סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

הוֹאִיל וּכְתִיב וּמִן הַצֹּאן כְּמַאן דִּכְתִיב יַחְדָּו דָּמֵי
וּלְרַבִּי יֹאשִׁיָּה דְּאָמַר אַף עַל גַּב דְּלָא כְּתִיב יַחְדָּו כְּמַאן דִּכְתִיב יַחְדָּו דָּמֵי לִיבְעֵי קְרָא
הָכְתִיב אִם עֹלָה קׇרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר וְאִם מִן הַצֹּאן קׇרְבָּנוֹ
וְאִידָּךְ אִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הָנֵי מִילֵּי בִּמְפָרֵשׁ אֲבָל בִּסְתָמָא לַיְיתֵי מִתַּרְוַיְיהוּ קָא מַשְׁמַע לַן
אָמַר מָר תּוֹדָה מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹ זֶבַח אַטּוּ תּוֹדָה לָאו זֶבַח הוּא אִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וְאִיכָּא לֶחֶם בַּהֲדַהּ לָא תִּיבְעֵי נְסָכִים
וּמַאי שְׁנָא מֵאֵיל נָזִיר דְּאִיכָּא בַּהֲדֵיהּ לֶחֶם וּבָעֵי נְסָכִים
סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הָתָם שְׁנֵי מִינִין הָכָא אַרְבַּעַת מִינִין קָא מַשְׁמַע לַן
וְלִכְתּוֹב רַחֲמָנָא לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ לִנְדָבָה וְלָא בָּעֵי עֹלָה
אִי לָא כְּתַב רַחֲמָנָא עֹלָה הֲוָה אָמֵינָא וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה לַה' כְּלָל לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ לִנְדָבָה פְּרָט לְרֵיחַ נִיחֹחַ חָזַר וְכָלַל כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בָּא עַל חֵטְא אַף כֹּל שֶׁאֵין בָּא עַל חֵטְא
אוֹצִיא חַטָּאת וְאָשָׁם שֶׁהֵן בָּאִין עַל חֵטְא אָבִיא בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר וָפֶסַח שֶׁאֵין בָּאִין עַל חֵטְא תַּלְמוּד לוֹמַר עָלָה
הַשְׁתָּא דִּכְתִיב עֹלָה כְּלָל וּפְרָט מָה מְרַבֵּית בֵּיהּ מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ שֶׁאֵינוֹ מְחוּיָּיב וְעוֹמֵד אַף כֹּל שֶׁאֵינוֹ מְחוּיָּיב וְעוֹמֵד
לְהָבִיא וַלְדוֹת קֳדָשִׁים וּתְמוּרָתָן וְעוֹלָה הַבָּאָה מִן הַמּוֹתָרוֹת
וְאָשָׁם שֶׁנִּיתַּק לִרְעִיָּה וְכׇל הַזְּבָחִים שֶׁנִּזְבְּחוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן
וְהַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ אוֹ לִדְרָשָׁא לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ לִנְדָבָה לְמָה לִי לְחֶלְקָם אִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא עַד דְּמַיְיתֵי נֶדֶר וּנְדָבָה לָא לִיבְעֵי נְסָכִים קָא מַשְׁמַע לַן דְּאַיְיתִי נֶדֶר לְחוֹדֵיהּ לִיבְעֵי נְסָכִים וְאִי אַיְיתִי נְדָבָה לְחוֹדֵיהּ לַיְיתֵי נְסָכִים
הָנִיחָא לְרַבִּי יֹאשִׁיָּה אֶלָּא לְרַבִּי יוֹנָתָן לְמָה לִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא אַיְיתִי נֶדֶר לְחוֹדֵיהּ לִיבְעֵי נְסָכִים אַיְיתִי נְדָבָה לְחוֹדֵיהּ לִיבְעֵי נְסָכִים אַיְיתִי נֶדֶר וּנְדָבָה תִּיסְגֵּי בִּנְסָכִים דְּחַד קָא מַשְׁמַע לַן
אוֹ בְּמוֹעֲדֵיכֶם לְמָה לִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הָנֵי מִילֵּי דְּקָא מַיְיתֵי עוֹלָה בְּנֶדֶר וּשְׁלָמִים בִּנְדָבָה אִי נָמֵי אִיפְּכָא
אֲבָל הֵיכָא דְּקָא מַיְיתֵי עוֹלָה וּשְׁלָמִים בְּנֶדֶר אִי נָמֵי עוֹלָה וּשְׁלָמִים בִּנְדָבָה שֵׁם נֶדֶר אֶחָד וְשֵׁם נְדָבָה אַחַת הִיא וְתִיסְגֵּי לֵיהּ בִּנְסָכִים דְּחַד קָא מַשְׁמַע לַן אוֹ בְּמוֹעֲדֵיכֶם
וְכִי תַעֲשֶׂה בֶן בָּקָר עֹלָה אוֹ זָבַח לְמָה לִי אִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּקָא מַיְיתֵי עוֹלָה וּשְׁלָמִים בְּנֶדֶר אִי נָמֵי עוֹלָה וּשְׁלָמִים בִּנְדָבָה
אֲבָל הֵיכָא דְּקָא מַיְיתֵי שְׁתֵּי עוֹלוֹת חֲדָא בְּנֶדֶר וַחֲדָא בִּנְדָבָה אִי נָמֵי שְׁנֵי שְׁלָמִים אֶחָד בְּנֶדֶר וְאֶחָד בִּנְדָבָה אֵימָא שֵׁם שְׁלָמִים אַחַת הִיא שֵׁם עוֹלָה אַחַת הִיא וְתִיסְגֵּי לֵיהּ בִּנְסָכִים דְּחַד קָא מַשְׁמַע לַן
לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ שְׁלָמִים לְמָה לִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּמַיְיתֵי שְׁתֵּי עוֹלוֹת חֲדָא בְּנֶדֶר וַחֲדָא בִּנְדָבָה אִי נָמֵי שְׁנֵי שְׁלָמִים חֲדָא בְּנֶדֶר וַחֲדָא בִּנְדָבָה
אֲבָל הֵיכָא דְּקָא מַיְיתֵי שְׁתֵּי עוֹלוֹת בְּנֶדֶר וּשְׁתֵּי עוֹלוֹת בִּנְדָבָה אִי נָמֵי שָׁנֵי שְׁלָמִים בְּנֶדֶר וּשְׁנֵי שְׁלָמִים בִּנְדָבָה שֵׁם עוֹלָה אֶחָד הוּא וְשֵׁם נֶדֶר אֶחָד הוּא וְתִיסְגֵּי לֵיהּ בִּנְסָכִים דְּחַד קָא מַשְׁמַע לַן
וְרַבִּי יֹאשִׁיָּה הַאי מִן הַבָּקָר אוֹ מִן הַצֹּאן לְמָה לִּי
סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הָנֵי מִילֵּי [בִּתְרֵי מִינֵי אֲבָל בְּחַד מִינָא תִּסְגֵּי לֵיהּ בִּנְסָכִים דְּחַד קָא מַשְׁמַע לַן
כָּכָה תַּעֲשׂוּ לָאֶחָד לְמָה לִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הָנֵי מִילֵּי] בְּזֶה אַחַר זֶה אֲבָל בְּבַת אַחַת תִּיסְגֵּי לֵיהּ בִּנְסָכִים דְּחַד קָא מַשְׁמַע לַן
אֶלָּא שֶׁחַטָּאתוֹ שֶׁל מְצוֹרָע וַאֲשָׁמוֹ טָעוּן נְסָכִים מְנָא הָנֵי מִילֵּי דְּתָנוּ רַבָּנַן וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרוֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּמִנְחָה הַבָּאָה עִם הַזֶּבַח הַכָּתוּב מְדַבֵּר
אַתָּה אוֹמֵר בְּמִנְחָה הַבָּאָה עִם הַזֶּבַח אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּמִנְחָה הַבָּאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר וְהֶעֱלָה הַכֹּהֵן אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה הֱוֵי אוֹמֵר בְּמִנְחָה הַבָּאָה עִם הַזֶּבַח הַכָּתוּב מְדַבֵּר
וַעֲדַיִין אֵינִי יוֹדֵעַ אִם טְעוּנָה נְסָכִים וְאִם לָאו תַּלְמוּד לוֹמַר וְיַיִן לַנֶּסֶךְ רְבִיעִית הַהִין תַּעֲשֶׂה עַל הָעֹלָה אוֹ לַזָּבַח לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד עֹלָה זוֹ עוֹלַת מְצוֹרָע זָבַח זוֹ חַטַּאת מְצוֹרָע אוֹ לַזָּבַח זוֹ אֲשַׁם מְצוֹרָע
וְתִיפּוֹק לֵיהּ תַּרְוַיְיהוּ מִזָּבַח

רש"י

הכי נמי מן הבקר ומן הצאן כיון דלא כתיב בהו יחדו משמע נמי כל אחד בפני עצמו ולא איצטריך קרא לחלק: הואיל דכתיב בויקרא ומן הצאן. כיון דהוה ליה למיכתב מן הצאן וכתיב ומן כמו דכתיב יחדו דמי וגבי אביו ואמו אע''ג דכתיב ואמו לא משמע יחדו משום דהתם לא אפשר בלא וי''ו דהיכי ליכתוב ומקלל אביו אמו משמע אביו קילל אמו: ולר' יאשיה דאמר אע''ג דלא כתיב יחדו כמאן דכתיב דמי. והאי מן הבקר או מן הצאן מיבעי ליה להוציא עולת העוף: ליבעי קרא. לחלק דרצה אחד מביא: הא כתיב. קרא אחרינא לחלק: אם עולה קרבנו מן הבקר ואם מן הצאן קרבנו וגו'. דמשמע לחלק: ורבי יונתן אמר לך אף ע''ג דכתיב אם עולה קרבנו מן הבקר איצטריך ליה מן הבקר או מן הצאן לחלק: ה''מ. דאי בעי הך לייתי: במפריש. בשעת הנדר צאן או בקר: תודה לאו זבח הוא. מהיכא דנפקי עולה ושלמים מההוא נמי משמע תודה למה לי לרבויי מאו: הואיל ואתי לחם בהדה. ואינה חשובה זבח לא ליבעי נסכים אי נמי משום דהוי הלחם במקום נסכים (אי נמי) ליקום במקום נסכים: וליכתוב קרא לפלא נדר או בנדבה. ולא ליכתוב לא עולה ולא זבח דכל שבא בנדר ובנדבה דהיינו עולה ותודה ושלמים ומנחה דאין טעונה נסכים מימעיט ממן הבקר או מן הצאן: אביא בכור (ופסח) ומעשר ופסח: והשתא דכתיב עולה. ולא מצית לרבויי בכור ומעשר ופסח והוי עולה גופה פרט דהוי כלל ופרט וכלל דועשיתם אשה לה' כלל עולה או זבח לפלא נדר או בנדבה פרט לעשות ריח ניחוח חזר וכלל: מאי מרבית ביה. דהואיל ואמרת אוציא חטאת ואשם יש לך לומר מה הפרט מפורש אף כל ומאי נינהו דקאמר לרבויי מפרט זה: שאין מחוייב ועומד. שאין מחוייב בעולה דבעולת נדבה מיירי: להביא ולדות של קדשים. נקבות של שאר קדשים דעולה זכר [ולא שייך ולד]: ועולה הבאה מן המותרות. כדאמרינן בפירקין לעיל (דף צ:): ותמורתן. היינו שהמיר את העולה: ואשם שניתק לרעייה. ושחטו לשם עולה ולעשותו כליל כעולה הילכך טעון נסכים: וכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן. שהן כשרים אלא שלא עלו לבעלים שטעונין נסכים: והשתא דאמרת או. מן הצאן אתי לדרשא לחלק או דלפלא נדר או נדבה למה לי לחלק איצטריך דסד''א כו': הניחא לרבי יאשיה. דאמר אע''ג דלא כתיב יחדו כמו דכתיב דמי להכי איצטריך האי או לחלק: אי נמי איפכא. דאייתי שלמים בנדר עולה בנדבה בעי נסכים כל חד וחד: או זבח. או למה לי: או שלמים. או למה לי: ורבי יאשיה. דנפקא ליה מיעוט עולת העוף מן הבקר או למה לי דבשלמא לרבי יונתן דדריש האי או לחלק ורבי יאשיה נפקא ליה לחלק מן ואם מן הצאן ומאם עולה קרבנו מן הבקר ולמעוטי עולת העוף נפקא ליה ממן הבקר ומן הצאן: [בתרי מיני. הוא] דבעי נסכים לכל חד בחד מן הצאן או בקר תסגי ליה כו': ככה תעשו לאחד. דמשמע נמי לכל אחד נסכיו בפני עצמו למה לי והדר פירש דינו של כל אחד: אבל אייתי בבת אחת. נדר ונדבה אימא תסגי וכו': ושלשה עשרונים סלת מנחה בלולה בשמן. במצורע עשיר כתיב: במנחה הבאה עם הזבח. כלומר שזקוקה לזבח שקריבה עמו: או אינו אלא במנחה הבאה בפני עצמה. כלומר שהמנחה אינה זקוקה לזבח אלא מנחה בפני עצמה היא: ועדיין איני יודע אם טעונים נסכי יין אם לא. דהא לא כתיב בה יין בפירוש: תלמוד לומר. בפרשת שלח ויין לנסך רביעית ההין וגו' לא הוה צריך קרא למימר דכבר כתיב בראש הפרשה עולה או זבח מה תלמוד לומר על העולה או לזבח: אלא עולה. זו עולת מצורע: זה אשם מצורע. ששלשתן טעונים נסכים: ותיפוק ליה תרוייהו. חטאת ואשם מזבח ולא ליבעי קרא לכל חד וחד:

רש"י מכ''י רבינו בצלאל אשכנזי ז''ל
ולר' יאשיה דאמר גבי אביו קלל דאי לאו דכתיב קללה לאביו [דכתיב] כי יקלל את אביו וקרא דכתיב אמו קלל הא לאו הכי הוי אמינא עד שיקלל את שניהם דכמו דכתיב יחדו דמי: ליבעי קרא לחלק גבי ומן הצאן והיכא דריש ליה דמן הבקר או מן הצאן לדרשא אחרינא למעוטי עולת העוף: בדמפרש. הרי עלי כבש או הרי עלי שור: אטו תודה לאו זבח הוא. דאיצטריך או לרבויי תיפוק מזבח: לא תיבעי נסכים. דלחם יהא במקום נסכים: ומאי שנא מאיל נזיר. דכתיב ביה לחם ונסכים נמי בעי כדקתני לקמן בשמעתין הילכך בלא או נמי נפקא תודה ולא אמרי' דיהא לחם במקום נסכים: שני מינין. בנזיר כתיב חלות ורקיקין ולא חמץ ורבוכה: ולא בעיא עולה. דהא בכלל נדר ונדבה היא דאי משום למעוטי מנחה כדקתני לעיל הא מזבח נפקא דמנחה [לאו] זבח הוא: הוה אמינא. דממשמעות דנדר ונדבה לא ממעטינן להו דעל כרחך כלל ופרט לרבויי אתא אפי' מאי דלאו נדר ונדבה הוא דהא כל נדר ונדבה ממשמעותא אתי: ת''ל עולה. מריבויי דקרא ממעטינן בכור ומעשר ודרשינן מה הפרט מפורש כדלקמן יצאו בכור ומעשר ופריך והשתא דכתיב עולה למעוטי בכור ומעשר אף כל דכלל ופרט מאי מרבית ביה הא כל הטעונים נסכים כתובים בפרשה בהדיא: להביא ולדות קדשים. של נקבה כגון שלמים ותמורה של שלמים: ועולה הבא מן התמורה. תמורת עולה: ואשם. שמתו בעליו או נתכפרו באחר דקיי''ל כל שבחטאת מתה באשם רועה: שניתק לרעייה. שמסרוהו לרועה ואמרי' בפ''ק אשם שניתק לרעיה ושחטו סתם כשר לעולה וההוא עולה בעי נסכים ל''א גרסי' ועולה הבא מן המותרות כל הנך דאמרינן יפלו דמיו לנדבה ואותה נדבה היינו עולות לקייץ המזבח וכגון מותר נסכים דאמרי' לעיל הבשר למזבח ועורות לכהנים אבל אי לאו מיעוטא דעולה כיון דנדר ונדבה לאו דוקא הוה דרשי ביה לרבות כל שאינו בא על חטא: הניחא לר' יאשיה. דבעי חלוק: או במועדיכם למה לי. כולהו או מן פרשת נסכים קא בעי: ורבי יאשיה. דאמר לעיל דהאי מן הבקר או מן הצאן למעוטי עולת העוף אתא או למה לי בשלמא לרבי יונתן דריש או לחלק אלא לר' יאשיה מאי דריש ביה: הני מילי. דבעי שני נסכים לשני קרבנות היכא דהוקדש זה אחר זה והביאן כאחד אבל היכא דמקדשי בבת אחת והביאן בבת אחת תסגי בנסכים דחד קמ''ל: ושלשה עשרונים סולת מנחה וגו' במצורע כתיב: במנחה הבאה עם הזבח. במנחת נסכים הכתוב מדבר דמצורע עשיר מביא ג' כבשים עולה וחטאת ואשם הילכך בעי שלשה עשרונים: את העולה ואת המנחה. משמע המנחה הבאה גלל עולה: נסכים. יין: ויין לנסך. בפרשת נסכים כתיב:

תוספות

הואיל וכתיב ומן הצאן כמאן דכתיב יחדו. דמדכתיב מן הבהמה והדר כתיב מן הבקר ומן הצאן משמע שניהם (ובקונטרס פירש בע''א) דתרוייהו אפירושא דבהמה מדלא כתיב מן הבקר והצאן משמע שניהם דאתא לפרש מאיזו בהמה מן הבקר ומן הצאן מזה אחד ומזה אחד ואף ע''ג דדרשי' בתמורה (דף כח:) כוליה דוי''ו דידיה נמי דריש התם מ''מ אי לא כתיב הכא או לחלק הוה דרישנא ליה למימר דבעינא יחדו: וכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן. תימה הא למה לי קרא כיון דדרשינן בריש מכילתין (דף ב.) אם כמה שנדרת עשית יהא נדר ואם לאו יהא נדבה ליבעי נסכים כנדבה וכי תימא דלגבי נסכים לא הוה מוקי ליה לקרא הא על כרחיך צריך לאוקומי הכי שאם אי אתה אומר כן פסלתו כדאמר רבי יוחנן לעיל גבי אשם מצורע ונראה דכדי נסביה משום דאי לאו קרא דמוצא שפתיך מהכא הוה נפקא ליה ועיקר קרא לאחרינא אתא:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר