|
טקסט הדף מנוקד
אוֹרֶךְ מֵאָה וּשְׁמוֹנִים וָשֶׁבַע עַל רוֹחַב מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ
תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן כׇּל הָעֲזָרָה הָיְתָה מֵאָה שְׁמוֹנִים וָשֶׁבַע עַל רוֹחַב מֵאָה שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ אֲמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר לִי אַבָּא כְּגוֹן זֶה כֹּהֲנִים נִכְנָסִין לְשָׁם וְאוֹכְלִין שָׁם קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים וְשׁוֹחֲטִין שָׁם קָדָשִׁים קַלִּים וְחַיָּיבִין מִשּׁוּם טוּמְאָה לְמַעוֹטֵי מַאי אִילֵּימָא לְמַעוֹטֵי חַלּוֹנוֹת דְּלָתוֹת וְעוֹבִי הַחוֹמָה תְּנֵינָא הַחַלּוֹנוֹת וְעוֹבִי הַחוֹמָה כְּלִפְנִים וְאֶלָּא לְמַעוֹטֵי לְשָׁכוֹת וְאִי בְּנוּיוֹת בַּחוֹל וּפְתוּחוֹת לַקֹּדֶשׁ וְהָתְנַן תּוֹכָן קוֹדֶשׁ מִדְּרַבָּנַן וּדְאוֹרָיְיתָא לָא וְהָתַנְיָא לְשָׁכוֹת בְּנוּיוֹת בַּחוֹל וּפְתוּחוֹת לַקֹּדֶשׁ מִנַּיִן שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִין לְשָׁם וְאוֹכְלִים שָׁם קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים וּשְׁיָרֵי מִנְחָה תַּלְמוּד לוֹמַר בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד יֹאכְלוּהָ הַתּוֹרָה רִיבְּתָה חֲצֵירוֹת הַרְבֵּה אֵצֶל אֲכִילָה אַחַת אָמַר רָבָא לַאֲכִילָה שָׁאנֵי אֲבָל לְעִנְיַן טוּמְאָה לָא וְהָתַנְיָא לְשָׁכוֹת הַבְּנוּיוֹת לַחוֹל וּפְתוּחוֹת לַקּוֹדֶשׁ כֹּהֲנִים נִכְנָסִין לְשָׁם וְאוֹכְלִין שָׁם קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים וְאֵין שׁוֹחֲטִין שָׁם קָדָשִׁים קַלִּים וְחַיָּיבִין מִשּׁוּם טוּמְאָה לָאו אָמְרַתְּ אֵין שׁוֹחֲטִין תְּנִי נָמֵי אֵין חַיָּיבִין בִּשְׁלָמָא אֵין שׁוֹחֲטִין בָּעֵינָא כְּנֶגֶד הַפֶּתַח וְלֵיכָּא אֶלָּא אֵין חַיָּיבִין אַמַּאי וְלִיטַעְמָיךְ אֵין שׁוֹחֲטִין מִי לָא עָסְקִינַן דְּאִיכָּא שְׁחִיטָה כְּנֶגֶד הַפֶּתַח דְּאִי לֵיכָּא לְמַאי אִיצְטְרִיךְ אֶלָּא אַף עַל גַּב דְּקָא שָׁחֵיט כְּנֶגֶד הַפֶּתַח תְּנִי אֵין שׁוֹחֲטִין מִשּׁוּם דְּלָא קָדֵישׁ תְּנִי נָמֵי אֵין חַיָּיבִין וְלַאֲכִילָה לָא בָּעֵינַן כְּנֶגֶד הַפֶּתַח וְהָתַנְיָא רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שְׁנֵי פִּשְׁפָּשִׁין הָיוּ בְּבֵית הַחֲלִיפוֹת גּוֹבְהָן שְׁמוֹנֶה כְּדֵי לְהַכְשִׁיר אֶת הָעֲזָרָה לַאֲכִילַת קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים וְלִשְׁחִיטַת קָדָשִׁים קַלִּים אָמַר רָבִינָא סְמִי מִכָּאן אֲכִילָה וְהָכְתִיב בַּשְּׁלוּ אֶת הַבָּשָׂר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְשָׁם תֹּאכְלוּ אוֹתוֹ קׇדְשֵׁי שָׁעָה שָׁאנֵי אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אֲבוּדִימִי מִנַּיִן לְדָם שֶׁנִּפְסָל בִּשְׁקִיעַת הַחַמָּה שֶׁנֶּאֱמַר בַּיּוֹם הַקְרִיבוֹ אֶת זִבְחוֹ יֵאָכֵל בְּיוֹם שֶׁאַתָּה זוֹבֵחַ אַתָּה מַקְרִיב בְּיוֹם שֶׁאִי אַתָּה זוֹבֵחַ אִי אַתָּה מַקְרִיב הַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ רש"י
היה אורך קפ''ז על רוחב קל''ה כדתנן במסכת מדות (דף לה.): למעוטי הנכנס ללשכות הבנויות חוצה לו ופתוחות לתוכו שלא נתקדשו בקדושת עזרה בשירי מנחה ובשיר של פגעים ובאורים ותומים שמקדשים בהן את העזרה ובהליכה סביב כדאמרינן בשבועות (דף יד.): ה''ג תני תנא קמיה דרב נחמן כל העזרה היתה אורך קפ''ז על רוחב קל''ה אמר ליה הכי אמר לי אבא כו': ואוכלין שם קדשי קדשים. דהכי הוא דהוה קדושה בקדושת חצר אהל מועד לאכילת קדשי קדשים וטפי מהכי לא קדיש עזרה והוא חלל כל העזרה ובתוכו היכל ואולם ובית קדשי הקדשים והתא לאחורי בית הכפורת וי''א אמה אויר מאחוריו: ושוחטין שם קדשים קלים גרסינן וחייבין עליו משום טומאה: החלונות. עובי חלל החלונות שבחומות העזרה סביב מבפנים ועובי החומה בראשה למעלה: תנינא. דקדישי והיכי מצי למעוטינהו: ה''ג אלא למעוטי לשכות אי דבנויות בחול ופתוחות לקדש: שהכהנים נכנסין לשם ואוכלין שם קדשי קדשים ושירי מנחה תלמוד לומר בחצר אהל מועד כו'. ול''ג ושוחטין שם קדשים קלים הכא וגם שאר לשון הכתוב בספרים שבוש הוא וכן הגהתי מספרו של רבינו: הא אנן תנן תוכן קדש. וליחייב עלייהו משום טומאה: מדרבנן. מצות חכמים היא שלא יכנסו להן בטומאה אבל כרת וקרבן ליכא: והתניא מנין ללשכות כו'. ומדמרבינן להו לענין אכילה ש''מ קדושתם הן מן התורה דאי מדרבנן וקרא אסמכתא הוא היאך הקילו חכמים לעקור דבר ולהכשיר מקום חול לאכילת קדשי קדשים: חצרות הרבה. במקום קדוש בחצר אהל מועד: לאכילה שאני. דרבי בה קרא חצרות הרבה: ואין שוחטין שם קדשים קלים. דהא בעינן לפני אהל מועד למעוטי צדי צדדין: לאו אמרת. דקתני בה אין שוחטין אלמא לאו קדישי תני נמי אין חייבין משום טומאה: מי לא עסקינן דאיכא שחיטה כנגד הפתח. כשהיה פתחו מכוון כנגד פתחי בית החליפות: קדשי שעה שאני. גזירת הכתוב היתה במילואים אבל קדשי דורות איתרבו כדאמר התורה ריבתה חצרות הרבה: ביום שאתה זובח אתה מקריב ביום שאי אתה זובח אי אתה מקריב. הכי גרסינן לה בכולה סוגיא כך מצאתי מוגה והכי פירושה ביום הקריבו את זבחו שתהא הקרבה וזביחה ביום אחד ולא מהניא ליה הלנה בראש המזבח לאכשורי לזריקה למחר:
תוספות
קדשי שעה שאני. דתלאו הכתוב באהל מועד דכתיב (ויקרא ח) ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים: מנין לדם שנפסל בשקיעת החמה. פירש בקונטרס דלא מהניא ליה הלכה בראש המזבח לאכשורי למחר לזריקה ותימה הניחא למאן דאמר אין לינה מועלת בראשו של מזבח אלא למאן דאמר מועלת למה לי קרא בלילה אין יכול לזרוק דביום צוותו כתיב (שם ז) ולמחר מיפסיל בעמוד השחר כאימורים וכי תימא דאיצטריך קרא משום אימורין דקיימא לן (לקמן דף פד.) אם עלו לא ירדו וקמ''ל בדם דירדו ואליבא דמאן אי לר''ג האמר לקמן פרק המזבח מקדש (דף פג.) דלא ירד אף בדם ואי לרבי יהושע הא אמר דאין המזבח מקדש פסולין שלא ירדו אלא בהקטרה ואם כן קרא דהכא למה לי ויש לומר דאיצטריך קרא לפסול דם בלינה משום דהוה אמינא דלא מיפסיל כי היכי דאין חייבין עליו משום פיגול ונותר ומיהו אין טעם זה נכון והרי עצים ולבונה לר' שמעון (לעיל דף מו:) דאין חייבין עליהם משום נותר ומיפסלי בלינה היכא דקדשו בכלי ועוד דהוה ליה למימר מנין לדם שנפסל בלינה ויש לפרש שקיעת החמה היינו תחילת שקיעה קודם צאת הכוכבים כדאמר דמשקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ד' מילין בפרק מי שהיה טמא (פסחים צד.) וחשוב יום לענין שמצותן ביום ומפסוק מיותר ממעט ליה הכא מביום הקריבו ובכל דוכתא חשוב יום עד צאת הכוכבים כדאמר אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר ואנחנו עושים במלאכה וחציים מחזיקים ברמחים מעלות השחר ועד צאת הכוכבים ואומר והיה לנו הלילה משמר והיום מלאכה בפ''ב דמגילה (דף כ:) והשתא לא הוי כמו שקיעת החמה דמסכת תענית (דף יב.) כל תענית שלא שקעה עליו חמה אינו תענית וקבלה בידינו בצאת הכוכבים ובמי שהיה טמא (פסחים דף צג:) נמי הכי משמע דנפסל הדם בשקיעת החמה שקודם צאת הכוכבים ארבע מילין דחשיב דרך רחוקה מן המודיעים משום דלא מטי לירושלים עד תחילת שקיעת החמה דקעבר עליה זמן שחיטת הפסח (ואין) לדחות ההיא דמי שהיה טמא רבנן עבוד הרחקה כדי שלא יבא לידי הלנת דם וכדי לזרזם בפסח והעמידו דבריהם במקום כרת והאי דלא חשיב ליה בפסחים בהדי אינך בפ' האשה (דף צב.) ה''נ לא חשיב חתיכת יבלתו והבאתו מחוץ לתחום דלא חשיב אלא דברים של חידוש והא דאמר בשמעתא דנאכלין ליום אחד מחשבים בדמו משתשקע החמה היינו תחילת שקיעה ומדאורייתא ולא צאת הכוכבים דומיא דאימורין ובשר דחשיב לקמן בהדי דם ומשתשקע החמה דלקמן לא הוי כמו משתשקע החמה בעלמא דרגיל רבינו תם לפרש דשקיעה דווקא משמע תחילת שקיעה אבל משתשקע משמע סוף שקיעה משום דקשה ליה דבסוף פרק במה מדליקין (שבת דף לד:) משמע משקיעת חמה עד לילה תלתא ריבעי מיל ובפרק מי שהיה טמא (פסחים דף צד.) משמע דמשתשקע החמה עד צאת הכוכבים ארבע מילין וחשיב ליה במדידת היום דמפרש רבינו תם דמשקיעה משמע תחילת שקיעה שהחמה מתחלת ליכנס בעובי הרקיע ואתי שפיר דאיידי דבסמוך קתני גבי בשר קדשים קלים ובבשרם משתשקע החמה של יום שני דהיינו על כרחך צאת הכוכבים תני נמי האי לישנא גבי דם אף על גב שחלוקין זה מזה: [ועיין תוס' שבת לה. ד''ה תרי תילתי מיל ותוס' פסחים צד. ד''ה ר' יהודה ותוס' מנחות כ: ד''ה נפסל]:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|