סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

כּוּלְּהוּ נָמֵי טַעֲנַת אֲחֵרִים וְהוֹדָאַת עַצְמוֹ נִינְהוּ
אֶלָּא בִּדְרַבָּה קָמִיפַּלְגִי דְּאָמַר רַבָּה מִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה מוֹדֶה מִקְצָת הַטַּעֲנָה יִשָּׁבַע חֲזָקָה אֵין אָדָם מֵעִיז פָּנָיו בִּפְנֵי בַּעַל חוֹבוֹ וְהַאי בְּכוּלֵּיהּ בָּעֵי דְּלִיכְפְּרֵיהּ וְהַאי דְּלָא כַּפְרֵיהּ מִשּׁוּם דְּאֵינוֹ מֵעִיז פָּנָיו בִּפְנֵי בַּעַל חוֹבוֹ
וּבְכוּלֵּיהּ בָּעֵי דְּלוֹדֵי לֵיהּ וְהַאי דְּלָא אוֹדִי לֵיהּ אִישְׁתְּמוֹטֵי הוּא דְּקָא מִשְׁתְּמִיט מִינֵּיהּ סָבַר עַד דְּהָוֵי לִי זוּזֵי וּפָרַעְנָא לֵיהּ וְרַחֲמָנָא אָמַר רְמִי שְׁבוּעָה עִילָּוֵיהּ כִּי הֵיכִי דְּלוֹדֵי לֵיהּ בְּכוּלֵּיהּ
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב סָבַר לָא שְׁנָא בּוֹ וְלָא שְׁנָא בִּבְנוֹ אֵינוֹ מֵעֵיז וְהִלְכָּךְ לָאו מֵשִׁיב אֲבֵידָה הוּא וְרַבָּנַן סָבְרִי בְּפָנָיו הוּא דְּאֵינוֹ מֵעֵיז אֲבָל בִּפְנֵי בְּנוֹ מֵעֵיז וּמִדְּלֹא מֵעֵיז מֵשִׁיב אֲבֵידָה הוּא
מִי מָצֵית מוֹקְמַתְּ לַהּ כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הָא קָתָנֵי רֵישָׁא מָנֶה לְאַבָּא בִּידָךְ אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא חֲמִשִּׁים דִּינָר פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁמֵּשִׁיב אֲבֵידָה הוּא הָתָם דְּלָא אָמַר בָּרִי לִי הָכָא דְּאָמַר בָּרִי לִי
שְׁמוּאֵל אָמַר לְקָטָן לִיפָּרַע מִנִּכְסֵי קָטָן לַהֶקְדֵּשׁ לִיפָּרַע מִנִּכְסֵי הֶקְדֵּשׁ
לְקָטָן לִיפָּרַע מִנִּכְסֵי קָטָן תְּנֵינָא מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים לֹא יִפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה תַּרְתֵּי לְמָה לִי
הָא קָמַשְׁמַע לַן כִּדְאַבָּיֵי קַשִּׁישָׁא דְּתָנֵי אַבָּיֵי קַשִּׁישָׁא יְתוֹמִין שֶׁאָמְרוּ גְּדוֹלִים וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר קְטַנִּים בֵּין לִשְׁבוּעָה בֵּין לְזִיבּוּרִית
לְהֶקְדֵּשׁ לִיפָּרַע מִנִּכְסֵי הֶקְדֵּשׁ תְּנֵינָא מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים לֹא יִפָּרְעוּ אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה וּמָה לִי מְשׁוּעְבָּדִים לְהֶדְיוֹט וּמָה לִי מְשׁוּעְבָּדִים לְגָבוֹהַּ
אִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הֶדְיוֹט הוּא דְּאָדָם עוֹשֶׂה קְנוּנְיָא עַל הֶדְיוֹט אֲבָל הֶקְדֵּשׁ דְּאֵין אָדָם עוֹשֶׂה קְנוּנְיָא עַל הֶקְדֵּשׁ קָא מַשְׁמַע לַן
וְהָאָמַר רַב הוּנָא שְׁכִיב מְרַע שֶׁהִקְדִּישׁ כׇּל נְכָסָיו וְאָמַר מָנֶה לִפְלוֹנִי בְּיָדִי נֶאֱמָן חֲזָקָה אֵין אָדָם עוֹשֶׂה קְנוּנְיָא עַל הֶקְדֵּשׁ אָמְרִי הָנֵי מִילֵּי שְׁכִיב מְרַע דְּאֵין אָדָם חוֹטֵא וְלֹא לוֹ אֲבָל גַּבֵּי בָּרִיא וַדַּאי חָיְישִׁינַן
מַתְנִי' וְאֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶן הָעֲבָדִים וְהַשְּׁטָרוֹת וְהַקַּרְקָעוֹת וְהַהֶקְדֵּשׁוֹת אֵין בָּהֶן תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְלֹא תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה שׁוֹמֵר חִנָּם אֵינוֹ נִשְׁבָּע נוֹשֵׂא שָׂכָר אֵינוֹ מְשַׁלֵּם
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר קֳדָשִׁים שֶׁחַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶן וְשֶׁאֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן אֵין נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶן
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵן בְּקַרְקַע וְאֵינָן כְּקַרְקַע וְאֵין חֲכָמִים מוֹדִים לוֹ כֵּיצַד עֶשֶׂר גְּפָנִים טְעוּנוֹת מָסַרְתִּי לָךְ וְהַלָּה אוֹמֵר אֵינָן אֶלָּא חָמֵשׁ רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּיב שְׁבוּעָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כׇּל הַמְחוּבָּר לְקַרְקַע הֲרֵי הוּא כַּקַּרְקַע
אֵין נִשְׁבָּעִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁבְּמִדָּה וְשֶׁבְּמִשְׁקָל וְשֶׁבְּמִנְיָן כֵּיצַד בַּיִת מָלֵא מָסַרְתִּי לָךְ וְכִיס מָלֵא מָסַרְתִּי לָךְ וְהַלָּה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ אֶלָּא מָה שֶׁהִנַּחְתָּ אַתָּה נוֹטֵל פָּטוּר זֶה אוֹמֵר עַד הַזִּיז וְזֶה אוֹמֵר עַד הַחַלּוֹן חַיָּיב
גְּמָ' תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל מְנָלַן דְּתָנוּ רַבָּנַן עַל כׇּל דְּבַר פֶּשַׁע כְּלָל עַל שׁוֹר וְעַל חֲמוֹר וְעַל שֶׂה וְעַל שְׁלֵמָה פְּרָט עַל כׇּל אֲבֵדָה חָזַר וְכָלַל
כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ דָּבָר הַמִּטַּלְטֵל וְגוּפוֹ מָמוֹן אַף כׇּל דָּבָר הַמִּטַּלְטֵל וְגוּפוֹ מָמוֹן
יָצְאוּ קַרְקָעוֹת שֶׁאֵין מְטַלְטְלִין יָצְאוּ עֲבָדִים שֶׁהוּקְּשׁוּ לְקַרְקָעוֹת יָצְאוּ שְׁטָרוֹת שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֵן מִטַּלְטְלִין אֵין גּוּפָן מָמוֹן הֶקְדֵּשׁ רֵעֵהוּ כְּתִיב
וְלֹא תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְלֹא אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה מַאי טַעְמָא תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה אָמַר רַחֲמָנָא וְלֹא תַּשְׁלוּמֵי שְׁלֹשָׁה וְאַרְבָּעָה
שׁוֹמֵר חִנָּם אֵינוֹ נִשְׁבָּע מְנָא הָנֵי מִילֵּי דְּתָנוּ רַבָּנַן

רש"י

כולהו טענתא נמי כו'. ומאי פעמים ורבנן אמאי פליגי עליה: אלא בדרבה קמיפלגי. ולעולם בטוענו קטן ומשום דאין טענתו חשובה במקום אחר דכתיב כי יתן איש קרי ליה הכא טענת עצמו מיהו הכא טענה היא דהא איכא נתינת איש דמכח נתינת האב היא באה והיינו דקאמר פעמים וכי תימא רבנן אמאי פליגי עליה בדרבה קמיפלגי: התם דלא אמר ברי לי. רישא דקתני פטור דלא אמר היתום ברי לי סיפא דקתני נשבעין לקטן דאמר ברי לי: ליפרע מנכסי קטן. מנכסי יתום ואפי' הוציא שטר עליו צריך שבועה שלא נתקבל חוב זה מאביו: ליפרע מנכסי הקדש. המקדיש נכסיו ויצא עליו שט''ח ובא ליפרע מן הנכסים צריך שבועה: תנינא. במסכת כתובות (דף פז.) ולקמן בכל הנשבעין (דף מה.): בין לזיבורית. דתנן בהניזקין (גיטין מח:) אין נפרעין מן היתומין אלא מן הזיבורית והיינו דתנא תרתי חדא לגדולים וחדא לקטנים: אדם עושה קנוניא על ההדיוט הלוה הזה עשה עצה רמיותא עליו ואמר אני חייב לזה כדי שיטרוף הקרקע ממנו ויחלוקו ברמיותא: מנה לפלוני. בידי. הגביהו תחלה מן . הנכסים שהקדשתי: אין אדם חוטא ולא לו. בשביל יורשין: מתני' קדשים שחייב באחריותן. כגון אמר הרי עלי עולה והפריש בהמה לנדרו והפקידה לזה נשבע עליה אותו שהפקדון בידו דרעהו קרינן ביה דדבר הגורם לממון לרבי שמעון כממון דמי: יש דברים שהן בקרקע. שמחוברין לקרקע ואינן כקרקע ונשבעין עליהן ובגמ' מפרש פלוגתייהו: גמ' ולא תשלומי שלשה וארבעה. וכיון דכפל ליכא הוו להו שלשה וארבעה:

תוספות

אלא בדרבה קמיפלגי. הכל מפורש בפרק שני דכתובות (דף יח: ושם ד''ה ובכולי) ובהניזקין (גיטין דף נא: ושם): ואין בהן תשלומי כפל. דאפי' בקרקע שייכא גניבה כגון מסיג גבול אי נמי בגפנים טעונות והלה טוען טענת גנב ורבי מאיר מודה נמי בשאין עומדות ליבצר: ולא תשלומי ד' וה'. לא איצטריך אלא משום הקדשות דמשום קרקעות ועבדים לא איצטריך דאין נוהג אלא בשור ושה בלבד כדתנן בפרק מרובה (ב''ק דף סב:): שומר חנם אין נשבע. משום דקרא בשומר חנם כתיב דאיירי בשבועה נקט שבועה וה''ה דאין משלם אם פשע כמו שומר שכר דפטור מחיוב דידיה דהיינו גניבה ואבידה ונראה דשומר שכר נמי פטור מפשיעה כדמוכח בפרק החובל (שם דף צג) גבי ההוא ארנקי . דצדקה דאתא לפומבדיתא אפקדיה רב יוסף גבי ההוא גברא פשע ביה אתו גנבי וגנבו ובעי למיפטריה משום לשמור ולא לחלק לעניים והתם שומר שכר היה לרב יוסף דאמר בסמוך שומר אבידה כשומר שכר משום דלא בעי למיתב ריפתא לעניא וה''ל למיתני נמי שומר שכר אין נשבע שנאנס אלא בשבועה קמייתא דכתיב בקרא איירי וקאמר בה דהשומר חנם אין נשבע דהיינו גניבה קאמר נמי דנושא שכר אין משלם גניבה והמ''ל נמי דשואל אין משלם אם נאנסה או אפי' נגנבה דהא איתקיש לשומר שכר ואם שאל בית ונשרף פטור. ועוד דמש''ה לא תני לה דלא שייך בהקדש שאלה ואע''ג דתניא תשלומי ד' וה' משום דשייך בכולהו אם מכר אלא דמיעט קרא אפי' שאר מטלטלין: על כל דבר פשע כלל. תימה בשלמא למ''ד במרובה (ב''ק סג:) חד בגנב וחד בטוען טענת גנב איצטריך למעוטינהו מכפל משום גנב עצמו אלא למ''ד תרוייהו בטוען טענת גנב לא איצטריך כיון דאימעוט משבועה דאין שייך כפל בטוען טענת גנב אלא היכא דנשבע כדאמרינן התם וליכא למימר בקפץ ונשבע דבהגוזל קמא (שם דף קו.) משמע דליכא כפל אלא אם כן השביע בבית דין וי''ל דאיצטריך להיכא דנתחייב לו שבועה ע''י גלגול אבל קשה דאמאי איצטריך רעהו למעוטי הקדש מכפל דהתם לא שייך גלגול וי''ל דלמסקנא דריש מרובה (שם דף סג. ושם) ליכא אלא חד כלל ופרט וכלל אשבועה ואכפל ותרוייהו מימעטי מעל כל דבר פשע כדמשמע במרובה (שם) וקרא אכולה עניינא קאי דקאמר אי ס''ד על כל דבר פשע לכלל ופרט הוא דאתא ליכתבינהו הני פרטי גבי הנהו כו' וכי היכי דדרשא דכי יתן קאי אכולה פרשתא ה''נ על כל דבר פשע קאי אכולהו וכ''ת פרטי דכסף או כלים למה לי הא דרשינן לעיל מה כלים שנים כו' וא''ת ומ''מ אמאי איצטריך רעהו למעוטי הקדש תיפוק ליה מוגונב מבית האיש דדרשינן במרובה (שם דף עו. ושם) ולא מבית הקדש וי''ל דהתם ארעהו סמוך ועיקר קרא לא אתא אלא לדרוש וגונב מבית האיש ולא מבית הגנב. ונקטיה נמי לענין הקדש אי נמי התם בגנב עצמו והכא איצטריך לטוען טענת גנב ולמסקנא דמרובה (שם) לא הוי כלל ופרט קרא דעל כל דבר פשע דמסיק כל ריבויא הוא והני פרטי חד למעוטי קרקע וחד למעוטי עבדים וכו' ואגב ריהטא נקט האי תנא כלל ופרט וכלל דבמדה זו נמי ממעטי כל הני:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר