|
טקסט הדף מנוקד
זִיל הָאִידָּנָא וְתָא לִמְחַר בְּלֵילְיָא שַׁדַּר קַצְיֵיהּ לְהָהוּא דִּידֵיהּ
לִמְחַר אֲתָא לְקַמֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ זִיל קוֹץ אָמַר לֵיהּ הָא מָר נָמֵי אִית לֵיהּ אָמַר לֵיהּ זִיל חֲזִי אִי קוּץ דִּידִי קוֹץ דִּידָךְ אִי לָא קוּץ דִּידִי לָא תִּקּוֹץ אַתְּ מֵעִיקָּרָא מַאי סְבַר וּלְבַסּוֹף מַאי סְבַר מֵעִיקָּרָא סְבַר נִיחָא לְהוּ לִבְנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים דְּיָתְבִי בְּטוּלֵּיהּ כֵּיוָן דַּחֲזָא דְּקָא מְעַכְּבִי שַׁדַּר קַצְיֵיהּ וְלֵימָא לֵיהּ זִיל קוֹץ דִּידָךְ וַהֲדַר אֶקּוֹץ דִּידִי מִשּׁוּם דְּרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמַר הִתְקוֹשְׁשׁוּ וָקוֹשּׁוּ קְשׁוֹט עַצְמְךָ וְאַחַר כָּךְ קְשׁוֹט אֲחֵרִים אֲבָל אִם רָצָה כּוֹנֵס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּמוֹצִיא אִיבַּעְיָא לְהוּ כָּנַס וְלֹא הוֹצִיא מַהוּ שֶׁיַּחֲזוֹר וְיוֹצִיא רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר כָּנַס מוֹצִיא וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר כָּנַס אֵינוֹ מוֹצִיא אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יַעֲקֹב לְרַבִּי יִרְמְיָה בַּר תַּחְלִיפָא אַסְבְּרַהּ לָךְ לְהוֹצִיא כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּמוֹצִיא כִּי פְּלִיגִי לְהַחֲזִיר כְּתָלִים לִמְקוֹמָן וְאִיפְּכָא אִיתְּמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵינוֹ מַחְזִיר וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מַחְזִיר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵינוֹ מַחְזִיר מִשּׁוּם דְּרַב יְהוּדָה דְּאָמַר רַב יְהוּדָה מֶצֶר שֶׁהֶחֱזִיקוּ בּוֹ רַבִּים אָסוּר לְקַלְקְלוֹ וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מַחְזִיר הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלֵיכָּא רַוְוחָא הָכָא הָא אִיכָּא רַוְוחָא לָקַח חָצֵר וּבָהּ זִיזִין וּגְזוּזְטְרָאוֹת הֲרֵי הִיא בְּחֶזְקָתָהּ אָמַר רַב הוּנָא נָפְלָה חוֹזֵר וּבוֹנֶה אוֹתָהּ מֵיתִיבִי אֵין מְסַיְּידִין וְאֵין מְכַיְּירִין וְאֵין מְפַיְּיחִין בַּזְּמַן הַזֶּה לָקַח חָצֵר מְסוּיֶּדֶת מְכוּיֶּרֶת מְפוּיַּחַת הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקָתָהּ נָפְלָה אֵינוֹ חוֹזֵר וּבוֹנֶה אוֹתָהּ אִיסּוּרָא שָׁאנֵי תָּנוּ רַבָּנַן לֹא יָסוּד אָדָם אֶת בֵּיתוֹ בְּסִיד וְאִם עֵירַב בּוֹ חוֹל אוֹ תֶּבֶן מוּתָּר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עֵירַב בּוֹ חוֹל הֲרֵי זֶה טְרַכְסִיד וְאָסוּר תֶּבֶן מוּתָּר תָּנוּ רַבָּנַן כְּשֶׁחָרַב הַבַּיִת בַּשְּׁנִיָּה רַבּוּ פְּרוּשִׁין בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל בָּשָׂר וְשֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת יַיִן נִטְפַּל לָהֶן רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר לָהֶן בָּנַי מִפְּנֵי מָה אִי אַתֶּם אוֹכְלִין בָּשָׂר וְאֵין אַתֶּם שׁוֹתִין יַיִן אָמְרוּ לוֹ נֹאכַל בָּשָׂר שֶׁמִּמֶּנּוּ מַקְרִיבִין עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ וְעַכְשָׁיו בָּטֵל נִשְׁתֶּה יַיִן שֶׁמְּנַסְּכִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְעַכְשָׁיו בָּטֵל אָמַר לָהֶם אִם כֵּן לֶחֶם לֹא נֹאכַל שֶׁכְּבָר בָּטְלוּ מְנָחוֹת אֶפְשָׁר בְּפֵירוֹת פֵּירוֹת לֹא נֹאכַל שֶׁכְּבָר בָּטְלוּ בִּכּוּרִים אֶפְשָׁר בְּפֵירוֹת אֲחֵרִים מַיִם לֹא נִשְׁתֶּה שֶׁכְּבָר בָּטֵל נִיסּוּךְ הַמַּיִם שָׁתְקוּ אָמַר לָהֶן בָּנַי בּוֹאוּ וְאוֹמַר לָכֶם שֶׁלֹּא לְהִתְאַבֵּל כׇּל עִיקָּר אִי אֶפְשָׁר שֶׁכְּבָר נִגְזְרָה גְּזֵרָה וּלְהִתְאַבֵּל יוֹתֵר מִדַּאי אִי אֶפְשָׁר שֶׁאֵין גּוֹזְרִין גְּזֵירָה עַל הַצִּבּוּר אֶלָּא אִם כֵּן רוֹב צִבּוּר יְכוֹלִין לַעֲמוֹד בָּהּ דִּכְתִיב בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים וְאֹתִי אַתֶּם קֹבְעִים הַגּוֹי כֻּלּוֹ אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים סָד אָדָם אֶת בֵּיתוֹ בְּסִיד וּמְשַׁיֵּיר בּוֹ דָּבָר מוּעָט וְכַמָּה אָמַר רַב יוֹסֵף אַמָּה עַל אַמָּה אָמַר רַב חִסְדָּא כְּנֶגֶד הַפֶּתַח עוֹשֶׂה אָדָם כׇּל צׇרְכֵי סְעוּדָה וּמְשַׁיֵּיר דָּבָר מוּעָט מַאי הִיא אָמַר רַב פָּפָּא כָּסָא דְהַרְסָנָא עוֹשָׂה אִשָּׁה כׇּל תַּכְשִׁיטֶיהָ וּמְשַׁיֶּירֶת דָּבָר מוּעָט מַאי הִיא אָמַר רַב בַּת צִדְעָא שֶׁנֶּאֱמַר אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי וְגוֹ' מַאי עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי אָמַר רַב יִצְחָק זֶה אֵפֶר מִקְלֶה שֶׁבְּרֹאשׁ חֲתָנִים אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי הֵיכָא מַנַּח לֵהּ בִּמְקוֹם תְּפִילִּין שֶׁנֶּאֱמַר לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר וְכׇל הַמִּתְאַבֵּל עַל יְרוּשָׁלַיִם זוֹכֶה וְרוֹאֶה בְּשִׂמְחָתָהּ שֶׁנֶּאֱמַר שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַםִ וְגוֹ' תַּנְיָא אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ דִּין הוּא שֶׁנִּגְזוֹר עַל עַצְמֵנוּ שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל בָּשָׂר וְלֹא לִשְׁתּוֹת יַיִן אֶלָּא אֵין גּוֹזְרִין גְּזֵרָה עַל הַצִּבּוּר אֶלָּא אִם כֵּן רוֹב צִבּוּר יְכוֹלִין לַעֲמוֹד בָּהּ וּמִיּוֹם שֶׁפָּשְׁטָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה שֶׁגּוֹזֶרֶת עָלֵינוּ גְּזֵירוֹת רָעוֹת וְקָשׁוֹת וּמְבַטֶּלֶת מִמֶּנּוּ תּוֹרָה וּמִצְוֹת וְאֵין מַנַּחַת אוֹתָנוּ לִיכָּנֵס לִשְׁבוּעַ הַבֵּן וְאָמְרִי לַהּ לִישׁוּעַ הַבֵּן דִּין הוּא שֶׁנִּגְזוֹר עַל עַצְמֵנוּ שֶׁלֹּא לִישָּׂא אִשָּׁה וּלְהוֹלִיד בָּנִים וְנִמְצָא זַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ כָּלֶה מֵאֵלָיו אֶלָּא הַנַּח לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מוּטָב שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹגְגִין וְאַל יִהְיוּ מְזִידִין הַדְרָן עֲלָךְ חֶזְקַת הַבָּתִּים רשב"םזיל האידנא. שהיה רוצה לקשט עצמו תחלה כדלקמן: אי קוץ דידי. אם שלי קצוץ כבר: כיון דחזא דמעכבי. הבין שבשביל כבודו שותקין על שלו: ולימא ליה זיל קוץ כו'. ואמאי א''ל זיל האידנא כו': התקוששו. הסר קש מבין עיניך תחלה כמו לקושש קש (שמות ה) כלומר קשוט עצמך: איבעיא להו כנס. לתוך שלו ולא הוציא עכשיו זיזין מהו שיחזור ויוציא לאחר זמן מי אמרינן דויתרה לבני רה''ר ואבד כחו או לא: וריש לקיש אמר כנס אינו מוציא. קס''ד לא יוציא עוד זיזין דאבד כחו: ואיפכא איתמר. דמוקמינן לרבי יוחנן כר''י דהלכתא כוותיה וקי''ל כרב יהודה בהך: מצר. שבין שתי שדות שהחזיקו בו והכא נמי הרי החזיקו בהך כניסה: איכא רווחא. כשיחזיר כתלים למקומן אכתי איכא כל רוחב רה''ר וסתם רה''ר מרווח הוא: ה''ג אמר רב הונא נפלה כו'. אי נמי ואם נפלה ולא גרס שאם נפלה: חוזר ובונה אותה. להוציא זיזין כבתחלה: אין מסיידין. בית משום אבל בית המקדש: ואין מכיירין. צורות שצר בסיד וי''מ דהיינו נמי סיוד אלא שהכיור לבן יותר: מפייחין. צורות של מיני צבעונים: נפלה אינו חוזר כו'. אלמא כל בנין שאינו רשאי לעשות בתחלה אם היה לו ונפל אינו חוזר ובונה וגבי הוצאת זיזין לרה''ר נמי כיון דאי אפשר להוציא בתחלה אם נפל אינו חוזר ומוציא: איסורא שאני. מהיזיקא: חול או תבן. מכהה לבנונו: טרכסיד. בנין חזק וטוב ואף על פי שמשחיר קצת אסור: אפשר בפירות. ויפה אמרת ונפרוש גם מן הלחם: בפירות אחרים. שאין מביאים ביכורים אלא מז' המינין: שכבר נגזרה גזירה. חורבן ונתחייבנו להתאבל דכתיב שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה (ישעיה סו): במארה אתם נארים. קבלתם עליכם בגזירת ארור להביא המעשר אל בית האוצר כדכתיב במלאכי הביאו את כל המעשר וגו' ואעפ''כ ואותי אתם קובעים אתם גוזלים את המעשר ואת התרומה כדכתיב התם ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה: הגוי כולו. כלומר וכל הקהל כולו קיבלו את הגזירה ומסתמא אם לא היו כולן יכולין לעמוד בה לא היו מסכימין ורובן ככולן אלמא לא חשיבא גזירה אא''כ רובן יכולין לעמוד בה: אלא כך אמרו חכמים כו'. מסקנא דמילתיה דרבי יהושע היא: כסא דהרסנא. קערה של מאכל דגים מטוגנין בשמנן בסולת: בת צידעא. טנפ''ל שרגילות לסוד שם ולהשיר שערן: שנאמר אם אשכחך וגו'. אכולהו קאי: אפר מקלה. אפר הכירה השרופה באש קרוי כן ומשום דאיכא אפר פרה נמי הוצרך לפרש כן: פאר תחת אפר. מכלל שהיו רגילין ליתן אפר במקום פאר דהיינו תפילין כדכתיב פארך חבוש עליך (יחזקאל כד): לשבוע הבן. מילה שהיא לסוף ז': ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו. בענין טוב ולא ע''י עובדי כוכבים ומצות לא יבטלו עוד: אלא הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין. במה שלוקחין נשים שאינם סבורים שיש איסור בדבר: ואל יהיו מזידין. דמשום דלא יוכלו לעמוד בה יבטלוה ונמצאו מזידין הלכך לא גזרינן: תוספותנפלה אינו חוזר ובונה אותה. השתא ס''ד דבית שבנה בזמן שבהמ''ק קיים ונפלה חוזר ובונה וכשלקח חצר המסוידת הרי זו בחזקתה דכל זמן שהיא קיימת יש לנו לתלות שבהיתר עשה בזמן שבהמ''ק קיים אבל כשנפלה תלינן שבאיסור נעשית לאחר חורבן ומש''ה פריך ארב הונא אמאי חוזר ובונה אותה כיון דנפלה אית לן למיתלי שבאיסור הוציא ומשני איסורא שאני דאפי' ודאי נבנה בהיתר כי נפלה אסור לבנותה ולסייד: מים לא נשתה [וכו'] שתקו. וא''ת אמאי לא אהדרו דאפשר במי בורות דפסולין לניסוך כדמשמע בסוכה (דף מח.) ואומר ר''י דדבר דהוי ממין שעושין בו ניסוך חשיב כמו דבר עצמו דאי לאו הכי תקשה דישתו יין מבושל דפסול לנסכים ואין להקשות דאפשר במי תותים ויין תפוחים שלא היו יכולין לסבול שלא לשתות בלא מים: דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא נשים. תימה הכתיב פרו ורבו ושמא על אותן שכבר קיימו פריה ורביה קאמר והיינו זרעו של אברהם כלה שלא יוליד אלא בן ובת: מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין. בדבר שאין ידוע אם יקבלו כשנמחה בהן אם לאו צריך למחות כדמוכח בפ' במה [בהמה] (שבת דף נה. ושם ד''ה ואע''ג) דאמרה מדת הדין אם לפניך גלוי לפניהם מי גלוי ונענשו אבל בדבר שאנו יודעים בבירור שלא יקבלו אמרינן מוטב שיהיו שוגגין וכו': הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|