|
טקסט הדף מנוקד
אֶלָּא בַּחֲדָא הַתְרָאָה מִי מִחַיַּיב וְהָתְנַן נָזִיר שֶׁהָיָה שׁוֹתֶה יַיִן כׇּל הַיּוֹם אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת אָמְרוּ לוֹ אַל תִּשְׁתֶּה אַל תִּשְׁתֶּה וְהוּא שׁוֹתֶה חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת לָא צְרִיכָא דְּסָךְ חֲמֵשׁ אֶצְבְּעוֹתָיו נָשָׁא וְאוֹתְבִינְהוּ בְּבַת אַחַת דְּהָוְיָא לֵיהּ הַתְרָאָה לְכׇל חֲדָא וַחֲדָא
וְכַמָּה שִׁיעוּר קׇרְחָה רַב הוּנָא אוֹמֵר כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה מֵרֹאשׁוֹ רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן כִּגְרִיס כְּתַנָּאֵי כַּמָּה שִׁיעוּר קׇרְחָה כִּגְרִיס אֲחֵרִים אוֹמְרִים כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה מֵרֹאשׁוֹ אָמַר רַב יְהוּדָה בַּר חֲבִיבָא פְּלִיגִי בַּהּ תְּלָתָא תַּנָּאֵי חַד אוֹמֵר כִּגְרִיס וְחַד אוֹמֵר כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה מֵרֹאשׁוֹ וְחַד אוֹמֵר כִּשְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וְאִיכָּא דְּמַפֵּיק שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וּמְעַיֵּיל בְּכַעֲדָשָׁה וְסִימָנָךְ בַּהֶרֶת כִּגְרִיס וּמִחְיָה בְּכַעֲדָשָׁה תָּנָא הַנּוֹטֵל מְלֹא פִּי הַזּוּג בַּשַּׁבָּת חַיָּיב וְכַמָּה מְלֹא פִּי הַזּוּג אָמַר רַב יְהוּדָה שְׁתַּיִם וְהָתַנְיָא לַקׇּרְחָה שְׁתַּיִם אֵימָא וְכֵן לַקׇּרְחָה שְׁתַּיִם תַּנְיָא נָמֵי הָכִי הַנּוֹטֵל מְלֹא פִּי הַזּוּג בַּשַּׁבָּת חַיָּיב וְכַמָּה מְלֹא פִּי הַזּוּג שְׁתַּיִם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אַחַת וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בִּמְלַקֵּט לְבָנוֹת מִתּוֹךְ שְׁחוֹרוֹת אֲפִילּוּ אַחַת שֶׁהוּא חַיָּיב וְדָבָר זֶה אֲפִילּוּ בְּחוֹל אָסוּר מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה וְהַמַּקִּיף פְּאַת רֹאשׁוֹ וְכוּ' תָּנוּ רַבָּנַן פְּאַת רֹאשׁוֹ סוֹף רֹאשׁוֹ וְאֵיזֶהוּ סוֹף רֹאשׁוֹ זֶה הַמַּשְׁוֶה צְדָעָיו לַאֲחוֹרֵי אׇזְנוֹ וּלְפַדַּחְתּוֹ תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא אֶחָד הַמַּקִּיף וְאֶחָד הַנִּיקָּף לוֹקֶה אָמַר לֵיהּ מַאן דְּאָכֵיל תַּמְרֵי בְּאַרְבֵּילָא לָקֵי דְּאָמַר לָךְ מַנִּי רַבִּי יְהוּדָה הִיא דְּאָמַר לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה לוֹקִין עָלָיו רָבָא אוֹמֵר בְּמַקִּיף לְעַצְמוֹ וְדִבְרֵי הַכֹּל רַב אָשֵׁי אוֹמֵר בִּמְסַיֵּיעַ וְדִבְרֵי הַכֹּל וְהַמַּשְׁחִית פְּאַת זְקָנוֹ תָּנוּ רַבָּנַן פְּאַת זְקָנוֹ סוֹף זְקָנוֹ וְאֵיזֶהוּ סוֹף זְקָנוֹ שִׁבּוֹלֶת זְקָנוֹ וְהַמְשָׂרֵט שְׂרִיטָה אַחַת וְכוּ' תָּנוּ רַבָּנַן וְשֶׂרֶט יָכוֹל אֲפִילּוּ שָׂרַט עַל בֵּיתוֹ שֶׁנָּפַל וְעַל סְפִינָתוֹ שֶׁטָּבְעָה בַּיָּם תַּלְמוּד לוֹמַר לְנֶפֶשׁ אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא עַל הַמֵּת בִּלְבַד וּמִנַּיִן לַמְשָׂרֵט חָמֵשׁ שְׂרִיטוֹת עַל מֵת אֶחָד שֶׁהוּא חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת תַּלְמוּד לוֹמַר וְשֶׂרֶט לְחַיֵּיב עַל כׇּל שְׂרִיטָה וּשְׂרִיטָה רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִנַּיִן לַמְשָׂרֵט שְׂרִיטָה אַחַת עַל חֲמִשָּׁה מֵתִים שֶׁהוּא חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת תַּלְמוּד לוֹמַר לְנֶפֶשׁ לְחַיֵּיב עַל כׇּל נֶפֶשׁ וָנֶפֶשׁ וְהָא אַפֵּיקְתֵּיהּ לְבֵיתוֹ שֶׁנָּפַל וְלִסְפִינָתוֹ שֶׁטָּבְעָה בַּיָּם ריב"ןה''ג אלא בחדא התראה. ולא גרסינן בבת אחת אלא דאתרו ביה חדא התראה ואתא איהו וקרח בזה אחר זה מי מיחייב והתנן כו' אינו חייב אלא אחת הואיל ולא אתרו בו אלא חדא התראה ואע''ג דשתייתו בזה אחר זה היא דשתייה בבת אחת כל היום ליכא: אל תשתה אל תשתה. מתרין בו לכל שתייה ושתייה: נשא. פירוש סם שמשיר את השיער והסך ממנו אינו צומח שיער בגופו: ואותבינהו בבת אחת. בה' מקומות דהוו להו ה' קריחות ובחדא התראה דכיון דבבת אחת קא עביד מאי חזית דחיילא התראה אהאי אצבע טפי מהאי והתראת ספק לא מיחשבא דהתראה אכולהו אצבעות שדיא ומנחא ולאלתר מתברר לו אם חושש להתראתו או לא: שיראה מראשו. שיראה מבשר הראש ערום: אמר רב יהודה בר חביבא פליגי בה תלתא תנאי. איכא דמפיק שתי שערות ומעייל כעדשה: וסימנך. דלא תימא מפיק כגריס ומעייל כעדשה משנה זו בהרת כגריס ומחיה כעדשה דהכא נמי בשעורי קרחה איכא כגריס וכעדשה ומהשתא ידעינן דלא אפיקנא אלא שתי שערות דיראה מראשו לא הוו צריכים לאפוקי דשוה הוא לדברי כולם דאין זה שיעור קצוב: הכי גרסינן תנא הנוטל מלא פי הזוג בשבת ולא גרסינן תניא: פי הזוג. חודן של מספרים: אימא וכן לקרחה שתים. ולפרושי אתא: במלקט. שערות לבנות מתוך שחורות דכיון דאדם מקפיד על שער לבן אחד שבין שערותיו שחורות כדי שלא יראה זקן אמרינן דכשהוא מלקט אותו מבין השחורות מלאכה חשובה היא לו וחייב משום גוזז כיון דחייש לגזיזה זו. שחורות מתוך לבנות לא גרסינן: אף בחול אסור. שמתנאה עצמו בנויי אשה: ואיזהו סוף ראשו. באיזה ענין יהא מקיף סוף הראש שיהא חייב בבל תקיפו: המשוה צדעיו לאחורי אזנו ולפדחתו. אחורי אזנו אין שיער כלום וכך במצחו אין שיער כלום אבל בצדעיו שבאמצע יש שיער ואם הוא משוה ונוטל כל השיער שבצדעיו למדת אחורי אזנו ופדחתו זהו מקיף סוף הראש: דאכיל תמרי בארבילא. האוכל תמרים בכברה יהא לוקה בתמיה כלומר ניקף מה פשע שהוא לוקה לאו שאין בו מעשה הוי ולא לילקי: דאמר לך מני. השואל לך כמאן קאמרת ניקף לוקה אימא ליה ר' יהודה היא דאמר לעיל (דף ד: טז.) לאו שאין בו מעשה לוקין והיינו לאו שאין בו מעשה דניקף הוא דקא עבר אלאו דלא תקיפו דשמעינן לקרא הכי לא תקיפו לא תניחו להקיף דמניח להקיף כמקיף א''נ מדאפקיה בלשון רבים דכתיב לא תקיפו משמע דאתרי קא מזהר רחמנא ניקף ומקיף: רבא אמר. לא צריכת לאוקומי כר' יהודה הך ברייתא דתני תנא קמיה דרב חסדא דקיימא במקיף את עצמו וקמ''ל דחייב תרתי משום מקיף ומשום ניקף דסד''א לא לילקי אלא חדא קמ''ל: ודברי הכל. דלא צריך לתרוצי ר' יהודה היא: מסייע. מזמין השערות למקיף: שיבולת זקן. כולהו חמש פאות דקא חשיב במתניתין בכלל שיבולת הם: ת''ל ושרט. דמצי למיכתב לנפש לא תשרטו במקום ושרט לנפש לא תתנו לשון אחר ת''ל ושרט מריבויא דוי''ו: ר' יוסי אומר כו'. ר' יוסי מוסיף חיובי: הא אפיקתיה לביתו שנפל. והא ודאי ר' יוסי לא פליג בההיא דהיאך יהא מוציא הפסוק מידי פשוטו: תוספותלא צריכא שסך ה' אצבעותיו נשא. ותימה אכתי מאי תירץ כיון דליכא אלא חדא התראה אמאי מחייב ה' ואי משום דעשה בבת אחת מה בכך כיון דחד לאו איכא וכי אדם אוכל ב' זיתי חלב בבת אחת ובחדא התראה מי מחייב שתי מלקיות משום דהויא ליה התראה אכל חדא וחדא ויש לומר דשאני הכא דגלי קרא אכל קרחה וקרחה דקרחות מחלקות כגון גופים מוחלקין מיהו קשה למה הוצרך לפרש בקרחה דעל ידי נשא לוקמי בקרחה בידו שיעור ה' קרחות בבת אחת ומ''מ לא קשה מהא דנזיר שותה כו' דשאני הכא דגלי קרא דקרחות מחלקות כמו גופים מוחלקין ויש לומר דלא מתוקמא ליה בקרחה וקרח בידו בבת אחת משום דקרח בידו קרחה במקום אחד והכל אחד בלי הפסק שיעור בינתים וכה''ג חשיב הכל קרחה אחת ואין כאן על כל קרחה וקרחה להכי מוקי לה בה' אצבעותיו בנשא ואותבינהו בבת אחת ופי' בה' מקומות רחוקים קצת זה מזה שיש הפסק שיעור בין קרחה לקרחה וקרינן ביה על כל קרחה וקרחה ואם תאמר סוף סוף לוקמה אפילו בזה אחר זה ובחמשה מקומות רחוקים קצת כדפי' ומיתוקם שפיר גם בקורח ותולש בידו בלא נשא ובחדא התראה משום דגלי קרא דקרחות מחלקות ומתוך פי' הקונט' משמע דא''כ לא היה מחייב כי אם אקרחה קמייתא שהיתה בידו בתוך כדי דיבור להתראה דאאינך קרחות לא מיחייב משום דאינם בתוך כדי דיבור להתראה ומצי למימר אישתלאי וקשה כיון דהתחיל לעבור תוך כדי דיבור להתראה לא מצי למימר אישתלאי כדמוכח פרק י' יוחסין (קדושין דף עז: ושם) גבי. ה' אלמנות בזה אחר זה דמחייב אכל חדא וחדא ואפי' בחד התראה משום דגופים מוחלקים אע''ג דליכא בתוך כדי דבור כ''א באלמנה קמייתא לכך נראה דאין הכי נמי הוה מצי לאוקומי בזה אחר זה כדפי' אלא נקט בבת אחת לרבותא דאפילו באות' דהוה קשה ליה מיחייב ומתוקמא שפיר כך פירוש בשיטה ומיהו ניחא לפירוש דגרסינן בבת אחת וכו' אבל לגירסא ראשונה דגרס אלא בחדא התראה פירוש ומשום קרחה זה אחר זה מאי איכא למימר וי''ל דמ''מ קאמר בבת אחת לרבותא טפי דאפי' בבת אחת משכחת לה בחמשה מקומות מוחלקין בהפסק שיעור כגון דסך אצבעותיו בנשא וכל שכן בזה אחר זה דמיתוקמא בה' מקומות אפי' בקורח בידו: במלקט (שחורות מתוך לבנות) שהוא חייב. פרשב''ם דאתא דוקא כר' יהודה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|