|
טקסט הדף מנוקד
תַּלְמוּד לוֹמַר דָּם דָּם שֶׁיָּכוֹל אֵין לִי אֶלָּא אֵלּוּ שֶׁנִּתְעָרְבוּ בִּתְמוּרָתָהּ שֶׁאַף מֵחַיִּים תִּקְרַב מִנַּיִן לְרַבּוֹת תּוֹדָה וּשְׁלָמִים
מְרַבֶּה אֲנִי תּוֹדָה וּשְׁלָמִים שֶׁבָּאִין בְּנֶדֶר וּנְדָבָה כְּמוֹתָהּ מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת הָאָשָׁם מְרַבֶּה אֲנִי אֶת הָאָשָׁם שֶׁטָּעוּן מַתַּן אַרְבַּע כְּמוֹתוֹ בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר וָפֶסַח מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר דָּם דָּם מַאי לָאו סוֹף עוֹלָה וּבְכוֹר וּשְׁמַע מִינַּהּ מְקוֹם עוֹלָה מְקוֹם שִׁירַיִם לָא תְּחִילַּת עוֹלָה וּבְכוֹר וּמַאי קָא מַשְׁמַע לַן אֵין עוֹלִין מְבַטְּלִין זֶה אֶת זֶה מִוְּלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר נָפְקָא תַּנָּאֵי הִיא אִיכָּא דְּנָפְקָא לֵיהּ מֵהָכָא וְאִיכָּא דְּנָפְקָא לֵיהּ מֵהָכָא וְהָנֵי תַּנָּאֵי מִוְּלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר לָא יָלְפִי קָסָבְרִי אֵין מְעָרְבִין לִקְרָנוֹת מִדָּם דָּם לָא יָלֵיף דָּם דָּם לָא מַשְׁמַע לְהוּ אֶלָּא מִקֹּדֶשׁ הֵם מַאי טַעְמָא לָא יָלְפִי קָסָבְרִי קֹדֶשׁ הֵם הֵם קְרֵיבִין וְאֵין תְּמוּרָתָן קְרֵיבָה וְאִידַּךְ נָפְקָא לֵיהּ מֵאִם שׁוֹר אִם שֶׂה לַה' הוּא הוּא קָרֵב וְאֵין תְּמוּרָתוֹ קְרֵיבָה תָּא שְׁמַע נָתַן לְמַעְלָה וְלֹא נִמְלַךְ אֵלּוּ וְאֵלּוּ מוֹדִים שֶׁיַּחֲזוֹר וְיִתֵּן לְמַטָּה אֵלּוּ וָאֵלּוּ עוֹלִין לוֹ מַאי לָאו דְּאִיעָרוּב חַטָּאת וְעוֹלָה וְכֵיוָן דְּיָהֵיב לֵיהּ לְמַעְלָה הָווּ לְהוּ שִׁירַיִם וְקָתָנֵי אֵלּוּ וְאֵלּוּ מוֹדִים שֶׁיַּחֲזוֹר וְיִתֵּן לְמַטָּה וּשְׁמַע מִינַּהּ מְקוֹם עוֹלָה מְקוֹם שִׁירַיִם כִּי אֲתָא רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף אֲמַר אָמְרִי בְּמַעְרְבָא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן דְּאִיעָרַב חַטָּאת הַחִיצוֹנָה בְּשִׁירַיִם אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְנֵימָא מָר כְּגוֹן דְּאִיעָרַב בְּשִׁירַיִם דִּלְמָא הָא קָא מַשְׁמַע לַן אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר שִׁירַיִם מְעַכְּבִין חָסְרוּ אֵין מְעַכְּבִין אֲמַר לֵיהּ רָבָא תּוֹסְפָאָה לְרָבִינָא הָא אוֹקֵימְנָא הָהִיא בְּרוּבָּא עֶלְיוֹנִים וְקָא יָהֵיב לְמַעְלָה שִׁיעוּר תַּחְתּוֹנִים וְעוֹד [אֲמַר לֵיהּ] הָנֵי מִילֵּי לְמַאן דְּאָמְרוּ מֵעִיקָּרָא אֵין בִּילָּה מַסְּקָנָא בְּכוֹסוֹת פְּלִיגִי מַתְנִי' הַנִּיתָּנִין בִּפְנִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְּנִיתָּנִין בַּחוּץ יִשָּׁפְכוּ לָאַמָּה נָתַן בַּחוּץ וְחָזַר וְנָתַן בִּפְנִים כָּשֵׁר בִּפְנִים וְחָזַר וְנָתַן בַּחוּץ רַבִּי עֲקִיבָא פּוֹסֵל וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִים שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר כׇּל דָּמִים שֶׁנִּכְנְסוּ לְכַפֵּר בַּהֵיכָל פְּסוּלִין וַחֲכָמִים אוֹמְרִים חַטָּאת בִּלְבַד רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אַף הָאָשָׁם שֶׁנֶּאֱמַר כַּחַטָּאת כָּאָשָׁם גְּמָ' וְנִיפְלוֹג נָמֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּהָא הֵיכִי לֶיעְבֵּיד נִיתֵּיב בַּחוּץ וַהֲדַר נִיתֵּיב לִפְנִים כְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה לְהַקְדִּים עֶלְיוֹנִים לַתַּחְתּוֹנִים כָּךְ מִצְוָה לְהַקְדִּים פְּנִים לַחוּץ רש"ית''ל דם שיכול אין לי אלא אלו. יקרבו שאף אם נתערבו מחיים יקרבו מנין אפילו נתערב באשם כו': ת''ל. חד מינייהו דריש ומשמע ליה את הדם בכל מקום שהוא שמו עליו ולא בטל: יכול אין לי אלא נתערב באלו. דקא מרבינן מיניה דיקרבו שכן תערובתן ראויה לקרב אפילו נתערבו בהמה בבהמה מחיים דהא עולה בתמורה או בעולה אחרת תנן במתני' קדשים בקדשים מין במינו זה יקרב לשם מי שהוא וזה יקרב לשם מי שהוא וכן בנתערבו בחולין תמימין תנן לעיל (דף עא:) ימכרו החולין לצרכי אותו המין והדר הוו להו קדשים בקדשים מין במינו מנין אפי' נתערב בדם אשם יקרב ואף על פי שאינו מינו ואם נתערב מחיים לא היה קרב כדתנן (שם) קדשים בקדשים מין בשאינו מינו ירעו: אביא את אשר נתערב באשם. מהאי רבויא גופיה ולא בעי קרא אחרינא הואיל ושניהם קדשי קדשים ואע''ג דאם נתערבו מחיים לא קרב התם משום דאית להו תקנתא ברעייה הוא: ת''ל דם דם. להכי איצטריכו דם דם תרי זימני: והני תנאי כו'. לשון בעיא הוא והנך תלתא תנאי דאיפליגו במילף לעולין שאין מבטלין זה את זה מתלתא קראי בשלמא כולהו מולקח מדם הפר ומדם השעיר לא ילפי קסברי תרי תנאי דשמעתין אין מערבין דם פר ושעיר למתן דם קרנות מזבח הפנימי ומאי ולקח מדם הפר ומדם השעיר מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו ופלוגתא דר' יונתן ורבי יאשיה היא במסכת יומא (דף נז:): והאי מדם דם. לא משמע להו לתנא דהקומץ ולתנא דקדש הם אלא מקדש הם כו': ואין תמורתן קריבה. ולא למידרש ביה בהווייתן יהו אתא: נתן למעלה ולא נמלך. מתני' דפליגי ביה ר''א ורבנן בניתנין למעלה שנתערבו בניתנין למטה: מאי לאו פלוגתייהו בחטאת שנתערבה בעולה הוא. כדקס''ד עד השתא וקתני דאפי' לרבנן יחזור ויתן למטה לכתחלה ואף על גב דנתערבו השתא סוף חטאת ועולה וש''מ חד מקום הוא: הכא במאי עסקינן. רישא דפלוגתא למטה לכתחלה כגון דאיערב תחלה חטאת החיצונה בשירי חטאת הפנימית דאינהו שירים סתמא הלכך נתן למעלה ולא נמלך דאי נמלך לרבנן ישפך דהוו להו ניתנים בפנים שחזר ונתן מהם בחוץ בקרנות והוי שלא במקומו אבל מכי נתן למעלה הוו להו שירים ושירים ושניהן ביסוד וכרבי ישמעאל דאמר זה וזה יסוד מערבי או כר''ש דאמר זה וזה יסוד דרומי לעיל (דף נג.): ולימא מר כגון דאיערב חטאת החיצונה בשיריים. כלומר בשירי חיצונה כמותה דהכי שפיר טפי שמקום שיריהן שוה לדברי הכל: דלמא הא קמ''ל. האי דאוקמה אף בשירי פנימית דאפילו למאן דאמר שירים הפנימיים מעכבי ה''מ כי לא יהיב מינייהו מידי אבל חסרו מקצתן לאחר מתן דמים הפנימיים אין החסרון מעכב ושופך השאר ליסוד דהא הכא חסרו שירים הפנימיים בשנתן דמיהן למעלה ואפ''ה מתכשרי: והא אוקימנא כו'. והא דקא יהיב למטה לשם שירי חטאת הוא דקא יהיב אבל עולה לא מיתכשר דהא יהיב למעלה שיעור תחתונים ועוד א''נ מוקמת לה בתערובת חטאת ועולה לא ש''מ מקום עולה מקום שירים דכיון דעולה לא מיתכשרא לא זריק להו במקום עולה אלא באיצטבא ומאי דוחקיה לאוקומה בחטאת ושירים: א''ל ה''מ. הנך שינויי דשנינן לעיל למאי דהוה ס''ד מעיקרא דבבלול פליגי והוה מהדרינן אשינויי דחיקי לאוקומי לדרב אשי דאמר לר''א אין בילה דלא תיקשי ליה הך מתנייתא: מסקנא. דשינויין הדרנא בן ואוקימנא לשינוי דפלוגתא דידהו בהך מתני' בתערובות כוסות הוא ומתרוייהו קאמר ר''א דליתיב למעלה ולמטה ושניהן כשירין והיכא דנתן למעלה ולא נמלך דברי הכל יתן למטה ואלו ואלו עלו ואי הוה מוקי לה רב יהודה בחטאת ועולה הוה קשיא ליה: מתני' הניתנין בפנים ישפכו לאמה. דלית לן רואין ואסור לשנות באלו מפני הכשירן של אלו ובגמרא פריך וניפלוג נמי ר''א בהא דהא אית ליה רואין: ר''ע פוסל. בחיצון: וחכמים מכשירין. בכל קרבנות חוץ מחטאת החיצונה דמיפסלא משום וכל חטאת אשר יובא וגו': גמ' כשם שמצוה להקדים עליונים לתחתונים. דם חטאת לדם עולה כדאמר בכל התדיר (לקמן דף פט.): כך מצוה להקדים פנים לחוץ. דפנים חשוב: תוספותלמעלה בלמטה לא מכשיר למעלה אלא ע''י רואין לשם מים ומיהו הא נמי חד טעמא הוא דמשום דאית ליה לשם מים הוא דלא עבר משום בל תוסיף ועוד כשעובר על בל תוסיף אינו משנה בדם לפסול אבל בניתנין למעלה ולמטה וניתנין בחוץ בניתנין בפנים כולהו משנה בדם לפסול: מנין אפי' נתערב באשם כו'. תימה כי היכי דלהאי תנא איצטריך קרא לתודה לעולה ולאשם ולמאן דנפקא ליה נמי מולקח מדם הפר ומדם השעיר דעולין אין מבטלין דלמא ה''מ פר ושעיר ששוין לגמרי במתנותיהן מתן אחד במתן ד' מנין או עולה בנאכלין וכן למאן דנפקא ליה מקודש הם מנא ליה נתערב בדם עולה דלמא בקדשים הנאכלין מיירי: ואין תמורתו קריבה. תימה כיון דתנאי היא אמאי הדר ביה בפ''ק דתמורה (דף ה:) דקאמר ורבא אין ה''נ אלא הם למה לי כו': הא אוקימנא ברובא עליונים. פי' בקונטרס והאי דיהיב למטה לשם שירי חטאת הוא דקיהיב אבל עולה לא מתכשרא דהא יהיב למעלה שיעור תחתונים ועוד א''נ מוקמת לה בתערובת חטאת ועולה לא שמעת מינה (לא) מקום עולה מקום שירים דכיון דעולה לא מתכשרא לא זריק להו במקום עולה אלא באצטבאות וקשה דלרבנן דאמרי יש בילה והויא לה עולה כשרה ויש דם עולה שנשאר למטה וראוי לזריקה: נתן בחוץ ואחר כך נתן בפנים כשר. וכגון דיהיב דמים הפנימים בחוץ לשם מים דאי לאו הכי היאך חוזר ונותן בפנים והלא כבר נתכפר לשמואל לפי מה שפירשתי לעיל בפ' שני (כו: ד''ה אמר) דמזבח חיצון לדמים הפנימיים כמקומן דמי ובכי האי גוונא מיירי סיפא בפנים ונתן בחוץ שהכניס דמים החיצונים לשם מים וק''ק אמאי פסול כשמכניס לשם מים דלכפר כתיב: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|