סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

בֶּן יָדִיד זֶה אַבְרָהָם דִּכְתִיב מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי וְיִבְנֶה יָדִיד זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ דִּכְתִיב מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ לְיָדִיד זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דִּכְתִיב אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי
בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יָדִיד זֶה בִּנְיָמִין שֶׁנֶּאֱמַר לְבִנְיָמִין אָמַר יְדִיד ה' יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו וְיִתְכַּפְּרוּ בּוֹ יְדִידִים אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל דִּכְתִיב נָתַתִּי אֶת יְדִידוּת נַפְשִׁי בְּכַף אוֹיְבֶיהָ
יָבֹא טוֹב וִיקַבֵּל טוֹב מִטּוֹב לַטּוֹבִים יָבֹא טוֹב זֶה מֹשֶׁה דִּכְתִיב וַתֵּרֶא אוֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וִיקַבֵּל טוֹב זוֹ תּוֹרָה דִּכְתִיב כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם מִטּוֹב זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דִּכְתִיב טוֹב ה' לַכֹּל לַטּוֹבִים אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל דִּכְתִיב הֵטִיבָה ה' לַטּוֹבִים
יָבֹא זֶה וִיקַבֵּל זֹאת מִזֶּה לְעַם זוּ יָבֹא זֶה זֶה מֹשֶׁה דִּכְתִיב כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ וִיקַבֵּל זֹאת זוֹ הַתּוֹרָה דִּכְתִיב וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה מִזֶּה זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דִּכְתִיב זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ לְעַם זוֹ אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר עַם זוּ קָנִיתָ
אָמַר רַבִּי יִצְחָק בְּשָׁעָה שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מְצָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם שֶׁהָיָה עוֹמֵד בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ אָמַר לוֹ מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי
אָמַר לוֹ עַל עִיסְקֵי בָּנַי בָּאתִי אָמַר לוֹ בָּנֶיךָ חָטְאוּ וְגָלוּ אָמַר לוֹ שֶׁמָּא בְּשׁוֹגֵג חָטְאוּ אָמַר לוֹ עֲשׂוֹתָהּ הַמְּזִמָּתָה אָמַר לוֹ שֶׁמָּא מִיעוּטָן חָטְאוּ אָמַר לוֹ הָרַבִּים
הָיָה לְךָ לִזְכּוֹר בְּרִית מִילָה אָמַר לוֹ וּבְשַׂר קֹדֶשׁ יַעַבְרוּ מֵעָלָיִךְ אָמַר לוֹ שֶׁמָּא אִם הִמְתַּנְתָּ לָהֶם הָיוּ חוֹזְרִין בִּתְשׁוּבָה אָמַר לוֹ כִּי רָעָתֵכִי אָז תַּעֲלֹזִי
מִיָּד הִנִּיחַ יָדָיו עַל רֹאשׁוֹ וְהָיָה צוֹעֵק וּבוֹכֶה וְאָמַר לוֹ שֶׁמָּא חַס וְשָׁלוֹם אֵין לָהֶם תַּקָּנָה יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא ה' שְׁמֵךְ מָה זַיִת (זוֹ) [זֶה] אַחֲרִיתוֹ בְּסוֹפוֹ אַף יִשְׂרָאֵל אַחֲרִיתָן בְּסוֹפָן
לְקוֹל הֲמוּלָּה גְדֹלָה הִצִּית אֵשׁ עָלֶיהָ וְרָעוּ דָּלִיּוֹתָיו אָמַר רַבִּי חִינָּנָא בַּר פָּפָּא לְקוֹל מִילֵּיהֶן שֶׁל מְרַגְּלִים נִיתְרוֹעֲעוּ דָּלִיּוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל דְּאָמַר רַבִּי חִינָּנָא בַּר פָּפָּא דָּבָר גָּדוֹל דִּבְּרוּ מְרַגְּלִים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנוּ אַל תִּיקְרֵי מִמֶּנוּ אֶלָּא מִמֶּנּוּ כִּבְיָכוֹל שֶׁאֲפִילּוּ בַּעַל הַבַּיִת אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא כֵּלָיו מִשָּׁם
מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי חִיָּיא בְּרַבִּי חִינָּנָא הַאי לְקוֹל הֲמוּלָּה גְדֹלָה לְקוֹל מִלָּה מִיבַּעְיָא לֵיהּ אֶלָּא אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם קוֹלְךָ שָׁמַעְתִּי וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם אֲנִי אָמַרְתִּי יִשְׁתַּעְבְּדוּ בְּאַרְבַּע מַלְכִיּוֹת כׇּל אַחַת וְאַחַת כְּשִׁיעוּר אַרְבַּע מַלְכִיּוֹת
הַשְׁתָּא כֹּל חֲדָא וַחֲדָא מַאי דִּפְסִיק לַהּ וְאִיכָּא דְּאָמְרִי אֲנִי אָמַרְתִּי בְּזֶה אַחַר זֶה עַכְשָׁיו בְּבַת אַחַת
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לָמָּה נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְזַיִת לוֹמַר לְךָ מָה זַיִת אֵין עָלָיו נוֹשְׁרִין לֹא בִּימוֹת הַחַמָּה וְלֹא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים אַף יִשְׂרָאֵל אֵין לָהֶם בְּטֵילָה עוֹלָמִית לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לָמָּה נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְזַיִת לוֹמַר לְךָ מָה זַיִת אֵינוֹ מוֹצִיא שַׁמְנוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי כְּתִיתָה אַף יִשְׂרָאֵל אֵין חוֹזְרִין לְמוּטָב אֶלָּא עַל יְדֵי יִסּוּרִין
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר הַשְּׂאוֹר בּוֹדֶה לָהֶן מִתּוֹכָן וּמְחַמְּיצָן [וְכוּ'] מַאי חֲסֵירָה אוֹ יְתֵירָה
אָמַר רַב חִסְדָּא עִיסַּת הַשְּׂאוֹר עָבֶה נִמְצֵאת יְתֵירָה מִדַּת הָעִשָּׂרוֹן רַכָּה נִמְצֵאת חֲסֵירָה
סוֹף סוֹף כִּי קָא כָיֵיל לְעִשָּׂרוֹן קָא כָיֵיל
רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ לִכְמוֹת שֶׁהֵן (הָיְתָה) מְשַׁעֲרִינַן
וְלִישְׁקוֹל פּוּרְתָּא מִינֵּיהּ וְלַיחְמְצֵיהּ מֵאַבָּרַאי וְלַיְתְיַהּ וְנִילוּשֵׁיהּ בַּהֲדֵיהּ גְּזֵירָה דִּלְמָא אָתֵי לְאֵיתוֹיֵי מֵעָלְמָא
תָּנוּ רַבָּנַן אֵין מַחְמִיצִין

רש"י

עשותה המזימתה. כל מעשיהם במזיד ובכוונה: יעברו מעליך. שהעבירו מעליהם מילה: כי רעתיכי אז תעלוזי. בשעת עליצותם מחזיקין יותר ברעתם ולא חוזרין בהן: זית רענן. סמוך לההוא קרא דמה לידידי: זית אחריתו בסופו. שנטעו עכשיו ואינו טוען עד זמן גדול ואחר כך טוען פירות הרבה לישנא אחרינא שאין מתבשל מעט מעט כשאר אילנות אלא בסופו כולן יחד: דליותיהן. טרוויל''ש: נתרועעו. נתרוצצו כלומר נשבר גאון עוזם: בעל הבית. הקב''ה: כל אחת ואחת כשיעור ד' מלכיות. של עכשיו: בזה אחר זה. דהוו ארבעה שיעורין ועכשיו בבת אחת דהוי כוליה חד שיעורא אלא שיהו מפוזרין מקצתן משועבדים לבבל ומקצתן ליון [ומקצתן לפרס] ומקצתן לאדום: מאי חסירה מאי יתירה. כלומר אימת חסירה ואימת יתירה: עבה. במעט מים מגובל נמצאת חסירה כדפרישית: עשרון קא כייל. ומאי איכפת לן למימר אילו הוה קמח הוי חסר או יתיר הא בשעת מדה לאו קמח הוא: לכמות שהן. לכמות שהיו כבר כשהיה קמח משערין ליה: לשון קל והגון ונשקול פורתא מיניה כו'. לרבי מאיר אמאי בודה מתוכו דאינו מן המובחר ולר' יהודה אמאי מביא שאור מביתו דאיכא למימר חסירה או יתירה: נשקול פורתא מיניה. לאחר שמדד עשרון סלת: ונחמציה אבראי. במקום חמימות או יטמננו בעיסה מחומצת עד שיתחמץ יפה ונהדר ונליישיה במקומו עם השאר: גזירה דילמא אתי לאיתויי מעלמא. אי שרית ליה לחמצו מבחוץ ולהחזירו כאן הרואה שהוא מביאו מן החוץ ולשו בכאן ואינו מודד עכשיו העשרון סבור שהוא מוסיף על העשרון ואתי לאיתויי שאור מעלמא לבד העשרון הילכך לרבי מאיר בודה מתוכו עדיף ולרבי יהודה מביאו מביתו קודם מדידה עדיף: לישנא אחרינא ונשקול פורתא מקמח של עשרון לאחר שנמדד עם שאור שמביא מביתו ולשוה בלישה אותו שאור שהביא מביתו אם עבה עבה ואם רך רך וניהדריה לתוך העשרון ואם עבה הוא וראה כשחסר העשרון עכשיו ודאי כך נפח חסר אז מה שהיה קמח באותו שיעור שעכשיו צריך להוסיף עליו כאותו שיעור שיש לך מן הסלת חוץ דודאי כך חסר נפח של אותו שאור שהביא מביתו יותר משאילו היה קמח ובכך היה העשרון יתר ואם רך הוא יראה כמה העשרון גדול עכשיו יותר ממה שהיה כשהוא קמח ודאי כשיעור זה גדולו נמי נפחו של שאור ראשון ובכך היה העשרון חסר וכך יוסיף עליו: גזירה דילמא אתי לאיתויי מעלמא. שמא ינסה מקמח עשרון אחר ויתן בעשרון לראות השיעור כמו שפירשנו ויערבנו אחר כך בזה ונמצא יתר לשון ראשון מצאתי בגליון: אין מחמיצין. לשתי הלחם ותודה בתפוחים דלא הוי חמץ מעליא:

תוספות

בן ידיד. בן אברהם דכתיב ביה מה לידידי בביתי פשטיה דקרא בירמיה שהיה מתפלל בבית המקדש על ישראל דמעיקרא כתיב ואתה אל תתפלל בעד העם הזה וכתיב בתריה מה לידידי בביתי וכאן דורשו באברהם כדאמרי' בסמוך שמצאו הקב''ה לאברהם שהיה עומד בבית המקדש ומה שאומר בברכה של מילה אשר קידש ידיד מבטן אומר ר''ת דהיינו אברהם שנקרא ידיד כדאמרינן . הכא וקדשו הקב''ה מן הבטן שדורש במדרש דכתיב באברהם כי ידעתיו וכתיב בירמיה בטרם אצרך בבטן ידעתיך חוק בשארו שם זה יצחק שקראו הקב''ה יצחק עד שלא נולד וצאצאיו חתם באות ברית קודש זה יעקב כדכתיב (ישעיה כב) הצאצאים והצפיעות ומתרגמינן בניא ובני בניא ויש מפרשים ידיד זה יצחק שאר זה יעקב וצאצאיו אלו השבטים: ולישקול פורתא מיניה. פי' ימדוד עשרון קמח ונישקול פורתא ויעשנו עיסה ויכרוך העיסה במטלית ויטמננה בשאור בעלמא עד שתקלוט הריח ויעשה שאור ויחמץ את העשרון גזירה דילמא אתי לאיתויי מעלמא אי שרית ליה לחמצו מבחוץ ולהחזירו כאן הרואה שהוא מביאו מבחוץ ולשו בכאן ואינו מודד עכשיו העשרון סבור שהוא מוסיף על עשרון ואתי לאיתויי [שאור מעלמא] לבד העשרון הילכך לר''מ בודה מתוכו עדיף ולר' יהודה [מביא מביתו] קודם מדידה עדיף ולשון שני שבקונטרס הוא עיקר: אין מחמיצין לשתי הלחם וחלות תודה בתפוחים. דלא הוי חמץ מעליא דמי פירות אין מחמיצין כך פי' בקונטרס ומסקינן הכא דלכולי עלמא הוי חמץ נוקשה לכל הפחות והא דפליגי בפרק כל שעה (פסחים דף לו.) בעיסה שנילושה ביין ושמן ודבש רבן גמליאל אומר תישרף מיד פירוש שאין אדם יכול לשמרה שלא תחמיץ וחכ''א תאכל (מיד) דיכול ליזהר מחימוץ היינו כי הך דהכא ודקאמר להו רבי יהושע בן לוי לבניה יומא קמא לא תלושו לי בחלבא או
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר