סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וְהִיא נִתְעַבְּרָה מְעוּמָּד דָּבָר אַחֵר שַׁלְתִּיאֵל שֶׁנִּשְׁאַל עַל אָלָתוֹ אֵל זְרוּבָּבֶל שֶׁנִּזְרַע בְּבָבֶל וּמָה שְׁמוֹ נְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וְחִזְקִיָּה בְּנֵי רַבִּי חִיָּיא הֲווֹ יָתְבִי בִּסְעוּדְתָּא קַמֵּי רַבִּי וְלָא הֲווֹ קָא אָמְרִי וְלָא מִידֵּי אֲמַר לְהוּ אַגְבַּרוּ חַמְרָא אַדַּרְדְּקֵי כִּי הֵיכִי דְּלֵימְרוּ מִילְּתָא כֵּיוָן דְּאִיבַּסּוּם פָּתְחוּ וַאֲמַרוּ אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּכְלוּ שְׁנֵי בָּתֵּי אָבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל וְאֵלּוּ הֵן רֹאשׁ גּוֹלָה שֶׁבְּבָבֶל וְנָשִׂיא שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה לְמִקְדָּשׁ וּלְאֶבֶן נֶגֶף וּלְצוּר מִכְשׁוֹל לִשְׁנֵי בָתֵּי יִשְׂרָאֵל אָמַר לָהֶם בָּנַיי קוֹצִים אַתֶּם מְטִילִין לִי בְּעֵינַיי אָמַר לוֹ רַבִּי חִיָּיא רַבִּי אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ יַיִן נִיתַּן בְּשִׁבְעִים אוֹתִיּוֹת וְסוֹד נִיתַּן בְּשִׁבְעִים אוֹתִיּוֹת נִכְנַס יַיִן יָצָא סוֹד אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר מָר עוּקְבָא וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב חִסְדָּא דָּרֵשׁ מָרִי בַּר מָר מַאי דִּכְתִיב וַיִּשְׁקֹד ה' עַל הָרָעָה וַיְבִיאֶהָ עָלֵינוּ כִּי צַדִּיק ה' אֱלֹהֵינוּ מִשּׁוּם דְּצַדִּיק ה' וַיִּשְׁקֹד ה' עַל הָרָעָה וַיְבִיאֶהָ עָלֵינוּ אִין צְדָקָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם יִשְׂרָאֵל שֶׁהִקְדִּים גָּלוּת צִדְקִיָּהוּ וְעוֹד גָּלוּת יְכׇנְיָה קַיֶּימֶת דִּכְתִיב בֵּיהּ בְּגָלוּת יְכׇנְיָה הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר אֶלֶף חָרָשׁ כֵּיוָן שֶׁפּוֹתְחִין הַכֹּל נַעֲשׂוּ כְּחֵרְשִׁין מַסְגֵּר כֵּיוָן שֶׁסּוֹגְרִין בַּהֲלָכָה שׁוּב אֵין פּוֹתְחִין וְכַמָּה הָיוּ אֶלֶף עוּלָּא אָמַר שֶׁהִקְדִּים שְׁתֵּי שָׁנִים לִוְנוֹשַׁנְתֶּם אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב שְׁמַע מִינַּהּ מְהֵרָה דְּמָרֵי עָלְמָא תַּמְנֵי מְאָה וְחַמְשִׁין וְתַרְתֵּין הָווּ לְפִיכָךְ כּוּ' תָּנוּ רַבָּנַן אָדָם יְחִידִי נִבְרָא וּמִפְּנֵי מָה שֶׁלֹּא יְהוּ מִינִים אוֹמְרִין 'הַרְבֵּה רְשׁוּיוֹת בַּשָּׁמַיִם' דָּבָר אַחֵר מִפְּנֵי הַצַּדִּיקִים וּמִפְּנֵי הָרְשָׁעִים שֶׁלֹּא יְהוּ הַצַּדִּיקִים אוֹמְרִים 'אָנוּ בְּנֵי צַדִּיק' וּרְשָׁעִים אוֹמְרִים 'אָנוּ בְּנֵי רָשָׁע' דָּבָר אַחֵר מִפְּנֵי הַמִּשְׁפָּחוֹת שֶׁלֹּא יְהוּ מִשְׁפָּחוֹת מִתְגָּרוֹת זוֹ בָּזוֹ וּמָה עַכְשָׁיו שֶׁנִּבְרָא יָחִיד מִתְגָּרוֹת נִבְרְאוּ שְׁנַיִם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה דָּבָר אַחֵר מִפְּנֵי הַגַּזְלָנִין וּמִפְּנֵי הַחַמְסָנִין וּמָה עַכְשָׁו שֶׁנִּבְרָא יְחִידִי גּוֹזְלִין וְחוֹמְסִין נִבְרְאוּ שְׁנַיִם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה וּלְהַגִּיד גְּדוּלָּתוֹ כּוּ' תָּנוּ רַבָּנַן לְהַגִּיד גְּדוּלָּתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד וְכוּלָּן דּוֹמִין זֶה לְזֶה אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טוֹבֵעַ כׇּל אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאֵין אֶחָד מֵהֶן דּוֹמֶה לַחֲבֵירוֹ שֶׁנֶּאֱמַר 'תִּתְהַפֵּךְ כְּחֹמֶר חוֹתָם וְיִתְיַצְּבוּ כְּמוֹ לְבוּשׁ' וּמִפְּנֵי מָה אֵין פַּרְצוּפֵיהֶן דּוֹמִין זֶה לָזֶה שֶׁלֹּא יִרְאֶה אָדָם דִּירָה נָאָה וְאִשָּׁה נָאָה וְיֹאמַר 'שֶׁלִּי הִיא' שֶׁנֶּאֱמַר 'וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם וּזְרוֹעַ רָמָה תִּשָּׁבֵר' תַּנְיָא הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אָדָם מִשְׁתַּנֶּה מֵחֲבֵירוֹ בְּקוֹל בְּמַרְאֶה וּבְדַעַת בְּקוֹל וּבְמַרְאֶה מִשּׁוּם עֶרְוָה וּבְדַעַת מִפְּנֵי הַגַּזְלָנִין וְהַחַמְסָנִין תָּנוּ רַבָּנַן אָדָם נִבְרָא בְּעֶרֶב שַׁבָּת וּמִפְּנֵי מָה שֶׁלֹּא יְהוּ מִינִים אוֹמְרִים שׁוּתָּף הָיָה לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית דָּבָר אַחֵר שֶׁאִם תָּזוּחַ דַּעְתּוֹ עָלָיו אוֹמֵר לוֹ יַתּוּשׁ קְדָמְךָ בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית דָּבָר אַחֵר כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לַמִּצְוָה מִיָּד דָּבָר אַחֵר כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לַסְּעוּדָה מִיָּד מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁבְּנָהּ פַּלְטֵרִין וְשִׁיכְלְלָן וְהִתְקִין סְעוּדָה וְאַחַר כָּךְ הִכְנִיס אוֹרְחִין שֶׁנֶּאֱמַר 'חׇכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת' 'חׇכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ' זוֹ מִידָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבָּרָא אֶת כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ בְּחׇכְמָה 'חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה' אֵלּוּ שִׁבְעַת יְמֵי בְּרֵאשִׁית 'טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ' אֵלּוּ יַמִּים וּנְהָרוֹת וְכׇל צוֹרְכֵי עוֹלָם 'שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא' זֶה אָדָם וְחַוָּה עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת רַבָּה בַּר בַּר חָנָה רָמֵי כְּתִיב עַל גַּפֵּי וּכְתִיב עַל כִּסֵּא בַּתְּחִלָּה עַל גַּפֵּי וּלְבַסּוֹף עַל כִּסֵּא מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה חֲסַר לֵב אָמְרָה לּוֹ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִי (פִּתְּאוֹ) [פִּיתָּהוּ] לָזֶה אִשָּׁה אָמְרָה לוֹ דִּכְתִיב נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב תַּנְיָא הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אָדָם הָרִאשׁוֹן מִכׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ הוּצְבַּר עֲפָרוֹ שֶׁנֶּאֱמַר 'גׇּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ' וּכְתִיב 'כִּי ה' עֵינָיו מְשֹׁטְטוֹת בְּכׇל הָאָרֶץ' אָמַר רַב אוֹשַׁעְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אָדָם הָרִאשׁוֹן


רש"י

והיא נתעברה מעומד. שהיה בית האסורין צר ואין מקום לשכב ושילשלו שם אשה ובאגדה דויקרא רבה אמרה לה: על אלתו. להתיר לו גזירה שנשבע שלא יהא לו בן והתירו לו פמליא ש''מ ושבועה כתיבה בההיא פרשה דכתבו את האיש הזה בס' ירמיה (כב): והיה. מושיען של ישראל למקדש של ישראל: ולאבן נגף. ממהר הגלות שמנגפת את הרגלים: ולצור מכשול. סלע מכשלה יהיה לשני בתי ישראל: בשבעים אותיות. בגימטריא: וישקד. וימהר כמו שוקד אני ומתרגמינן מוחי (ירמיה א): שהקדים. ומיהר גלות צדקיהו שהיא באחרונה בעוד שגלות יכניה קיימת שעדיין לא מתו אותן שגלו לבבל עם יכניה שהיו חכמים בתורה ולמדו' לבני גולה האחרונה: פותחין. בתורה: כחרשים. קרי ביה החרש: כיון דסוגרין. דבר הלכה הנעלמת מהן אין לה פותחין אחרים: עולא אמר. צדקה של שקידה היינו הקדים חורבן שתי שנים לגימטריא דונושנתם דהיינו תמני מאה וחמשים ותרתין והם גלו לסוף שמנה מאות וחמשים שנכנסו לארץ דכתיב (מלכים א ו) ויהי בשמנים שנה וארבע מאות שנה וגו' וימי בית הראשון ד' מאות ועשר הרי ח' מאות ותשעים צא מהם מ' שנה שנשתהו במדבר הרי שמנה מאות וחמשים ואילמלי היה ממתין עד ונושנתם היה מתקיים בהם כי אבד תאבדון מהר והשמד תשמדון דכתיב בההיא פרשתא (דברים ד): מהרה דמרי עלמא כו'. דהוא גימטריא דונושנתם וקרי ליה אבד תאבדון מהר והקדמה דשתי שנים צדקה היתה: אנו בני צדיק. אבינו צדיק נברא לפיכך אנו צדיקים ואין אנו צריכין להתרחק מן העבירה כי לא נכשל בה: אנו בני רשע. ואין אנו זקוקין בתשובה. ולהצטדק כי לא יועיל: אם נבראו שנים. יאמרו זה לזה אבא גדול מאביך: הגזלנים והחמסנים. שיאמרו קרקע זה לבני אבינו הראשון היתה ולא לבני אביכם: תתהפך כחומר חותם. לאחר מיתתו של אדם מתהפך חותם שלו לחומר ויתיצבו כמו לבוש בתחיית המתים ומדקרי ליה חותם שמע מינה בחותם הן טבועין: ויאמר שלי היא. ואין אדם מכחישו הואיל ואין היכר ביניהן: וימנע מרשעים אורם: קלסתר פניו ומתוך כך שלא יהא קלסתר פנים דומה לשל חביריהם וזרוע רמה תשבר שאינו יכול לומר שלי היא: משום ערוה. שלא יתחלף לאשה בבעלה לא ביום מפני המראה ובלילה מפני הקול: ובדעת מפני הגזלנים. אם יודע מה בלב חבירו יחפש מצפוניו וידע היכן ממונו: שלא יאמרו הצדוקים שותף היה. אדם במעשה בראשית לפיכך קדמו לו כולם: למצוה. שבת: שיכנס לסעודה מיד. שימצא הכל מוכן ויאכל מאשר יחפוץ: גפי. מקום גבוה: ולבסוף. כשסרח נטרד: מי פתי יסור הנה. בתריה דהאי קרא כתיב מי פתאו לזה שיסור הנה לאכול מן העץ: חסר לב אמרה לו. האשה שהיא חסר לב אמרה לו: גלמי ראו עיניך. מכל מראה עיניך נגלמתי והיינו כל העולם כדכתיב בזכריה עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ:

תוספות

נכנס יין יצא סוד. היינו דאמר בפ' הדר (עירובין דף סה.) המתיישב ביינו הרי יש בו מדעת שבעים זקנים שהסוד מתגבר על היין ואין כח ביין להוציא: חצבה עמודיה שבעה. דבשבעה ימים נברא העולם שאע''פ שבששה ימים נברא העולם מ''מ היה חסר מנוחה עד שבא שבת בא מנוחה והיינו דכתיב (בראשית ב) ויכל אלהים ביום השביעי: בתחלה על גפי. פ''ה מקום גבוה ולבסוף כשסרח נטרד על כסא וקשה דבספ''ק דמס' ע''ז (דף יט.) משמע דכסא עדיף מגפי דדריש גבי תלמיד שבתחילה על גפי גולה ממקום למקום ולבסוף כשנעשה ראש ישיבה על כסא וכאן נמי יש לדרוש כן קודם שנזדווגה לו חוה על גפי כמו (שמות כא) אם בגפו יבא ולבסוף על כסא:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר