סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

הָכִי קָאָמַר אֵיזֶהוּ עָנִי רָשָׁע עָרוּם זֶה הַמַּשְׁהֶא בִּתּוֹ בּוֹגֶרֶת וְאָמַר רַב כָּהֲנָא מִשּׁוּם רַבִּי עֲקִיבָא הֱוֵי זָהִיר מִן הַיּוֹעֶצְךָ לְפִי דַּרְכּוֹ
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב הַמַּשִּׂיא אֶת בִּתּוֹ לְזָקֵן וְהַמַּשִּׂיא אִשָּׁה לִבְנוֹ קָטָן וְהַמַּחְזִיר אֲבֵידָה לְנׇכְרִי עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה לֹא יֹאבֶה ה' סְלֹחַ לוֹ
מֵיתִיבִי הָאוֹהֵב אֶת אִשְׁתּוֹ כְּגוּפוֹ וְהַמְכַבְּדָהּ יוֹתֵר מִגּוּפוֹ וְהַמַּדְרִיךְ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה וְהַמַּשִּׂיאָן סָמוּךְ לְפִירְקָן עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר 'וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אׇהֳלֶךָ וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא' סָמוּךְ לְפִירְקָן שָׁאנֵי
תָּנוּ רַבָּנַן הָאוֹהֵב אֶת שְׁכֵינָיו וְהַמְקָרֵב אֶת קְרוֹבָיו וְהַנּוֹשֵׂא אֶת בַּת אֲחוֹתוֹ וְהַמַּלְוֶה סֶלַע לְעָנִי בִּשְׁעַת דּוֹחְקוֹ עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר 'אָז תִּקְרָא וַה' יַעֲנֶה'
תָּנוּ רַבָּנַן 'אֹתוֹ וְאֶתְהֶן' אוֹתוֹ וְאֶת אַחַת מֵהֶן דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אוֹתוֹ וְאֶת שְׁתֵּיהֶן
מַאי בֵּינַיְיהוּ אָמַר אַבָּיֵי מַשְׁמָעוּת דּוֹרְשִׁים אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר אֹתוֹ וְאֶתְהֶן אוֹתוֹ וְאֶת אַחַת מֵהֶן שֶׁכֵּן בְּלָשׁוֹן יְוָנִי קוֹרִין לְאַחַת הִינָא וְאֵם חֲמוֹתוֹ מִדְּרָשָׁא אָתְיָא רַבִּי עֲקִיבָא סָבַר אֹתוֹ וְאֶתְהֶן אוֹתוֹ וְאֶת שְׁתֵּיהֶן וְאֵם חֲמוֹתוֹ הָכָא כְּתִיבָא
רָבָא אָמַר חֲמוֹתוֹ לְאַחַר מִיתָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר חֲמוֹתוֹ לְאַחַר מִיתָה בִּשְׂרֵפָה וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר אִיסּוּרָא בְּעָלְמָא
מַתְנִי' וְאֵלּוּ הַנֶּהֱרָגִין הָרוֹצֵחַ וְאַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת
רוֹצֵחַ שֶׁהִכָּה אֵת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְּבַרְזֶל וְכָבַשׁ עָלָיו לְתוֹךְ הַמַּיִם אוֹ לְתוֹךְ הָאוּר וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת מִשָּׁם וָמֵת חַיָּיב
דְּחָפוֹ לְתוֹךְ הַמַּיִם אוֹ לְתוֹךְ הָאוּר וְיָכוֹל לַעֲלוֹת מִשָּׁם וָמֵת פָּטוּר שִׁיסָּה בּוֹ אֶת הַכֶּלֶב שִׁיסָּה בּוֹ אֶת הַנָּחָשׁ פָּטוּר הִשִּׁיךְ בּוֹ אֶת הַנָּחָשׁ רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּיב וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין
גְּמָ' אָמַר שְׁמוּאֵל מִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֶמְרָה יָד בַּבַּרְזֶל שֶׁהַבַּרְזֶל מֵמִית בְּכׇל שֶׁהוּא
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי רַבִּי אוֹמֵר גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם שֶׁהַבַּרְזֶל מֵמִית בְּכׇל שֶׁהוּא לְפִיכָךְ לֹא נָתְנָה תּוֹרָה בּוֹ שִׁיעוּר וְהָנֵי מִילֵּי דְּבַרְזֵיהּ מִיבְרָז
וְכָבַשׁ עָלָיו לְתוֹךְ הַמַּיִם רֵישָׁא רְבוּתָא קָא מַשְׁמַע לַן וְסֵיפָא רְבוּתָא קָא מַשְׁמַע לַן רֵישָׁא רְבוּתָא קָא מַשְׁמַע לַן אַף עַל גַּב דְּלָאו אִיהוּ דְּחָפוֹ כֵּיוָן דְּאֵין יָכוֹל לַעֲלוֹת מִשָּׁם וָמֵת חַיָּיב סֵיפָא רְבוּתָא קָא מַשְׁמַע לַן אַף עַל גַּב דִּדְחָפוֹ כֵּיוָן דְּיָכוֹל לַעֲלוֹת מִשָּׁם וָמֵת פָּטוּר
כָּבַשׁ מְנָלַן אָמַר שְׁמוּאֵל דְּאָמַר קְרָא אוֹ בְאֵיבָה לְרַבּוֹת אֶת הַמְצַמְצֵם
הָהוּא גַּבְרָא (דִּמְצַמְצְמָא) [דְּצַמְצְמַהּ] לְחֵיוְתָא דְּחַבְרֵיהּ בְּשִׁימְשָׁא וּמִתָה רָבִינָא מְחַיֵּיב רַב אַחָא בַּר רַב פָּטַר
רָבִינָא מְחַיֵּיב קַל וָחוֹמֶר וּמָה רוֹצֵחַ שֶׁלֹּא עָשָׂה בּוֹ שׁוֹגֵג כְּמֵזִיד וְאוֹנֶס כְּרָצוֹן חִיֵּיב בּוֹ אֶת הַמְצַמְצֵם

רש"י

הכי קאמר איזה עני רשע ערום. שבשביל עניות מרשיע זה המשהה וכו' והכי אתמר אין לך עני רשע ערום בישראל אלא המשהה בתו בוגרת: לפי דרכו. להנאתו: למען ספות. לחבור כמו ספו שנה על שנה (ישעיה כט): רוה את הצמאה. שבע בדבר עם צמא לדבר זקן וילדה זאת צמאה לתשמיש וזקן שבע וכן גדולה לקטן: והמחזיר אבידה לכותי. השווה וחבר כותי לישראל ומראה בעצמו שהשבת אבדה אינה חשובה לו מצות בוראו שאף לכותי הוא עושה כן שלא נצטווה עליהם: רוה. עובדי כוכבים ששבעים ואינן צמאין ליוצרם צמאה זו כנסת ישראל שצמאה ותאיבה ליראת יוצרה ולקיים מצותיו: והמכבדה. בתכשיטין נאין: סמוך לפירקן. עדיין קטנים הם: סמוך לפירקן שאני. דלאו היינו קטן כולי האי דמשום שנה או חצי שנה לא תזנה עליו: תקרא וה' יענה. לעיל מיניה כתיב הלא פרוס לרעב לחמך וגו' ומבשרך אל תתעלם היינו נושא בת אחותו ומקרב את קרוביו ואוהב את שכניו נמי כמקרב את קרוביו דכתיב (משלי כז) טוב שכן קרוב מאח רחוק ומלוה סלע לעני בשעת דוחקו בכלל פרוס לרעב לחמך וכי תראה ערום: אתהן. משמע ליה לר' ישמעאל את האחת מהן שכן בלשון יוני קורין לאחת הינא וה''ק קרא ואיש אשר יקח את אשה זו אשתו והדר את אמה באש ישרפו אותו ואת חמותו: ר''ע אומר אותו ואת שתיהן. מפרש ליה הש''ס ואזיל במאי קא מיפלגי הא ודאי לשרוף את אשתו לא קאמר ר''ע: משמעות דורשין. לשון משמעות המקרא דורשין: לר' ישמעאל אתהן חדא הוא. ואחמותו קאי ואם חמותו מדרשא דזמה אתיא כדאמר לעיל מנין לעשות למטה כלמעלה וכו': לר''ע אתהן תרתי משמע. חמותו ואם חמותו וה''ק ישרפו אותו ואתהן הן שתי אמהות כגון לקח את אשה ואת אמה ואם אמה: רבא אמר חמותו שבא עליה חתנה לאחר מיתת בתה איכא בינייהו. אבל אם חמותו לתרווייהו מדרשא אתיא: ר' ישמעאל סבר חמותו לאחר מיתה בשריפה. כמחיים דה''ק קרא אפי' אין מתקיימת אלא אחת מהן תשרף דהא ודאי אאשתו לא קאמר קרא דתשרף: ר''ע סבר. אתהן שתיהן משמע וה''ק אם אשתו קיימת תשרף חמותו ואם לאו אין כאן עונש שריפה אלא איסור ארור שוכב עם חותנתו: מתני' כבש. פרמי''ר בלע''ז אוחז ראשו של חבירו ותוקפו במים כדי שלא יוכל להרים ראשו וננער ומת: שיסה. גירה: השיך. שאחז את הנחש בידו והוליכו והגיע שיני נחש בידו של חבירו פלוגתא דרבי יהודה ורבנן מפרש בגמ': גמ' לא נאמר יד בברזל. כמה שנאמר (במדבר לה) באבן יד בכלי עץ יד משמע שיש בה מלא אחיזה דבעינן שיעורא אבל בברזל כתיב ואם בכלי ברזל הכהו: שהברזל ממית בכל שהוא. על ידי תחיבה שתוחב לו מחט בושט או בלבו: דברזיה מיבריז פונש''ט בלע''ז אבל הכהו לארכו דרך הכאה שיעורא בעי: אף על גב דלאו איהו דחפו. אלא שנפל מעצמו ובא זה וכבש עליו ולא נתנו להרים ראשו: שיכול לעלות משם. אדם אחר כיוצא בזה ושעה גרמה לו: פטור. הדוחף דלא עביד שיעור מיתה: או לרבות את המצמצם. היינו כובש שצמצמו שם שלא יקום:

תוספות

איזהו עני רשע ערום. רשע ערום איכא טובא כדמפרש בסוטה בפרק היה נוטל (דף כ. ושם) אבל עני רשע ערום ליכא אלא האי לחודיה: סמוך לפירקן. משמע הכא דאבנו נמי קאי וקשה דבפרק חרש (יבמות דף קיב:) אמרינן דקטן לא תקינו ליה נישואין ואמר בהאשה רבה (שם דף צו:) דנשותיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום אלמא בעילת זנות היא וי''ל דלא חשיב מיהא בעילת זנות דהא אמר בפרק הכותב (כתובות דף צ.) דקטן שהשיאו אביו אשה כתובתה קיימת: והמלוה סלע לעני כו'. משמע דמצוה קעביד וקשה דבפ''ק דחגיגה (דף ה. ושם) אמרינן צרות רבות ורעות זה הממציא מעות לעני בשעת דוחקו ומפרש ר''ת דהכא במלוה לצורך מזונות אבל התם מיירי כשהמלכות דוחקת לגבות ממנו מס וגולגוליות וארנוניות ואם לא היה מוצא היו מניחין אותו ועכשיו גורם זה המלוה ודוחקתו המלכות ולימים בא המלוה וטורף ביתו ושדותיו ומפסיד והיינו צרות רבות ורעות והיינו דקאמר התם זוזי לעללא לא שכיח כלומר לקנות תבואה לתליתא שכיח כלומר כשדוחקין אותו למכור או למשכן ביתו ושדותיו כמו תלויה וזבין (ב''ב דף מז:) ובקונטרס פירש שם דקאי אאם טוב ואם רע זה הנותן מעות לעני בפרהסיא וקאמר זה הממציא מעות לעני בשעת דוחקו וזוזי לעללא לא שכיח מפרש להמציא צדקתו לעני בשעת הדחק ולא בשעה שקודם הדחק שיוכל לבקש מזונותיו לקנות תבואה בשעת הזול שהיה מרויח לתליתא שכיח לקנות פת מן הפלטר מדי יום יום שיפסיד והיינו אם טוב ואם רע וקרי תליתא על שם שתולין הפת בסל ומיהו לאו אורחיה למעבד הכי כדאמר בערבי פסחים (דף קיא. ושם) תלאי בביתא קשה לעניותא מיהו יש לפרש דקרי ליה תליתא משום דדרשינן (מנחות דף קג.) והיו חייך תלויים זה הסומך על הפלטר ואית דגרסי איפכא לעללא שכיח כשקונה תבואה ביחד מצוי פת בביתו לתליתא לא שכיח כשלוקח פת מן הפלטר אין הפת מצויה בביתו: שברזל ממית בכל שהוא. פירש בקונטרס שתוחב לו מחט בושט או בלבו וקשה דא''כ אפילו קוץ נמי אלא נראה משום דאמר בפרק רבי אליעזר דמילה (שבת דף קלד.) ובפרק בהמה המקשה (חולין דף עז:) ובהערל (יבמות דף עו.) דברזלא מיזרף זריף: רוצח שלא עשה בו אונס כרצון. כי ההיא דפרק המניח (ב''ק דף לב: ושם) הסותר את כותלו לאשפה אי דלא שכיחי רבים אנוס הוא וכן היתה לו אבן מונחת בחיקו ולא הכיר בה מעולם לענין נזקין חייב לענין גלות פטור שלהי פרק כיצד (שם דף כו: ושם) ויש ענייני אונס דאפילו נזקין פטור כמו שמחלק בירושלמי בין בא וישן אצל הכלים להיה ישן כבר והביאו כלים אצלו וכגון אפילה וקרן זוית דפרק המניח (שם דף כז:) ובהגוזל בתרא (שם דף קיב.) ובפרק אלו נערות (כתובות דף לד:) הניח להן אביהן פרה שאולה וטבחוה ואכלוה משלמין וכו' מה שנהנו אבל מה שהזיקו לא ובפרק הפרה (ב''ק ד' מז.) גבי נכנס לחצר בעל הבית שלא ברשות שפוטר שם את בעל הבית כשהזיק את הנכנס היכא דלא הוי ידע ביה ועוד
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר