|
טקסט הדף מנוקד
מְסָרְבִין בּוֹ לֶאֱכוֹל
מַתְנִיתִין בְּשֶׁאֵין מְסָרְבִין בּוֹ לֶאֱכוֹל בָּרַיְיתָא בִּמְסָרְבִין בּוֹ לֶאֱכוֹל וְקָאָמַר לָא אָכֵילְנָא וְלָא אָכֵילְנָא דְּכִי קָא מִשְׁתְּבַע הָכִי קָאָמַר שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל רַב אָשֵׁי אָמַר תְּנִי שְׁבוּעָה שֶׁאִי אוֹכַל לָךְ אִי הָכִי מַאי לְמֵימְרָא מַהוּ דְּתֵימָא לִישָּׁנֵיהּ (דְּ)אִיתְּקִילא לֵיהּ קָא מַשְׁמַע לַן תָּנוּ רַבָּנַן מִבְטָא שְׁבוּעָה אִיסָּר שְׁבוּעָה אִיסּוּר אִיסָּר אִם אַתָּה אוֹמֵר אִיסָּר שְׁבוּעָה חַיָּיב וְאִם לָאו פָּטוּר אִם אַתָּה אוֹמֵר אִיסָּר שְׁבוּעָה וְהָא אָמְרַתְּ אִיסָּר שְׁבוּעָה הוּא אָמַר אַבָּיֵי הָכִי קָאָמַר מִבְטָא שְׁבוּעָה אִיסָּר מִיתְּפֵיס בִּשְׁבוּעָה אִיסּוּר אִיסָּר אִם אַתָּה אוֹמֵר מִיתְּפֵיס בִּשְׁבוּעָה כְּמוֹצִיא שְׁבוּעָה מִפִּיו דָּמֵי חַיָּיב וְאִם לָאו פָּטוּר מִמַּאי דְּמִבְטָא שְׁבוּעָה דִּכְתִיב אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם אִיסָּר נָמֵי דִּכְתִיב כׇּל נֵדֶר וְכׇל שְׁבֻעַת אִסָּר אֶלָּא מִמַּאי דְּאִיסָּר מִיתְּפֵס בִּשְׁבוּעָה הוּא דִּכְתִיב אוֹ אָסְרָה אִסָּר עַל נַפְשָׁהּ בִּשְׁבֻעָה מְבַטֵּא נָמֵי הָכְתִיב לְכֹל אֲשֶׁר יְבַטֵּא הָאָדָם בִּשְׁבֻעָה אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי מִבְטָא שְׁבוּעָה מֵהָכָא וְאִם הָיוֹ תִהְיֶה לְאִישׁ וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ אוֹ מִבְטָא שְׂפָתֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ וְאִילּוּ שְׁבוּעָה לָא קָאָמַר בְּמַאי אָסְרָה עַצְמָהּ בְּמִבְטָא רָבָא אָמַר לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ מִיתְּפֵיס בִּשְׁבוּעָה לָאו כְּמוֹצִיא שְׁבוּעָה מִפִּיו דָּמֵי וְהָכִי קָאָמַר מִבְטָא שְׁבוּעָה אִיסָּר נָמֵי שְׁבוּעָה אִסָּרֵיהּ דְּאִיסָּר הִטִּילוֹ הַכָּתוּב בֵּין נֶדֶר לִשְׁבוּעָה הוֹצִיאוֹ בִּלְשׁוֹן נֶדֶר נֶדֶר בִּלְשׁוֹן שְׁבוּעָה שְׁבוּעָה הֵיכָן הִטִּילוֹ וְאִם בֵּית אִישָׁהּ נָדָרָה אוֹ אָסְרָה אִסָּר עַל נַפְשָׁהּ בִּשְׁבֻעָה וְגוֹ' וְאָזְדוּ לְטַעְמַיְיהוּ דְּאִיתְּמַר מַתְפִּיס בִּשְׁבוּעָה אַבָּיֵי אָמַר כְּמוֹצִיא שְׁבוּעָה מִפִּיו דָּמֵי וְרָבָא אָמַר לָאו כְּמוֹצִיא שְׁבוּעָה מִפִּיו דָּמֵי מֵיתִיבִי אֵיזֶה אִיסָּר הָאָמוּר בַּתּוֹרָה הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי שֶׁלֹּא אוֹכַל בָּשָׂר וְשֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה יַיִן כַּיּוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ אָבִיו כַּיּוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ פְּלוֹנִי כְּיוֹם שֶׁנֶּהֱרַג בּוֹ גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם כַּיּוֹם שֶׁרָאָה יְרוּשָׁלַיִם בְּחוּרְבָּנָהּ אָסוּר וְאָמַר שְׁמוּאֵל וְהוּא שֶׁנָּדוּר וּבָא מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם בִּשְׁלָמָא לְאַבָּיֵי מִדְּמַתְפִּיס בְּנֶדֶר נֶדֶר מַתְפִּיס בִּשְׁבוּעָה שְׁבוּעָה רש"י
מסרבין. מפצירין: מתני' בשאין מסרבין בו. הלכך שאוכל דקא אכילנא הוא: רב אשי אמר תני. בברייתא שבועה שאי אוכל לך: דאיתקל. נכשל ולא נתכוין לומר שאי: איסר שבועה. מפרש לקמיה: איסור איסר. איסרתו של איסר מה הוא: אם אתה אומר כו'. מאי קאמרת והא אמרת איסר לשון שבועה הוא והדר תני אם אתה אומר: ה''ק מבטא שבועה. האומר מבטא ככר זו עלי כאומר שבועה שלא אוכלנו ואם אכלו ה''ז בעולה ויורד: איסר מיתפיס בשבועה. איסר עלי ככר זו הרי הוא כמי שנשבע על הככר וחזר ואמר על ככר אחר ה''ז כזה שהתפיס את השני בראשון: איסור איסר. ומהו איסורו של איסר זה: אם אתה אומר כו'. אם תמצי לומר שהמתפיס בשבועה כמוציא שבועה מפיו דמי ואם אכלו חייב קרבן אף זה האומר איסר ככר זה עלי חייב קרבן אם אכלו שהאיסר לשון התפסת שבועה הוא: ואם לאו. שהמתפיס בשבועה אינו כנשבע לענין קרבן ומלקות אף האיסר אין בו לא קרבן ולא מלקות: או אסרה אסר בשבועה. משמע שאסרתו ותפסתו בדבר שנשבעה עליו כבר: או מבטא שפתיה אשר אסרה וגו'. ולא כתיב בשבועה במה אסרה את נפשה בלשון מבטא: רבא אמר. לא איסתפיק ליה לתנא למימר בהא אם אתה אומר דפשיטא ליה דמיתפיס בשבועה לאו כמוציא שבועה מפיו הוא: והכי קאמר מבטא שבועה איסר נמי. לשון שבועה הוא: איסר זה הטילו הכתוב כו'. היינו פירוש דאיסור איסר אם אתה אומר והכי קאמר איסור של איסר שאמרתי לך שהוא שבועה לא כל הלשונות שוות בו שהרי הטילו הכתוב בין נדר לשבועה אם אמירתו בלשון שבועה כגון איסר שלא אוכל ככר זה כן לשון הנשבעין אומרים שלא אוכל אף האיסר שהוציאו בלשון זה שבועה הוא וחייב קרבן ואם לאו אלא הוציאו בלשון נדר שאמר איסר ככר זו עלי שהוא לשון הנודרים קונם זה עלי אף זה נדר ופטור מקרבן: כיום שמת בו אביו. כאשר אסרתי עלי בשר ביום שמת בו אבא לעולם: והוא שנדור ובא מאותו היום. שקיבל עליו כבר נדר שלא יאכל בשר ביום שמת בו אביו לעולם וכן יום שמת בו פלוני וכן יום שנהרג בו גדליה וקסלקא דעתא השתא דהיינו מתפיס בנדר וקתני איזהו איסר האמור בתורה שהוא בלא יחל דברו האומר הרי עלי כו' אלמא המתפיס בנדר הרי הוא בלא יחל כנדר עצמו ומדמתפיס בנדר נדר מתפיס בשבועה שבועה:
תוספות
שאי אוכל לך פשיטא. לא פריך פשיטא אלא משום דהיינו שלא אוכל לך דקתני דהא אשלא אוכל לא קשיא ליה פשיטא: לישנא איתקל ליה. וליכא למיפרך כיון דאשמעינן שאי אוכל אמאי איצטריך למיתני ברישא שלא אוכל לך דזו ואף זו קתני וא''ת נשייליה מה היה בדעתו ויש לומר כגון שאמר שבדעתו כל מה שיהיה משמעות לשונו אי נמי כגון ששכח מה היה בדעתו ובנדרים (דף טז.) מפרש אמאי רב אשי לא אמר כאביי: איסר מיתפיס בשבועה. פי' בקונטרס דאם אמר איסר עלי ככר זה הוי כמי שנשבע על הככר וחזר ואמר על ככר אחר הרי זה כזה שהתפיס את השני בראשון וקשה דלקמן קתני בברייתא איזהו איסר האמור בתורה הרי עלי כו' ואילו איסר ככר זה עלי לא קתני ומה שפי' נמי איסור איסר כלומר איסור של איסר זה מה דינו אם אתה אומר מתפיס בשבועה כו' שתוכל להוכיח מקרא בשום מקום שהוא כמוציא שבועה מפיו וחייב קרבן אף איסור זה כו' קשה דמשמע דתנא בא לאשמעינן דין איסר ואינו משמיענו כלום שהרי מסתפק במתפיס שבועה עצמו ועוד דאין דרך משנה וברייתא שיסתפק התנא אם חייב או פטור ועוד מאי ואזדא לטעמיה דקאמר לקמן דהכא מסתפקא ליה לאביי ולקמן פשיטא ליה דכמוציא שבועה מפיו דמי ועוד דבכל הספרים גרסי' בסמוך כמוציא שבועה מפיו וחייב בוי''ו ולפ''ה ה''ל למינקט חייב בלא וי''ו ומפ' רבינו תם דמבטא הכתוב בפרשה הוא לשון שבועה שנשבע בלשון מבטא כדפירש נמי בקונטרס אבל איסר הכתוב בפרשה אינו שבועה שיאסר עצמו בלשון איסר אלא במתפיס בשבועה הכתוב מדבר שנשבע על הככר וחזר ואמר על ככר אחר הרי עלי שלא אוכל ככר זה כזה והיינו איסר דקרא וה''נ מפרש לה בברייתא לאביי ואיסור של איסר זה אם אתה אומר מתפיס בשבועה כלומר שהתפיסו בככר שנשבע עליו הוי כמוציא שבועה מפיו וחייב ואם לאו שלא התפיסו באחר אלא אמר איסר ככר זה עלי אין זה לשון שבועה ופטור א''נ ה''פ אם אתה אומר מתפיס בשבועה פי' שהתפיסו בלשון שבועה שהזכיר לשון אכילה ואמר הרי עלי שלא אוכל זה כזה ואם לאו שלא הזכיר לשון אכילה אלא אמר הרי עלי זה כזה פטור ועי''ל איסור איסר היינו איסור שלישי שהתפיס ככר שלישי בשני ואם אתה אומר מתפיס בשבועה דהיינו השני כמוציא שבועה מפיו דמי דהוי לגמרי כראשון אף לענין להתפיס בו חייב גם בשלישי ואם לאו פטור מיהו הא פשיטא ליה שדינו כראשון להתחייב קרבן בשני ורבא פליג עליה ופטר אף בשני אבל תימה דאכתי מספקא ליה לתנא בשלישי והא דגרסינן נמי וחייב בוי''ו לא אתי שפיר: ואילו שבועה לא קאמר. דאי הוה כתיב שבועה הוה מפרש שאותה מבטא אסרה על נפשה בלשון שבועה אבל השתא על כרחך אית לן לפרש במה אסרה על נפשה בלשון מבטא וא''ת והא נמי כתיב (במדבר ל) ואסרה אסר בבית אביה בנעוריה וי''ל כיון דלא כתיב או יש לומר דאנדר דכתיב ברישא דקרא קאי: שלא אוכל בשר. לא חש התנא לדקדק בלשונו דבלשון זה אינו חל דשלא אוכל הוי דבר שאין בו ממש שאינו אוסר על עצמו כלום כמו קונם שאיני ישן דלא אמר כלום אם לא אמר קונם עיני בשינה כדאמרינן בפרק ב' דנדרים (דף טו.) וה''נ צריך שיאמר קונם אכילת בשר עלי ומיהו שמא יש לחלק דדוקא גבי שינה לא אמר כלום משום דשינה עצמה אין בה ממש: מדמתפיס בנדר נדר כו'. ואם תאמר שמואל אמאי מפרש איסר במתפיס בנדר והא איסר דקרא קאמר אביי דהיינו מתפיס בשבועה ויש לומר דמתפיס בנדר ילפינן ממתפיס בשבועה וניחא ליה לשמואל לאוקמא ברייתא בנדרים שרגילות הוא שבני אדם נודרין מלאכול בשר ומלשתות יין ביום שראו ירושלים בחורבנה ואין רגילות לאסור עצמם בשבועה:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|