|
טקסט הדף מנוקד
אִם זְרָקָהּ מִבְּעוֹד יוֹם לְאַשְׁפָּה אֲסוּרָה
אָמַר בַּר הַמְדּוּרֵי אָמַר שְׁמוּאֵל קְרוּמִיּוֹת שֶׁל מַחְצֶלֶת מוּתָּר לְטַלְטְלָן בְּשַׁבָּת מַאי טַעְמָא אָמַר רָבָא בַּר הַמְדּוּרֵי אַסְבְּרַהּ לִי מַחְצֶלֶת גּוּפַהּ לְמַאי חַזְיָא לְכַסּוֹיֵי בַּהּ עַפְרָא הָנֵי נָמֵי חַזְיָין לְכַסּוֹיֵי בְּהוּ טִינּוּפָא אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב שְׁיָרֵי פְּרוּזְמָיוֹת אָסוּר לְטַלְטְלָן בְּשַׁבָּת אֲמַר אַבָּיֵי בְּמַטְלָנִיּוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ דְּלָא חַזְיָין לָא לַעֲנִיִּים וְלָא לַעֲשִׁירִים תָּנוּ רַבָּנַן שִׁבְרֵי תַּנּוּר יָשָׁן הֲרֵי הֵן כְּכׇל הַכֵּלִים הַנִּיטָּלִין בֶּחָצֵר דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין נִיטָּלִין הֵעִיד רַבִּי יוֹסֵי מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב עַל שִׁבְרֵי תַּנּוּר יָשָׁן שֶׁנִּיטָּלִין בַּשַּׁבָּת וְעַל כִּיסּוּיוֹ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ בֵּית יָד בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי אָמַר אַבָּיֵי בְּעוֹשִׂין מֵעֵין מְלָאכָה וְאֵין עוֹשִׂין מֵעֵין מְלַאכְתָּן קָמִיפַּלְגִי וְאַזְדָּא רַבִּי יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ וְרַבִּי מֵאִיר לְטַעְמֵיהּ מַתְקִיף לַהּ רָבָא אִי הָכִי אַדְּמִיפַּלְגִי בְּשִׁבְרֵי תַנּוּר לִיפַּלְגוּ בְּשִׁבְרֵי כֵלִים בְּעָלְמָא אֶלָּא אָמַר רָבָא בְּשִׁבְרֵי דְּהַאי תַּנּוּר קָמִיפַּלְגִי דִּתְנַן נְתָנוֹ עַל פִּי הַבּוֹר אוֹ עַל פִּי הַדּוּת וְנָתַן שָׁם אֶבֶן רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם מַסִּיק מִלְּמַטָּה וְהוּא נִסּוֹק מִלְּמַעְלָה טָמֵא וְאִם לָאו טָהוֹר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הוֹאִיל וְהוּסַּק מִכׇּל מָקוֹם טָמֵא וּבְמַאי קָמִיפַּלְגִי בְּהַאי קְרָא תַּנּוּר וְכִירַיִם יוּתָּץ טְמֵאִים הֵם וּטְמֵאִים יִהְיוּ לָכֶם רַבִּי יְהוּדָה סָבַר מְחוּסָּר נְתִיצָה טָמֵא שֶׁאֵין מְחוּסָּר נְתִיצָה טָהוֹר וְרַבָּנַן סָבְרִי טְמֵאִים יִהְיוּ לָכֶם מִכׇּל מָקוֹם וְרַבָּנַן נָמֵי הָכְתִיב יוּתָּץ הָהוּא לְאִידַּךְ גִּיסָא דְּסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא כֵּיוָן דְּחַבְּרֵיהּ בְּאַרְעָא כְּגוּפָא דְאַרְעָא דָּמֵי קָא מַשְׁמַע לַן וְאִידַּךְ נָמֵי הָכְתִיב טְמֵאִים יִהְיוּ לָכֶם הָהִיא כִּדְרַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מַחֲלוֹקֶת בְּהֶיסֵּק רִאשׁוֹן אֲבָל בְּהֶיסֵּק שֵׁנִי אֲפִילּוּ תָּלוּי בְּצַוַּאר גָּמָל אָמַר עוּלָּא וְהֶיסֵּק רִאשׁוֹן לְרַבָּנַן אֲפִילּוּ תָּלוּי בְּצַוַּאר גָּמָל מַתְקֵיף לַהּ רַב אָשֵׁי אִי הָכִי אַדְּמִיפַּלְגִי בְּשִׁבְרֵי תַנּוּר לִיפַּלְגוּ בְּתַנּוּר גּוּפֵהּ הַשְׁתָּא תַּנּוּר גּוּפֵהּ לְרַבִּי יְהוּדָה לָא הָוֵי מָנָא שְׁבָרָיו מִיבַּעְיָא אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי לְעוֹלָם כְּדַאֲמַרַן מֵעִיקָּרָא וּבְעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה טַפְקָא וְרַבִּי מֵאִיר לִדְבָרָיו דְּרַבִּי יְהוּדָה קָאָמַר לְדִידִי אֲפִילּוּ בְּעוֹשִׂין מֵעֵין מְלָאכָה אֶלָּא לְדִידָךְ אוֹדִי לִי מִיהָא דִּכְהַאי גַּוְונָא מְלַאכְתּוֹ הוּא וְרַבִּי יְהוּדָה לָא דָּמֵי הָתָם הֶסֵּקוֹ מִבִּפְנִים הָכָא הֶסֵּקוֹ מִבַּחוּץ הָתָם מְעוּמָּד הָכָא לָאו מְעוּמָּד הֵעִיד רַבִּי יוֹסֵי מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב עַל שִׁבְרֵי תַּנּוּר יָשָׁן שֶׁנִּיטָּלִין בַּשַּׁבָּת וְעַל כִּיסּוּיוֹ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ בֵּית יָד אָמַר רָבִינָא כְּמַאן מְטַלְטְלִינַן הָאִידָּנָא כִּיסּוּי דְּתַנּוּרֵי דְמָתָא מַחְסֵיָא דְּאֵין לָהֶם בֵּית אֲחִיזָה כְּמַאן כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב מַתְנִי' הָאֶבֶן שֶׁבְּקֵירוּיָה אִם מְמַלְּאִין בָּהּ וְאֵינָהּ נוֹפֶלֶת מְמַלְּאִין בָּהּ וְאִם לָאו אֵין מְמַלְּאִין בָּהּ רש"ימבעוד יום. גלי דעתיה מאתמול דלאו מנא הוא: קרומיות של מחצלת. שנפרדו מן מחצלת ישנה: בר המדורי אסברא לי. בר המדורי פירש לי טעמו של דבר: לכסות בה עפרא. עומד לכסות בו צואה אי נמי שלא יעלה האבק: שירי פרוזמיות. טליתות כדאמר בסוכה (דף יא.): רמא תכילתא בפירזמא דאינשי ביתיה: תנור ישן. שכבר הוסק וחרסיו קשים וחזו למלאכה: הרי הן ככל הכלים. לקמיה מפרש פלוגתייהו וטעמייהו: ועל כיסויו. של תנור שאינו צריך בית יד דבלאו בית אחיזה מטלטלין ליה ופלוגתא היא במתניתין דאיכא למ''ד בעינן בית אחיזה: מעין מלאכה. כגון לכסות בהן פי חבית: ואין עושין מעין מלאכתן. לאפות: ואזדא ר''מ לטעמיה. דאמר במתניתין לא בעינן מעין מלאכתן: דהאי תנור. העשוי כעין זה ששנוי במשנה זו שאני מביא לך שלא נתקן כל צרכו מתחילתו ונשבר קמיפלגי: נתנו על פי הבור. תנורים שלהם עשוין כקדירות גדולות ואין להם שולים ומושיבו לארץ ומדביק טיט סביבותיו לעשותו עב שיחזיק חומו והיא קרויה טפילה והיא מגעת לארץ. ומתוך כך הבל שלו קיים ואם נתנו על פי הבור או על פי הדות שהיא כעין בור אלא שהבור בחפירה והדות בבנין ונתן שם אבן בינו לבין דופן הבור לדוחקו שלא יפול ויהא עומד באויר: ר' יהודה אומר. אם דופנותיו למעלה קרובים לדופני הבור שלא הוצרך לתת בינתים אלא אבן דקה ואין אויר ניכר בין דופני התנור לדופני הבור שיעכב את היסק התנור אלא יועילו לו דופני הבור להחזיק את חומו ושוליו קרובים לשולי הבור שאם מסיקין אותו מלמטה שעושין האור בבור והתנור ניסוק מלמעלה בתוכו מאור דרך שוליו או שהתנור בתוך חלל הבור באויר וההיסק עולה סביב דופנותיו וניסוק כגון שקצר מלמטה ורחב מלמעלה או הבור רחב מלמטה ופיו קצר טמא: ואם לאו. אלא נסוק כשאר תנורים מתוכן טהור כדמפרש טעמא דבעינן מחוסר נתיצה שיהא קרוב להיות מחובר וכי אינו קרוב לארץ אין לך תנור נתוץ מזה ואין לך לקיים בו תנור וכיריים יותץ דנתיצה לא שייכא אלא בבנין מחובר וכשאין מחובר שבירה שייכא ביה: טמאים הם וטמאים יהיו לכם. דכפל ביה קרא רבויא הוא שאע''פ שאינו מתוקן כל צרכו: ההוא לאידך גיסא. האי יותץ לאו לאגמורי קולא אתא ולמימר דאי ליכא לקיומי ביה נתיצה כגון זה שאינו בנוי ומחובר וממילא הוא נתוץ דליהוי טהור דהדר תנא ביה קרא וטמאים יהיו לכם לרבויי אלא לאגמורי חומרא אתא דלא תימא כל התנורים העשויים כהלכתן ומחוברים לארץ הרי הן כשאר בתים וכקרקע דמי הואיל וחברן ולא לקבל טומאה קמ''ל יותץ דאע''ג דשייכא ביה לשון נתיצה כלומר דמחובר הוא טמא וכ''ש דמחוסר נתיצה: בהיסק ראשון. שלא הוסק מעולם והיסק ראשון שנחלקו בו דההוא משוי ליה כלי כדתנן במסכת כלים (פ''ה): איזהו גמר מלאכתו משיסיקנו לאפות בו סופגנין בההיא פליג ר' יהודה ואמר דאינו ראוי ליעשות כלי: אבל בהיסק שני. שמתחלה נעשה כשאר תנורים מחובר לארץ או לאבן עב והוסק שם ונעשה כלי וסוף נטלו משם ונתנו על פי הבור וכאן נטמא מודה ר' יהודה דאיתרבאי מוטמאים יהיו לכם: ואפילו תלוי בצואר גמל. אא''כ חלקו כדין טהרת תנור שצריך לשבור אף את חרסו ואינו נטהר בנטילתו שלם ממקומו: אמר עולא היסק ראשון לרבנן. דאמרי מריבוי דקרא ואע''ג דאין הבל שלו מתקיים יפה מקבל טומאה לא תימא נתנו ע''פ הבור דוקא אלא אפילו תלאו בצואר גמל והוסק שם היסק ראשון טמא: מתקיף לה רב אשי. אדרבא דאוקי פלוגתא דטלטול שברי תנור ישן דלעיל בשברים דכי האי תנור דהוא גופיה לר' יהודה לאו מנא הוא: כדאמרן מעיקרא. בעושין מעין מלאכה ולא מעין מלאכתן ושברי תנור מעליא קאמר ודקשיא לך אמאי נקט תנור ליפלוג בשברי כלי בהאי איצטריכא ליה ובעושין קצת מעין מלאכת אפייה כגון מעשה טפקא רעפים שקורין טובל''ש שמסיקין אותם ואופין בהן כך שברים אלו רחבים ומיהו אין להן תוך להסיקם מבפנים אלא מבחוץ כרעפים ולאו משום דבעי רבי מאיר מעין מלאכתן אלא משום דרבי יהודה נקט לה: ור''מ לדבריו דר' יהודה. נקט תנור וקאמר לדידי אפילו עושין מעין מלאכה כדאמר במתניתין: מעומד. בתנור אופין מעומד שהפת דבוקה בדופני התנור ועומדת ואינה מוטלת בשכיבה ע''ג שוליו כרעפים שהן שוכבות על רחבן: כיסוי דתנורי דמתא מחסיא. כיסוי תנור של אותו מקום לא היה להן בית אחיזה תנור מפני שפיו למעלה יש לו כסוי שלא יצא הבל שלו לאחר שהדביק בו הפת מכסהו: מתני' האבן שבקירויה. דלעת יבישה חלולה וממלאין בה מים ומתוך שהיא קלה אינה שואבת אלא צפה ונותנין בה אבן להכבידה: אם ממלאין בה ואינה נופלת. שקשורה יפה לפי הקירויה שויא כלי: ואם לאו. הרי היא כשאר אבנים ואין מטלטל את הקירויה דשויא בסיס לאבן שנושאתה: תוספותאם זרקה מבעוד יום. השתא לא פריך אלא מעתה זרק לגלימא מבעוד יום דכיון דלא היה מוכן מבעו''י ליכא לדמויי לגלימי: מחצלת גופה למאי חזיא. לרווחא דמילתא מפרש הכי אע''ג דלא בעי מעין מלאכה ראשונה כדאמר רב נחמן לעיל חרס קטנה מותר לטלטלה בחצר משום דחזיא לכסויי בה מנא: הרי הן ככל הכלים הניטלין בחצר. לאו דוקא בחצר לרב נחמן ולרבא דשרו בכרמלית ורה''ר: בשעושין מעין מלאכה ואין עושין מעין מלאכתן. והא דנקט תנור ישן דשברי תנור חדש אין ראוין לכלום: בשברי דהאי תנור קמיפלגי. לפי תירוץ זה תימה הא דנקט תנור ישן דבהיסק ראשון פליגי: כמאן כר' אליעזר בן יעקב. ה''ה דה''מ למימר כרבי יוסי דשרי לקמן לטלטל כיסוי כלים שאין להם בית אחיזה בכלי דחברינהו בארעא אלא משום דמשנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|