סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

מִימְהָל הֵיכִי מָהֲלִינַן לֵיהּ אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה מָלִין אוֹתוֹ מִמָּה נַפְשָׁךְ אִם חַי הוּא שַׁפִּיר קָא מָהֵיל וְאִם לָאו מְחַתֵּךְ בְּבָשָׂר הוּא וְאֶלָּא הָא דְּתַנְיָא סָפֵק בֶּן שִׁבְעָה סָפֵק בֶּן שְׁמוֹנָה אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת אַמַּאי נִימְהֲלֵיהּ מִמָּה נַפְשָׁךְ אִם חַי הוּא שַׁפִּיר קָא מָהֵיל וְאִם לָאו מְחַתֵּךְ בְּבָשָׂר הוּא אָמַר מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא אֲנָא וְרַב נְחוּמִי בַּר זְכַרְיָה תַּרְגֵּימְנָא מִימְהָל הָכִי נָמֵי מָהֲלִינַן לֵיהּ לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְמַכְשִׁירֵי מִילָה וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר
אָמַר אַבָּיֵי כְּתַנָּאֵי וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִיא לָכֶם לְאׇכְלָה לְהָבִיא בֶּן שְׁמֹנֶה שֶׁאֵין שְׁחִיטָתוֹ מְטַהַרְתּוֹ רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים שְׁחִיטָתוֹ מְטַהַרְתּוֹ מַאי לָאו בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר חַי הוּא וּמָר סָבַר מֵת הוּא אָמַר רָבָא אִי הָכִי אַדְּמִיפַּלְגִי לְעִנְיַן טוּמְאָה וְטׇהֳרָה לִיפַּלְגִי לְעִנְיַן אֲכִילָה אֶלָּא דְּכוּלֵּי עָלְמָא מֵת הוּא וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבְרִי כִּטְרֵפָה טְרֵפָה לָאו אַף עַל גַּב דְּמֵתָה הִיא שְׁחִיטָתָהּ מְטַהַרְתָּהּ הָכָא נָמֵי לָא שְׁנָא וְרַבָּנַן לָא דָּמֵי לִטְרֵפָה טְרֵפָה הָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר הַאי לֹא הָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר וְכִי תֵּימָא טְרֵפָה מִבֶּטֶן מַאי אִיכָּא לְמֵימַר הָתָם יֵשׁ בְּמִינָהּ שְׁחִיטָה הָכָא אֵין בְּמִינָהּ שְׁחִיטָה
אִיבַּעְיָא לְהוּ מִי פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹ לָא אִם תִּמְצֵי לוֹמַר פְּלִיגִי הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ אוֹ אֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ תָּא שְׁמַע עֵגֶל שֶׁנּוֹלַד בְּיוֹם טוֹב שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן דְּקִים לֵיהּ בְּגַוֵּויהּ שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו תָּא שְׁמַע וְשָׁוִין שֶׁאִם נוֹלַד הוּא וּמוּמוֹ עִמּוֹ שֶׁזֶּה מִן הַמּוּכָן הָכָא נָמֵי שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הֲלָכָה מִכְּלָל דִּפְלִיגִי שְׁמַע מִינַּהּ
אָמַר אַבָּיֵי נָפַל מִן הַגָּג אוֹ אֲכָלוֹ אֲרִי דִּבְרֵי הַכֹּל חַי הוּא כִּי פְּלִיגִי שֶׁפִּיהֵק וָמֵת מָר סָבַר חַי הוּא וּמָר סָבַר מֵת הוּא לְמַאי נָפְקָא מִינֵּיהּ לִפְטוֹר מִן הַיִּיבּוּם נָפַל מִן הַגָּג אוֹ אֲכָלוֹ אֲרִי דִּבְרֵי הַכֹּל חַי הוּא וְהָא רַב פָּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אִיקְּלַעוּ לְבֵי בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי בַּר אָבִין וַעֲבַדוּ לְהוּ עִיגְלָא תִּילְתָּא בִּימָמָא דְשִׁבְעָה וְאָמְרִי לֵיהּ אִי אִיתָּרְחִיתוּ לֵיהּ עַד לְאוּרְתָּא הֲוָה אָכְלִינַן מִינֵּיהּ הַשְׁתָּא לָא אָכְלִינַן מִינֵּיהּ אֶלָּא כְּשֶׁפִּיהֵק וָמֵת דִּבְרֵי הַכֹּל מֵת הוּא כִּי פְּלִיגִי בְּנָפַל מִן הַגָּג וַאֲכָלוֹ אֲרִי מָר סָבַר מֵת הוּא וּמָר סָבַר חַי הוּא
בְּרֵיהּ דְּרַב דִּימִי בַּר יוֹסֵף אִתְיְלִיד לֵיהּ הָהוּא יָנוֹקָא בְּגוֹ תְּלָתִין יוֹמִין שְׁכֵיב יָתֵיב קָמִתְאַבֵּיל עִילָּוֵיהּ אֲמַר לֵיהּ אֲבוּהּ צְווֹרוֹנְיָתָא קָבָעֵית לְמֵיכַל אֲמַר לֵיהּ קִים לִי בֵּיהּ שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו רַב אָשֵׁי אִיקְּלַע לְבֵי רַב כָּהֲנָא אִיתְּרַע בֵּיהּ מִילְּתָא בְּגוֹ תְּלָתִין יוֹמִין חַזְיֵיהּ דְּיָתֵיב וְקָא מִתְאַבַּל עִילָּוֵיהּ אֲמַר לֵיהּ לָא סָבַר לֵיהּ מָר לְהָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אֲמַר לֵיהּ קִים לִי בְּגַוֵּיהּ שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו
אִיתְּמַר מֵת בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים וְעָמְדָה וְנִתְקַדְּשָׁה אָמַר רָבִינָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא

רש"י

מימהל היכי מהלינן. שום קטן ביום השמיני בשבת דילמא נפל הוא ולא חזי למול ועושה חבורה שלא לשם מצוה: אם חי הוא. כלומר אם כלו לו חדשיו שפיר קא מהיל: מחתך בבשר. שחוטה הוא ולא חבורה היא: לא נצרכה. הא דקתני אין מחללין אלא לענין מכשירי מילה לרבי אליעזר דאמר דחו שבת ה''מ דקים ליה בגויה שכלו לו חדשיו שעברו ט' חדשים מששמשה עד שילדתו ולא שמשה כל ימי עיבורה אבל ספק אין מכשיריו דוחין דילמא לאו בר מימהל הוא ומחלל שבת בעשותו פחמים וברזל: כתנאי. נפל גמור אם חשוב כמת כדקאמר רב אדא בר אהבה דאינו אלא מחתך בבשר או לא והויא חבורה: לאכלה להביא בן ח'. דכוליה קרא דריש ליה בתורת כהנים מן הבהמה מקצת בהמה מטמאה ומקצת אינה מטמאה פרט לטרפה ששחטה ומדממעיט טרפה ששחטה מכלל דבטהורה קאי אשר היא לכם להביא בהמה טמאה לפי שפרשה ראשונה דכתיב בה לכל הבהמה אשר היא מפרסת פרסה ואיננה מעלת גרה וגו' מוקי לה התם באבר מן החי הכתוב מדבר ופרשה זו במתה ודאי לאכלה להביא בן ח' חדשים שאף שחיטתו מיתה ומטמאה: מר סבר חי הוא. לפיכך שחיטתו מטהרתו: לענין אכילה. אי מותר באכילה בשחיטתו אם לאו: טרפה. שחיטתה מטהרתה מלטמא כדפרישית: היתה לה שעת הכושר. לישחט וליטהר קודם שנטרפה: מי פליגי. למישרי ולד של בהמה בתוך ח' ימים: שוחטים אותו ביו''ט. ואינו מוקצה שהרי בין השמשות נמי היה מוכן אגב אמו מיהו שמעינן מינה דמותר לבו ביום: ושוין. רבי יהודה ורבי שמעון שנחלקו ברואין מומין ביו''ט במסכת ביצה שאם נולד היום הוא ומומו עמו שהוא מן המוכן ומותר לבקר מומו ביו''ט דלא דמי כמתקן ביו''ט דלא איתחזק באיסורא ומוקמינן לה התם כגון דיתבי דייני התם וראוהו בשעת לידה מיד: נפל מן הגג או אכלו ארי. שמת מחמת מיתה הבאה לו בתוך ל' ממקום אחר דברי הכל בחזקת כלו לו חדשיו קאי דאי לאו הך מיתה לא הוה מת הילכך חי הוא ובאדם הוי ולד ופוטר את אמו מן החליצה וגבי בהמה נמי סתם ולד בהמה ששחט בתוך ח' מותר באכילה דלא חזינא ביה ריעותא ורוב היולדות אינן מפילות: שפיהק. ביילי''ר בלע''ז כלומר לאחר לידתו לא ראו בו אלא חיות מעט שפיהק ומת וגבי אדם קאי: ה''ג ועבדו עגלא תילתא ביממא דשבעה: איתרחיתו. מלשוחטו עד אורתא שהוא ליל שמיני: הוה אכלינן מיניה. דמקצת היום ככולו כדכתיב (ויקרא כב) והיה שבעת ימים תחת אמו הא לילה חזי ומיהו מיום השמיני הוא דירצה דאורתא לאו בת הקרבה היא כדכתיב (שם ז) ביום צוותו להקריב אבל מכלל נפל נפקי ליה וחזי לאקדושי כדאמרינן בזבחים (דף יב.) לילה לקדושה יום להרצאה והלכך לענין חולין חזי מאורתא למישחטיה ומיכל אלמא מאן דס''ל כרשב''ג פליג במיתה הבאה לו ממקום אחר ואמר ספיקא הוא: שכיב בגו תלתין. ללידתו: צוורוניתא. מטעמים שמאכילין את האבל: קא בעית למיכל. לכך אתה מתאבל חנם: איתרע מילתא. אבילות: בגו תלתין יומין. ללידת הולד: מת הולד בתוך ל'. ללידתו ולא היה לאביו בן אלא הוא ונולד לאחר מיתת אביו ועל ידו היו פוטרין אמו מן החליצה אם היה בר קיימא: ועמדה ונתקדשה. לאחר זמן לפי שסבורה שאינה זקוקה ליבם:

תוספות

מימהל היכי מהלינן ליה. מכאן משמע דלא איירי רשב''ג בבן שמנה דוקא אלא בסתם ולדות וכן משמע לקמן דאמר ת''ש עגל שנולד בי''ט שוחטין אותו בי''ט ודחי דכלו לו חדשיו ואת''ל דלא איירי רשב''ג אלא בודאי בן שמנה הוה ליה לדחויי הב''ע בסתם ולדות ועוד אמר לקמן נפל מן הגג ואכלו ארי דברי הכל חי הוא ואי בודאי בן ח' איירי היכי תיסק אדעתיה לומר ד''ה חי הוא ובכולהו דלקמן נמי דמוקמינן בדקים ליה בגוויה שכלו לו חדשיו וקשה לר''י מהא דאמרינן בפ' הערל (יבמות דף פ:) איזהו בן ח' כל שלא כלו לו חדשיו רבי אומר שערו וצפרניו מוכיחין עליו כו' דאמר האי בר שבעה הוא ואישתהויי אישתהי ופריך הא דעבד רבה תוספאה עובדא באשה שהלך בעלה למדינת הים ואישתהי עד תריסר ירחי שתא כמאן כרבי כיון דאיכא רשב''ג דאמר אישתהי דתני כל ששהה כו' כרבי עבד אלמא משמע בהדיא דבודאי בן ח' איירי מדמוכח מיניה דמשתהי כרבי ומנא ליה דילמא לעולם ס''ל דלא . משתהי ובסתם ולדות איירי רשב''ג כדפרישית ואור''י דע''כ בודאי בן ח' נמי איירי דהא בתוספתא דמכילתין מיתני מילתיה דרשב''ג בתר מילתיה דרבנן ורבי דיבמות ואפלוגתייהו קאי דאיירי בבן ח' וא''ת ובשמעתין מנלן דבסתם ולדות ס''ל לרשב''ג הא לא שהה ספיקא הוי דילמא קסבר ולד מעליא הוי ולא איירי כלל בסתם ולדות אלא בודאי בן ח'י ויש לומר דדייקינן מדקתני כל ששהה דכל משמע לרבות סתם דווקא שהה הא לא שהה' ספיקא הווי והא דמבעיא לן לקמן אי פליגי רבנן עליה דרשב''ג היינו בסתם ולדות דבן ח' ודאי בהדיא קתני לה בתוספתא וא''ת והיכי פשיט לקמן מדאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרשב''ג מכלל דפליגי בסתם ולדות תאמר דלעולם לא פליגי בסתם ולדות וכי פסיק רב יהודה כוותיה הנ''מ בודאי בן ח' וי''ל דא''כ ה''ל למיתני הלכה כר' דליכא למימר דלא קאמר הלכה כרבי משום דבעי הוכחת סימנין שערו וצפרניו אבל רשב''ג לא בעי דהא פשיטא דבן ח' שלא גמרו שערו וצפרניו לכ''ע לא חי ומדנקט רשב''ג ש''מ דבסתם ולדות איירי ופסק בכולא מילתא כוותיה והשתא נמי אין צריך לדקדק מכל דבלאו הכי יש להוכיח דבסתם ולדות איירי כמו שהוכחתי) ר''י: צודניתא. גרס בערוך לשון צידה ומזונות:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר