|
טקסט הדף מנוקדמָה לָנוּ וְלַצָּרָה הַזֹּאת וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לוֹא יַגִּיד וְגוֹ' וְשֶׁמָּא תֹּאמְרוּ מָה לָנוּ לָחוּב בְּדָמוֹ שֶׁל זֶה וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר בַּאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן כֵּיצַד מֵאוֹמֶד אוֹמֵר לָהֶן 'שֶׁמָּא כָּךְ רְאִיתֶם שֶׁרָץ אַחַר חֲבֵירוֹ לְחוּרְבָּה וְרַצְתֶּם אַחֲרָיו וּמְצָאתֶם סַיִיף בְּיָדוֹ וְדָמוֹ מְטַפְטֵף וְהָרוּג מְפַרְפֵּר אִם כָּךְ רְאִיתֶם לֹא רְאִיתֶם כְּלוּם' תַּנְיָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח אֶרְאֶה בְּנֶחָמָה אִם לֹא רָאִיתִי אֶחָד שֶׁרָץ אַחַר חֲבֵירוֹ לְחוּרְבָּה וְרַצְתִּי אַחֲרָיו וְרָאִיתִי סַיִיף בְּיָדוֹ וְדָמוֹ מְטַפְטֵף וְהָרוּג מְפַרְפֵּר וְאָמַרְתִּי לוֹ רָשָׁע מִי הֲרָגוֹ לָזֶה אוֹ אֲנִי אוֹ אַתָּה אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁאֵין דָּמְךָ מָסוּר בְּיָדִי שֶׁהֲרֵי אָמְרָה תּוֹרָה 'עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים יוּמַת הַמֵּת הַיּוֹדֵעַ מַחְשָׁבוֹת יִפָּרַע מֵאוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁהָרַג אֶת חֲבֵירוֹ' אָמְרוּ לֹא זָזוּ מִשָּׁם עַד שֶׁבָּא נָחָשׁ וְהִכִּישׁוֹ וָמֵת וְהַאי בַּר נָחָשׁ הוּא וְהָאָמַר רַב יוֹסֵף וְכֵן תָּנֵי דְּבֵי חִזְקִיָּה מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אַף עַל פִּי שֶׁבָּטְלָה סַנְהֶדְרִי אַרְבַּע מִיתוֹת לֹא בָּטְלוּ לֹא בָּטְלוּ וְהָא בָּטְלוּ אֶלָּא דִּין אַרְבַּע מִיתוֹת לֹא בָּטְלוּ מִי שֶׁנִּתְחַיֵּיב סְקִילָה אוֹ נוֹפֵל מִן הַגָּג אוֹ חַיָּה דּוֹרַסְתּוֹ מִי שֶׁנִּתְחַיֵּיב שְׂרֵיפָה אוֹ נוֹפֵל בִּדְלֵיקָה אוֹ נָחָשׁ מַכִּישׁוֹ מִי שֶׁנִּתְחַיֵּיב הֲרִיגָה אוֹ נִמְסָר לַמַּלְכוּת אוֹ לִיסְטִין בָּאִין עָלָיו מִי שֶׁנִּתְחַיֵּיב חֶנֶק אוֹ טוֹבֵעַ בַּנָּהָר אוֹ מֵת בִּסְרוֹנְכֵי אָמְרִי הָהוּא חֵטְא אַחֲרִיתִי הֲוָה בֵּיהּ דְּאָמַר מָר מִי שֶׁנִּתְחַיֵּיב שְׁתֵּי מִיתוֹת בֵּית דִּין נִידּוֹן בַּחֲמוּרָה מֵאוֹמֶד וְכוּ' בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת הוּא דְּלָא אָמְדִינַן הָא בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת אָמְדִינַן כְּמַאן כְּרַבִּי אַחָא דְּתַנְיָא רַבִּי אַחָא אוֹמֵר גָּמָל הָאוֹחֵר בֵּין הַגְּמַלִּים וְנִמְצָא גָּמָל הָרוּג בְּצִידּוֹ בְּיָדוּעַ שֶׁזֶּה הֲרָגוֹ וְלִיטַעְמָיךְ עֵד מִפִּי עֵד דְּקָתָנֵי בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת הוּא דְּלָא אָמְרִינַן הָא בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת אָמְרִינַן וְהָתְנַן אִם אָמַר 'הוּא אָמַר לִי שֶׁאֲנִי חַיָּיב לוֹ' 'אִישׁ פְּלוֹנִי אָמַר לִי שֶׁהוּא חַיָּיב לוֹ' לֹא אָמַר כְּלוּם עַד שֶׁיֹּאמַר 'בְּפָנֵינוּ הוֹדָה לוֹ שֶׁהוּא חַיָּיב לוֹ מָאתַיִם זוּז' אַלְמָא אַף עַל גַּב דִּפְסִילִי בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת אָמְרִינַן לְהוּ בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת הָכָא נָמֵי אַף עַל גַּב דִּפְסִילִי בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת אָמְרִינַן לְהוּ בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת הֱווּ יוֹדְעִים כּוּ' אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא מְלַמֵּד שֶׁעָשָׂה קַיִן בְּהֶבֶל אָחִיו חַבּוּרוֹת חַבּוּרוֹת פְּצִיעוֹת פְּצִיעוֹת שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ מֵהֵיכָן נְשָׁמָה יוֹצְאָה עַד שֶׁהִגִּיעַ לְצַוָּארוֹ וְאָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא מִיּוֹם שֶׁפָּתְחָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וְקִיבְּלַתּוּ לְדָמוֹ שֶׁל הֶבֶל שׁוּב לֹא פָּתְחָה שֶׁנֶּאֱמַר מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק מִכְּנַף הָאָרֶץ וְלֹא מִפִּי הָאָרֶץ אֵיתִיבֵיהּ חִזְקִיָּה אָחִיו וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ אֲמַר לֵיהּ לְרָעָה פָּתְחָה לְטוֹבָה לֹא פָּתְחָה וְאָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא גָּלוּת מְכַפֶּרֶת עָוֹן מֶחֱצָה מֵעִיקָּרָא כְּתִיב וְהָיִיתִי נָע וְנָד וּלְבַסּוֹף כְּתִיב וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד אָמַר רַב יְהוּדָה גָּלוּת מְכַפֶּרֶת שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים שֶׁנֶּאֱמַר כֹּה אָמַר ה' וְגוֹ' הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הַזֹּאת יָמוּת בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר וְהַיּוֹצֵא וְנָפַל (אֶל) [עַל] הַכַּשְׂדִּים הַצָּרִים עֲלֵיכֶם וְחָיָה וְהָיְתָה לּוֹ נַפְשׁוֹ לְשָׁלָל רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר גָּלוּת מְכַפֶּרֶת עַל הַכֹּל שֶׁנֶּאֱמַר כֹּה אָמַר ה' כִּתְבוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי גֶּבֶר לֹא יִצְלַח בְּיָמָיו כִּי לֹא יִצְלַח מִזַּרְעוֹ אִישׁ יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דָוִד וּמֹשֵׁל עוֹד בִּיהוּדָה וּבָתַר דִּגְלָה כְּתִיב וּבְנֵי יְכָנְיָה אַסִּר (בְּנוֹ) שַׁלְתִּיאֵל בְּנוֹ אַסִּר שֶׁעִיבְּרַתּוּ אִמּוֹ בְּבֵית הָאֲסוּרִין שַׁלְתִּיאֵל שֶׁשְּׁתָלוֹ אֵל שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הַנִּשְׁתָּלִין גְּמִירִי שֶׁאֵין הָאִשָּׁה מִתְעַבֶּרֶת מְעוּמָּד רש"ימה לנו ולצרה הזאת. להכניס ראשינו בדאגה הזאת אפי' על האמת: והלא כבר נאמר והוא עד. עליכם מוטל חובה ונשיאות עון אם לא תגידו מה שראיתם: ושמא תאמרו מה לנו לחוב. להיות מתחייבים מדמיו של זה נוח לנו לעמוד באם לא יגיד: והלא כבר נאמר באבוד רשעים רנה. אם רשע הוא אין כאן עונש: גמ' או אני או אתה. שמעון בן שטח קא''ל הכי: דין ארבע מיתות. פורענות בידי שמים הדומה למיתה שהוא מחוייב בה: נחש מכישו. דקלי ליה זיהרא ארס של נחש שורפו: נופל מן הגג. דומיא דסקילה כדתנן לקמן (דף מה:) בית הסקילה היתה גבוהה שתי קומות וקומה שלו הרי כאן שלש: ליסטין באין עליו. שדרכן להרגו בסייף וכן נמסר למלכות שמתיזין ראשו: חטא אחרינא הוה גביה. שהיה מחוייב שריפה שהיא חמורה דאילו רוצח בסייף הוא ומיתת סייף קלה כדאמרינן בארבע מיתות (לקמן דף מט:): הא בדיני ממונות אמדינן. עדות מאומד מדתנן ליה גבי איום עידי נפשות ולא תנן ליה גבי איום עידי ממונות בפרק דיני ממונות (לעיל דף כט.) דאמרינן להו סהדי שקרי אאוגרייהו זילי: האוחר. נושך שמעתי ולי נראה כשהגמל הזכר מזדווג עם הנקבה קרי לי' אוחר דאמר בבכורות (דף ח:) גמל אחור כנגד אחור: שזה הורגו. שדרך סוסים מזויינים להכות סוסים שבצידו והיינו מאומד: וליטעמיך עד מפי עד. דתנן הכא ולא תנא לה אאיום בעידי ממון הכי נמי כו': הוא אמר לנו. המחוייב אמר לנו שאני חייב לו אבל לא בפני התובע אמר לנו כן לא הויא הודאה: איש פלוני אמר לנו. שזה חייב לזה שהוא ראה בהלואה היינו עד מפי עד: הודה לו. שניהם היו שם: אמרינן ליה בדיני נפשות. להרבות הדברים ולפרש לאיים ובדיני ממונות לא איכפת לן לאיים עליהם כל כך: פצעים. מכת חרב קרי פצעים: חבורות חבורות. לכך נאמר דמי: בארץ נוד. ולא כתיב נע שכיפרה לו גלותו דכתיב (בראשית ד) ויצא קין: שלשה דברים. חרב ורעב ודבר: לא יצלח. שום הצלחה וביכניה מלך יהודה כתיב: תוספותשאין דמך מסור בידי. מדמייתי האי עובדא אמתני' דכיצד מאומד משמע דדריש מהאי קרא דמאומד לא מיקטל דמשמע ע''פ שנים עדים שראו את המעשה ואחריני הוו עם ר''ש בן שטח והאי דלא חשיב להו משום כבודו והאי דקאמר או אני או אתה לאו דוקא לשון יחיד אלא אנו: מיום שחרב בית המקדש. תימה דהוה מצי למימר דאף בזמן שבית המקדש קיים כי עובדא דשמעון בן שטח א''נ שלא בעדים והתראה כדאמר במכות (דף י:) כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע בב' בני אדם שהרגו אחד הרג בשוגג ואחד הרג במזיד הקב''ה מזמינן לפונדק וי''ל דנקט משחרב בית המקדש משום דאז בטלי דיני נפשות לגמרי וא''ת והא אכתי הוו מצי למינקט מ' שנה קודם חורבן הבית כדאמר בפרק היו בודקין (לקמן דף מא.) שגלתה סנהדרי וישבה לה בחנות ואמר שלא דנו דיני נפשות וי''ל מ''מ כשהיו רואים צורך שעה היו חוזרין ללשכת הגזית כי ההיא עובדא וכיוצא בו והא דפריך לקמן בפרק היו בודקין (שם) ור' יוחנן בן זכאי מי הוה בסנהדרי משום דמה שבדק בעוקצי תאנים בדין רוצח הוא והא דגלו משום דנפישי רוצחים הוו ומשום רציחה לא היו חוזרין וא''ת והא חזינא כמה כופרים בעיקר דמתים כדרכם וי''ל דזכות מילה תולה ושכר מצות שעשו משתלמין בעולם הזה כדכתיב (דברים ז) ומשלם לשונאיו ועובדא דריש הפועלים (ב''מ דף פג:) דאפקוה לגברא וזקפוה דהוא ובנו בעלו נערה המאורסה התם נמי זכות תולה לו שלא נענש בסקילה ונידון בקלה א''נ הוא ובנו לאו דוקא אלא בנו תחלה ואחר כך הוא דמיתתו בחנק וי''מ דנקט משחרב בית המקדש משום דבזמן בית המקדש בגדי כהונה היו מכפרין מיהו ה''מ כשעשו תשובה: כמאן כר' אחא. משמע דרבי אחא לית ליה אומר בדיני נפשות ותימה דבפרק שבועת העדות (שבועות דף לד. ושם) משמע דאית לי' גבי שבועת העדות דאינו חייב אלא בתביעת ממון ודריש ר' יוסי הגלילי מדכתיב או ידע בעדות המתקיים בידיעה בלא ראייה אמר רב פפא לימא ר' יוסי הגלילי לית ליה דרבי אחא דאי אית ליה בדיני נפשות משכחת לה כר''ש בן שטח ויש לומר דלמסקנא דהכא דמשני מתני' אפילו כרבנן אין צריך לאוקמי דרב אחא בדיני ממונות דווקא מיהו בדוחק יש למצוא דלחייב רבי אחא בההיא דר' שמעון בן שטח דמנא ידעו עדים שהרגו בתוך כדי דיבור של התראה כיון שלא ראו אלא מאומד ואי איירי בחבר ניחא וכר' יוסי דאמר לא בעי התראה (לעיל ד' ח:): מיום שפתחה כו'. כל דמים נבלעים בארץ אלא שרישומן ניכר ושל הבל אין רישומן ניכר כלל: מכנף הארץ זמירות שמענו. כתוב בתשובת הגאונים שאין בני א''י אומרים קדושה אלא בשבת דכתיב (ישעיה ו) גבי חיות שש כנפים לאחד וכל כנף הוא אומר שירה אחת ביום בששת ימי החול וכשיגיע שבת אומרים החיות לפני המקום רבש''ע אין לנו עוד כנף והקב''ה משיב להם יש לי עוד כנף אחד שאומר לפני שירה שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו: לטובה לא פתחה. וא''ת והא כתיב (שמות טו) תבלעמו ארץ טובת המצרים אינה קרויה טובה: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|