דר' אחא דאפי' הכי הויא חזקה ואומר ר''י דנראה דוקא כגון שנרה וזרע ונרה אבל נרה בזה אחר זה אפי' רבי אחא מודה דאינה חזקה דמה מועיל חרישה כל כך שחורשה ב' שנים בלא זריעה: למעוטי מאי תימה לרשב''א דהיכי מוכח מהכא דלמעוטי נירא קאתי דלמא קסברי רבנן נירא הוי חזקה והא דצריך ג' שנים מיום ליום משום דעד תלת שנין מיזדהר איניש בשטרא כדמפרש בריש פירקין ואפי' לא עשה באותן שלש אלא ניר הוי חזקה דלא עביד איניש דכרבי לארעיה ושתיק: מאי בינייהו. וא''ת טובא איכא בינייהו דשלש בצירות יכולין להיות בשתי שנים שבסוף שנה בצר וב' בצירות אחרי כן בשתי שנים ואומר ר''י דמשמע ליה דג' בצירות שלמות כל שנות הבצירות אבל תימה לר''י אמאי לא משני דאיכא בינייהו חרפי ואפלי כדאמרינן בפ''ב דע''ז (דף עה:) כמה מיישנן י''ב חדש רשב''ג אומר מגת לגת מבד לבד היינו תנא קמא איכא בינייהו חרפי ואפלי: היו לו שלשים אילנות. ונראה דדוקא שלשים אבל ט' אילנות גדולים ממטע שלשה לבית סאה ואכל אחת בשנה זו ואחת בשנה זו לא הויא חזקה מידי דהוה אשלשים היכא דלא באזי בזויי והני אילנות לא בגדולים איירי דגדולים לא הוו אלא ג' לבית סאה כדאמרי' בפ' לא יחפור (לעיל דף כו:): ממטע י' לבית סאה. פ''ה דפחות מבית סאה לעשרה אילנות הוו סמיכי ביותר והוו כיער ולא הוי חזקה ואין נראה דהא מוכח בשמעתין דאכלן רצופין הויא חזקה דפריך רבא אנהרדעי אלא מעתה האי אספסתא במאי קני ליה ולרשב''א נראה ליישב פ''ה דלקמן איירי שאוכל כל האילנו' אע''פ שהן רצופים הויא חזקה שהרי אכל העומדים ליעקר ואותן העומדים להתקיים אבל הכא שאינו אוכל כל אילנות אלא ג' בכל שנה אם היו ל''ג אילנות בג' סאין הרי יש בהן ג' אילנות העומדין ליעקר וכשהוא אוכל י''א אילנות בכל שנה שמא באותן י''א שאוכל אותן בשנה זו יש בהן ב' או ג' שעומדין ליעקר ובעינן בכל שנה שיאכל ג' מאותן העומדין להתקיים וביותר מבית סאה לעשרה נראה דלא קנה קרקע כל עיקר ולא כפ''ה דפי' דדוקא בכל הקרקע הוא דלא הוי חזקה אבל במה שצריך לאילנות הוי חזקה: ממטע עשרה לבית סאה. קשה לר''י דמאי שנא חזקה ממכר דגבי קנה ג' קנה קרקע ועשרה לבית סאה הוו מפוזרים ולא קנה קרקע דבעשר לבית סאה יש מאתן וחמשין לכל אילן ובהמוכר את הספינה (לקמן דף פב:) גבי קנה ג' כו' אמר כמה יהא ביניהן משמנה ועד שש עשרה אבל יותר מי''ו הוו מפוזרין וכשיש ביניהן י''ו הוי לכל אילן ח' מכל צד סביבותיו דהיינו טבלא של י''ו על י''ו עגולה שהאילן יונק סביבותיו בשוה וי''ו על י''ו מרובעים הוו מאתן וחמשין ושית דל רביע מינייהו דמרובע יתר על העיגול רביע לא ישאר אפי' מאתים אלמא לא הוי כשיעור י' לבית סאה ושמא יש לחלק בין מכר לחזקה דגבי מכר ודאי לא אמר דקנה קרקע אם אינן רצופין כדרך שבני אדם רגילין ליטע ודרך בני אדם אין להרחיק יותר מי''ו אמה אילן מאילן אע''פ שנכנסת יניקה של זה בתוך יניקה של זה שאילנות גדולים יונקין י''ו אמה מכל צד ולכך אין דרך להרחיק אילן מאילן כל שיעור יניקתם דהיינו ל''ב דא''כ לא יטע איש בשדה גדולה אלא ב' אילנות או ג' אבל גבי חזקה הויא חזקה כשיעור יניקה אע''פ שהן מרוחקין כשיעור יניקה אבל קשה לר''י דיפה כח הדיוט מכח הקדש דגבי הדיוט קנה שלשה קנה קרקע משמנה ועד י''ו וגבי הקדש תניא בסוף המוכר את הבית (לקמן דף עב.) הקדיש שלשה אילנות ממטע עשרה לבית סאה הרי זה הקדיש את הקרקע פחות מכאן או יותר על כן לא הקדיש את הקרקע מאי שנא הקדש ממכר ופי' הקונטרס בסוף המוכר את הבית (שם ד''ה ממטע) דהתם בדעת מוכר תליא מילתא אבל גבי הקדש ביניקה תליא מילתא ובהמוכר את הספינה (שם דף פג. ד''ה כמה) פירש גבי מכר והוא הדין למקדיש אילנות דהוי נמי האי שיעורא וברייתא דהמוכר את הבית (שם דף עב.) דקתני בהקדיש עשרה לבית סאה פליגא וראיה מתוספתא דמכילתין דקתני כי קנה ג' קנה קרקע וכמה יהו קרובים זה לזה כדי שיהא הבקר עובר בכליו
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|