|
טקסט הדף מנוקד
שָׁחַט וְאַחַר כָּךְ חָתַךְ פְּסוּלָה
חָתַךְ וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט כְּשֵׁרָה בַּעַל מוּם קָא מַקְרִיב אֶלָּא אֵימָא [חָתַךְ וְאַחַר כָּךְ קִיבֵּל כְּשֵׁרָה] קִיבֵּל וְאַחַר כָּךְ חָתַךְ פְּסוּלָה חָתַךְ וְאַחַר כָּךְ קִיבֵּל כְּשֵׁרָה וְהָא אָמַר רַבִּי זֵירָא הַצּוֹרֵם אֹזֶן בִּבְכוֹר וְאַחַר כָּךְ קִיבֵּל דָּמוֹ פָּסוּל שֶׁנֶּאֱמַר וְלָקַח מִדַּם הַפָּר פַּר שֶׁהָיָה כְּבָר אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר אֲבִימִי חוֹתֵךְ בָּאֵבֶר עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָעֶצֶם קִיבֵּל וְאַחַר כָּךְ חָתַךְ פְּסוּלָה שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ דָּם הַמּוּבְלָע בָּאֵבָרִים דָּם הוּא דִּלְמָא מִשּׁוּם שַׁמְנוּנִית שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ בְּשַׂר קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁיָּצָא לִפְנֵי זְרִיקַת דָּם פָּסוּל דִּלְמָא בְּקׇדְשֵׁי קָדָשִׁים תָּנוּ רַבָּנַן קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן עָמַד בַּדָּרוֹם וְהוֹשִׁיט יָדוֹ לַצָּפוֹן וְשָׁחַט שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה קִיבֵּל קַבָּלָתוֹ פְּסוּלָה הִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ כְּאִילּוּ נִכְנַס כּוּלּוֹ פִּרְכְּסָה וְיָצְתָה לַדָּרוֹם וְחָזְרָה כְּשֵׁרָה קָדָשִׁים קַלִּים שְׁחִיטָתָן בִּפְנִים וְקִיבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בִּפְנִים עָמַד בַּחוּץ וְהִכְנִיס יָדוֹ לִפְנִים וְשָׁחַט שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה קִיבֵּל קַבָּלָתוֹ פְּסוּלָה וְהִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ כְּאִילּוּ לֹא נִכְנַס פִּרְכְּסָה וְיָצְתָה לַחוּץ וְחָזְרָה פְּסוּלָה שְׁמַע מִינַּהּ בְּשַׂר קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁיָּצָא לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים פְּסוּלִים דִּילְמָא בְּאַלְיָה וְיוֹתֶרֶת הַכָּבֵד וּשְׁתֵּי כְלָיוֹת בְּעָא מִינֵּיהּ אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל מִשְּׁמוּאֵל הִיא בִּפְנִים וְרַגְלֶיהָ בַּחוּץ מַהוּ אֲמַר לֵיהּ כְּתִיב וֶהֱבִיאוּם לַה' עַד שֶׁתְּהֵא כּוּלָּהּ לִפְנִים תָּלָה וְשָׁחַט מַהוּ אֲמַר לֵיהּ כְּשֵׁרָה אֲמַר לֵיהּ אִישְׁתַּבַּשְׁתְּ בָּעֵינַן שְׁחִיטָה עַל יָרֵךְ וְלֵיכָּא נִתְלָה וְשָׁחַט מַהוּ אֲמַר לֵיהּ פְּסוּלָה אֲמַר לֵיהּ אִישְׁתַּבַּשְׁתְּ שְׁחִיטָה עַל יָרֵךְ וְלֹא שׁוֹחֵט עַל יָרֵךְ נִתְלָה וְקִבֵּל מַהוּ אֲמַר לֵיהּ כְּשֵׁרָה אֲמַר לֵיהּ אִישְׁתַּבַּשְׁתְּ אֵין דֶּרֶךְ שֵׁירוּת בְּכָךְ תָּלָה וְקִיבֵּל מַהוּ אֲמַר לֵיהּ פְּסוּלָה אֲמַר לֵיהּ אִישְׁתַּבַּשְׁתְּ שְׁחִיטָה עַל יָרֵךְ וְלֹא קַבָּלָה עַל יָרֵךְ אָמַר אַבָּיֵי בְּקׇדְשֵׁי קָדָשִׁים כּוּלָּן פְּסוּלוֹת בַּר מִנִּתְלָה וְשָׁחַט בְּקָדָשִׁים קַלִּים כּוּלָּן כְּשֵׁרוֹת בַּר מִן נִתְלָה וְקִיבֵּל אָמַר רָבָא מַאי שְׁנָא תָּלָה וְקִיבֵּל בְּקָדָשִׁים קַלִּים דִּכְשֵׁרָה דַּאֲוִיר פְּנִים כִּפְנִים דָּמֵי בְּקׇדְשֵׁי קָדָשִׁים נָמֵי אֲוִיר צָפוֹן כְּצָפוֹן דָּמֵי אֶלָּא אָמַר רָבָא בֵּין בְּקׇדְשֵׁי קָדָשִׁים בֵּין בְּקָדָשִׁים קַלִּים כְּשֵׁרוֹת בַּר מִן תָּלָה וְשָׁחַט בְּקׇדְשֵׁי קָדָשִׁים נִתְלָה וְקִיבֵּל בֵּין בְּקׇדְשֵׁי קָדָשִׁים בֵּין בְּקָדָשִׁים קַלִּים בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי יִרְמְיָה מֵרַבִּי זֵירָא הוּא בִּפְנִים וְצִיצִיתוֹ בַּחוּץ מַהוּ אֲמַר לֵיהּ לָאו אָמְרַתְּ וֶהֱבִיאוּם לַה' עַד שֶׁתָּבֹא כּוּלָּהּ לִפְנִים הָכָא נָמֵי בְּבוֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד עַד שֶׁיָּבֹא כּוּלּוֹ לְאֹהֶל מוֹעֵד מַתְנִי' נְתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַיְסוֹד נָתַן אֶת הַנִּיתָּנִין לְמַטָּה לְמַעְלָה וְאֶת הַנִּיתָּנִין לְמַעְלָה לְמַטָּה וְאֶת הַנִּיתָּנִין בִּפְנִים בַּחוּץ וְאֶת הַנִּיתָּנִין בַּחוּץ בִּפְנִים פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת רש"יה''ג שחט ואחר כך חתך פסולה בעלת מום קמקריב אלא אימא חתך ואחר כך קיבל. שחתכו בין שחיטה לקבלה כשרה: והא''ר זירא הצורם כו'. אלמא המום פוסל בקבלה: ומשני אמר רב חסדא אמר אבימי חותך באבר עד שמגיע לעצם. דלאו מום הוא והדם מעוכב ע''י חתיכה מלעלות וליכנס לפנים: קבל ואחר כך חתך פסולה. מילתיה דרבי אלעזר הדר ונקיט כמו אמר מר: ש''מ דם המובלע באברים דם הוא. וכרת נמי לחייב דאי לא הוי דם אהיכא חייל פסול יוצא אמיא בעלמא: דלמא משום שמנונית. דחזיא לאכילה וחשיבי כבשר לאיפסולי ביוצא כדכתיב (שמות כב) ובשר בשדה טריפה ומיבלע בדם הרגל ונפקא דרך בית שחיטה ופסלה לה לדם שבמזרק: ש''מ בשר קדשים קלים שיצא מן העזרה לפני זריקה פסול. ואע''פ שסופו לצאת אחר זריקה ולהיות נאכל בכל העיר השתא מיהא לא מטא זמניה ותיהוי הך דרב אמי אמר ר' אלעזר דלא כדרבי יוחנן דמכשר ליה לקמן בפר' כל התדיר (דף פט:): דלמא. כי אמרה רבי [אמי אמר ר' אלעזר]: בקדשי קדשים. אמר דמיפסל לפני זריקה ביוצא לדברי הכל שאין סופו לצאת: וקיבול דמן בכלי שרת בצפון. לקמן ילפינן לה באיזהו מקומן (דף מט.) דסמך קבלה לשחיטה: עמד. בחלק דרומי של עזרה סמוך לאמצעה: הושיט ידו לצפון ושחט שחיטתו כשרה. לקמן ילפינן לה אותו בצפון ואין השוחט בצפון אבל המקבל צריך להיות בצפון הלכך קיבל קבלתו פסולה: הכניס ראשו ורובו. בצפון וקיבל כאילו נכנס כולו כדקי''ל בכל התורה רובו ככולו: פרכסה. לאחר שחיטה ויצאה לדרום וחזרה כשרה דאין פסול יוצא אלא מתוך המחיצות והאי וחזרה לאו דוקא אלא איידי דבעי למיתני סיפא גבי פנים וחוץ וחזרה לאשמועינן רבותא דאע''ג דחזרה פסולה תנא רישא נמי וחזרה: שחיטתן בפנים. דכתיב (ויקרא ג) בשלמים ושחטו פתח אהל מועד דהיינו תוך העזרה: וקיבול דמן בכלי שרת בפנים. קבלה בפנים נפקא לן מלעמוד לפני ה' לשרתו (דברים י) אלמא כל שירות לפני ה' הוא: עמד בחוץ והושיט ידו בפנים ושחט שחיטתו כשרה. לקמן בפרק כל הפסולין (דף לב:) ילפי' לה בן הבקר לפני ה' ולא השוחט לפני ה': קבל קבלתו פסולה. כדפרישית: הכניס ראשו ורובו כאילו לא נכנס. כדילפינן לקמן בשמעתין בבואם אל אהל מועד עד שיבא כולו וגבי עזרה דכתיב יעמוד לפני ה' בעי נמי כולו דכיון דגלי בחדא גלי בכולהו והכי אמר בשמעתין: פרכסה. לאחר שחיטה ויצאה לחוץ וחזרה פסולה דאיפסלא ביוצא כדגמרי' פסול יוצא בפסחים בכיצד צולין (דף פב.) מהן לא הובא את דמה אל הקודש פנימה (ויקרא י) ומבשר בשדה טריפה (שמות כב): דילמא. הא דקתני פסולה באליה ויותרת כו' דאימורין נינהו ואימורי קדשים קלים קדשי קדשים הן: היא בפנים כו' מהו. לשוחטה לכתחילה: תלה. הבהמה באויר העזרה: על ירך. משמע אצלו: נתלה. השוחט באויר העזרה מהו: אמר ליה פסולה. מיניה קגמר לה דשמע דקא''ל תלה ושחט פסול וסבר ה''ה לנתלה: אמר ליה כשרה. כדאמר ליה לנתלה ושחט: [א''ל פסולה. מיניה גמר כדאמר ליה בתלה ושחט ובנתלה וקבל וסבר ה''ה לתלה וקיבל]: בקדשי קדשים. דכתיב בהו על ירך: כולן פסולין בר מן נתלה ושחט. דבשוחט לא כתיב ירך אלא בנשחט כדכתיב אותו על ירך אבל תלה וקבל פסולה דאויר צפון לאו כצפון דמי ובעינן קבלה בצפון כדגמרי' באיזהו מקומן (לקמן מט.) ואף על גב דלא כתיב ירך בקבלה צפון מיהא כתיב בה: בקדשים קלים. לא כתיב בהו על ירך ולא כתיב בהו צפון כולן כשרים בר מנתלה וקבל דאין דרך שירות בכך: דאויר פנים כפנים דמי. דהא על כרחך פנים מיהו כתיב בהו ומודית דאויר פנים כפנים: אם כן בקדשי קדשים. אמאי פלגת אדאבוה דשמואל בתלה וקבל לימא נמי אויר צפון כצפון דמי: אלא אמר רבא. כולה כאבוה דשמואל קאמר לה אלא דאבוה דשמואל לא איירי בקדשים קלים: בר מן תלה ושחט בקדשי קדשים. דבעינן על ירך אבל בקדשים קלים דלא כתיב על ירך כשרה תלה וקבל כשר בכולן דדרך שירות בכך ואויר צפון כצפון דמי ובקבלה לא כתיב על ירך: ונתלה וקבל בין בקדשים כו'. נמי פסול דקבלה שירות היא ואין דרך שירות בכך אבל נתלה ושחט כשרה דשחיטה לאו שירות היא ועל ירך נמי לאו בשוחט כתיב אלא בבהמה: ציציתו. ציצית ראשו דהיינו שערו: מתני' נתנו. למתן דמו: על גבי הכבש. שאינו מקום מתן דמים או במזבח שלא כנגד היסוד וילפינן לקמן דעולה טעונה מתן דמים כנגד היסוד שהיא יסוד המזבח למטה ממתן דמה למעוטי קרן מזרחית דרומית דלא הוה לה יסוד כדאמרינן באיזהו מקומן (לקמן דף נג:): למטה. מחוט הסיקרא: ואין בו כרת. אין באכילתו כרת ובגמרא מפרש למאי איצטריך למתנייה: תוספותשחט ואח''כ חתך פסולה. דדם פסול אינו בטל ברוב כדמוכח פ' התערובת (לקמן דף עט:) דגזרי' גזירה במקדש: חתך ואח''כ שחט כשרה. ובסמוך דקאמר והביאום כתיב שתהא כולה לפנים היינו לכתחלה ע''כ: שמע מינה דם המובלע באברים דם הוא. פי' בקונט' ונפקא מינה שחייבין כרת על אכילתו ואי אפשר לומר כן דהא קי''ל בכריתות (דף כא:) דדם האברים בלאו ואין לפרש דמיירי הכא להתחייב עליו משום דם קודם שנפרש מן האבר דפשיטא דשרי באכילה כדפירשנו בחולין (דף יד.) מכמה ראיות ונראה לפרש דאיירי הכא ליפסל ביוצא ואפי' למ''ד אין יוצא בבשר בקדשים קלים היינו משום דסופה לצאת אי נמי לענין דאין מועלין בו ואין חייבין עליו משום פיגול או לענין דם חטאת שניתז על הבגד: דילמא באליה ויותרת הכבד. וא''ת מ''מ תיפשוט דאימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקה פסולין ולקמן בפרק כל התדיר (דף פט:) רוצה לומר דכשרין וי''ל דמכאן אין ראיה דדלמא כר' אליעזר ס''ל דפסיל ביוצא התם (תוספות) דא''ר אליעזר אימורי קדשים שיצאו לפני זריקה פסולים ביוצא ואין חייבין עליהן משום פיגול וכו' אבל רבי עקיבא מחייב וקשה לרב פפא דאמר התם בדעיילינהו לגואי בשעת זריקה לא פליגי פירוש דאינם פסולין הלא הכא קאמר פסולה וליכא לפרושי הכא דחזרה לאחר זריקה דדומיא דלעיל בכשרה הוי דמיירי בחזרה קודם קבלה וי''ל דה''פ עיילינהו לגואי לא פליגי פירוש דודאי חייבין עליהם משום פיגול דזריקה מועלת לחייב משום פיגול על יוצא כי האי דלפני זריקה והיה לפנים בשעת זריקה אבל מכל מקום נפסל ביוצא לכולי עלמא כדאיתא בשמעתין כי פליגי בעיילינהו בתר זריקה אי חייבין משום פיגול דהא עיילינהו או לאו: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|