שבת קמח ע"א

לעמוד הבא

מסכת דף חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

הֲלָכָה מַחֲזִירִין אֶת הַשֶּׁבֶר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אִיקְּלַע לְפוּמְבְּדִיתָא לָא עָל לְפִירְקֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה שַׁדְּרֵיהּ לַאֲדָא דַּיָּילָא אֲמַר לֵיהּ זִיל גַּרְבֵּיהּ אֲזַל גַּרְבֵּיהּ אֲתָא אַשְׁכְּחֵיהּ דְּקָא דָרֵישׁ אֵין מַחֲזִירִין אֶת הַשֶּׁבֶר אֲמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר רַב חָנָא בַּגְדָּתָאָה אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה מַחֲזִירִין אֶת הַשֶּׁבֶר אֲמַר לֵיהּ הָא חָנָא דִּידַן וְהָא שְׁמוּאֵל דִּידַן וְלָא שְׁמִיעַ לִי וְלָאו בְּדִינָא גְּרַבְתָּיךְ מִי שֶׁנִּפְרְקָה יָדוֹ כּוּ' רַב אַוְיָא הֲוָה יָתֵיב קַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף שַׁנְיָא לֵיהּ יְדֵיהּ אֲמַר לֵיהּ הָכִי מַאי אָסוּר וְהָכִי מַאי אֲמַר לֵיהּ אָסוּר אַדְּהָכִי אִיתְּפַח יְדֵיהּ אֲמַר לֵיהּ מַאי תִּיבְּעֵי לָךְ הָא תְּנַן מִי שֶׁנִּפְרְקָה יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ לֹא יִטְרְפֵם בְּצוֹנֵן אֲבָל רוֹחֵץ כְּדַרְכּוֹ וְאִם נִתְרַפֵּא נִתְרַפֵּא אֲמַר לֵיהּ וְלָא תְּנַן אֵין מַחֲזִירִין אֶת הַשֶּׁבֶר וְאָמַר רַב חָנָא בַּגְדָּתָאָהּ אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה מַחֲזִירִין אֶת הַשֶּׁבֶר אֲמַר לֵיהּ כּוּלְּהוּ בַּחֲדָא מְחִיתָא מְחִיתִּנְהוּ הֵיכָא דְּאִיתְּמַר אִיתְּמַר הֵיכָא דְּלָא אִיתְּמַר לָא אִיתְּמַר מַתְנִי' שׁוֹאֵל אָדָם מֵחֲבֵירוֹ כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ הַלְוֵינִי וְכֵן הָאִשָּׁה מֵחֲבֶירְתָּהּ כִּכָּרוֹת וְאִם אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ מַנִּיחַ טַלִּיתוֹ אֶצְלוֹ וְעוֹשֶׂה עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן לְאַחַר שַׁבָּת וְכֵן עֶרֶב פֶּסַח בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מַנִּיחַ טַלִּיתוֹ אֶצְלוֹ וְנוֹטֵל אֶת פִּסְחוֹ וְעוֹשֶׂה עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן לְאַחַר יוֹם טוֹב גְּמָ' אֲמַר לֵיהּ רָבָא בַּר רַב חָנָן לְאַבָּיֵי מַאי שְׁנָא הַשְׁאִילֵנִי וּמַאי שְׁנָא הַלְוֵינִי אֲמַר לֵיהּ הַשְׁאִילֵנִי לָא אָתֵי לְמִיכְתַּב הַלְוֵינִי אָתֵי לְמִיכְתַּב וְהָא כֵּיוָן דִּבְחוֹל זִימְנִין דְּבָעֵי לְמֵימַר לֵיהּ הַלְוֵינִי וַאֲמַר לֵיהּ הַשְׁאִילֵנִי וְלָא קָפֵיד עִילָּוֵיהּ וְאָתֵי לְמִיכְתַּב בְּשַׁבָּת נָמֵי אָתֵי לְמִיכְתַּב אֲמַר לֵיהּ (בְּחוֹל דְּלָא שְׁנָא כִּי אֲמַר לֵיהּ הַלְוֵינִי לָא שְׁנָא כִּי אֲמַר לֵיהּ הַשְׁאִילֵנִי לָא קָפְדִינַן עִילָּוֵיהּ אָתֵי לְמִיכְתַּב) בְּשַׁבָּת כֵּיוָן דְּהַשְׁאִילֵנִי הוּא דְּשָׁרוּ לֵיהּ רַבָּנַן הַלְוֵינִי לָא שָׁרוּ לֵיהּ מִינַּכְרָא מִילְּתָא וְלָא אָתֵי לְמִיכְתַּב אֲמַר לֵיהּ רָבָא בַּר רַב חָנָן לְאַבָּיֵי מִכְּדֵי אֲמַרוּ רַבָּנַן כׇּל מִילֵּי דְּיוֹם טוֹב כַּמָּה דְּאֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹיֵי מְשַׁנִּינַן הָנֵי נְשֵׁי דְּמָלְיָין חַצְבַיְיהוּ מַיָּא מַאי טַעְמָא לָא מְשַׁנְּיָן מִשּׁוּם דְּלָא אֶפְשָׁר הֵיכִי לַעֲבֵיד דְּמָלְיָין בְּחַצְבָּא רַבָּא לִימְלוֹ בְּחַצְבָּא זוּטָא הָא קָא מַפְּשׁוּ בְּהִילּוּכָא דְּמָלְיָין בְּחַצְבָּא זוּטָא לִימְלוֹ בְּחַצְבָּא רַבָּא קָא מַפְּשׁוּ בְּמַשּׂוֹי

רש"י

הלכה מחזירין את השבר. סבירא ליה לשמואל מחזירין תנן: אדא דיילא. מנשטר''ל ממונה: גרביה. קח בגדו עד שיבא: אתא. רבה אשכחיה לרב יהודה כו': הא חנא דידן. ממקומנו הוא ולא שמענו זאת מפיו עד הנה: ולאו בדינא גרבתיך. בתמיה שאילו לא באת לא למדנו: שניא ליה ידיה. נשתנית ידו ממקומה אשולשיינ''ר בלע''ז: הכי מאי. היה עושה בענינים הרבה ושואל: בחדא מחיתא מחיתנהו. באריגה אחת ארגתו: היכא דאיתמר. דמתניתין לאו דוקא תנן איתמר: מתני' שואל שלא יאמר הלויני. מפרש בגמרא: שחל להיות בשבת. ולא נזכר מע''ש לקנות: לאחר יו''ט. ליום שלישי: גמ' הלויני. משמע לזמן מרובה וקיי''ל במסכת מכות (דף ג:) סתם הלואה ל' יום ואתי מלוה זה לכתוב על פנקסו כך וכך הלויתי כדי שלא ישכח: א''ל. וכיון דבחול נמי זימנין דבעי למימר הלויני ואמר השאילני: ולא קפיד עליה. והויא הלואה: בשבת נמי. כי אמר השאילני סבר דהלואה היא ואתי למכתב ומאי היכר איכא: ה''ג א''ל בשבת כיון דהשאילני שרו ליה רבנן הלויני לא שרו ליה מינכרא מילתא ולא אתי למכתב: אמרו רבנן. במסכת ביצה: כל כמה דאפשר לשנויי משנינן. דאמרינן המביא כדי יין לא יביאם בסל ובקופה כו':

תוספות

מתני' שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן ובלבד שלא יאמר לו הלויני. פירש רש''י טעמא משום דסתם הלואה ל' יום ולפי שהוא לזמן מרובה יותר משאלה אתי למיכתב וקשה לר''ת דסתם שאלה ל' יום כדאמר במנחות בהתכלת (דף מד.) טלית שאולה כל ל' יום פטורה מן הציצית ואמרינן נמי התם הדר באכסני' בא''י והשוכר בית בחו''ל כל ל' יום פטור מן המזוזה מכאן ואילך חייב במזוזה אלמא דסתם שאלה ל' יום איתא ולהכי פטורה כל ל' יום דאמר שאולה היא אבל מכאן ואילך נראה כמו שלו ומיהו יכול לומר לרש''י לאו משום דאי מתבע ליה לדינא בתוך ל' יום שאין צריך להחזיר דודאי היה חייב להחזיר דעבידי אינשי דמשאלי פחות משלשים יום אבל טפי לא משאלי הלכך עד ל' יום אמרי אינשי שאולה היא ור''י פירש לנו דהיינו טעמא בשאלה לפי שהיא חוזרת בעין לא אתי למיכתב אבל לשון הלואה אינו חוזר בעין ואתי למיכתב ואע''ג דכי שאיל מיניה כדי יין וכדי שמן לא הדרי בעין מ''מ מתוך שמזכיר לו לשון שאלה זכור הוא ולא אתי למיכתב. מ''ר וכן . פירש ה''ר פורת: אתקין רבא במחוזא דדרו בדוחקא כו'. ברוב ספרים אינו כתוב כאן ולא בפירוש רש''י ובריש המביא כדי יין (ביצה דף ל. ושם) נראה שהוא מקומו וזה לשון פירוש הקונטרס בביצה דדרו בדוחקא משוי שאדם יחיד נושא בחול על כתיפו בטורח אם בא לשאתו לצורך יום טוב ביו''ט כגון חבית או שק מלא פירות ישאנו ביו''ט. בדיגלא עתר שקורין פורק''א כדרך נושאי מלח למכור מפני שצריך לשנות וכשמשנה ישנה להקל משאו ולא להרבות טורח ביו''ט ועתר זה נוח לשאת בו משא כבד וכשנושא בו חבית הנישאת בכתף ישנה להקל דדרו בדיגלא משוי חבית גדולה שרגילה לשאת בדיגלא לידרו באגרא ישאהו ביו''ט בב' בני אדם במוט על כתפים דהיינו נמי שינוי להקל דדרו באגרא במוט על כתפים לידרו ביו''ט אותו משוי באכפא במוט בידים משום שינוי ואפילו אינו להקל מ''מ שינוי הוא ואינו מרבה טורח בשינוי דדרו באכפא ניפרוס סודרא קל הוא ואינו מכביד ושינוי בעלמא הוא ולהצנע עד כאן לשונו ומשמע מתוך פירושו דכל אלה משוי אחד להם בשוה ואין זה נושא יותר אלא שנושא משאו בענין אחר ממה שהיה רגיל וזה דחקו שאם נפרש שכל אלו ממעטים משאם מאשר היו רגילים לשאת קשיא הא דאמר בסמוך מפשי בהילוכא משמע מפירושא דאגרא נושאים שני בני אדם שפיר במוט בשנים ויש בו משוי שני בני אדם שנושאים כל מה שרגילין לשאת בדיגלא ודיגלא היא משוי שני בני אדם כדמשמע בבבא מציעא בס''פ השוכר את האומנים (דף פג.) וקשיא לר' דהתם משמע נמי דאגרא אין בו משוי לשני בני אדם דאמר התם דדרו באגרא ואיתבר משלם פלגא מ''ט נפיש לחד וזוטר לתרי ודמי לפשיעה ודמי לאונס בדיגלא משלם כולה משמע דלא הוי זוטר לתרי נראה דאגרא לשום אדם אינו נראה עובדא דחול כמו דיגלא ומשום הכי דדרו בדיגלא לידרו באגרא ואע''פ שמפיש בהילוכא יכול לשנות כיון שאינו נראה כל כך עובדא דחול והשתא אתי שפיר דדרו באגרא לידרו באכפא אע''פ שבוודאי מרבה במשאוי הוא בנושא בידים המוט מכשנושאו על כתיפו מ''מ כיון שאינו נראה עובדא דחול כמו אגרא יכול לעשות כעין שמצינו גבי בהמה מסוכנת דתנן בביצה (דף כה.) שחטה בשדה לא יביאנה במוט אלא מביאה בידו אברים אברים ותנן נמי (דף כט: ושם) בהמביא כדי יין לא יביאם בסל ובקופה אלא מביא הוא על כתפיו או לפניו אלמא הני אע''ג דמפשי בהילוכא כיון שאינו עושה כל כך כדרך שעושה בחול יש לו לשנות וההיא דבסמוך דמליין בחצבא זוטא ודמליין בחצבא רבה תרווייהו עובדא דחול ובענין שנושאים זה נושאים זה הלכך אין לו לשנות לא להקל ולא להכביד כדפי' טעמא ובההיא דלעיל בריש מפנין (דף קכז.) לא שייכא עובדא דחול שאינו מטלטל אלא בבית מזוית לזוית. מ''ר. ובההיא דשחטה בשדה פירש בריש מפנין (ג''ז שם) בע''א וכמו שפירש כאן עיקר ועוד קשה לי לפי' הקונטרס דדרו באכפא אמאי ניפרוס סודרא עליה הוה ליה למימר לידרו באגרא כיון שאינו משנה להכביד יותר מאכפא כמו שמשמע נמי מתוך פירושו ולפירוש רבי אתי שפיר:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,

מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC

לעמוד הקודם

שבת קמח ע"א

לעמוד הבא