|
טקסט הדף מנוקד
מִשּׁוּם דְּהַאי לָאו אוֹרְחֵיהּ הוּא וְהָא קָא פָגֵים לַהּ אֲבָל שְׁאָר עֲרָיוֹת דְּאוֹרְחַיְיהוּ וְלָא נְפִישׁ פִּיגְמַיְיהוּ אֵימָא לָא כְּתַב רַחֲמָנָא חֵטְא
וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא חֵטְא הֲוָה אָמֵינָא אֲפִילּוּ חַיָּיבֵי לָאוִין כְּתַב רַחֲמָנָא מָוֶת וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא מָוֶת הֲוָה אָמֵינָא חַיָּיבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין אֵין חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת לָא כְּתַב רַחֲמָנָא חֵטְא וְלִכְתּוֹב רַחֲמָנָא חֵטְא מָוֶת וְלָא בָּעֵי נַעַר וְנַעֲרָה אִין הָכִי נָמֵי וְאֶלָּא נַעַר נַעֲרָה חַד לְמַעוֹטֵי עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה וְחַד לְמַעוֹטֵי בְּהֵמָה וְשַׁבָּת וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי דְּאָמַר עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה נִיתָּן לְהַצִּילוֹ בְּנַפְשׁוֹ לְמָה לִי חַד לְמַעוֹטֵי בְּהֵמָה וְחַד לְמַעוֹטֵי שַׁבָּת סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא תֵּיתֵי שַׁבָּת מֵחִילּוּל חִילּוּל מֵעֲבוֹדָה זָרָה וּלְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר מְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת נִיתָּן לְהַצִּילוֹ בְּנַפְשׁוֹ דְּאָתְיָא שַׁבָּת מֵחִילּוּל חִילּוּל מֵעֲבוֹדָה זָרָה מַאי אִיכָּא לְמֵימַר חַד מִיעוּט לְמַעוֹטֵי בְּהֵמָה וְאִידַּךְ אַיְּידֵי דִּכְתַב רַחֲמָנָא נַעַר כְּתַב נָמֵי נַעֲרָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף הָאוֹמֶרֶת 'הַנִּיחוּ לוֹ' שֶׁלֹּא יַהַרְגֶנָּה בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי אָמַר רָבָא בְּמַקְפֶּדֶת עַל פִּיגְמָהּ וּמַנִּיחָתוֹ שֶׁלֹּא יַהַרְגֶנָּה רַבָּנַן סָבְרִי אַפִּיגְמָא קָפֵיד רַחֲמָנָא וַהֲרֵי מַקְפֶּדֶת עַל פִּיגְמָהּ וְרַבִּי יְהוּדָה הַאי דְּקָאָמַר רַחֲמָנָא קַטְלֵיהּ מִשּׁוּם דְּמָסְרָה נַפְשַׁהּ לִקְטָלָא הָא לָא מָסְרָה נַפְשַׁהּ לִקְטָלָא אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל נָמֵי קָא פָגֵים לַהּ אֲמַר לֵיהּ אַפִּיגְמָא רַבָּה קָפֵיד רַחֲמָנָא אַפִּיגְמָא זוּטָא לָא קָפֵיד רַחֲמָנָא חֵטְא אֵלּוּ חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת וּרְמִינְהוּ וְאֵלּוּ נְעָרוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶן קְנָס הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ אַמְרוּהָ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא מִשְּׁעַת הַעֲרָאָה דְּפַגְמַהּ אִיפְּטַר לֵהּ מִקְּטָלָא מָמוֹנָא לָא מְשַׁלֵּם עַד גְּמַר בִּיאָה הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר הַעֲרָאָה זוֹ נְשִׁיקָה אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר הַעֲרָאָה זוֹ הַכְנָסַת עֲטָרָה מַאי אִיכָּא לְמֵימַר אֶלָּא אָמַר רַב חִסְדָּא כְּגוֹן שֶׁבָּא עָלֶיהָ שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ וְחָזַר וּבָא עָלֶיהָ כְּדַרְכָּהּ רָבָא אָמַר בְּמַנִּיחָתוֹ שֶׁלֹּא יַהַרְגֶנָּה וְרַבִּי יְהוּדָה הִיא רש"י
דאורחייהו. בבעילות: ולא נפיש פגמייהו. כארוסה שחביבה ויעלת חן על הארוס ועכשיו מתגנה עליו אבל שאר עריות פנויות בתולות לא מפגמי כולי האי וכן נשואות בעולות לא מפגמי כולי האי כמו ארוסה: ונכתב חטא מות. דאתרבו לה כריתות ומיתות ב''ד ולא בעי נער ונערה שהרי הן בכלל: חד. למעוטי עבודת כוכבים. דסד''א תיתי בק''ו כדלקמן: וחד למעוטי בהמה. משום דדמי לעריות ושבת כדי נקטיה ואגב גררא איידי דתנן במתני' מיהו קרא לא בעי למעוטי דכיון דאמעיטא עבודת כוכבים מהיכא תיתי שבת הא לא סלקא דעתין לאתויי אלא בחילול חילול מעבודת כוכבים כדלקמן דרבי שמעון לקמן הוא (דף עד:): איידי דכתב נער. להביא את הזכור כתב נערה כלומר כפשטיה דקרא דעל כרחיה נערה קרינא ביה דהא בנערה משתעי ולנערה לא תעשה דבר: במקפדת על פגמה. דאי בשאינה מקפדת לא קאמרי רבנן למקטליה משום עבירה דלא חמיר מעבודת כוכבים ושבת: אפגמה קפיד רחמנא. מדלא כתיב בהאי קרא אלא מידי דפגמה שמע מינה אפגמה קפיד: דמסרה נפשה לקטלא. שיש צנועות שמוסרין עצמן למות שיהרגנה ולא תבעל לו ואמרה תורה הציל דמה ודמו: הא קא פגים לה. ואי טעמא דקרא משום פגימה היא אמאי אמעיטו חייבי לאוין ואדרבנן קא פריך דאמרי טעמא משום פגמה הוא: אפגמה רבה. כגון עריות דכריתות שהן חמורות והויא חרפתה מרובה שהולד ממזר ונעשית זונה בבעילתו אבל כהן גדול באלמנה אינה נעשית זונה אלא חללה: הבא על אחותו. כלומר אפילו בא על אחותו דלא קרינא בה ולו תהיה לאשה אפילו הכי קרינא בה ונתן האיש השוכב עמה דאתרבי מקראי בכתובות (דף כט:) ואע''ג דחייב כרת לא מפטר מתשלומין ואי ניתן להצילה בנפשו אמאי משלם הרי מיתה ותשלומין יש כאן ואע''ג דלא אקטול פטור מתשלומין כדקיימא לן (שם ד' לה.) בכל חייבי מיתות בית דין שוגגין דנפקא לן מדתניא דבי חזקיה מה מכה בהמה לא חלקת בה כו' אף מכה אדם לא תחלוק בו וכו': משעת העראה. קרי ליה נבעלה ואפגימה במקצת ושוב אין מצילין אותה מגמר ביאה בנפשו וקנסא לא מיחייבי אלא משום גמר ביאה שהוא מוציא בתולי' והאי גמר ביאה לאו דווקא ביאת המירוק שהיא מזריע דקרא אבתולים קפיד דכתיב (דברים כב) נערה בתולה אשר לא אורסה אלא גמר ביאה דהכא הכנסת עטרה היא: הניחא למאן דאמר. ביבמות (ד' נה:) העראה דהויא כבעילה היינו נשיקת אבר איכא לאוקומה דפגימה היא דמיקרי בעולה ועדיין בתוליה לא יצאו לאיחיוביה קנסא דחמשים: אלא למאן דאמר העראה. שעשה הכתוב בכל התורה כבעילה זו הכנסת עטרה וגמר ביאה כגון דשפחה חרופה דכתיב בה שכבת זרע (ויקרא יט) היינו ביאת המירוק אין כאן הערא' פגם בלא הוצאת בתולים ונמצאו מיתה דניתן להציל ותשלומין באין כאחד: שבא עליה. הוא או אחר כבר שלא כדרכה וחזר ובא עליה כדרכה דלא ניתן בביאה זו להצילה בנפשו שכבר נפגמה: ר''י היא. דאמר לא ניתן להצילו בנפשו:
תוספות
משום דהאי לאו אורחיה והאי קא פגים לה. לאו פירכא גמורה היא דאיכא למימר אידך יוכיח וכי האי גוונא בפרק כיצד צולין (פסחים דף עז. ושם) גבי תמיד ופסח דדחו שבת וטומאה ולא יליף מינייהו שאר קרבנות צבור: חד למעוטי עובד ע''ז וחד כו'. אי לאו כתיב אלא חד הוה מוקמינן ליה למעוטי בהמה ושבת ותימה דבהמה ושבת היכי ממעט מחד וטפי היה נראה לומר דמחד ממעט ע''ז ושבת וא''ת ולמה לי קרא למעוטי שבת הא מציל גופיה קא מחלל שבת דחובל בחבירו ואיך יחלל שבת להציל חבירו מחילול שבת דאין זה מקלקל בחבורה דאיכא תקוני גברא כיון דמיחייב מיתה כדפריך באחד דיני ממונות (לעיל דף לה. ושם) וי''ל דמ''מ ס''ד דגזירת הכתוב כרבי אלעזר בר''ש: חילול חילול מע''ז. כל הני דלקמן בפרק הנשרפין (דף פג.) דכתיב בהו חילול לא גמרינן מע''ז אלא שבת דשבת וע''ז כתיב בהו חילול במקום מיתה: ממונא לא משלם עד גמר ביאה. פי' בקונטרס שהוא מוציא בתוליה וקשה דבלא השרת בתולים נמי משלם קנס כדאמר בפ''ק דקדושין (דף ט:) באו עליה עשרה בני אדם ועדיין היא בתולה רבי אומר הראשון בסקילה וכולן בחנק ואמרינן מודה רבי לענין קנס דכולהו משלמי ובפרק הבא על יבמתו (יבמות דף נט. ושם) מוקמינן ולו תהיה לאשה באשה הראויה לו פרט לאלמנה לכהן גדול בבא עליה שלא כדרכה אלא הכא היינו טעמא דלא משלם אתחילת ביאה משום דקם ליה בדרבה מיניה הלכך לא משלם הכא עד גמר ביאה אבל בעלמא משלם קנס משעת העראה וי''מ דלא אתרבאי העראה כגמר ביאה [אלא] לענין עריות וחייבי לאוין ועשה ויבמה ואשה לבעלה בפ' הבא על יבמתו (שם ד' נה.) אבל לענין קנס לא איתרבאי וא''ת על כרחיך למ''ד העראה זו הכנסת העטרה אי אהעראה לא מיחייב הא בגמר ביאה לאו בתולה היא הא לאו פירכא היא דאהכי חייב רחמנא תדע מדלא ילפינן העראה מנערה המאורסה דאי אהעראה פטור בגמר ביאה היכי מחייב הא לאו בתולה היא אלא בהכי חייב רחמנא ומיהו בירושלמי דכתובות משמע דאהעראה משלם קנס דאמרינן הערו בה עשרה ועדיין היא בתולה כולהו משלמין קנס: במניחתו שלא יהרגנה ורבי יהודה היא. לא לגמרי כוותיה דהא קתני נערה אין קטנה לא ולרבי יהודה אפילו קטנה כדמוכח בפרק אלו נערות (כתובות כט. ושם): במפותה ודברי הכל. תימה היכי מוקמ' במפותה הא קתני סיפא אשת אחיו דיש לה קנס ועל כרחיך בנתארסה ונתגרשה דאי בעודה תחתיו חייבי מיתות פטורין כדתנן התם ונערה שנתארסה ונתגרשה קנסה לעצמה כדקתני ר' עקיבא בסיפא ואי במפותה הרי מחלה כדמוכח בפ' אלו נערות (שם ד' לב.) דמוקי מתני' דאלו הן הלוקין ביתומה ומפותה וכ''ת דאתיא כרבי עקיבא דברייתא דאמר נערה שנתארסה ונתגרשה יש לה קנס וקנסה לאביה הא קתני סיפא הבא על בתו פטור משום דמתחייב בנפשו ובנתארסה ונתגרשה איירי ואי דאב תיפוק ליה דאפילו בא עליה אחר קנסה לאביה ואין לומר דאיצטריך היכא דלא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה דמה עמידה בדין שייך בדבר שהוא שלו ונראה לפרש דלעולם לעצמה ואפילו במפותה מיחייב אי אמרה בשעה שבא עליה שאינה מוחלת הקנס מיהו בירושלמי פריך לה ומשני כגון שלא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב אבל יש להוכיח. דעל כרחיך מתניתין לא מתוקמא כר' עקיבא דברייתא דהא רב פפא אית ליה התם באלו נערות (ד' לד:) חידוש הוא שחידשה תורה בקנס כו' והש''ס קאמר התם (ד' לח:) דמאן דאית ליה חידוש כו' על כרחך סבר לה כרבי עקיבא דמתני' ובירושלמי בפרק אלו נערות אמתניתין דיתומה שנתארסה ונתגרשה איכא פלוגתא דאמוראי דאיכא למאן דאמר המפתה פטור בבשת ופגם אבל קנס אינה יכולה למחול ואיכא לאוקמי רב פפא דהכא כי ההוא ומאן דאמר התם פטור מן הכל סבר כאידך שינויא דהכא:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|