סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וְאִם אִיתָא לָא לֵימָא לֵיהּ הָא בְּצִנְעָה הָא בְּפַרְהֶסְיָא
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁנָּתַן עֵינָיו בְּאִשָּׁה אַחַת וְהֶעֱלָה לִבּוֹ טִינָא וּבָאוּ וְשָׁאֲלוּ לָרוֹפְאִים וְאָמְרוּ אֵין לוֹ תַּקָּנָה עַד שֶׁתִּבָּעֵל אָמְרוּ חֲכָמִים יָמוּת וְאַל תִּבָּעֵל לוֹ תַּעֲמוֹד לְפָנָיו עֲרוּמָּה יָמוּת וְאַל תַּעֲמוֹד לְפָנָיו עֲרוּמָּה תְּסַפֵּר עִמּוֹ מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר יָמוּת וְלֹא תְּסַפֵּר עִמּוֹ מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר
פְּלִיגִי בַּהּ רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידֵּי וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי חַד אָמַר אֵשֶׁת אִישׁ הָיְתָה וְחַד אָמַר פְּנוּיָה הָיְתָה בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר אֵשֶׁת אִישׁ הָיְתָה שַׁפִּיר אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר פְּנוּיָה הָיְתָה מַאי כּוּלֵּי הַאי
רַב פָּפָּא אָמַר מִשּׁוּם פְּגַם מִשְׁפָּחָה רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא אָמַר כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל פְּרוּצוֹת בַּעֲרָיוֹת
וְלִינְסְבַהּ מִינְסָב לָא מְיַיתְּבָה דַּעְתֵּיהּ כִּדְרַבִּי יִצְחָק דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִיטְּלָה טַעַם בִּיאָה וְנִיתְּנָה לְעוֹבְרֵי עֲבֵירָה שֶׁנֶּאֱמַר מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם
הֲדַרַן עֲלָךְ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה
מַתְנִי' וְאֵלּוּ הֵן הַנִּשְׂרָפִין הַבָּא עַל אִשָּׁה וּבִתָּהּ וּבַת כֹּהֵן שֶׁזִּנְּתָה
יֵשׁ בִּכְלַל אִשָּׁה וּבִתָּהּ בִּתּוֹ וּבַת בִּתּוֹ וּבַת בְּנוֹ וּבַת אִשְׁתּוֹ וּבַת בִּתָּהּ וּבַת בְּנָהּ חֲמוֹתוֹ וְאֵם חֲמוֹתוֹ וְאֵם חָמִיו
גְּמָ' הַבָּא עַל אִשָּׁה שֶׁנָּשָׂא בִּתָּהּ לָא קָתָנֵי אֶלָּא הַבָּא עַל אִשָּׁה וּבִתָּהּ מִכְּלָל דְּתַרְוַיְיהוּ לְאִיסּוּרָא וּמַאן נִינְהוּ חֲמוֹתוֹ וְאֵם חֲמוֹתוֹ
וְקָתָנֵי יֵשׁ בִּכְלַל אִשָּׁה וּבִתָּהּ מִכְּלָל דְּתַרְוַיְיהוּ כְּתִיבִי בְּהֶדְיָא וְהָנָךְ מִדְּרָשָׁא אָתְיָא
הָנִיחָא לְאַבָּיֵי דְּאָמַר מַשְׁמָעוּת דּוֹרְשִׁין אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ מַתְנִיתִין מַנִּי רַבִּי עֲקִיבָא הִיא
אֶלָּא לְרָבָא דְּאָמַר חֲמוֹתוֹ לְאַחַר מִיתָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ מַתְנִיתִין מַנִּי אָמַר לָךְ רָבָא תְּנִי הַבָּא עַל אִשָּׁה שֶׁנָּשָׂא בִּתָּהּ
יֵשׁ בִּכְלַל אִשָּׁה וּבִתָּהּ חֲמוֹתוֹ וְאֵם חֲמוֹתוֹ וְאֵם חָמִיו לְאַבָּיֵי אַיְּידֵי דְּקָא בָּעֵי לְמִיתְנֵא אֵם חָמִיו תָּנֵי נָמֵי חֲמוֹתוֹ וְאֵם חֲמוֹתוֹ
לְרָבָא אַיְּידֵי דְּקָא בָּעֵי לְמִיתְנֵא אֵם חָמִיו וְאֵם חֲמוֹתוֹ תָּנֵי נָמֵי חֲמוֹתוֹ
מְנָהָנֵי מִילֵּי דְּתָנוּ רַבָּנַן 'אִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אִשָּׁה וְאֶת אִמָּהּ' אֵין לִי אֶלָּא אִשָּׁה וְאִמָּהּ בַּת אִשָּׁה וּבַת בִּתָּהּ וּבַת בְּנָהּ מִנַּיִן
נֶאֱמַר כָּאן 'זִמָּה' וְנֶאֱמַר לְהַלָּן 'זִמָּה' מָה לְהַלָּן בִּתָּהּ וּבַת בִּתָּהּ וּבַת בְּנָהּ אַף כָּאן בִּתָּהּ וּבַת בִּתָּהּ וּבַת בְּנָהּ
מִנַּיִן לַעֲשׂוֹת זְכָרִים כִּנְקֵבוֹת נֶאֱמַר כָּאן 'זִמָּה' וְנֶאֱמַר לְהַלָּן 'זִמָּה' מָה לְהַלָּן זְכָרִים כִּנְקֵבוֹת אַף כָּאן זְכָרִים כִּנְקֵבוֹת
מִנַּיִן לַעֲשׂוֹת לְמַטָּה כִּלְמַעְלָה נֶאֱמַר כָּאן 'זִמָּה' וְנֶאֱמַר לְהַלָּן 'זִמָּה' מָה לְהַלָּן לְמַטָּה כִּלְמַעְלָה אַף כָּאן לְמַטָּה כִּלְמַעְלָה וּמָה כָּאן לְמַעְלָה כִּלְמַטָּה אַף לְהַלָּן לְמַעְלָה כִּלְמַטָּה
אָמַר מָר מִנַּיִן לַעֲשׂוֹת זְכָרִים כִּנְקֵבוֹת מַאי זְכָרִים כִּנְקֵבוֹת אִילֵּימָא בַּת בְּנָהּ כְּבַת בִּתָּהּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָאָתְיָאן
אֶלָּא אֵם חָמִיו כְּאֵם חֲמוֹתוֹ הַשְׁתָּא אֵם חֲמוֹתוֹ לָא קָמָה לַן אֵם חָמִיו מִיהְדָּר עֲלַהּ

רש"י

ואם איתא. דבן נח מוזהר על קדושת השם לא נימא ליה לך לשלום דמשמע דהודה לו נהי דלהוכיחו לא היה מצווה דהוכח תוכיח את עמיתך כתיב (ויקרא יע) ולא גר תושב מיהו אודויי לדבר איסור לא לודויי: בצנעה. נעמן בצנעה הוה ולא היו ישראל בבית רמון שהוא משתחוה לשם וגבי קדושת השם בתוך בני ישראל כתיב ואפילו נצטוו בני נח עליה לא נצטוו לקדשו בתוך הכותים אלא בתוך ישראל: העלה לבו טינא. נימוק מרוב אהבה נטמטם לבו והעלה חולי: משום פגם משפחה. האשה שהיו בושין בדבר: שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות. לעמוד בפני האנשים לתת בהם עיניהם וימסרום להם לביאה: ולינסבה מינסב. דאין כאן פרוצות בעריות דכולהו ליעבדן הכי ולינסבן ואין כאן עבירה אלא מצוה: לא מיתבא דעתיה. ולא ירפא בכך: מיום שחרב בית המקדש. כשל הכח מדאגות רבות ואין רוח קמה באיש להיות תאב לאשתו לפיכך ניטל טעם ביאה: וניתן לעוברי עבירה. שיצר הרע תוקפן ומרבה תאותן: דכתיב ולחם סתרים ינעם. לישנא מעליא נקט כמו כי אם הלחם אשר הוא אוכל (בראשית לט): מתני' מתני' אלו הן הנשרפין הבא על אשה ובתה. בגמרא מפרש לה: ובת כהן. כלומר וכן בת כהן שזינתה היא בשריפה אבל בועלה לאו בשריפה הוא: יש בכלל אשה ובתה. כלומר אשה ובתה כתיבי בהדיא כדמפרש בגמרא דהאי אשה ובתה היינו חמותו דשריפה כתיבא בה כדכתיב (ויקרא כ) (כי יקח איש) את אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו אותו ואתהן: ויש בכללן. כלומר מינייהו ילפינן כולהו הנך בגזירה שוה כדלקמן בברייתא: בתו. מאנוסתו דלאו בת אשתו דנחייב עליה משום בת אשתו דהא אנוסה לאו אשתו היא: בת בתו ובת בנו. שהיה לו מאנוסתו: בת אשתו. בין שהיא בתו בין שהיא חורגתו: גמ' הבא על האשה שנשא בתה לא קתני. כלומר מכדי מדקתני סיפא יש בכלל וכו' מכלל דהאי אשה ובתה בהנך דכתיבן מיירי ולאו באשתו ובבת אשתו קאמר אלא בחמותו דשריפה כתיב בה והא הבא על האשה דקתני לאו באשתו הוא דא''כ הבא על האשה ואמה מבעי ליה למתניה וא''נ הך אשה אחמותו קאמר הוה ליה למתנייה הבא על האשה שנשא בתה דהיינו חמותו הא לא קתני אלא הבא על אשה ובתה מכלל דתרוייהו לאיסורא ולא הוזכרה אשתו לכאן ומאן נינהו חמותו ואם חמותו והכי קאמר הבא על אם חמותו או על בתה דהיינו חמותו וקתני יש בכלל אשה ובתה כולהו הנך אלמא הך אשה ובתה כתיבי בהדיא: הניחא לאביי דאמר. בפירקין (דף עו.) גבי פלוגתא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא: משמעות דורשין איכא בינייהו. ומסיק למילתיה דלרבי עקיבא כתיבא בהדיא אם חמותו מתניתין מני ר''ע היא: אלא לרבא דאמר. בין לרבי ישמעאל בין לרבי עקיבא לא כתיבא אלא בחמותו שבא עליה לאחר מיתת אשתו פליגי מתניתין מני: אמר לך רבא תני על אשה שנשא בתה. דהיינו חמותו דכתיבא בהדיא איש כי יקח את אשה דהיינו אשתו ואת אמה דהיינו חמותו: יש בכלל אשה ובתה וכו'. קתני נמי חמותו ומילתא דתמיה היא דההוא לאו מדרשא אתא וקתני בהדייהו: לאביי דאמר חמותו ואמה כתיבן בהדיא איידי דתנא בהאי כללא אם חמיו דאתיא מדרשא נקט אגב ריהטא חמותו ואם חמותו: אין לי אלא אשה ואמה. דהיינו חמותו: נאמר כאן. בשריפה זמה היא: ונאמר. באזהרת בתה ובת בתה ובת בנה שארה הנה זמה היא: אף כאן. לענין עונש שריפה בתה ובת בתה ובת בנה בהאי דינא דהאי קרא: מנין לעשות זכרים כנקבות. לקמן מפרש: מנין לעשות למטה כלמעלה. לקמן נמי מפרש: ומה כאן למעלה כלמטה אף להלן למעלה כלמטה. לקמן מפרש: בהדי הדדי אתיין. הא רבינהו לתרוייהו בגזרה שוה דאתיא זמה זמה: אלא אם חמיו כאם חמותו. השתא אם חמותו אכתי לא קמה לן עדיין לא העמידה על בוריה בשריפה מן התורה דהא האי תנא לפום ריהטא שמעינן ליה דהאי אשה דקרא היינו אשתו ואפי' למאן דאמר אם חמותו כתיבא לאו ממשמעותא דאת אשה ואמה נפקא ליה אלא ממשמעותא דאותו ואתהן: אם חמיו קא מהדר עלה. מחזר עליה להביאה לתורת אם חמותו דקאמר זכרים כנקבות הא אכתי לא אשמעינן תנא אם חמותו:

תוספות

ואם איתא לא לימא ליה. לא היה לו להודות לדבר איסור דא''ל לך לשלום ש''מ אין בן נח מצווה על קידוש השם ומשני הא בצנעה הא בפרהסיא נעמן צנעה הוה דלא היו ישראל בבית רמון וגבי קדוש השם בתוך בני ישראל כתיב ואפילו למאן דאמר בצנעא נמי יהרג ואל יעבור הני מילי ישראל אבל כותי לא ולעולם אימא לך דבן נח מצווה על קדוש השם כגון פרהסיא ולמסקנא זו לא איפשטא בעיין ולשון מאי הוי עלה משמע דמסקנא דפשיטות היא ונראה יותר כספרים דגרסינן ואם איתא לימא ליה הא בצנעא הא בפרהסיא וקא פשיט דלא מפקיד מדאמר ליה סתם לך לשלום: ומאי נינהו חמותו ואם חמותו. הוה מצי למימר בתה ובת בתה אלא הני נקט דכתיב בהו שריפה בהדיא:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר