סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

לֹא הָיוּ דְבָרִים מֵעוֹלָם הוּחְזַק כַּפְרָן
אָמַר רַב פָּפָּא בְּרֵיהּ דְּרַב אַחָא בַּר אַדָּא הָכִי אָמְרִינַן מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא כֹּל מִילֵּי דִּכְדִי לָא דְּכִירִי אִינָשֵׁי
הָהוּא דְּאַכְמֵין לֵיהּ עֵדִים לְחַבְרֵיהּ בְּכִילְּתֵיהּ אֲמַר לֵיהּ מָנֶה לִי בִּידָךְ אָמַר לֵיהּ הֵן אָמַר עֵירֵי וְשָׁכְבֵי לֶיהֱווֹ עֲלָךְ סָהֲדֵי אֲמַר לֵיהּ לָא אֲמַר רַב כָּהֲנָא הָא אֲמַר לֵיהּ לָא
הָהוּא דְּאַכְמֵין עֵדִים בְּקִיבְרָא לְחַבְרֵיהּ אֲמַר לֵיהּ מָנֶה לִי בִּידָךְ אָמַר לֵיהּ הֵן חַיֵּי וּמִיתֵי לֶיהֱווֹ עֲלָךְ סָהֲדִי אָמַר לֵיהּ לָא אֲמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן [בֶּן לָקִישׁ] הָא אֲמַר לֵיהּ לָא
אָמַר רָבִינָא וְאִיתֵּימָא רַב פָּפָּא שְׁמַע מִינַּהּ מֵהָא הָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר אַתֶּם עֵדַיי לָא שְׁנָא כִּי אָמַר לֹוֶה וְלָא שְׁנָא כִּי אָמַר מַלְוֶה וְשָׁתֵיק לֹוֶה טַעְמָא דְּאָמַר לֹוֶה לָא אֲבָל אִי שָׁתֵיק הָכִי נָמֵי
הָהוּא דַּהֲוָה קָרוּ לֵיהּ קַב רָשׁוּ אֲמַר מַאן מַסֵּיק בִּי אֶלָּא פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי אֲתוֹ תַּבְעוּהּו לְדִינָא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן
אָמַר רַב נַחְמָן אָדָם עָשׂוּי שֶׁלֹּא לְהַשְׂבִּיעַ אֶת עַצְמוֹ
הָהוּא דַּהֲווֹ קָרוּ לֵיהּ עַכְבְּרָא דְּשָׁכֵיב אַדִּינָרֵי כִּי קָא שָׁכֵיב אֲמַר פְּלָנְיָא וּפְלָנְיָא מַסְּקוּ בִּי זוּזֵי בָּתַר דִּשְׁכֵיב אֲתוֹ תַּבְעִינְהוּ לְיוֹרְשִׁין
אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי אֲמַר לְהוּ כִּי אָמְרִינַן אָדָם עָשׂוּי שֶׁלֹּא לְהַשְׂבִּיעַ אֶת עַצְמוֹ הָנֵי מִילֵּי מֵחַיִּים אֲבָל לְאַחַר מִיתָה לָא
פְּרַעוּ פַּלְגָא תַּבְעִינְהוּ לְדִינָא לְאִידַּךְ פַּלְגָא אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא אֲמַר לְהוּ כְּשֵׁם שֶׁאָדָם עָשׂוּי שֶׁלֹּא לְהַשְׂבִּיעַ אֶת עַצְמוֹ כָּךְ אָדָם עָשׂוּי שֶׁלֹּא לְהַשְׂבִּיעַ אֶת בָּנָיו אֲמַרוּ לֵיהּ נֵיזִיל וְנַיהְדַּר אֲמַר לְהוּ כְּבָר הוֹרָה זָקֵן
הוֹדָה בִּפְנֵי שְׁנַיִם וְקָנוּ מִיָּדוֹ כּוֹתְבִין וְאִם לָאו אֵין כּוֹתְבִין
בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה וְלֹא קָנוּ מִיָּדוֹ רַב אַמֵּי אָמַר כּוֹתְבִין וְרַב אַסִּי אָמַר אֵין כּוֹתְבִין הֲוָה עוֹבָדָא וְחַשׁ לַהּ רַב לְהָא דְּרַב אַסִּי
אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה הָא אוֹדִיתָא זִימְנִין כָּתְבִינַן וְזִימְנִין לָא כָּתְבִינַן כְּנִיפִי וְיָתְבִי לָא כָּתְבִינַן כַּנְפִינְהוּ אִיהוּ כָּתְבִינַן
רָבָא אָמַר אֲפִילּוּ כַּנְפִינְהוּ אִיהוּ לָא כָּתְבִינַן עַד דְּאָמַר לְהוּ הֱווֹ עֲלַי דַּיָּינֵי
מָר בַּר רַב אָשֵׁי אָמַר אֲפִילּוּ אָמַר הֱווֹ עֲלַי דַּיָּינֵי לָא כָּתְבִינַן עַד דְּקָבְעִי דּוּכְתָּא וְשָׁלְחִי וּמַזְמְנִי לֵיהּ לְבֵי דִינָא
הוֹדָה בְּמִטַּלְטְלֵי וְקָנוּ מִיָּדוֹ כּוֹתְבִין וְאִם לָאו אֵין כּוֹתְבִין בִּמְקַרְקְעֵי וְלֹא קָנוּ מִיָּדוֹ מַאי אַמֵּימָר אָמַר אֵין כּוֹתְבִין מָר זוּטְרָא אָמַר כּוֹתְבִין וְהִלְכְתָא כּוֹתְבִין
רָבִינָא אִיקְּלַע לְדִמְהַרְיָא אֲמַר לֵיהּ רַב דִּימִי בַּר רַב הוּנָא מִדִּמְהַרְיָא לְרָבִינָא מִטַּלְטְלִי וְאִיתַנְהוּ בְּעֵינַיְיהוּ מַאי אֲמַר לֵיהּ כִּמְקַרְקְעֵי דָּמוּ רַב אָשֵׁי אָמַר כֵּיוָן דִּמְחַסְּרִי גּוּבְיָינָא לָא
הָהִיא אוֹדִיתָא דְּלָא הֲוָה כְּתִוב בַּהּ אֲמַר לַנָא כְּתֻבוּ וַחֲתֻמוּ וְהַבוּ לֵיהּ אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ הַיְינוּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ
דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ חֲזָקָה אֵין הָעֵדִים חוֹתְמִין עַל הַשְּׁטָר אֶלָּא אִם כֵּן נַעֲשָׂה גָּדוֹל
מַתְקֵיף לַהּ רַב פַּפֵּי וְאִיתֵּימָא רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ מִי אִיכָּא מִידֵּי דַּאֲנַן לָא יָדְעִינַן וְסָפְרֵי דְּבֵי דִינָא יָדְעִי
שְׁאֵילִינְהוּ לְסָפְרֵי דְאַבָּיֵי וְיָדְעִי לְסָפְרֵי דְרָבָא וְיָדְעִי
הָהִיא אוֹדִיתָא דַּהֲוָה כְּתִב בַּיהּ דּוּכְרַן פִּיתְגָמֵי

רש"י

לא היו דברים. לא הודיתי לך והרי עדים ששמעו: הוחזק כפרן. ואינו נאמן עליו בשבועה: כל מילי דכדי לא דכירי אינשי. דברים של חנם כלומר הואיל ואותה הודאה דברי רוח היו שהשטה בו לא דכירי אינשי ושכח אותה הודאה: כילתא. יריעה הפרוסה סביבות המטה: עירי ושכבי ליהוו עלך סהדי. רוצה אתה שיהו כל השומעין מעידין בין ניעורין בין ישינים שהיה מכיר זה בו שלא יודה בפני עדים אמר בלבו שמא יהא סבור שכולם ישינים ויאמר הן: קב רשו. מלא קב שטרות יש עליו: מאן מסיק בי. למי אני חייב כלום: אדם עשוי. לומר לבריות חייב אני מעות לפלוני להתרחק מעין הרע: שלא להשביע. שלא ליראות שבע מממון: עכברא דשכיב אדינרי. עשיר שלא נהנה מממונו כעכבר זה ששוכב על דינרי זהב ואינו נהנה מהן: ניזול וניהדר. נשלם החצי שקיבלנו: כבר הורה זקן. ר' ישמעאל שקיבלתם על פיו ולא אחלוק על מה שעשה: וקנו מידו. כותבין שטר הודאה ואע''פ שלא אמר כתבו דסתם קנין לכתיבה עומד: ואם לאו אין כותבין. ואע''ג דאמר להו אתם עדיי וחייב לשלם לו אפילו הכי ניחא ליה מלוה על פה ממלוה בשטר: שלשה. עשאן בית דין והפקירן הפקר ויכולין לשנותו לעשות מלוה בשטר ולהיות במקום הלוה לעשות שליח לכותבה: אודיתא. שטר הודאה בפני שלשה שלא קנו מידו: כניפי ויתבי. שלשה שהיו יושבין ובא והודה לו בפניהם הואיל ולא זימנום וקיבצום לכך לא נעשו ב''ד אלא עדים דדילמא אי לא הוו אלא תרי הוה מודי ליה קמייהו ולא הוה מהדר אחר ב''ד: כנפינהו איהו כתבינן. דמדכניף תלתא דעתא אבי דינא: דקבעי דוכתא. כדרך הדיינין: ושלחו. שליח בשמייהו ללוה למיתי קמייהו לדינא ואודויי והואיל ועומד בדין נעשית כמלוה בשטר שגלויה לכל הלכך כתבינן: במקרקעי. קרקע שהיה ראובן מוחזק בה והודה לשמעון שהיא שלו: כותבין. דהא כיון דאודי ליה דידיה הוא ולא מיחסרה גוביינא דבשלמא מטלטלי מלוה להוצאה ניתנה וחוב בעלמא הוא ומלוה על פה ריעא ממלוה בשטר ולא ניחא ליה לאלומה אבל הכא גלויי מילתא בעלמא הוא: לדימהריא. שם מקום: איתנהו בעינייהו. בשעת הודאה: מאי. מי אמרינן כיון דצבורין ומונחין ואודי ליה כל היכא דאיתנהו דידיה הוו או דילמא כיון דמלוה להוצאה ניתנה שמא יוציאה ולא ניחא ליה למיהוי שטרא עילויה ובהודאה בפני שני עדים קאמר: ההיא אודיתא. שנים חתומים עליה: נעשה גדול. המוכר דקיימא לן (ב''ב דף קנו.) ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים הכא נמי כיון דשנים לא מצי כתבי אלא ברשותו ודאי איהו אמר להו: דאנן לא ידעינן. כלומר יש דיינין הרבה שאין בקיאין בהלכה זו שאמרנו דשנים שלא קנו מידו אין כותבין: דוכרן פיתגמי. לא היה כתוב בה זכרון עדות בלשון עדים אלא בלשון זכרון. דברים והוא לשון דיינין:

תוספות

כך אדם עשוי שלא להשביע את בניו. והא דאמר בגט פשוט (ב''ב דף קעה. ושם) שכיב מרע שהודה אצ''ל אתם עדיי משום דאין אדם משטה בשעת מיתה ואמאי לא אמרינן כדאמר הכא שלא להשביע את בניו וי''ל דהתם מיירי שתבעוהו והודה דלא שייך טענה שלא להשביע אלא טענת משטה ואע''ג דאמרינן לעיל דטענת משטה לא טענינן ליה לבניו טענינן כדמשמע התם דאי לאו דאין אדם משטה בשעת מיתה טענינן ליה וטענת שלא להשביע אפי' לדידיה טענינן כמו שטען רב נחמן לההוא גברא: הודה בפני ב' וקנו מידו כותבין. ואע''ג דלא אמר כתבו משום דסתם קנין לכתיבה עומד כדפ''ה מיהו אם רצה לחזור חוזר כדאמר בפ' המוכר את הספינה (שם דף עז. ושם) זכו בשדה זו לפלוני וכתבו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה והא דאמר בפ' אע''פ (כתובות דף נה.) אמר לעדים כתבו וחתמו והבו ליה קנו מיניה לא צריך לאימלוכי לאו דוקא כתובו דה''ה אע''ג דלא אמר כתובו והאי דקאמר כתובו משום סיפא נקטי' דהיכא דלא קנו מיניה אף ע''ג דאמר כתובו צריך לאימלוכי והא דקאמר קנו מיניה לא צריך לאימלוכי ביה לאו משום שאינו יכול לחזור בשטר אלא מסתמא כל כמה דלא הדר ביה רוצה הוא שיכתבו תדע דהא לא קנו מיניה פשיטא דמצי הדר ביה ואיכא למ''ד א''צ לאימלוכי ביה וא''ת כיון דאינו חוזר בשדה מ''ט חוזר בשטר אי שטר מתנה הוא מאי נ''מ ואי שטר מכר הוא ומשום משעבדי הא אמרינן בחזקת הבתים (ב''ב דף מא:) המוכר את שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים וי''ל דלא ניחא ליה דליפשו שטרא עילויה דקלא אית בהו וזיילי נכסיה כסבורים שהן שטרי חוב והא דאמר בהגוזל קמא (ב''ק דף צח.) גבי השורף שטרו של חבירו דאי איכא סהדי דידעי מאי כתב ביה ליכתוב שטרא אחריני התם שאני שכבר היה לו שטר דאין לו להפסיד כחו: מר בר רב אשי אמר כו'. בשבועות (דף מא. ושם) פירש הריב''ן בשם רש''י ובשם רבינו גרשון דהלכה כמר בר רב אשי במיפך שבועה ואודיתא. אודיתא הך דהכא מיפך שבועה דפרק שבועת הדיינים (שם) דאפילו בדאורייתא מהפכינן וכן רב האי פסק כמותו במיפך שבועה והביא ראיה מדאמר התם האי מאן דמפיק שטרא על חבריה ואמר ליה אידך אישתבע לי דלא פרעתיך דאמרי' ליה אישתבע ליה ולא דמי כלל דהתם לא רמיא עליה שבועה דאורייתא ובסדר תנאים ואמוראים [סימן ל''ח] כתוב דבכולי הש''ס הלכתא כמר בר רב אשי בר ממיפך שבועה ואודיתא וכן פסק בה''ג דאין הלכה כמותו במיפך שבועה ובערוך פסק וכן בתשובת הגאונים דלא מהפכינן בשבועה דאורייתא ור''ח פסק כמר בר רב אשי בר ממיפך שבועה וחיורי דפרק בהמה המקשה (חולין דף עו: ושם) ונתן עליו סימן כולו הפך לבן:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר