|
טקסט הדף מנוקד
אָמְרוּ לוֹ מַעֲשֶׂה בְּאִמָּן שֶׁל בְּנֵי רוֹכֵל שֶׁהָיְתָה חוֹלָה וְאָמְרָה תְּנוּ כְּבִינְתִּי לְבִתִּי וְהִיא בִּשְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה וּמֵתָה וְקִיְּימוּ אֶת דְּבָרֶיהָ אָמַר לָהֶן בְּנֵי רוֹכֵל תִּקְבְּרֵם אִמָּן
גְּמָ' תַּנְיָא אָמַר לָהֶן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לַחֲכָמִים מַעֲשֶׂה בְּמָרוֹנִי אֶחָד שֶׁהָיָה בִּירוּשָׁלַיִם וְהָיוּ לוֹ מִטַּלְטְלִין הַרְבֵּה וּבִיקֵּשׁ לִיתְּנָם בְּמַתָּנָה אָמְרוּ לוֹ אֵין לָהֶם תַּקָּנָה עַד שֶׁיַּקְנֶה עַל גַּב קַרְקַע הָלַךְ וְלָקַח בֵּית סֶלַע אֶחָד סָמוּךְ לִירוּשָׁלַיִם וְאָמַר צְפוֹנוֹ לִפְלוֹנִי וְעִמּוֹ מֵאָה צֹאן וּמֵאָה חָבִיּוֹת וּדְרוֹמוֹ לִפְלוֹנִי וְעִמּוֹ מֵאָה צֹאן וּמֵאָה חָבִיּוֹת וָמֵת וְקִיְּימוּ חֲכָמִים אֶת דְּבָרָיו אָמְרוּ לוֹ מִשָּׁם רְאָיָה מָרוֹנִי בָּרִיא הָיָה אָמַר לָהֶן בְּנֵי רוֹכֵל תִּקְבְּרֵם אִמָּן וְכוּ' מַאי טַעְמָא קָא לָיֵיט לְהוּ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מְקַיְּימֵי קוֹצִים בַּכֶּרֶם הָיוּ וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְטַעְמֵיהּ דִּתְנַן הַמְקַיֵּים קוֹצִים בַּכֶּרֶם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר קִדֵּשׁ וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא קִדֵּשׁ אֶלָּא דָּבָר שֶׁכָּמוֹהוּ מְקַיְּימִין בִּשְׁלָמָא כַּרְכּוֹם חֲזֵי אֶלָּא קוֹצִים לְמַאי חֲזֵי אָמַר רַבִּי חֲנִינָא מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁכֵּן בַּעֲרַבְיָא מְקַיְּימִין קוֹצִים בַּשָּׂדוֹת לִגְמַלֵּיהֶן אָמַר רַבִּי לֵוִי קוֹנִין קִנְיָן מִשְּׁכִיב מְרַע אֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת וְלֹא לָחוֹשׁ לְדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶלָּא שֶׁמָּא תִּטָּרֵוף דַּעְתּוֹ עָלָיו מַתְנִי' רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בַּשַּׁבָּת דְּבָרָיו קַיָּימִין מִפְּנֵי שֶׁאֵין יָכוֹל לִכְתּוֹב אֲבָל לֹא בַּחוֹל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר בַּשַּׁבָּת אָמְרוּ קַל וָחוֹמֶר בַּחוֹל כַּיּוֹצֵא בּוֹ זָכִין לַקָּטָן וְאֵין זָכִין לַגָּדוֹל דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר לַקָּטָן אָמְרוּ קַל וָחוֹמֶר לַגָּדוֹל גְּמָ' מַתְנִיתִין מַנִּי רַבִּי יְהוּדָה הִיא דְּתַנְיָא רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בַּחוֹל דְּבָרָיו קַיָּימִין מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לִכְתּוֹב אֲבָל לֹא בַּשַּׁבָּת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ רשב"םבני רוכל. שם אביהן: שהיתה חולה ואמרה תינתן כבינתי לבתי. אם מתנת שכיב מרע בלא שיור היתה איכא למימר דמודה ר''א במצוה מחמת מיתה דלא בעי קנין והוא דמית דהא לא מיבעי לאוקומי מעשה דבני רוכל במצוה מחמת מיתה ואם מתנת שכיב מרע במקצת היתה ומיבעי לן לאוקומי במצוה מחמת מיתה כדאוקימנן לעיל דהא מתנת שכיב מרע במקצת כולי עלמא מודים דלא מיקניא באמירה ואם כן ע''כ פליג ר''א אפילו במצוה מחמת מיתה: אמר להן אין מביאין ראיה מבני רוכל. דרשעים היו והלואי שתקברם אמם כדמפרש טעמא בגמרא וקנסא הוא דקנסום רבנן לקיים מתנת אמם לבתה בלא קנין: גמ' במרוני. על שם מקומו: וביקש ליתנם. שהיה שכיב מרע לדברי ר''א ומקבלי מתנה לא הוו גביה כדמפרש בקדושין והתם פריך עלה טובא: אמרו ליה אין להם תקנה. לזכות בהן המקבל מתנה לפום מאי דלא סמכא דעתן עד שיקנה כו' הכי מפרש בפ''ק דקדושין והתם מפרש שפיר: ולקח בית סלע. שאינו ראוי לזריעה וקנאו בזול לשם כן על מנת להקנות לו: מרוני בריא היה. בשעת מתנה ואח''כ מת: מקיימי קוצים. קרדונ''ש: בכרם. דכה''ג אשכחן במסכת כלאים דמאכל בהמה הוי כלאים בכרם משום לא תזרע כרמך כלאים ואפילו מקיים לוקה דדרשי' במועד קטן (דף ב:) כלאים שדך לא: שכן בערביא כו'. ורבנן בתר רובא דעלמא אזלי שאינן מקיימין שדות לגמליהן: קונין משכיב מרע אפי' בשבת. לא שנא היכא שצריך קנין כגון ששייר לא שנא במחלק כל נכסיו דכיון דתלי טעמא משום שמא תטרוף דעתו עליו דלא סמכא דעתיה שתתקיים צוואתו באמירה הלכך כדי להפיס דעתו קונין אפילו בשבת בכל מתנתו בין ששייר וצריך קנין בין בלא שייר ובאמירה סגי ואע''ג דקנין דמי למקח וממכר שהרי קונין בכליו של קונה שמקנה סודרו כדי לקנות בו המתנה: ולא לחוש לדברי ר' אליעזר. מה שקונין לאו דצריך קנין כר''א דהא קיימא לן כרבנן דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין אלא להפיס דעתו כדי שלא תטרוף דעתו קונין דהשתא סמכא דעתיה: מתני' רבי אליעזר אומר. אם בשבת חילק נכסיו אז תקנו חכמים שיהו דבריו קיימין בלא קנין וכתיבה שלא תטרוף דעתו שמן הדין אין יכול לקנות ולכתוב בשבת: אבל לא בחול. שיש תקנה בקנין וכתיבה ולמה תטרוף דעתו: בשבת אמרו. שדבריו קיימין אע''ג דליכא למימר מגו דיכול לקנות ולכתוב כי לא עביד נמי קני וקל וחומר בחול דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו: זכין לקטן. הואיל ואין לו יד לזכות לעצמו ממון שנותנין לו תקנו חכמים שיהא אחר זוכה ומקבל לצרכו: ואין זכין לגדול. שהרי יכול לזכות בעצמו: ר' יהושע אומר לקטן אמרו. משום דזכין לו שלא בפניו וכ''ש לגדול שיש לו יד לקבל ולזכות ושליח נמי מצי משוי והלכך כ''ש דזכין לאדם שלא בפניו: גמ' קל וחומר לשבת. דכיון דאין יכול לכתוב עשו לו תקנה לקנות דבריו באמירה בעלמא כדי שלא תטרוף: תוספותאמרו לו מעשה דבני רוכל כו' לימא להו דשבת הוה ע''כ דברי ר''ת ועוד הקשה ר''י מדאמרי' בגיטין בסוף פ''ק (דף יד: ושם) גבי הולך מנה לפלוני כו' ומוקי לה התם בשכיב מרע וקאמר ר''י הנשיא משום ר' יעקב שאמר משום רבי מאיר כר' אליעזר דבחול צריך קנין ואי גרסי' הכא רבי אליעזר הא אית ליה לר''מ בגמ' דרבי אליעזר אומר בחול דבריו קיימין ולא הצריך קנין והתם בחול מיירי מדקאמר הולך מנה לפלוני דמשמע בחול אלא ש''מ דגרס רבי אלעזר ואית ליה בין בשבת בין בחול צריך קנין ופליג אדרבי אליעזר ורבי יהושע דבסמוך וגרסי' ולא לחוש לדברי רבי אלעזר וכן בפ''ק דקדושין (דף כו:) גבי בעיא דצבורין ולקמן בגמ' גבי המקיים קוצים בכרם גרס רבי אלעזר וכן בשבת פרק חבית (דף קמד:) דמייתי לה ההוא דהמקיים קוצים בכרם והר''ר יצחק בר מאיר הקשה מן התוספתא (פ''י) דקתני התם המסוכן שחלק נכסיו על פיו בין בחול בין בשבת דברי המת יעשו אבל בריא עד שיקנו בכסף ובשטר ובחזקה ר''א אומר נכסים שיש להם אחריות נקנים בכסף ובשטר ובחזקה ושאין להם אחריות אין נקנים אלא במשיכה אמר ר' אליעזר מעשה במרוני אחד שהיה בירושלים והיו לו מטלטלין הרבה כו' במה דברים אמורים בחול אבל בשבת לא יעשה ואם עשה עשוי ר' יהושע אומר בחול אמרו קל וחומר בשבת דברי ר''מ ורבי יהודה אומר רבי אליעזר אומר במה דברים אמורים בשבת אבל בחול לא יעשה ואם עשה עשוי רבי יהושע אומר בשבת אמרו קל וחומר בחול אלמא משמע דכולה רבי אליעזר קתני לה ואור''י דלא קשיא מידי דבמה דברים אמורים דתוספתא אמתני' דהכא קאי ולא אמילתא דרישא דר' אלעזר דתוספתא אלא אמילתא דרבנן קאמר דאמרי דלא בעי קנין והכי פירושא דאם עשה עשוי ולא אמרינן דאין קנין לאחר מיתה דכיון שאין יכול לעשות אלא בקנין מודו כ''ע שיועיל זה הקנין לאחר מיתה והוי כאילו פירש מהיום אם לא יחזור בו לאחר מיתה וה''ק לא יעשה בלא קנין ואם עשה בקנין מה שעשה עשוי ולכתחילה נמי יכול לעשותה בקנין: כבינתי לבתי. פי' רבינו שמואל נושק''א בלע''ז שחוגרת בה צוארה ואין נראה לר''י מדאמר בשבת פרק במה אשה יוצאה (דף סב.) ולא תצא בכוליאר וקאמרי' בגמרא מאי בכוליאר אמר רב מכבנתא היינו כבינתי דהכא ופי' רש''י התם נושקא ולמה אסור לצאת בו בשבת והלא אינו עשוי אלא דרך מלבוש ושלפא ומחוי נמי לא שייך ביה כיון שתגלה בשרה ועוד אמרי' ביומא פרק. אמר להם הממונה (דף כה.) גבי כהנים תנא היו עומדים בכוליאר פירוש עומדין בעיגול ע''כ נראה לר''י כפירוש הערוך שפירש בכוליאר הוא כעין עטרה ומ''מ יש בה שום דבר חד כדאמרי' בשילהי דשבת (דף קנו:) דשקלה למכבנא ויהבא בעיני דחיויא וכבינתי דהכא אין לפרש נושקא אפילו תחלק בין מכבנתא דשבת לכבינתי דהכא דהא כתיב בישעי' ובתי הנפש והלחשים ופי' רש''י שם בתי הנפש נושקא שהיא כנגד שהנפש נתון שם וכתוב נמי והרדידים ומתרגמינן כבינתי ועוד תנן במס' כלים (פכ''ט מ''א) והסגוס והרדיד כו' ופירש בערוך דהיינו רדידים וקרוי בלשון ישמעאל ריד''א והוא צעיף דק שהאשה מתכסה בה ראשה ותכס בצעיף ותתעלף מתרגם בתרגום ירושלמי רדידא (בראשית לח): קונין מש''מ ואפי' בשבת. במצוה מחמת מיתה או בכותב כל נכסיו אתי שפיר דשייך התם טירוף דעת כי אע''פ שהקנין אינו מעלה ומוריד מ''מ מצטער על הדבר וה''ה נמי בכותב מקצת אע''פ שסבור הוא עדיין לחיות שהרי אינו יכול לחזור בו ומשייר לנפשו מ''מ שייך ביה טירוף דעת כדפי' רבינו שמואל ואפי' בשבת נמי מותר להקנות כדאמר בהזורק (גיטין עז: ושם) ההוא ש''מ דכתב לה גיטא לדביתהו למחר תקיף ליה עלמא טובא אמר רבא מי איכא דוכתא דלינסבא גיטא ותיזל איהי ותיחוד ותפתח כו' והיכי קא קניא ליה הא אקנייה רשותא בשבת אסור אלא ש''מ בש''מ הקילו וא''כ מותר להקנות גם הכא ותדע דבש''מ הקילו דהא תקשה היכי הוה מצי לגרש בשבת והתניא בתוספתא דביצה אין מגרשין בשבת אלא בש''מ הקילו: זכין לגדול ואין זכין לקטן. וא''ת למה אין זכין לקטן הלא זכין לאדם שלא בפניו וי''ל כיון דזכיה מטעם שליחות מאן דמצי משוי שליח יש לו זכיה ומאן דלא מצי משוי שליח אין לו זכיה ומאן דאית ליה זכין לקטן ואין זכין לגדול ס''ל כיון דגדול יכול לקנות לא תקון ליה רבנן זכיה כמו בקטן: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|