|
טקסט הדף מנוקד
וְעֵדִים רוֹאִין אוֹתוֹ מִבַּחוּץ מַאי
אֲמַר לֵיהּ רַב הַמְנוּנָא וְהַלָּה מָה טוֹעֵן אִי אָמַר לֹא הָיוּ דְבָרִים מֵעוֹלָם הוּחְזַק כַּפְרָן אִי אָמַר אִין שְׁקַלִי וְדִידִי שְׁקַלִי כִּי אָתוּ עֵדִים מַאי הָוֵי אֲמַר לֵיהּ הַמְנוּנָא אַתְּ עוּל תָּא הָהוּא דַּאֲמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ מָנֶה מָנִיתִי לְךָ בְּצַד עַמּוּד זֶה אֲמַר לֵיהּ לֹא עָבַרְתִּי בְּצַד עַמּוּד זֶה אֲתוֹ תְּרֵי סָהֲדִי אַסְהִידוּ בֵּיהּ דְּהִשְׁתִּין מַיִם בְּצַד עַמּוּד זֶה אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ הוּחְזַק כַּפְרָן מַתְקֵיף לַהּ רַב נַחְמָן הַאי דִּינָא פָּרְסָאָה הוּא מִי קָאָמַר מֵעוֹלָם בְּעֵסֶק זֶה קָאָמַר לֵיהּ אִיכָּא דְּאָמְרִי הָהוּא דַּאֲמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ מָנֶה מָנִיתִי לְךָ בְּצַד עַמּוּד זֶה אֲמַר לֵיהּ לֹא עָבַרְתִּי בְּצַד עַמּוּד זֶה מֵעוֹלָם נְפַקוּ בֵּיהּ סָהֲדִי דְּהִשְׁתִּין מַיִם בְּצַד עַמּוּד זֶה אָמַר רַב נַחְמָן הוּחְזַק כַּפְרָן אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן כֹּל מִילְּתָא דְּלָא רַמְיָא עֲלֵיהּ דְּאִינִישׁ עָבֵיד לַהּ וְלָאו אַדַּעְתֵּיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר חִיֵּיב כָּאן וְחִיֵּיב בְּפִקָּדוֹן כּוּ' מַחֲכוּ עֲלַהּ בְּמַעְרְבָא מַאי חוּכָא דְּקָתָנֵי מָה לְפִקָּדוֹן שֶׁכֵּן לֹא עָשָׂה בּוֹ מוּשְׁבָּע כַּנִּשְׁבָּע מֵזִיד כַּשּׁוֹגֵג מִכְּדֵי מוּשְׁבָּע מִפִּי עַצְמוֹ בְּעֵדוּת לְרַבִּי שִׁמְעוֹן מְנָא לֵיהּ דִּגְמַר מִפִּקָּדוֹן פִּקָּדוֹן נָמֵי מוּשְׁבָּע מִפִּי אֲחֵרִים נִגְמַר מֵעֵדוּת וּמַאי חוּכָא דִּלְמָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּקַל וָחוֹמֶר מַיְיתֵי לַהּ מִפִּי אֲחֵרִים חַיָּיב מִפִּי עַצְמוֹ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן אֶלָּא חוּכָא אַמֵּזִיד כַּשּׁוֹגֵג דְּקָתָנֵי מָה לְפִקָּדוֹן שֶׁכֵּן לֹא עָשָׂה בּוֹ מוּשְׁבָּע כַּנִּשְׁבָּע מֵזִיד כַּשּׁוֹגֵג מִכְּדֵי מֵזִיד גַּבֵּי עֵדוּת מְנָא לֵיהּ דְּלָא כְּתִיב בֵּיהּ וְנֶעֱלַם הָכָא נָמֵי לָא כְּתִיב בֵּיהּ וְנֶעֱלַם אֲמַר לְהוּ רַב הוּנָא וּמַאי חוּכָא דִּלְמָא מֵזִיד דְּלָאו כַּשּׁוֹגֵג בְּפִקָּדוֹן מִמְּעִילָה רַבִּי שִׁמְעוֹן גָּמַר לַהּ וְהַיְינוּ חוּכָא אַדְּגָמַר לַהּ מִמְּעִילָה נִגְמַר לַהּ מֵעֵדוּת מִסְתַּבְּרָא מִמְּעִילָה הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף שֶׁכֵּן מְעִילָה מִמְּעִילָה אַדְּרַבָּה מֵעֵדוּת הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף שֶׁכֵּן תֶּחֱטָא מִתֶּחֱטָא מִסְתַּבְּרָא מִמְּעִילָה הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף שֶׁכֵּן מְעִילָה בַּכֹּל נֶהֱנֶה בְּקָבוּעַ חוֹמֶשׁ וְאָשָׁם אַדְּרַבָּה מֵעֵדוּת הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף שֶׁכֵּן חֵטְא הֶדְיוֹט בִּשְׁבוּעָה תַּבְעֵיהּ וְכַפְרֵיהּ וְאוֹאִין הָנָךְ נְפִישִׁין אֶלָּא מַאי חוּכָא כִּי אֲתָא רַב פָּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ מִבֵּי רַב אָמְרִי הַיְינוּ חוּכָא מִכְּדֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן גְּזֵירָה שָׁוָה גְּמִיר לְמָה לֵיהּ דְּפָרֵיךְ מָה לְפִקָּדוֹן שֶׁכֵּן לֹא עָשָׂה בּוֹ מוּשְׁבָּע כַּנִּשְׁבָּע מֵזִיד כַּשּׁוֹגֵג וּמַאי חוּכָא דִּלְמָא כִּי פָּרֵיךְ מִקַּמֵּי דְּתֵיקוּם לֵיהּ גְּזֵירָה שָׁוָה בָּתַר דְּקָמָא לֵיהּ גְּזֵירָה שָׁוָה לָא פָּרֵיךְ וְלָא וְהָאָמַר לְהוּ רָבָא בַּר אִיתַּי לְרַבָּנַן מַאן תָּנָא שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן לֹא נִיתַּן זְדוֹנָהּ לְכַפָּרָה רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דִּלְמָא מֵזִיד כַּשּׁוֹגֵג פָּרֵיךְ דְּגָמַר לַהּ מִמְּעִילָה דְּהָנָךְ נְפִישִׁין אֲבָל מוּשְׁבָּע כַּנִּשְׁבָּע לָא פָּרֵיךְ וְתֶהְדַּר עֵדוּת וְתִגְמֵר לַהּ מִפִּקָּדוֹן מֵזִיד דְּלָאו כַּשּׁוֹגֵג מָה פִּקָּדוֹן שׁוֹגֵג אִין מֵזִיד לָא אַף עֵדוּת שׁוֹגֵג אִין מֵזִיד לָא כִּי הֵיכִי דְּיָלֵיף פִּקָּדוֹן מִמְּעִילָה רש"י
ועדים רואין אותו מבחוץ. ולא הכיר הנתבע בהם: הוחזק כפרן. שהרי ראו אלו שמנה לו ואע''פ שאינן יודעין אם הלואה אם מתנה נעשה כפרן בדבר שהרי אמר לו לא היו דברים מעולם ואין נאמן עוד בשבועה: המנונא את עול. אתה ראוי ליכנס לבית המדרש שאתה מחכים את רבך: כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש. כי הכא שאין לאדם לשום אל לבו כל המקומות שהוא משתין שם מים להיות זכור עליהן: מחכו עלה במערבא. אהא דר''ש דגמר מפקדון בג''ש דתחטא תחטא: בק''ו מייתי לה. מיניה וביה ולית ליה ג''ש: ממעילה גמר לה. נאמר כאן (ויקרא ה) ומעלה מעל ונאמר להלן (שם) כי תמעול מעל: נגמרה מעדות. לחיובא בג''ש דתחטא תחטא: שכן מעילה בכל נהנה בקבוע חומש ואשם. בשניהם נאמר מעילה ושניהם נוהגים בכל אבל עדות אינו נוהג אלא בראויין להעיד ושניהם נהנו בעבירה שבידם זה נהנה מן ההקדש וזה כפר ממון לאפוקי עדות שלא נהנה ושניהם בקרבן קבוע ועדות בעולה ויורד ושניהם בחומש ואשם ועדות בחטאת ואין שם חומש: שכן חטא הדיוט בשבועה תבעיה וכפריה ואואין. בשניהם נאמר תחטא ודינו עם ההדיוט אבל מעילה דינו עם ההקדש ושניהם בשבועה וע''י תביעה וכפירה הן באין ובשניהם נאמר אואין מה שאין כן במעילה: הנך נפישין. דתבעיה וכפריה חדא היא: מכדי ר''ש ג''ש. דתחטא תחטא גמיר דקתני סיפא דמילתיה ת''ל תחטא תחטא לג''ש אמאי פריך ברישא לא עשה בו מושבע כנשבע ומזיד כשוגג כי היכי דגמר עדות מפקדון לענין שאינו מדבר אלא מתביעת ממון נגמר נמי פקדון מעדות למושבע כנשבע ומזיד כשוגג: דלמא כי פריך. שכן לא עשה כו': מקמי דתיקום ליה ג''ש. בתחלת משנתו כשהיה בא ללמדה בבנין אב דחייב כאן וחייב בפקדון אבל לבתר דקמא ליה ג''ש דתחטא תחטא לא שמעינן ליה דפרכה והאי דפרכה ברישא לאו משום דס''ל. (הא דהוה) גמיר ג''ש מרבו אלא להודיעך בא שהוצרך ג''ש לכתוב שלא תאמר למה הוצרכה והלא יש ללמד במה מצינו לפיכך התחיל ללמדה תחלה בבנין אב והודיע תשובות שיש להשיב עליו לכך הוצרכה ג''ש וכן דרך תנאים וספרי וספרא: ולא. פריך בתמיה כלומר ובתר דקמא לא הוה פריך כלומר דיליף הא נמי בג''ש שעשה בו מושבע כנשבע ומזיד כשוגג: והא אמר להו רבא בר איתי כו'. בפרק שבועת הפקדון: ר''ש היא. דאמר לא עשה בו מזיד כשוגג אלמא ס''ל כי פירכיה והא דלא פרכה לג''ש בהא פירכא בתר דקמא ליה משום דג''ש מופנה היא ואין משיבין עליה ומשני דלמא כי פריך מזיד כשוגג פריך במזיד כשוגג הוא דס''ל כי פירכיה קמייתא ואפי' בתר ג''ש משום דגמר לה ממעילה דלא עשה בה מזיד כשוגג וניחא ליה לגמרה ממעילה לפטורא ולא מעדות לחיובא משום דהנך נפישין כדאמרינן לעיל שכן מעילה בכל נהנה בקבוע חומש ואשם אבל מושבע כנשבע מילף יליף פקדון מעדות ולא ס''ל כפירכיה מדקמא ליה ג''ש וליכא חוכא: ופרכינן ותיהדר עדות כו'. כלומר היינו חוכא לבתר דגמר פקדון ממעילה למזיד דלאו כשוגג היכי פריך תאמר בעדות שעשה בו מזיד כשוגג בתר דקמא ליה ג''ש דתחטא תחטא ליהדר עדות וליליף מפקדון למזיד דלא כשוגג דהא ילפא פקדון ממעילה:
תוספות
ועדים רואין אותו מבחוץ. שאם היו מבפנים היו יודעים אם היה פרעון או הלואה ובקונטרס פירש שע''י שהם בחוץ לא הכיר בהם הנתבע: אתו סהדי ואמרו דהשתין מים בצד עמוד זה אמר ר''ל הוחזק כפרן. וא''ת בריש ב''מ (דף ג.) דאמר מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום והעדים מעידים שחייב לו נ' ישלם לו הנ' וישבע על השאר והשתא יהא הוחזק כפרן ויפרע הכל דלא גרע עדות שהעידו שחייב נ' מדהשתין דהכא וי''ל דהכא דקאמר לא עברתי בצד עמוד זה משמע דבעי למימר דאם עברתי מעולם בצד עמוד זה אני חייב ולכך הוי כפרן בכל כשהעידו עדים שהשתין בצד עמוד זה אבל התם לא הוחזק כפרן אלא בנ' ואותם פורע: כי היכי דגמר שבועת העדות משבועת הפקדון. תימה דלמא הא דנקט ר''ש במילתיה דעשה בו מושבע כנשבע בשבועת העדות היינו משום דלבתר דקים ליה ג''ש הוי הכי דהא כל כמה דלא קים ליה ג''ש ע''כ במה מצינו לא מצי למילף דאיכא למיפרך דמה לפקדון שכן עשה בו נשים כאנשים: ליגמר נמי שבועת הפקדון כו'. פי' ליגמר מיניה במה מצינו כדפי' לעיל וא''ת כל כמה דלא ידע הכא דמזיד כשוגג היכי מצי גמר הא איכא למיפרך מה לשבועת העדות שכן עשה בו מזיד כשוגג וי''ל דהשתא נמי מתרוייהו פריך ורישא דמילתא נקט: פקדון נמי לא כתיב ביה ונעלם. ... ' תימה היכי מדמי פקדון לעדות דהתם כתיב גבי ביטוי וטומאת מקדש וקדשיו דכתיב בהו ונעלם ובדידיה לא כתיב דליכא למימר דאכתי לא מסיק אדעתיה עד לבסוף מדקאמר בסמוך אדגמר ממעילה נגמר מעדות משמע דפשיטא ליה בעדות טפי מבפקדון מטעמא דפרי' ומיהו י''ל דהא דפשיטא ליה בעדות טפי משום דלא שייך למילף עדות ממעילה כמו פקדון דלא דמי למעילה: הנך נפישין. היינו כל כמה דלא קים להו ג''ש דתחטא אית לן למילף טפי ממעילה במה מצינו משום דנפישין אבל לבתר דקים לן ג''ש ילפינן מעדות אע''ג דהנך נפישין כדאמרינן בפ' ד' מחוסרי כפרה (כריתות דף ט.) דג''ש עדיפא דמעילה ממעילה לאו ג''ש היא ותימה כיון דר''ש גמר ג''ש מנ''ל לרבא בר איתי בסמוך דקאמר מאן תנא שבועת הפקדון לא ניתן זדונה לכפרה ר''ש היא הא אין ג''ש למחצה ואפי' היתה קבלה בידו מ''מ תקשי דמאי טעמא דר''ש ושמא קסבר דמעילה מעילה ג''ש היא.
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|