סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד


וְשֶׁל בֵּית הַכִּסֵּא רָעוֹת שֶׁל סַם וְשֶׁל שְׂחוֹק וְשֶׁל פֵּירוֹת יָפוֹת בַּיּוֹם שֶׁיָּזוּעוּ שׁוֹמְרֵי הַבַּיִת וְהִתְעַוְּתוּ וְגוֹ' בַּיּוֹם שֶׁיָּזוּעוּ שׁוֹמְרֵי הַבַּיִת אֵלּוּ הַכְּסָלִים וְהַצְּלָעוֹת וְהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל אֵלּוּ שׁוֹקַיִם וּבָטְלוּ הַטּוֹחֲנוֹת אֵלּוּ שִׁינַּיִם וְחָשְׁכוּ הָרוֹאוֹת בַּאֲרוּבּוֹת אֵלּוּ עֵינַיִם אֲמַר לֵיהּ קֵיסָר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה מַאי טַעְמָא לָא אָתֵית לְבֵי אֲבִידָן אֲמַר לֵיהּ טוּר תְּלַג סַחְרָנוֹהִי גְּלִידִין כַּלְבוֹהִי לָא נָבְחִין טָחֲנוֹהִי לָא טָחֲנִין בֵּי רַב אָמְרִי אַדְּלָא אַבֵּידְנָא בָּחֵישְׁנָא תַּנְיָא רַבִּי יוֹסֵי בַּר קִיסְמָא אוֹמֵר טָבָא תְּרֵי מִתְּלָת וַוי לַהּ לַחֲדָא דְּאָזְלָא וְלָא אָתְיָא מַאי הִיא אָמַר רַב חִסְדָּא יַנְקוּתָא כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר יַנְקוּתָא כְּלִילָא דְּוַורְדָּא סָבוּתָא כְּלִילָא דְחִילְפָא תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר דּוֹק בְּכַכֵּי וְתַשְׁכַּח בְּנִיגְרֵי שֶׁנֶּאֱמַר וַנִּשְׂבַּע לֶחֶם וַנִּהְיֶה טוֹבִים וְרָעָה לֹא רָאִינוּ אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה שִׁינָּנָא שְׁרֵי שַׂקָּיךָ וְעַיֵּיל לַחְמָךְ עַד אַרְבְּעִין שְׁנִין מֵיכְלָא מְעַלֵּי מִכָּאן וְאֵילָךְ מִשְׁתְּיָא מְעַלֵּי אֲמַר לֵיהּ הָהוּא גּוֹזָאָה לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה מֵהָכָא לְקַרְחִינָא כַּמָּה הָוֵי אֲמַר לֵיהּ כְּמֵהָכָא לְגוֹזַנְיָא אֲמַר לֵיהּ בַּרְחָא קַרְחָא בְּאַרְבְּעָה אֲמַר לֵיהּ עִיקְרָא שְׁלִיפָא בִּתְמָנְיָא חַזְיֵיהּ דְּלָא סָיֵים מְסָאנֵיהּ אֲמַר לֵיהּ דְּעַל סוּס מֶלֶךְ דְּעַל חֲמוֹר בֶּן חוֹרִין וּדְמַנְעָלֵי בְּרִיגְלוֹהִי בַּר אִינִישׁ דְּלָא הָא וְלָא הָא דַּחֲפִיר וּקְבִיר טָב מִינֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ גּוֹזָא גּוֹזָא תְּלָת אֲמַרְתְּ לִי תְּלָת שָׁמְעַתְּ הַדְרַת פָּנִים זָקֵן שִׂמְחַת לֵב אִשָּׁה נַחֲלַת ה' בָּנִים בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁמְּנָעֲךָ מִכּוּלָּם אֲמַר לֵיהּ קָרְחָא מְצַוֵּי אֲמַר לֵיהּ עִיקְרָא שְׁלִיפָא תּוֹכֵחָה אֲמַר לֵיהּ רַבִּי לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא מִפְּנֵי מָה לֹא הִקְבַּלְנוּ פָּנֶיךָ בָּרֶגֶל כְּדֶרֶךְ שֶׁהִקְבִּילוּ אֲבוֹתַי לַאֲבוֹתֶיךָ אֲמַר לֵיהּ סְלָעִים נַעֲשׂוּ גְּבוֹהִים קְרוֹבִים נַעֲשׂוּ רְחוֹקִים מִשְׁתַּיִם נַעֲשׂוּ שָׁלֹשׁ מֵשִׂים שָׁלוֹם בַּבַּיִת בָּטַל וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַּשּׁוּק וְגוֹ' אֵלּוּ נְקָבָיו שֶׁל אָדָם בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה בִּשְׁבִיל קוּרְקְבָן שֶׁאֵינוֹ טוֹחֵן וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר שֶׁאֲפִילּוּ צִפּוֹר מְנַעַרְתּוֹ מִשְּׁנָתוֹ וְיִשַּׁחוּ כׇּל בְּנוֹת הַשִּׁיר שֶׁאֲפִילּוּ קוֹל שָׁרִים וְשָׁרוֹת דּוֹמוֹת עָלָיו כְּשִׂיחָה וְאַף בַּרְזִילַּי הַגִּלְעָדִי אָמַר לְדָוִד בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם הַאֵדַע בֵּין טוֹב לְרָע מִכָּאן שֶׁדַּעְתָּן שֶׁל זְקֵנִים מִשְׁתַּנּוֹת אִם יִטְעַם עַבְדְּךָ אֶת אֲשֶׁר אוֹכַל וְאֶת אֲשֶׁר אֶשְׁתֶּה מִכָּאן שֶׁשִּׂפְתוֹתֵיהֶן שֶׁל זְקֵנִים מִתְרַפְּטוֹת אִם אֶשְׁמַע עוֹד בְּקוֹל שָׁרִים וְשָׁרוֹת מִכָּאן שֶׁאׇזְנֵיהֶם שֶׁל זְקֵנִים מִתְכַּבְּדוֹת אָמַר רַב בַּרְזִילַּי הַגִּלְעָדִי שַׁקָּרָא הֲוָה דְּהַהִיא אַמְּתָא דַּהֲוַאי בֵּי רַבִּי בַּת תִּשְׁעִין וְתַרְתֵּין שְׁנִין וַהֲוָת טָעֲמָא קִידְרָא רָבָא אָמַר בַּרְזִילַּי הַגִּלְעָדִי שָׁטוּף בְּזִמָּה הֲוָה וְכׇל הַשָּׁטוּף בְּזִמָּה זִקְנָה קוֹפֶצֶת עָלָיו תַּנְיָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר תַּלְמִידֵי חֲכָמִים כׇּל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִין חָכְמָה נִתּוֹסֶפֶת בָּהֶם שֶׁנֶּאֱמַר בִּישִׁישִׁים חׇכְמָה וְאוֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה וְעַמֵּי הָאָרֶץ כׇּל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִין טִפְּשׁוּת נִתּוֹסֶפֶת בָּהֶן שֶׁנֶּאֱמַר מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח גַּם מִגָּבוֹהַּ יִירָאוּ שֶׁאֲפִילּוּ גַּבְשׁוּשִׁית קְטַנָּה דּוֹמָה עָלָיו כְּהָרֵי הָרִים וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ בְּשָׁעָה שֶׁמְּהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ נַעֲשׂוּ לוֹ תְּוָהִים וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד זוֹ קְלִיבוֹסֶת וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב אֵלּוּ עֲגָבוֹת וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה זוֹ חֶמְדָּה רַב כָּהֲנָא הֲוָה פָּסֵיק סִידְרָא קַמֵּיהּ דְּרַב כִּי מְטָא לְהַאי קְרָא נְגֵיד וְאִתְּנַח אֲמַר שְׁמַע מִינַּהּ בְּטֵל לֵיהּ חֶמְדֵּיהּ דְּרַב אָמַר רַב כָּהֲנָא מַאי דִּכְתִיב כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי זוֹ אִשָּׁה הוּא צִוָּה וַיַּעֲמוֹד אֵלּוּ בָּנִים תָּנָא אִשָּׁה חֵמֶת מָלֵא צוֹאָה וּפִיהָ מָלֵא דָּם וְהַכֹּל רָצִין אַחֲרֶיהָ כִּי הוֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ אָמַר רַבִּי יִצְחָק מְלַמֵּד שֶׁכׇּל צַדִּיק וְצַדִּיק נוֹתְנִין לוֹ מָדוֹר לְפִי כְּבוֹדוֹ מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנִּכְנָס הוּא וַעֲבָדָיו לָעִיר כְּשֶׁהֵן נִכְנָסִין כּוּלָּן בְּשַׁעַר אֶחָד נִכְנָסִין כְּשֶׁהֵן לָנִין כׇּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתְנִין לוֹ מָדוֹר לְפִי כְּבוֹדוֹ וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק מַאי דִּכְתִיב כִּי הַיַּלְדוּת וְהַשַּׁחֲרוּת הָבֶל דְּבָרִים שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה בְּיַלְדוּתוֹ מַשְׁחִירִים פָּנָיו לְעֵת זִקְנָתוֹ וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק קָשָׁה רִימָּה לַמֵּת כְּמַחַט בַּבָּשָׂר הַחַי שֶׁנֶּאֱמַר אַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב אָמַר רַב חִסְדָּא נַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם מִתְאַבֶּלֶת עָלָיו כׇּל שִׁבְעָה שֶׁנֶּאֱמַר וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל וּכְתִיב וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים אָמַר רַב יְהוּדָה מֵת שֶׁאֵין לוֹ מְנַחֲמִין הוֹלְכִין עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם וְיוֹשְׁבִין בִּמְקוֹמוֹ הָהוּא דִּשְׁכֵיב בְּשִׁבָבוּתֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה לֹא הָיוּ לוֹ מְנַחֲמִין



רש"י

של בית הכסא. מתוך יסורין: של פירות. כגון ריח חרדל: הכסלים. ליפלאנק''ש : והצלעות. שהן שומרין בני המעיים וחיותו של אדם וסוגרין בעדם: אלו שוקיים. שכחו של אדם נסמך עליהם: לבי אבידן. מקום העשוי להתווכח שם צדוקים ובייתוסים עם ישראל במקראות: טור תלג. ההר נעשה שלג כלומר ראשי לבן: סחרוני גלידין. סביבותיו של הר מלאו קרח כלומר שפמי וזקני הלבינו: כלבוהי לא נבחין. קולי אינו נשמע: טחנוהי. השינים: אדלא אבידנא בחישנא. אחר מה שלא אבד ממני אני מפשפש מרוב זקנה אני הולך שחוח ומנענע ונראה כמי שמבקש דינר הנאבד לו: תרתי טבא מתלת. טובים ב' הרגלים של ימי בחרות מג' של זקנה שצריך משענת עם רגליו: ווי לה. חבל עליה כלומר יש לו להתאונן ולצעוק ווי ההולכת ואינה חוזרת: כלילא דוורדא. נזר של וורד: חילפי. אורטיא''ש : דוק בככי ותשכח בניגרי. אכול הרבה ותמצא האכילה בפסיעותיך שיחזק כחך דוק כמו אכלה מדקה (דניאל ז) לשון כוסס: שרי שקיך. פתח פיך: גוזא. סריס וצדוקי היה: מהכא לקרחינא כמה הוי. כמה מהלך יש מכאן עד הקרח ולהקניטו על קרחתו נתכוון: כמהכא לגוזניא. כמו שמכאן עד הסריס: אמר ליה צדוקי ברחא קרחא בארבעה. שהקרח לקוח בארבע. ברחא קרחא הוא עז על שם שאינו מלובש בצמר כרחל קרוי קרחא: אמר ליה. רבי יהושע: עיקרא שליפא. שה שביציו עקורים ונתוקין לוקחין בשמנה: חזייה. צדוקי לרבי יהושע דלא סיים מסאניה: קרחא מצויינא. אתה הקרח במריבה אתה באת עמדי בתמיה: אמר לו רבי יהושע עיקרא שליפא תוכחה. אתה הסריס להקניטני ולהתווכח עמי באת: לא הקבלנו פניך לא הקבלת פני ודרך ענוה קאמר ליה: סלעים. קטנים נעשו גבוהים שזקנתי: קרובים. נדמין לי כרחוקים: שתים נעשו לי שלש. שצריך אני משענת: משים שלום בבית. אבר תשמיש: לישנא אחרינא קרובים נעשו רחוקים מרוב חלשות של אדם כשמזקין צריך להרחיק רגליו זה מזה: שאינו טוחן. שאין בני מעיו טוחנין אכילתו: קורקבן. הוא המסס שקורין צינפי''ל: כל בנות השיר. כל קולות של שיר הויין ליה שוחה: שדעתן של זקנים משתנות. דכתיב האדע בין טוב לרע ובזקנה מרובה קאמר: מתרפטות. מתבקעות כמו מנעל המרופט (לעיל דף קמא:): מתכבדות. כמו ואזניו הכבד (ישעיה ו): שטוף: כמו סוס שוטף במלחמה (ירמיה ח) להוט אחר הדבר ורודף: וטעם זקנים יקח. וע''כ מדקשי קראי אהדדי. חד מתוקם בחכמים וחד בזקני השוק: מגבוה ייראו. יראים הם הזקנים מגבשושית שבדרכים ואומרים גבוהים הם: תוהים. פחדים: וינאץ השקד. אילן של שקדים יציץ ויהיו בולטין נצים שלו: זו קליבוסת. עצם של הנק''א שהירך תקוע בו בולט ויוצא מרוב תשות כחו: ויסתבל החגב. דומה עליו כסבל משא כבד: ותפר האביונה. תבטל התאוה חמדת תשמיש: פסיק סידרא. מסדר פרשיות של פסוקים: נגיד ואיתנח. רב: חמדיה. תאותו: זו אשה. אם לא על פי גזרת המלך לא היתה ראויה להתאוות לה שהיא כחמת מלאה מיאוס והכל רצים אחריה: מדור לפי כבודו. מדלא כתיב אל בית העולם ש''מ כל אחד ואחד לבית המוכן לו: בשער אחד . אף כאן הכל מתים בענין אחד: שאדם עושה בילדותו. רוב תשמיש: משחירים פניו. מתיש כחו: שאין לו מנחמים אין לו אבלים שיהו צריכין לנחמו: במקומו. במקום שמת שם:

תוספות

אין פירוש לקטע זה

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר