|
טקסט הדף מנוקד
מָה עוֹפוֹת שֶׁאֵין הַמּוּם פּוֹסֵל בָּהֶן זְמַן פּוֹסֵל בָּהֶן קׇדְשֵׁי בָּמָה קְטַנָּה שֶׁהַמּוּם פּוֹסֵל בָּהֶן אֵינוֹ דִּין שֶׁזְּמַן פּוֹסֵל בָּהֶן
מָה לְעוֹפוֹת שֶׁכֵּן אֵין הַזָּר כָּשֵׁר בָּהֶן תֹּאמַר בְּבָמָה קְטַנָּה שֶׁהַזָּר כָּשֵׁר בָּהּ לֹא יְהֵא זְמַן פָּסוּל בָּהּ תַּלְמוּד לוֹמַר וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים לַעֲשׂוֹת זְמַן בָּמָה קְטַנָּה כִּזְמַן בָּמָה גְּדוֹלָה הֲדַרַן עֲלָךְ פָּרַת חַטָּאת וּסְלִיקָא לַהּ מַסֶּכֶת זְבָחִים רש"יומה עופות שאין המום פוסל בהן. דאמר מר (תמורה דף יד.) אין תמות וזכרות בעופות: זמן פוסל בהן. דהא רבינהו להו גבי פיגול בפ' בית שמאי (לעיל מד.) אלמא פסול בהו זמן: תורת זבח השלמים. תורה אחת לכל השלמים ואפילו לשלמי במה קטנה למה שאמור בענין ומה אמור באותו ענין זמן לתודה וזמן לשלמים ומחשבת פיגול והא דאיצטריך לרבויינהו משום דאתי מבנין אב דהלן ישרף והיוצא ישרף דלא יפסול בה זמן לפיכך הוצרך לרבותו: לעשות זמן במה קטנה כזמן במה גדולה. לתודה יום ולילה ולשלמים שני ימים ולילה אחד ונותר נמי מפיגול יליף (שם) מג''ש דעון עון וטמא נמי בההיא פרשתא כתיב (ויקרא ז) והנפש אשר תאכל וגו': תוספותאין תוס' בעמוד זה הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|