סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

מָר סָבַר אִם שָׁהָה כְּדֵי לִגְמוֹר אֶת כּוּלָּהּ חוֹזֵר לָרֹאשׁ וּמַר סָבַר לְמָקוֹם שֶׁפָּסַק אָמַר רַב אָשֵׁי הַאי אִם שָׁהָה אִם לֹא שָׁהָה מִיבְּעֵי לֵיהּ אֶלָּא דְּכוּלֵּי עָלְמָא אִם שָׁהָה כְּדֵי לִגְמוֹר אֶת כּוּלָּהּ חוֹזֵר לָרֹאשׁ וְהָתָם בִּדְלֹא שָׁהָה קָמִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר גַּבְרָא דְחוּיָא הוּא וְאֵין רָאוּי וְאֵין תְּפִלָּתוֹ תְּפִלָּה וּמַר סָבַר גַּבְרָא חַזְיָא הוּא וּתְפִלָּתוֹ תְּפִלָּה
תָּנוּ רַבָּנַן הַנִּצְרָךְ לִנְקָבָיו אַל יִתְפַּלֵּל וְאִם הִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה אָמַר רַב זְבִיד וְאִיתֵּימָא רַב יְהוּדָה לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁהוֹת בְּעַצְמוֹ אֲבָל אִם יָכוֹל לִשְׁהוֹת בְּעַצְמוֹ תְּפִלָּתוֹ תְּפִלָּה וְעַד כַּמָּה אָמַר רַב שֵׁשֶׁת עַד פַּרְסָה אִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַמַּתְנִיתָא בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁאֵין יָכוֹל לַעֲמוֹד עַל עַצְמוֹ אֲבָל אִם יָכוֹל לַעֲמוֹד עַל עַצְמוֹ תְּפִלָּתוֹ תְּפִלָּה וְעַד כַּמָּה אָמַר רַב זְבִיד עַד פַּרְסָה
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן הַנִּצְרָךְ לִנְקָבָיו הֲרֵי זֶה לֹא יִתְפַּלֵּל מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל וְאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן מַאי דִּכְתִיב שְׁמוֹר רַגְלְךָ כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים שְׁמוֹר עַצְמְךָ שֶׁלֹּא תֶּחְטָא וְאִם תֶּחְטָא הָבֵא קׇרְבָּן לְפָנַי וְקָרוֹב לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי חֲכָמִים אָמַר רָבָא הֱוֵי קָרוֹב לִשְׁמוֹעַ דִּבְרֵי חֲכָמִים שֶׁאִם חוֹטְאִים מְבִיאִים קׇרְבָּן וְעוֹשִׂים תְּשׁוּבָה מִתֵּת הַכְּסִילִים זָבַח אַל תְּהִי כַּכְּסִילִים שֶׁחוֹטְאִים וּמְבִיאִים קׇרְבָּן וְאֵין עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה כִּי אֵינָם יוֹדְעִים לַעֲשׂוֹת רָע אִי הָכִי צַדִּיקִים נִינְהוּ אֶלָּא אַל תְּהִי כַּכְּסִילִים שֶׁחוֹטְאִים וּמְבִיאִים קׇרְבָּן וְאֵינָם יוֹדְעִים אִם עַל הַטּוֹבָה הֵם מְבִיאִים אִם עַל הָרָעָה הֵם מְבִיאִים אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּין טוֹב לְרַע אֵינָן מַבְחִינִים וְהֵם מְבִיאִים קׇרְבָּן לְפָנַי רַב אָשֵׁי וְאִיתֵּימָא רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא אָמַר שְׁמוֹר נְקָבֶיךָ בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה עוֹמֵד בִּתְפִלָּה לְפָנַי
תָּנוּ רַבָּנַן הַנִּכְנָס לְבֵית הַכִּסֵּא חוֹלֵץ תְּפִילָּיו בְּרִחוּק אַרְבַּע אַמּוֹת וְנִכְנָס אָמַר רַב אַחָא בַּר רַב הוּנָא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בֵּית הַכִּסֵּא קָבוּעַ אֲבָל בֵּית הַכִּסֵּא עֲרַאי חוֹלֵץ וְנִפְנֶה לְאַלְתַּר וּכְשֶׁהוּא יוֹצֵא מַרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת וּמַנִּיחָן מִפְּנֵי שֶׁעֲשָׂאוֹ בֵּית הַכִּסֵּא קָבוּעַ
אִיבַּעְיָא לְהוּ מַהוּ שֶׁיִּכָּנֵס אָדָם בִּתְפִילִּין לְבֵית הַכִּסֵּא קָבוּעַ לְהַשְׁתִּין מַיִם רָבִינָא שָׁרֵי רַב אַדָּא בַּר מַתְנָא אָסַר אֲתוֹ שַׁיְילוּהּ לְרָבָא אֲמַר לְהוּ אָסוּר חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא יִפָּנֶה בָּהֶן וְאָמְרִי לַהּ שֶׁמָּא יָפִיחַ בָּהֶן תַּנְיָא אִידַּךְ הַנִּכְנָס לְבֵית הַכִּסֵּא קָבוּעַ חוֹלֵץ תְּפִילָּיו בְּרִחוּק אַרְבַּע אַמּוֹת וּמַנִּיחָן בַּחַלּוֹן הַסָּמוּךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְנִכְנָס וּכְשֶׁהוּא יוֹצֵא מַרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת וּמַנִּיחָן דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אוֹחֲזָן בְּיָדוֹ וְנִכְנָס רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אוֹחֲזָן בְּבִגְדוֹ וְנִכְנָס בְּבִגְדוֹ סָלְקָא דַעְתָּךְ זִימְנִין מִישְׁתְּלֵי לְהוּ וְנָפְלִי אֶלָּא אֵימָא אוֹחֲזָן בְּבִגְדוֹ וּבְיָדוֹ וְנִכְנָס וּמַנִּיחָם בַּחוֹרִין הַסְּמוּכִים לְבֵית הַכִּסֵּא וְלֹא יַנִּיחֵם בַּחוֹרִין הַסְּמוּכִים לִרְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁמָּא יִטְּלוּ אוֹתָם עוֹבְרֵי דְרָכִים וְיָבֹא לִידֵי חֲשָׁד וּמַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד שֶׁהִנִּיחַ תְּפִילָּיו בַּחוֹרִין הַסְּמוּכִים לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּבָאת זוֹנָה אַחַת וּנְטָלָתַן וּבָאת לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְאָמְרָה רָאוּ מַה נָּתַן לִי פְּלוֹנִי בִּשְׂכָרִי כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע אוֹתוֹ תַּלְמִיד כָּךְ עָלָה לְרֹאשׁ הַגָּג וְנָפַל וָמֵת בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא אוֹחֲזָן בְּבִגְדוֹ וּבְיָדוֹ וְנִכְנָס
תָּנוּ רַבָּנַן בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מַנִּיחִין תְּפִילִּין בַּחוֹרִין הַסְּמוּכִים לְבֵית הַכִּסֵּא וּבָאִין עַכְבָּרִים וְנוֹטְלִין אוֹתָן הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מַנִּיחִין אוֹתָן בַּחַלּוֹנוֹת הַסְּמוּכוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּבָאִין עוֹבְרֵי דְרָכִים וְנוֹטְלִין אוֹתָן הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא אוֹחֲזָן בְּיָדוֹ וְנִכְנָס אָמַר רַבִּי מְיָאשָׁא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הֲלָכָה גּוֹלְלָן כְּמִין סֵפֶר וְאוֹחֲזָן בִּימִינוֹ כְּנֶגֶד לִבּוֹ אָמַר רַב יוֹסֵף בַּר מִנְיוֹמֵי אָמַר רַב נַחְמָן וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תְּהֵא רְצוּעָה יוֹצֵאת מִתַּחַת יָדוֹ טֶפַח אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא אָמַר רַבִּי זֵירָא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ שְׁהוּת בְּיוֹם לְלׇבְשָׁן אֲבָל אֵין שְׁהוּת בְּיוֹם לְלׇבְשָׁן עוֹשֶׂה לָהֶן כְּמִין כִּיס טֶפַח וּמַנִּיחָן
אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בַּיּוֹם גּוֹלְלָן כְּמִין סֵפֶר וּמַנִּיחָן בְּיָדוֹ כְּנֶגֶד לִבּוֹ וּבַלַּיְלָה עוֹשֶׂה לָהֶן כְּמִין כִּיס טֶפַח וּמַנִּיחָן אָמַר אַבָּיֵי לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּכְלִי שֶׁהוּא כֶּלְיָין אֲבָל בִּכְלִי שֶׁאֵינוֹ כֶּלְיָין אֲפִילּוּ פָּחוֹת מִטֶּפַח אָמַר מָר זוּטְרָא וְאִיתֵּימָא רַב אָשֵׁי תֵּדַע שֶׁהֲרֵי פַּכִּין קְטַנִּים מַצִּילִין בְּאֹהֶל הַמֵּת
אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה כִּי הֲוָה אָזְלִינַן בָּתְרֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן כִּי הֲוָה בָּעֵי לְמֵיעַל לְבֵית הַכִּסֵּא כִּי הֲוָה נָקֵיט סִפְרָא דְאַגָּדְתָּא הֲוָה יָהֵיב לַן כִּי הֲוָה נָקֵיט תְּפִילִּין לָא הֲוָה יָהֵיב לַן אָמַר הוֹאִיל וּשְׁרוֹנְהוּ רַבָּנַן

רש"י

דמר סבר. כל המפסיק בתפלתו אם שהה כדי לגמור כולה חוזר לראש כדאמרינן גבי ק''ש לקמן בפירקין (דף כד:) ובשהה קא מיפלגי הכא: האי אם שהה אם לא שהה מיבעי ליה. במילתא דרב חסדא ורב המנונא מיבעי ליה לאפלוגי בין שהה ללא שהה ומדלא אפליג שמע מינה אפילו בדלא שהה קאמר: גברא דחויא הוא. כשהתחיל להתפלל והיה צריך לנקביו דחוי הוא מלהתפלל הלכך מה שהתפלל אינה תפלה וחוזר לראש: ומר סבר גברא חזיא. אע''פ שאינו יכול להמתין עד שיסיים תפלתו תפלה ראויה היא מה שהתפלל קודם שתיתה: ועד כמה. יכול להעמיד עצמו מנקביו שיהא מותר להתחיל בתפלה: איכא דמתני. להאי במה דברים אמורים במתניתא גופא ולא משמעתא דרב זביד ורב יהודה וכי איירי אינהו בשיעורא הוא דאיירי: שמור עצמך שלא תחטא. ותצטרך רגלך ללכת אל בית האלהים להביא חטאת: הוי קרוב לשמוע. תשובה בהבאת קרבנך מתת אותו ככסילים בלא תשובה: שמור נקביך מבין רגליך כמו להסך את רגליו (שמואל א כד) שמור נקביך שלא יפיחו: בית הכסא קבוע. שיש בו צואה וכל בתי כסאות שבגמרא על פני השדה הם בלא חפירה: עראי. שזה מתחיל עכשיו לעשותו בית הכסא: חולץ ונפנה לאלתר. ויאחז תפילין בידו כדאמרינן לקמן ובקבוע נמי אוחזן בידו אלא שצריך לחלצן ברחוק ד' אמות שבזמן שהם בראשו הם בגלוי וגנאי הדבר: מהו שיכנס בתפיליו. כשהן בראשו קאמר: שמא יפנה בהן. גדולים: בחורים הסמוכים לבית הכסא. לפנים מן הגדר בשדה שהוא נפנה בה נותנן בחורים שבכותל: בחורים הסמוכים לרשות הרבים. חורי כותלי מחיצות השדה שאין עכברים מצוין במקום הילוך בני אדם והוא יכנס לאחורי הגדר לפנות: גוללן. ברצועות שלהן: שלא תצא רצועה. שיש בה קדושה שהרי בהן הוא קושרן ובקשר נראה בעשייתו כמין דל''ת על שם אחת מאותיות של שדי והשי''ן עשוי' בכותלי הקציצה החיצונה והיו''ד עשויה בראש רצועת תפילין של יד ורצועה קטנה מאד כפוף ראשה ונראית כמין יו''ד: ואוחזן בימינו. שלא בבגדו כדי שלא יפלו: ביום. כשהוא חולצן בשביל בית הכסא גוללן כמין ספר כדאמרן: ובלילה. כשהוא חולצן בביתו על מנת להצניע עד הבקר: עושה להם כיס טפח. דחללו טפח דחשיב הכלי אהל להפסיק בינם לקרקע: לא שנו. דבעי טפח אלא בכלי שהוא כליין. כיס העשוי לצרכן דכליין קרוב להיות בטל אצלם הילכך בעינן דבר הניכר שיהא חוצץ בפניהם: שהרי פכין קטנים מצילין. בהיקף צמיד פתיל באהל המת ואף על גב דלא הוו טפח חייצי: אמר הואיל ושרונהו רבנן. לאוחזן בידו משום שמירתן:

תוספות

חיישינן שמא יפנה בהן ואסור. ודוקא בבית הכסא קבוע חיישינן שמא יפנה בהן אבל בבית הכסא עראי שאין רגילים לפנות שם מותר להשתין בהן ולא חיישינן שמא יפנה בהן והא דתניא לקמן לא ישתין בהן אפילו בבית הכסא עראי היינו דוקא כשאוחזן בידו דחיישינן שמא ישפשף בהן הניצוצות אם יפלו מים על רגליו או יגע באמה: שהרי פכין קטנים מצילין באהל המת. ועל כרחך מטעם אויר הוא דאי לית בהו אויר כלל לא היו מצילין דהוי כמו אוכלין שגבלן בטיט שמקבלין טומאה באהל המת:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר