סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

מַאן נְשַׁדַּר נְשַׁדַּר בַּהֲדֵי נַחוּם אִישׁ גַּם זוֹ דִּמְלוּמָּד בְּנִסִּים הוּא
כִּי מְטָא לְהָהוּא דִּיּוּרָא בְּעָא לְמֵיבַת אָמְרִי לֵיהּ מַאי אִיכָּא בַּהֲדָךְ אֲמַר לְהוּ קָא מוֹבֵילְנָא כְּרָגָא לְקֵיסָר קָמוּ בְּלֵילְיָא שְׁרֹינְהוּ לְסִיפְטֵיהּ וּשְׁקַלוּ כֹּל דַּהֲוָה גַּבֵּיהּ וּמַלֹּנְהוּ עַפְרָא כִּי מְטָא לְהָתָם אִישְׁתְּכַח עַפְרָא אֲמַר אַחוֹכֵי קָא מְחַיְּיכִי בִּי יְהוּדָאֵי אַפְּקוּהּ לְמִקְטְלֵיהּ אֲמַר גַּם זוֹ לְטוֹבָה אֲתָא אֵלִיָּהוּ וְאִידְּמִי לְהוּ כְּחַד מִינַּיְיהוּ אֲמַר לְהוּ דִּילְמָא הַאי עַפְרָא מֵעַפְרָא דְּאַבְרָהָם אָבִינוּ הוּא דַּהֲוָה שָׁדֵי עַפְרָא הָווּ חַרְבֵי גִּילֵי הָווּ גִּירֵי בְּדוּק וְאַשְׁכַּחוּ הָכִי
הֲוָה מָחוֹזָא דְּלָא הֲווֹ קָא יָכְלִי לֵיהּ לְמִיכְבְּשֵׁיהּ שְׁדוֹ מֵהָהוּא עַפְרָא עֲלֵיהּ וְכַבְשׁוּהּ עַיְּילוּהּ לְבֵי גִנְזָא אָמְרִי שְׁקוֹל דְּנִיחָא לָךְ מַלְּיֵיהּ לְסִיפְטָא דַּהֲבָא כִּי הֲדַר אֲתָא אֲמַרוּ לֵיהּ הָנָךְ דָּיּוֹרֵי מַאי אַמְטֵית לְבֵי מַלְכָּא אֲמַר לְהוּ מַאי דִּשְׁקַלִי מֵהָכָא אַמְטַאי לְהָתָם שָׁקְלִי אִינְהוּ אַמְטוֹ לְהָתָם קַטְלִינְהוּ לְהָנָךְ דָּיוֹרֵי
דּוֹר הַפְּלַגָּה אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְכוּ' מַאי עֲבוּד אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי שֵׁילָא נִבְנֶה מִגְדָּל וְנַעֲלֶה לָרָקִיעַ וְנַכֶּה אוֹתוֹ בְּקַרְדּוּמּוֹת כְּדֵי שֶׁיָּזוּבוּ מֵימָיו מַחֲכוּ עֲלַהּ בְּמַעְרְבָא אִם כֵּן לִיבְנוֹ אַחַד (בְּ)טוּרָא
(אֶלָּא) אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אֶלְעָזָר נֶחְלְקוּ לְשָׁלֹשׁ כִּיתּוֹת אַחַת אוֹמֶרֶת נַעֲלֶה וְנֵשֵׁב שָׁם וְאַחַת אוֹמֶרֶת נַעֲלֶה וְנַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה וְאַחַת אוֹמֶרֶת נַעֲלֶה וְנַעֲשֶׂה מִלְחָמָה זוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת נַעֲלֶה וְנֵשֵׁב שָׁם הֱפִיצָם ה' וְזוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת נַעֲלֶה וְנַעֲשֶׂה מִלְחָמָה נַעֲשׂוּ קוֹפִים וְרוּחוֹת וְשֵׁידִים וְלִילִין וְזוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת נַעֲלֶה וְנַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כׇּל הָאָרֶץ
תַּנְיָא רַבִּי נָתָן אוֹמֵר כּוּלָּם לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה נִתְכַּוְּונוּ כְּתִיב הָכָא נַעֲשָׂה לָנוּ שֵׁם וּכְתִיב הָתָם וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ מָה לְהַלָּן עֲבוֹדָה זָרָה אַף כָּאן עֲבוֹדָה זָרָה
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִגְדָּל שְׁלִישׁ נִשְׂרַף שְׁלִישׁ נִבְלַע שְׁלִישׁ קַיָּים אָמַר רַב אֲוִיר מִגְדָּל מְשַׁכֵּחַ אָמַר רַב יוֹסֵף בָּבֶל וּבוֹרְסִיף סִימָן רַע לַתּוֹרָה מַאי בּוֹרְסִיף אָמַר רַבִּי אַסִּי בּוֹר שָׁאפֵי
אַנְשֵׁי סְדוֹם אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְכוּ' תָּנוּ רַבָּנַן אַנְשֵׁי סְדוֹם אֵין לָהֶן חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר 'וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד' 'רָעִים' בָּעוֹלָם הַזֶּה 'וְחַטָּאִים' לָעוֹלָם הַבָּא
אָמַר רַב יְהוּדָה רָעִים בְּגוּפָן וְחַטָּאִים בְּמָמוֹנָם רָעִים בְּגוּפָן דִּכְתִיב וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים וְחַטָּאִים בְּמָמוֹנָם דִּכְתִיב וְהָיָה בְךָ חֵטְא לַה' זוֹ בִּרְכַּת הַשֵּׁם מְאֹד שֶׁמִּתְכַּוְּונִים וְחוֹטְאִים
בְּמַתְנִיתָא תָּנָא 'רָעִים' בְּמָמוֹנָם 'וְחַטָּאִים' בְּגוּפָן 'רָעִים' בְּמָמוֹנָם דִּכְתִיב 'וְרָעָה עֵינֶךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן' 'וְחַטָּאִים' בְּגוּפָן דִּכְתִיב 'וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים' 'לַה'' זוֹ בִּרְכַּת הַשֵּׁם 'מְאֹד' זוֹ שְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁנֶּאֱמַר 'וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה בִּירוּשָׁלַיִם הַרְבֵּה מְאֹד' [וְגוֹ']
תָּנוּ רַבָּנַן אַנְשֵׁי סְדוֹם לֹא נִתְגָּאוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל טוֹבָה שֶׁהִשְׁפִּיעַ לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמָה כְּתִיב בָּהֶם 'אֶרֶץ מִמֶּנָּה יֵצֵא לָחֶם וְתַחְתֶּיהָ נֶהְפַּךְ כְּמוֹ אֵשׁ מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט וְלֹא שְׁזָפַתּוּ עֵין אַיָּה לֹא הִדְרִיכוּהוּ בְנֵי שָׁחַץ לֹא עָדָה עָלָיו שָׁחַל'
אָמְרוּ 'וְכִי מֵאַחַר שֶׁאֶרֶץ מִמֶּנָּה יֵצֵא לָחֶם וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ לָמָּה לָנוּ עוֹבְרֵי דְרָכִים שֶׁאֵין בָּאִים אֵלֵינוּ אֶלָּא לְחַסְּרֵינוּ [מִמָּמוֹנֵנוּ] בּוֹאוּ וּנְשַׁכַּח תּוֹרַת רֶגֶל מֵאַרְצֵנוּ' שֶׁנֶּאֱמַר 'פָּרַץ נַחַל מֵעִם גָּר הַנִּשְׁכָּחִים מִנִּי רָגֶל דַּלּוּ מֵאֱנוֹשׁ נָעוּ'
דָּרֵשׁ רָבָא מַאי דִּכְתִיב עַד אָנָה תְּהוֹתְתוּ עַל אִישׁ תְּרׇצְּחוּ כֻלְּכֶם כְּקִיר נָטוּי גָּדֵר הַדְּחוּיָה מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין עֵינֵיהֶן בְּבַעֲלֵי מָמוֹן וּמוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ אֵצֶל קִיר נָטוּי וְדוֹחִין אוֹתוֹ עָלָיו וּבָאִים וְנוֹטְלִין אֶת מָמוֹנוֹ
דָּרֵשׁ רָבָא מַאי דִּכְתִיב חָתַר בַּחֹשֶׁךְ בָּתִּים יוֹמָם חִתְּמוּ לָמוֹ לֹא יָדְעוּ אוֹר מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ נוֹתְנִים עֵינֵיהֶם בְּבַעֲלֵי מָמוֹן וּמַפְקִידִים אֶצְלוֹ אֲפַרְסְמוֹן וּמַנִּיחִים אוֹתוֹ בְּבֵית גִּנְזֵיהֶם לָעֶרֶב בָּאִים וּמְרִיחִין אוֹתוֹ כְּכֶלֶב שֶׁנֶּאֱמַר יָשׁוּבוּ לָעֶרֶב יֶהֱמוּ כַכָּלֶב וִיסוֹבְבוּ עִיר וּבָאִים וְחוֹתְרִים שָׁם וְנוֹטְלִין אוֹתוֹ מָמוֹן
עָרוֹם (הִלְּכוּ) [יָלִינוּ] מִבְּלִי לְבוּשׁ וְאֵין כְּסוּת בַּקָּרָה חֲמוֹר יְתוֹמִים יִנְהָגוּ יַחְבְּלוּ שׁוֹר אַלְמָנָה גְּבֻלוֹת יַשִּׂיגוּ עֵדֶר גָּזְלוּ וַיִּרְעוּ וְהוּא לִקְבָרוֹת יוּבָל וְעַל גָּדִישׁ יִשְׁקוֹד
דָּרֵשׁ רַבִּי יוֹסֵי בְּצִיפּוֹרִי אִחַתְרַין הָהִיא לֵילְיָא תְּלָת מְאָה מַחְתְּרָתָא בְּצִיפּוֹרִי אֲתוֹ וְקָא מְצַעֲרִי לֵיהּ אֲמַרוּ לֵיהּ יְהַבְיתְּ אוֹרְחֵיהּ לְגַנָּבֵי אֲמַר לְהוּ מִי הֲוָה יָדַעְנָא דְּאַתּוּ גַּנָּבֵי כִּי קָא נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי שָׁפְעִי מַרְזְבֵי דְצִיפּוֹרִי דְּמָא
אָמְרִי דְּאִית לֵיהּ חַד תּוֹרָא מַרְעֵי חַד יוֹמָא דְּלֵית לֵיהּ לִירְעֵי תְּרֵי יוֹמֵי הָהוּא יַתְמָא בַּר אַרְמַלְתָּא [יְ]הַבוּ לֵיהּ תּוֹרֵי לְמִרְעֵיה אֲזַל שַׁקְלִינְהוּ וְקַטְלִינְהוּ אֲמַר לְהוּ

רש"י

בהדי מאן. ביד מי נשלח: כי מטא לההוא דיירא. כשהגיע לאותו מלון: למיבת. ללון: שרינהו לסיטפיה. התירו הארגזים והמרצופין ופתחום ונטלו כל מה שבתוכו: אחוכי. מצחקי: הנך דיורי. אותן בני הכפרים: א''כ ליבנו אחד בטורא. א''כ שבנו כדי לעלות לרקיע למה בנו אותו בבקעה היה להם לבנות על אחד ההרים: הפיצם ה'. פיזרם בכל העולם: שדים. יש להם צורת אדם ואוכלין ושותין כבני אדם: רוחין. בלי גוף וצורה: לילין. צורת אדם אלא שיש להם כנפים במסכת נדה (דף נד:): זו שאומרה נעבוד ע''ז כי שם בלל ה'. בלבל לשונם כדי שלא יהא אחד מכוון לדעת חבירו לעבוד ע''ז: שליש [נבלע]. נבלעו יסודותיה משוקעת היא בקרקע עד שליש ושליש של מעלה נשרף ושליש אמצעי קיים בקרקע ולא שיהא עומד באויר: אויר מגדל. מראש המגדל (כלומר) [כמו אוירה של עיר] מי שעומד סביב למגדל ורואה אוירה ומראה גובה שלו: משכח. שכן נגזר על אותו מקום שישכח ולכך הם עצמם שכחו את לשונם: בבל ובורסיף סימן רע לתורה. שמשכחין הלמוד מפני שעומדים באויר המגדל: למה נקרא שמה בורסיף בור שאפי. בור שנתרוקן מימיו כלומר משכח האדם כל מה שלומד: שאפי. כמו (ב''מ דף ס.) השופה את היין לשון (ירמיה מח) הורק מכלי אל כלי ומפני מה שמה בבל [שמשכחת] אמר רב יוסף כי שם בלל לפי שבלבל הקדוש ברוך הוא את לשונם לשם לכך היא משכחת: סימן רע. כלומר שמם סימן שכחה היא: רעים בגופם. שטופים בזימה: השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו' והיה בך חטא. והיינו ממון: ארץ ממנה יצא לחם. ארץ שבעה וטובה היא: ותחתיה נהפך כמו אש. ואחר כן נהפכה: וכי מאחר שארץ ממנה יצא לחם. שיש לנו שיפוע לחם למה לנו עוברי דרכים: ונשכח. שלא יעברו עוברי דרכים בארצנו: פרץ. הקב''ה נחל גפרית ואש: מעם גר. ממקום הליכתו שהיה הולך למעלה והשליכו עליהם הנשכחים מני רגל ונתדלדלו (מאדם) [מארצם] ונעו לדראון: גר. קוררט''ל בלע''ז כמו (שמואל ב יד) מים הנגרים: תהותתו. תבקשו תרמיות ותואנות: תרצחו כולכם. ע''י קיר נטוי וגדר הדחויה: יומם חתמו למו. היום סותמים וסוגרין כאילו לא ידעו אור כלומר סותמין וחותמין: אפרסמון. שלהם להפקידו ביד בעלי ממון כדי שיהו מניחין פקדון שלהם בבית גנזיהם ובלילה מריחין האפרסמון וחותרין שם מנהגו של מפקיד צורר וחותם: דרש ר' יוסי. בי מדרשא חתר בחשך בתים: איחתרו תלת מאה מחתרתא. ע''י ריח אפרסמון שהיו מריחין ויודעין היכן מניחין ממונם: מי הוה ידענא דאתו גנבי ל''א מי הוה ידענא דגנבי אתון: שפעי מרזבי דציפורי דמא. דאדם גדול הוה ואיידי דאמר לעיל איחתרו מחתרתי בציפורי דאתרא דרבי יוסי התם הוה נקיט נמי הא מילתא דכי נח נפשיה כו' לאשמועינן דמצפורי הוה.

תוספות

אין פירוש לקטע זה
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר