|
טקסט הדף מנוקד
מִי דָּמֵי הָתָם נַעֲשָׂה בָּסִיס לְדָבָר הַמּוּתָּר הָכָא נַעֲשָׂה בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר אֶלָּא הָכִי קָאָמְרִי לֵיהּ אִם מַצִּילִין תִּיק שֶׁל סֵפֶר עִם הַסֵּפֶר וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכוֹ מָעוֹת לֹא נְטַלְטֵל עוֹר אַגַּב בָּשָׂר מִי דָּמֵי הָתָם נַעֲשָׂה בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר וּלְדָבָר הַמּוּתָּר הָכָא כּוּלּוֹ נַעֲשָׂה בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר אֶלָּא הָכִי קָאָמְרִי לֵיהּ אִם מְבִיאִין תִּיק שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכוֹ מָעוֹת מֵעָלְמָא לְהַצִּיל בּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לֹא נְטַלְטֵל עוֹר אַגַּב בָּשָׂר וְהִיא גוּפָהּ מְנָלַן אִילֵּימָא דְּמִדְּהֵיכָא דְּאִית בֵּיהּ לָא שָׁדֵי לְהוּ אֵיתוֹיֵי נָמֵי מַיְיתִינַן מִי דָּמֵי הָתָם אַדְּהָכִי וְהָכִי נָפְלָה דְּלֵיקָה הָכָא אַדְּהָכָא וְהָכִי לִישְׁדִּינְהוּ אֶלָּא אָמַר מָר בַּר רַב אָשֵׁי לְעוֹלָם כִּדְאָמְרִינַן מֵעִיקָּרָא וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ הָכָא טִלְטוּל וְהָכָא מְלָאכָה כְּגוֹן דְּלָא קָבָעֵי לֵיהּ לְעוֹר וְהָא אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ מוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן בִּפְסִיק רֵישֵׁיהּ וְלָא יְמוּת דְּשָׁקֵיל לֵיהּ בְּבַרְזֵי
וּלְהֵיכָן מַצִּילִין אוֹתָן וְכוּ' הֵיכִי דָּמֵי מְפוּלָּשׁ הֵיכִי דָּמֵי שֶׁאֵינוֹ מְפוּלָּשׁ אָמַר רַב חִסְדָּא שָׁלֹשׁ מְחִיצּוֹת וּשְׁנֵי לְחָיַיִן זֶהוּ מָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפוּלָּשׁ שָׁלֹשׁ מְחִיצּוֹת וְלֶחִי אֶחָד זֶהוּ מָבוֹי הַמְפוּלָּשׁ וְתַרְוַיְיהוּ אַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דִּתְנַן הֶכְשֵׁר מָבוֹי בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים לֶחִי וְקוֹרָה וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אוֹ לֶחִי אוֹ קוֹרָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר שְׁנֵי לְחָיַיִם אֲמַר לֵיהּ רַבָּה שָׁלֹשׁ מְחִיצּוֹת וְלֶחִי אֶחָד מְפוּלָּשׁ קָרֵית לֵיהּ וְעוֹד לְרַבָּנַן נַצִּיל לְתוֹכוֹ אוֹכָלִין וּמַשְׁקִין אֶלָּא אָמַר רַבָּה שְׁתֵּי מְחִיצּוֹת וּשְׁנֵי לְחָיַיִן זֶהוּ מָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפוּלָּשׁ שְׁתֵּי מְחִיצּוֹת וְלֶחִי אֶחָד זֶהוּ מָבוֹי הַמְפוּלָּשׁ וְתַרְוַיְיהוּ אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה דְּתַנְיָא יָתֵר עַל כֵּן אָמַר רַבִּי יְהוּדָה מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי בָתִּים בִּשְׁנֵי צִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים עוֹשֶׂה לֶחִי מִיכָּן וְלֶחִי מִיכָּן אוֹ קוֹרָה מִיכָּן וְקוֹרָה מִיכָּן וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּאֶמְצַע אָמְרוּ לוֹ אֵין מְעָרְבִין רְשׁוּת הָרַבִּים בְּכָךְ אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְדִידָךְ נָמֵי לְרַבָּנַן נַצִּיל לְתוֹכוֹ אוֹכָלִין וּמַשְׁקִין רש"י
מי דמי. תיק הספר נעשה בסיס לדבר המותר לטלטלו בלא שום דליקה דספר בר טלטול הוא ולדבר האסור כגון מעות: הכא. האי עור נעשה בסיס לדבר שכולו אסור בטילטול שהבשר אסור לטלטלו דלא חזי לאכילה עד אורתא דפסח אינו נאכל אלא בלילה וצלי ורבי ישמעאל לית ליה כבוד שמים בנאכל להדיוט ואפילו הוי עור תורת כלי עליו מיתסר משום דהוי בסיס לאיסור וכ''ש דהוא גופיה לאו בר טלטול הוא: אם מביאין תיק שבתוכו מעות. דהוי בסיס לדבר שכולו אסור ומניח בו ספר להצילו ואינו צריך להשליך המעות כדמפרש ואזיל לא נטלטל עור אגב הבשר: אי נימא דמדהיכא דאית ביה. מעות עם הספר לא שדי להו לא מצריך ליה תנא דידן למשדינהו כדקתני ואע''פ שיש בתוכו מעות: איתויי נמי מייתינן. מעלמא מאחת זוית הבית תיק ובתוכו מעות להניח בתוכו ספר ולהציל: מי דמי. היכא דהספר מונח עם המעות להיכא דהוא בא עכשיו להביאו עם המעות ולתת בו ספר: התם. דספר ומעות בתוכו להכי לא מצרכינן ליה למישדינהו: דילמא אדהכי והכי נפלה דליקה. על הספר: הכא. אדמייתי ליה נישדינהו דרך ביאתו: כדאמרינן מעיקרא. דלא פליגי אלא בהפשטה ומייתי רבנן ראיה מתיק הספר דמתני' דמצילין מעות אגב ספר צרכי הדיוט אגב צרכי גבוה הואיל וליכא שהות למשדינהו וה''נ אגב צרכי גבוה דכל פעל ה' למענהו יפשיט: ודקשיא לך כו' דלא בעי ליה לעור. אינו צריך לו לעור ואינו מתכוין להפשיט משום עור ולא דמי להפשט אילים ותחשים דמשכן: והא ר''ש מודה בפסיק רישיה ולא ימות. והכא אע''ג דלא מיכוין מיפשיט הוא: דשקיל ליה בברזי. בחתיכות דקות מפשיט וחותך דאין דרך הפשטה בכך ולאו מלאכה הוא אלא שבות: שני לחיים. לפתח שאין לו מחיצה: זהו מבוי שאינו מפולש. כלומר מבוי הניתר בכל הלכותיו בין בעירוב בין בשאר דברים וכל היתר שאר מבואות יש לו כגון שיתופי מבואות: ותרוייהו. רבנן ובן בתירא סבירא להו כר''א דאמר אין מבוי ואפילו סתום ניתר בלחי א' ואשמעינן בן בתירא דבהצלת כתבי הקדש לא בעינן לחיים כרבי אליעזר: מפולש קרית ליה. נהי נמי דבעי ר' אליעזר לחיים מיהו מפולש לא מיקרי: ועוד לרבנן. דאמרי לשאינו מפולש וקאמרת דהיינו מבוי הניתר בכל הלכותיו: נציל לתוכן אף אוכלין ומשקין. כמו לחצר המעורבת ואמאי פלגינהו מהדדי דגבי ספר קתני למבוי שאינו מפולש וגבי אוכלין קתני להיכן מצילין אותן לחצר המעורבת דמשמע אבל למבוי לא: שתי מחיצות. מכאן ומכאן: שני לחיין. לחי לכל פתח ופתח: אליבא דרבי יהודה. דאמר בשתי מחיצות סגי ושני לחיים ואתא בן בתירא למימר דלגבי ספר מודה ר' יהודה דסגי בחד דג' מחיצות הוו: לדידך נמי. איכא למיפרך כאתקפתא דלעיל: לרבנן. כיון דאמרת דתרוייהו כר' יהודה לרבנן דאמרי לשאינו מפולש ומפרשי ליה לשאינו חסר כלום כר' יהודה דלא בעי אלא שתי מחיצות ושני לחיים אי הכי לרבנן יציל לתוכו אוכלין ומשקין כמו לחצר המעורבת:
תוספות
הכא נעשה בסיס לדבר האסור. פי' בקונטרס שהבשר אסור לטלטל שהרי אינו ראוי לאכילה עד הלילה ואינו נראה דא''כ היכי קאמר לא נטלטל עור אגב בשר כיון דבשר אסור לטלטל ונראה דלכ''ע בשר מותר לטלטל אע''ג דמאן דשרי בשר תפל בעלמא לטלטל היינו משום דחזי לכלבים והכא לא חזי לכלבים מ''מ משום בזיון קדשי שמים שרי לכ''ע ובטלטול עור אגב בשר הוא דפליגי והא דקאמר הכא דהוי בסיס לדבר האסור היינו קודם שנשחטה היה בסיס לדבר האסור שכל הבהמה מוקצה היא מטלטול: מי דמי התם אדהכי והכי נפלה דליקה. וא''ת אמאי לא קאמר התם נעשה בסיס לדבר המותר ולדבר האסור הכא נעשה בסיס לדבר האסור גרידא וי''ל דאין נראה לו לחלק כיון דהשתא סבור שיכול לנער מעות מן הכיס ואפילו הכי א''צ לנער ושרי כל שהוא עושה להצלת ס''ת ה''ה דשרי להביא תיק שיש בו מעות גרידא: אדהכי והכי לשדינהו. משמע דאי לא מצי למשדי המעות הוה מצי להביא התיק עם המעות להביא בו ס''ת וא''כ כשאינו מופשט אלא עד החזה מותר לכ''ע לטלטל הואיל ולא מצי שדי ליה ולא פליגי אלא כשהופשט לגמרי כדפי' לעיל: דשקיל ליה בברזי. פירש בקונט' דאיכא שבות בכה''ג וקשה דהוה ליה למיתני בפסחים בפרק אלו דברים (דף סה:) הפשט דדחי שבת בהדי הנהו שבות דקתני התם דדחו שבת ונראה לר''י דליכא אפילו שבות דאינו מפשיט כשיעור חשיבות עור יחד ולא דמי למפיס מורסא דהתם פתח קעביד אך שא''צ לו וכן צד מזיקין מ''מ צד הוא אבל הכא דלא קא עביד הפשט אפי' שבות ליכא: (דשקיל ליה בברזי). וא''ת דתני' בסוף תמיד נשחט (פסחים סה:) תנא חשכה כל אחד ואחד נוטל פסחו בעורו אם כן לאו בברזי היה מופשט ומשמע דבשבת איירי דאמתני' דהתם קאי דקתני ארבעה עשר שחל בשבת ואיכא למימר דלא קאי אשבת א''נ נוטלו בעורו שנפשט עד החזה ועוד אומר ר''י דאיכא למימר דרבנן לדברי רבי ישמעאל קאמרי לדידן מותר להפשיט לגמרי לדידך אודי לן מיהא דמותר להפשיט בברזי וא''ת לפי זה ה''ל למיחשב התם דחיית הפשט וי''ל דבפלוגתא לא קא מיירי דלר' ישמעאל לא דחי ליה הפשט כלל ואע''ג דחשיב הרכבתו והבאתו מחוץ לתחום דפליגי בה ר''ע ור' אליעזר לא חשיב לה פלוגתא דר''א דשמותי הוא ועוד דמההיא פלוגתא ילפינן דהזאה אינה דוחה להכי קתני לה: שלש מחיצות ושני לחיים כו'. השתא האי דמפרש לה הכי ומוקי תרוייהו אליבא דר''א ולא בעי למימר שלש מחיצות ולחי א' אינו מפולש ובלא לחי זהו מפולש והוה מפרש אליבא דהלכתא היינו משום דסבר דבלא לחי כלל לא הוה שרי בן בתירא דהוי כרמלית ולא דמי לחצר שאינה מעורבת דסיפא: ועוד לרבנן נציל לתוכו אוכלין ומשקין. (ואמאי נקט חצר מעורבת) ואדמפלגי בין חצר מעורבת למבוי הוה לן לפלוגי בין מבוי משותף למבוי שאינו משותף דבמשותף יהא מותר להציל לתוכו אוכלין ומשקין ואמאי נקט חצר מעורבת: אלא אמר רבה כו'. תימה מה תירץ רבה מקושיא דנציל לתוכו אוכלין ומשקין ואומר ר''י דרבה רוצה לומר דרבנן סברי כרבי יהודה דוקא לצורך הצלת כתבי הקדש ולא לצורך אחר ואביי פריך משום דאינו נראה לו סברא שיסברו כר' יהודה לחצאין ומשני אביי ג' מחיצות כו' ולאביי לא סברי רבנן כר''א לחצאין דר''א להצלת כתבי הקדש סגי בלחי אחד כדמסיים ואזיל ואפילו לרבי אליעזר כו':
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|